All partners logo heb

קבוצות מחקר

Open menu

מחקר במרכז

למחקרי המרכז בנושא משבר הקורונה ראו כאן

פערי מחקר וידע בתחום ההיערכות למצבי חירום

שנת המחקר הראשונה במרכז התמקדה בזיהוי פערי המחקר והידע בנושא היערכות למצבי חירום בתחומי המחקר השונים במרכז. מקורות המידע למיפוי כללו ראיונות עם חוקרי המרכז ואנשי שטח, ספרות מדעית, בחינת אתרי אינטרנט של ארגונים רלוונטיים שונים, אתרי אינטרנט העוסקים במצבי חירום ופרסומים בתקשורת. ראו כאן להרחבה

בתחילת שנת 2021 עודכן המיפוי וזוהו 17 תימות ונושאי מחקר אשר קיימים בהם פערי מחקר וידע, כאשר המובילים בהם: ניהול לאומי של משברים: תיאום בין-משרדי, מבנים אירגוניים, וחלוקת תחומי אחריות וסמכויות; מקומן של רשויות מקומיות במשברים; הערכת תכניות ונהלים ותוכניות; השפעות על התנהגות הציבור; אוכלוסיות פגיעות ומיעוטים; העברה ושימוש במידע וטכנולוגיה לתמיכה בקבלת החלטות וניהול משברים.
פערים נוספים שזוהו: השוואות בינלאומיות ומקרי בוחן; היערכות וניהול משבר באורינטציה צבאית מול אורינטציה אזרחית; זכויות הפרט וסוגיות אתיות בעת משבר; היבטים כלכליים של אסונות; שיקום; קבלת החלטות בעת משבר; פרוייקטי מיפוי; מקומה של הקהילה במשבר ויכולת הקהילה להתמודד עם אסונות; משבר האקלים וכן הערכת השפעות של סגרי הקורונה.

ראו כאן להרחבה

 

מחקרים 2018-2021

לקראת דוקטורינה להסדרה חוקית-רגולטורית של ההתמודדות עם מצבי חירום בישראל

חוקרים ראשיים:
פרופסור עלי זלצברגר (הפקולטה למשפטים ומרכז מינרווה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון, אוניברסיטת חיפה), פרופסור שלמה מזרחי (מדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה), דוקטור רוברט נוייפלד (פוסט-דוקטורנט, מרכז הידע והמחקר הלאומי בנושא חירום ומרכז מינרווה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון) וגב׳ דנה קרופ (עוזרת מחקר, מדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה)

משבר הקורונה חשף את העדרה של דוקטרינה ישראלית סדורה להיערכות, ניהול והבראה ממצבי חירום ואת קיומם של פערים בהסדרה המוסדית והרגולטורית של תחום החירום בישראל. חלק ניכר מהפערים הקיימים הינו מוכר למקבלי ההחלטות ועלה, בין במישרין ובין בהקשרי מצבי חירום אחרים, בדוחות הרבים שעסקו בתחום היערכותה של מדינת ישראל למצבי חירום מסוגים שונים. ואולם, חרף האיומים הרבים על מדינת ישראל וחרף חלוף הזמן הרב מאז התבררו הפערים בתחום ההיערכות לחירום בהקשרים השונים, מתקשה מדינת ישראל להסדיר תפיסה אינטגרטיבית בתחום ההיערכות לחירום, המסדירה את תהליכי ההיערכות לאירועי חירום, המענה להם והשיקום מאירועי חירום, תפישה, המבוססת על דוקטרינה סדורה, מבנה מוסדי מתאים והליכי קבלת החלטות המעוגנים כולם בחקיקה.

הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בפערים רגולטוריים משמעותיים. מדינת ישראל עודנה נשענת על רגולציה המתבססת בחלקים ניכרים מתוכה על חקיקה מראשית ימיה של המדינה. תזכירי חוק ממשלתיים והצעות חוק שקודמו בכדי לתת מענה לפערים אלה לא הבשילו לחקיקה שלמה, ובכל מקרה – מרביתם היו, לכשעצמן, תוצר של פשרות ארגוניות ולא היה בכוחן מלכתחילה לספק את המענה השלם הנדרש למדינת ישראל. בנושא זה ישראל מפגרת אחרי חלק ניכר ממדינות העולם בהן יש חקיקת חירום כוללת ועדכנית ולצדה מערכת מוסדית להכנה, ניהול והבראה מחירום.

מטרתו של מחקר זה הייתה להצביע על מצבה הגרוע של ישראל בהשוואה למדינות אחרות, לברר את הטעמים לקיומם של פערים אלה: מדוע, חרף מרכזיות סוגיית החירום בישראל וחשיבותו, לא בשלה דוקטרינה ישראלית שלמה, הבאה לידי ביטוי באופן מלא ברגולציה ראויה, למענה לתחום החירום בישראל, למפות את הכשלים המרכזיים במצב הקיים,  ולהציע מודל אפשרי שייתן מענה לכשלים אלה.

המחקר נסמך על סדרת ראיונות שקוימו עם בכירים, בעבר ובהווה, בתחום המענה לחירום בישראל, על ניתוח של הדוחות השונים העוסקים להיערכות בחירום (כגון דוחות מבקר המדינה) ועל ראיונות שנערכו במסגרת מחקר הממוקד לתחום ההיערכות לרעידות אדמה בישראל. עוד נשען המחקר על מחקר השוואתי של התחום למדינות אחרות (בין השאר - בריטניה, ניו זילנד ויפן).

לחצו כאן להרחבה

השלכות והתמודדות תושבי מבוא מודיעים עם אירוע השריפה שהתרחשה במאי 2019

חוקרים:
פרופ' מיכל שמאי, ד"ר משה פרחי וגב' דניאל בן דרור 

 מטרה:

מחקר זה מתמקד בשריפה ביישוב מבוא מודיעים, כדוגמא להשלכות ולהתמודדויות רבות הפנים של קהילה בצל אסון טבע. מטרת מחקר זה היא בחינה רטרוספקטיבית של השלכות האסון על אובדן המשאבים של התושבים כתוצאה מפגיעה גופנית, פגיעה ברכוש ופגיעה כלכלית וכן השלכות על בריאותם הנפשית (תסמינים פוסט טראומטיים וחוסן אישי), השלכות על החוסן הקהילתי וכן הערכת הקשר עם ארגוני העזרה השונים שפעלו בעת האירוע ואחריו (שירותי הכבאות, מד"א, מועצה אזורית וכו'). 

השיטה:

המדגם: המחקר התבסס על מידע לגבי הערכת המצב בשתי נקודות זמן מכמחצית מתושבי היישוב (המדגם כלל 56 מחברי היישוב שהם 43.75% מכלל תושבי היישוב הבוגרים (21 ומעלה) שחיו ביישוב בזמן השריפה).  כלי המדידה: שאלון שכלל פרטים דמוגרפיים, אינפורמציה לגבי החשיפה לשריפה, אובדן המשאבים החומריים, אובדן משאבים פסיכולוגיים (רמת תסמינים טראומטיים כפי שהוארכו לחודש הראשון לאחר האירוע ובעת איסוף הנתונים, חוסן אישי כפי שהוערך בשתי נקודות הזמן), תפיסת החוסן הקהילתי בשתי נקודות הזמן והערכת תפקודם של ארגונים שונים שהיו מעורבים באירוע.

איסוף הנתונים: נעשה במספר דרכים: א. בראיון טלפוני עם החוקרת, ב. בדואר אלקטרוני, ג. בתפוצה כללית לחברי היישוב דרך מנהיגות הקהילה. האיסוף התבצע 14-18 חודשים לאחר השריפה (חלק מהדחייה נבעה ממגיפת הקורונה), מעבר לשאלון נרשמו כל התיאורים, ההערות והמחשבות שהנחקרים הוסיפו בעל פה וכן תיאורים שניתנו בראיונות עומק שנעשו עם שני בעלי תפקידים מרכזיים ביישוב.

ניתוח הנתונים: סטטיסטיקה תיאורית והסקית וניתוח תמטי של הדברים שנאמרו על ידי הנחקרים בעת הראיון. 

תוצאות המחקר:

סיכום תוצאות המחקר מאורגן בהתייחסות לנושאים הבאים:

1. אובדן משתנים חומריים: רוב תושבי מבוא מודיעים איבדו את ביתם ו/או הרכוש שבתוכו. רבים מהתושבים מציינים שמעבר לאובדן הבית או הרכוש שבתוכו איבדו גם מחסנים, מבנים ששימשו לעסקים. היו מעט פגיעות גופניות לעומת פגיעות רכוש ופגיעות כלכליות שמעל 60% מהאוכלוסייה נפגעה מהם.

2. אובדן משתנים פסיכולוגיים:

א. תסמינים טראומטיים:

  • חודש לאחר האירוע רמת התסמינים הטראומטיים מצביעה על פגיעה בינונית עד גבוהה, דבר שנתפש נורמטיבי עד שישה שבועות שלאחר האירוע. עם זאת, שנה לאחר הארוע (14-18 חודשים) רמת התסמינים הטראומטיים יורדת מתחת לקו המוגדר כפגיעה. הדבר מצביע על חוסן נפשי של מרבית הנפגעים.
  • נשים מדווחות על רמת תסמינים טראומטיים גבוהים מאלו של הגברים בהתייחסות לשני הזמנים. רמת התסמינים הטראומטיים של הנשים נשארת בינונית גבוהה גם בהתייחסות לזמן 2.
  • המנבאים של תסמינים טראומטיים חודש לאחר האירוע הם: מגדר, פגיעה כלכלית וחוסן אישי. המנבאים של תסמינים טראומטיים 14-18 חודש לאחר האירוע הם: מגדר, תסמינים טראומטיים בזמן 1 (חודש לאחר האירוע), פגיעה גופנית וחוסן קהילתי.
  • עלו טענות על כך שהמועצה לא הציעה טיפול הולם למצב הנפשי של הרבה תושבים שהיו זקוקים לכך.

ב. חוסן אישי:

התושבים דיווחו על חוסן אישי בינוני גבוה בהתייחסות לשני הזמנים (בין 2.73-2.98, על סולם של 0-4). לא היה הבדל משמעותי בין שני הזמנים ולא היה הבדל בין המגדרים.

3. משאבים קהילתיים:

  • תפיסת החוסן הקהילתי בשני הזמנים הייתה בינונית- נמוכה (2.87 ו-2.78 בהתאמה).
  • הירידה בתפיסת החוסן הקהילתי בין זמן 1 (חודש לאחר השריפה) וזמן 2 (14-18 חודשים לאחר השריפה) לא הייתה מובהקת מבחינה סטטיסטית).
  • מכל תת הסולמות, תחושת השייכות הייתה הגבוהה ביותר (ברמה בינונית גבוהה: 3.89 ו-3.75). הירידה בתחושת השייכות בזמן 2 נובעת כנראה מהעובדה שהקהילה הייתה מפוזרת במשך תקופה ארוכה במקומות שונים בארץ.
  • הנשים דיווחו על תפיסת חוסן קהילתי גבוהה יותר מזו של הגברים.
  • בניתוח התמטי הרבה מהמשתתפים תארו את מצב היישוב טרום האירוע כמורכב: א. יש סכסוך מתמשך עם רמ"י לגבי מעמדו של היישוב (מושב מול יישוב קהילתי) דבר שגרם לאובדן נחלות של חלק מהתושבים. ב. המייסדים, חסידי הרב קרליבך שתוארו כ"היפים" שלא האמינו בממסד ולא ידעו להיעזר בצורה יעילה בגורמים במדינה ובמועצה. עלה פער בין דור המייסדים והדור השני שהתבטא בביקורת הדדית על ההתנהלות. ג. לגבי ההתנהלות באירוע, הדברים היו מגוונים - חלק ציינו התנהלות טובה ואחרים ביקרו. ד. לאחר האירוע, התקופה שבה הקהילה הייתה ביחד בחפץ חיים נתפסה כתקופה בה החוסן הקהילתי ותחושת היחד התחזקו. לאחריה- רוב אלו שחלקו את הרגשתם דיברו על התפרקות הקהילה. ה. עם תחילת החזרה לאחר מעל 14 חודש חלק מהמרואיינים רואים בשריפה כ"עין מתנה" שניתנה על ידי הקב"ה או הרב קרליבך שתשפר את היישוב ותגרום להכרה על ידי מוסדות המדינה. לצד התקווה יש חשש כבד שהתושבים לא ידעו לנצל זאת ושוב מוסדות המדינה "ישימו להם רגליים".

4. הערכת תפקודן של המערכות הפורמאליות והבלתי פורמאליות שהיו מעורבות באירוע: שירותי הכבאות: ביקורת על רמת המוכנות ורמת התפקוד בשעת האירוע. לא נאמר שום דבר חיובי על ההתנהלות של שירותי הכבאות. המועצה האזורית: הדברים שהתייחסו לתקופה המיידית לאחר השריפה היו חיוביים ביותר אך בהמשך רוב התיאורים לגבי ההתנהלות והקשר עם המועצה היו שליליים. מכלל התיאורים עולה תחושה של ריחוק וניתוק בין המועצה האזורית לתושבים. מבין הדברים שמביאים המשתתפים ישנם תיאורי דחייה מצד המועצה, חוסר מקצועיות, חוסר הגינות וזלזול בתושבים. התיאורים המציגים התנהלות מקצועית של המועצה עולים בעיקר מנחקר שהוא דמות מפתח ביישוב אך אינו חבר ביישוב. משטרה: עולה ביקורת על כך שהתיק נסגר ולא נבדקה האפשרות שההצתה הייתה פעולת טרור מכוונת, למרות שהדבר נאמר על ידי מספר כבאים. דבר שפגע בפיצויים שהתושבים היו אמורים לקבל אילו נבדקה לעומק אפשרות זו ונמצאה נכונה. גופים התנדבותיים: הרבה הערכה וביקורת חיובית. טענות שהעזרה הייתה צריכה להינתן על ידי הממסד ולא על ידי גופים אלו.

המלצות:

חשוב לציין שההמלצות מתייחסות לאופיו של היישוב מבוא מודיעים שמושפע גם מהמאבק המתמשך עם רשות מקרקעי ישראל, דבר שמגביר את חוסר האמון בממסד ובמערכות שונות של המדינה והשלטון המקומי. לפיכך, ההכללה ליישובים ומקומות אחרים דורשת התאמה.

שירותי כבאות:

  • בעת ההיערכות למצב חירום ביישוב שבקרבתו עלולות לפרוץ שריפות חשוב להתייחס לא רק לנושאים הטכניים (מי עושה איך ומה) אלא גם לאופי התושבים באזור. לכן בתהליך הכנת התרגיל יש להיפגש עם הועד המקומי ו/או גורמים בשלטון המקומי (מועצה אזורית) שמכירים את אופי היישוב ותושביו ולבדוק כיצד לבצע את ההכנה בצורה שתתאים ותהיה מקובלת גם על התושבים. היו דיווחים חוזרים שבמהלך האירוע צוות הכבאות שיתף וקבע בפני התושבים שלאור מאפייני השריפה מדובר בהצתה/זדון. בסופו של דבר האירוע סווג כאסון טבע, יש לכך משמעות כלכלית-פוליטית וזה פגע באמון התושבים במערכות החוץ (מועצה-מדינה-ממשלה) ועורר אכזבה ותחושות קשות מאוד בקרב התושבים. המלצתנו היא להנחות את צוות הכיבוי כי אין לשוחח עם האזרחים על מאפייני/השערות האירוע.
  • מובן שתוצאות שריפה שגורמות לנזק, ועוד בעוצמה כפי שהייתה במבוא מודיעים, גורמות לביקורת קשה כלפי הכבאים. לאור הדברים שנאמרו יש מקום לאחר השריפה למפגש של התושבים עם שרותי הכבאות שתיפתח בתיאור והסבר של הכבאים שיכלול: תיאור האתגרים שעמדו מול הכבאים בשריפה הנוכחית, אתגרים שעמדו בתחילת השריפה ותוך התפתחותה והדרך בה התמודדו לאורך השריפה, כולל דברים שהצליחו ודברים שלא. לאחר מכן לתת לתושבים אפשרות לשאול שאלות ולבסוף גם להביע את הרגשתם. חשוב להכין את הכבאים שבשיחה כזאת יעלה כעס כלפיהם וביקורת, מאחר והתושבים כועסים על מה שקרה והכבאים הם "האוביקט" שעליו הם יכולים להוציא את זעמם על מה שקרה. הכנה מסוג זה צריכה להיעשות על ידי אנשי מקצוע המומחים בתחום, כמו למשל, עובדים סוציאליים קהילתיים או פסיכולוגים חברתיים/ארגוניים. כמו כן, צריך לבדוק דרך בה הכבאים לא יפגעו אישית או מקצועית בעקבות שיחה מסוג זה (לדוגמא: העלאת כתבי אישום). מטרת שיחה כזאת היא לדאוג לרווחת התושבים על ידי מתן מידע מקצועי. מידע מסוג זה עשוי להוריד כעסים ולהעלות את האמון של התושבים בממסד דבר שעשוי לחזק את החוסן האישי ולהוריד את רמת התסמינים הטראומטיים.

המשטרה: 

אחת התחושות הקשות שעלו הייתה שהמשטרה סגרה מהר מדי את תיק החקירה ולא בדקה לעומק האם השריפה הייתה  אירוע טרור. כפי שנאמר בסעיף הקודם לגבי הכבאים, חשוב שגם המשטרה תיתן מידע לציבור. כמובן רק בהתייחסות לאספקטים שניתן לפתוח אותם לציבור.

ממשלה/ מדינה:

במקרה של נזקי שריפה ברמה שהייתה במבוא מודיעים (ואף פחות ממנה) רצוי שיבוא גורם ממשלתי - השר לביטחון פנים האחראי על שירותי הכבאות והמשטרה ושר הרווחה והשירותים החברתיים, להקשיב, לשמוע את דרישות וטענות התושבים ולבדוק כיצד ניתן לטפל בבקשותיהם. דבר זה יכול להוריד את תחושת חוסר האמון בממסד וליצור הרגשה שהשלטון אינו אדיש למה שקרה. הממשלה היא זו שצריכה להפעיל גוף שיתכלל את כל האירוע והשיקום - כמו שדרוג של רשות החירום הלאומית, שתהיינה לו הגדרות ברורות לאירועי חירום שונים.

מועצה אזורית:

  • באזורים גיאוגרפיים מיוערים, כמו מבוא מודיעים, אשר חשופים לשריפות מומלץ, שבתרגולים הנעשים בעת שיגרה יהיה גם פיקוח של המועצה האזורית בשיתוף פעולה עם הועד המקומי של היישוב על יישום הפקות הלקחים מתרגילי החירום. היו דיווחים חוזרים על כך שנערכו תרגילי היערכות ומוכנות לחירום בתוך היישוב אשר במהלכם אותרו כשלים ולא טופלו. המועצה צריכה לדרוש את הפרוטוקולים ולבצע מעקב אחר הלקחים ויישומם.
  • באזורים מיוערים מומלץ להעלות למודעות התושבים (לא רק צח"י) את הסכנה שבאירועי שריפה אפשריים במיוחד בעונות יבשות, ולפרסם הנחיות וסדר פעולות של מצבים כאלו (למי מודיעים, למי מקשיבים, מה אפשר לקחת מהבית בזמן הפינוי וכו'). יש לחזור על הנחיות אלו במשך השנה כדי שהתושבים יפנימו ויטמיעו אותן, כפי שתושבי עוטף עזה הפנימו והטמיעו הוראות ביטחוניות במשך השנים.
  • כאשר מפנים תושבים מהיישוב (במידה ויש מרווח זמן), מומלץ להנחות את התושבים לקחת תיק עם כמה פריטים - החל מבגדים לימים הראשונים מחוץ לבית ועד כמה חפצים קלים בעלי ערך רגשי מיוחד. אמנם הדבר יכול להעלות את רמת הלחץ אבל יכול להקל על ההתמודדות בימים הראשונים לאחר השריפה ובטווח הארוך במידה ויש אובדן של רכוש בעל ערך רגשי.
  • המועצה צריכה ללוות את היישוב באופן אינטנסיבי לא רק בעת השריפה או בחודש הראשון לאחריה, אלא עד לשיקום המלא. הליווי צריך להיעשות בשיתוף פעולה עם הועד המקומי של היישוב.
  • במידה ורוב הקהילה מפונה מהמקום רצוי לדאוג לשכנם בדרך שתוכל לשמור על הקהילתיות גם באספקט הגיאוגראפי. פיזור הקהילה במקומות רבים בארץ מוריד את תחושת השייכות ומחליש את החוסן הקהילתי.
  • לאחר האירוע, עם ההתארגנות הראשונית, חשוב לקיים מפגשים עם עובדים סוציאליים קהילתיים או מומחים בתחום החוסן הקהילתי כדי לאפשר לקהילה ליצור נרטיב קהילתי של האירוע הטראומטי בו באות לידי ביטוי נקודות החוסן בתהליך ההתמודדות של חברי הקהילה באופן אישי וקהילתי. המטרה מעבר לשימור האחדות והשייכות הקהילתית היא לאפשר לקהילה ליצור נרטיב משותף. בנוסף, לא פעם החוויות ממצבי סיכון כמו שריפה מעצימות את נקודות החולשה "מה לא בסדר" דבר שמגביר את תחושת הדחק שקשורה לא פעם בירידה בחוסן האישי ובתפיסת החוסן הקהילתי. לפיכך, יש ליצור סיטואציות עם גורמים שמחוץ ליישוב שיוכלו להצביע על נקודות החוסן בתוך תיאורי התושבים, שמוצנעות לא פעם בגין עוצמת הקשיים.
  • חשוב שהעובדים הסוציאליים של המועצה יפגשו בשנה הראשונה לאחר האירוע (או עד לשיקום) עם כל משפחה בנפרד (במיוחד כשמדובר ביישובים קטנים). המטרה של מפגשים אלו - ליצור תחושה שלממסד אכפת מהתושבים. במפגשים אלו על העובדים לבדוק צרכים של משפחות ולראות אם יש צורך בפעולות תיווך עם גורמים שונים לסיפוק הצרכים. בנוסף, ממחקר שנעשה לגבי התמודדות של אנשים החיים בעוני עם הקורונה נמצא שעצם ההתעניינות של העובד גם אם לא עלה צורך ספציפי מסוים הייתה גורם תמיכה משמעותי. תמיכה חברתית נמצאה כגורם ממתן אפשרות לפיתוח תסמינים פוסט טראומטיים במחקרים רבים שנערכו בארץ ובעולם בארבעים השנים האחרונות.
  • שליחת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) לאיתור ראשוני של תושבים עם סיכון לפתח תסמינים טראומטיים ולתת טיפול ראשוני למניעת התייצבות של תסמינים פוסט טראומטיים. מתוך ממצאי מחקר זה, רמת התסמינים הטראומטיים כחודש לאחר האירוע מהווה מנבא משמעותי של התייצבות התסמינים הפוסט טראומטיים למשך זמן.
  • בכל הפעילויות של המועצה והועד המקומי בעת ההכנה, בעת אירוע החירום ואחריו יש לשים לב לכל התושבים ביישוב כולל אלו שאינם תושבי קבע ואינם בעלי שיוך משפחתי ביישוב, אלא מתגוררים בו בשכירות. היו דיווחים של שוכרים שלאור המצב חוו דחייה של הקהילה וחוסר מענה של המועצה.
  • כדי לבצע את ההמלצות המתייחסות למועצה חשוב להקים תא חוסן שיהיה בכוננות תמידית ומידית (אפשר לעשות זאת במתכונת שירותי כוננות צה"לית, שיהיו כמה צוותי חוסן ויעשו סבבי כוננות בניהם לאורך השנה. כאשר הצוות נמצא בכוננות הוא צריך להיות במרחק הגעה ליישובי האזור). תא חוסן צריך להיות מורכב מאנשי מקצוע שעברו הכשרה ייעודית לזמני חירום ובקשר קבוע עם הקהילה גם לא בעיתות חירום. ההכרות הקודמת לאירוע יוצרת קשר ומאפשרת אמון בעת משבר.

 לחצו כאן לדו"ח המלא

מוכנות חסינה להפתעות באירוע קיצון: שריפות רב-מוקדיות ורעידות אדמה

חוקרים:
יעקב בן-חיים ושירה דסקל (הטכניון), רונן אבני (רשות הכבאות וההצלה) ואדר בן-אליהו (אוניברסיטת חיפה)

תקציר (ראו כאן לפרטים נוספים):
מחקר זה בוחן את רמת החוסן של כבאות והצלה לישראל במקרה של שריפה רב-מוקדית. בעוד שבדרך כלל החלטות מתקבלות על-ידי ניתוח עלות תועלת או השוואה בין חלופות, המחקר מציע שימוש בניתוח המבוסס על תיאורית פער הידע, במצבים של אי-וודאות עמוקה. בניתוח זה, כל חלופה נמדדת על-פי קריטריון הבוחן עד כמה אפשר לטעות בהשערות על המצב ועדיין להשיג את המטרות הרצויות. בתחום השריפות הרב-מוקדיות, מתמקד המחקר בהקצאת המשאבים הנדרשים בתגובה לאירוע, במטרה לבצע הקצאת משאבים שממקסמת את החוסן בפני אי-הוודאות. בנוסף לכך, החוקרים מציעים עקרונות ליצירת תוכנית להגביר חוסן חברתי-רגשי. תוכנית זו מוצעת למערכת החינוך כדי להכין תלמידים לאירועי חירום.
מהדו״ח עולות המלצות המדיניות הבאות:
- ניתן לנקוט צעדים להעלאת רמת החוסן אל מול אי-הוודאות באמצעות פיקוח, ניטור, ובקרה באירועים עצמם. איסוף, עיבוד, וניתוח נתונים שוטף בשילוב עם נתונים ממקורות אחרים יוכל לשפר את תגובתו של כב״ה לשריפה רב-מוקדית.
- מומלץ לכב״ה לבצע הליך חשיבה מתכללת לקביעת יעדים ומטרות מוגדרים מראש ל״הצלחה״ באירוע קיצון.
- נדרשת תכנית לאומית אסטרטגית להגנה מאש שתתייחס לכלל הפעילות כולל פעולות מניעה, פעולות וסד״כ לפינוי אוכלוסייה ופעולות וסד״כ לכיבוי והצלה.
- מומלץ ליצור תוכנית ללימוד והטמעה של תיאוריית פער-ידע לקבלת החלטות בכב״ה כדי לשפר את ההתמודדות מול אי-הוודאות באירועי קיצון.
- יישום התוכנית להיערכות חברתית-רגשית בבתי הספר ברחבי הארץ, תוך שיתוף עם בעלי-עניין מגוונים (כגון שירותי חירום והצלה, הרשות המקומית, נציגים שונים מהקהילה ) ותוך חשיפת תלמידים מהכיתות הנמוכות לתלמידים מכיתות גבוהות. יש אופציות להרחבת התוכנית לתועלת התלמידים כפי שמפורט בדו״ח.
- מומלץ לבחון חלופות של תכניות היערכות חברתית-רגשית ביחס לתרחיש אליו מתכוננים ולבחור בחלופה הממקסמת את החוסן לאי-הוודאות להשגת דרישות קריטיות ביחס לתפקוד האוכלוסייה.
- מומלץ ליישם תכנית ללימוד והטמעה של תיאוריית פער-ידע וקבלת החלטות על-פיה בגופי ממשל

לחצו כאן לדו"ח המחקר

ניהול אומה ואזרחיה בעת משבר: הערכת חוסן לאומי, אמון וביצועי הממשל והמנהל הציבורי בישראל ברגיעה ובתקופת משבר הקורונה

חוקרים:
ערן ויגודה-גדות, שלמה מזרחי, ניסים כהן, אדר בן-אליהו, אורי הרץ, רותם מילר-מור ואפרת מישור

תקציר (ראו כאן לפרטים נוספים):
במחקר זה נערך סקר במטרה למדוד את רמת החוסן והאמון במוסדות ממשל בתקופת משבר הקורונה, יחסית לתקופת רגיעה. בנוסף, הסקר מזהה אסטרטגיות פסיכולוגיות להתמודדות עם המשבר וסדרי עדיפויות של הציבור בהשקעה בגופי חירום שונים. מהממצאים החשובים עולה כי האמון במוסדות ממשל פוליטיים נשחק בתקופה הקורונה, אך האמון במערכות מינהליות, כולל במערכת הבריאות, נותר יציב. בנוסף לכך, במשך תקופת משבר הקורונה, ירדה רמת החרדה ועלתה רמת הכעס בציבור, וכן התפתחו מנגנונים לשימוש מוגבר באסטרטגיות שונות לוויסות רגשי.

בדו"ח מפורטות המלצות מדיניות ושיקולים רלוונטים למקבלי החלטות, כולל:
- שביעת רצון ואמון הציבור מושפעים מתחושת איום. לכן, איום שייתבדה, עלול לפגוע באמון. לפיכך, חשוב לשמור על איזון בתחזיות, ולספק תחזיות ריאליות, ברורות והגיוניות.
- על מנת להשיג את שיתוף הפעולה של הציבור יש לשמור על תגובתיות גבוהה (אמינות, איכות, ומהירות במתן השירות) לדרישות הציבור ולציפיותיו. לכן, יש להשתדל לשמור על שגרת אספקת שירותים איכותית לאורך המשבר.
- אמון הציבור בגופי ממשל יכול להיפגע מאירועים בודדים שניתן למנוע (כגון הפרות הנחיות הסגר על-ידי משרתי ציבור בכירים), אך תיקונו דורש השקעה גדולה ומתרחש באופן הדרגתי לאורך זמן. מקרים שפוגעים באמון הציבור דורשים תגובת הולמת.
- האמון הרב בקופות החולים בהשוואה לגופים אחרים במערכת הבריאות מחייב מיקוד בהן במסגרת הטיפול במשבר.
- השחיקה בתחושת המחויבות והסולידריות החברתית מלמדת שיש למסד ערוצי פעולה מימשליים, מקומיים וקהילתיים כדי להבטיח מענה שיטתי וארוך טווח למצוקות המתעוררות בעת חירום.
- העליה בתחושת הכעס מצד אחד והירידה בחרדה מהצד השני מצביעות על תחושת חוסר אונים וחוסר צדק. תחושות אלו גורמות לחברה תוקפנית יותר ואמפתית פחות. אלו מפחיתות את הנכונות של האזרחים לפעול לטובת המדינה ולציית.
- עליה בשימוש בוויסות רגשי עלולה להביא לשחיקה במצב של רגש עוצמתי לאורך זמן, דבר שעלול להביא להתדרדות בריאותית ולאובדן עבודה.

לחצו כאן לדו"ח המחקר

סיכונים טבעיים וסיכון מוסריים (Moral Hazards): הגורמים המסבירים את היקף הכיסוי הביטוחי לאסונות טבע

חוקרים:
דניאל פלזנשטיין ומאשה ורניק (האוניברסיטה העברית)

תקציר (ראו כאן לפרטים נוספים):
מחקר זה בוחן את השערת קיומו של סיכון מוסרי (moral hazard) בשוק ביטוח מבנים מפני סיכונים טבעיים ואנתרופוגניים. נמצא כי הכיסוי הביטוחי של מבנים אינו תואם את התפלגות הסיכונים במקרה של רעידות אדמה, עובדה שתומכת בהשערה כי קיים סיכון מוסרי בשוק.
על בסיס תוצאות המחקר, החוקרים ממליצים על:
- יצירת פוליסות ביטוח המשתנות לפי קירבה לאזורי סיכון מסוגים שונים (spatially differentiated insurance plans). במצב הקיים פרימיום אחיד לכל אזורי המדינה גורם לסיכון מוסרי בשוק.
- ביצוע קמפיין להעלאת המודעות בדבר סיכונים טבעיים ואנתרופוגניים, כדי שהציבור יקבל החלטות מושכלות.
- ריכוז ניהול אסונות בממשל וגופים מקומיים כך שיוכלו להתאים תוכניות לצרכי שכונות ואוכלוסיות מיוחדות.

לחצו כאן לדו"ח המחקר

 קביעת ספי ביטוח כנגד אסונות טבע בסקטור החקלאי

חוקרים:
אביגיל ניומן ואיתי פישהנדלר

תקציר:
למרות שביטוח יבול חקלאי נגד אירועי מזג אוויר הוא שכיח, עד עכשיו לא נוצרה מסגרת קונספטואלית להבנת קביעת ספי הביטוח. דו"ח זה משלים פער זה עם בניית מודל לקביעת ספי ביטוח. לאחר השוואה בין שלושת הסקטורים העיקריים המוגנים בביטוח נגד אירועי מזג אוויר (חקלאות, תיירות, עירוניות), החוקרים מנתחים את האלמנטים העיקריים המרכיבים את ביטוח היבול החקלאי ואת המשתנים הרלוונטים בקביעת ספי הביטוח. מהדו"ח עולה ההמלצה לפרסם בקרב מספקי ביטוח ומבוטחים (באופן שמובן לציבור) את המשתנים והמנגנונים המשפיעים על ספי ביטוח בסקטור החקלאי.

לחצו כאן לדו"ח המחקר

פיתוח חוסן קהילתי-עירוני ברשויות המקומיות ותכנון המרחב העירוני במצבי חירום: מחקר רב-תחומי משווה בין היערכות לתנאי מזג אוויר קיצוני מול היערכות למצב מלחמתי

חוקרים:
שלומית פז, מיה נגב, חני נוימן ומוטי זוהר (אונ' חיפה), חגי לוין (האונ' העברית)

תקציר (ראו כאן לפרטים נוספים):
דו"ח זה בוחן את מידת ההיערכות לאירועי מזג אוויר קיצוני בהשוואה להכנות למלחמות. המחקר כולל חמישה חלקים: סקירת ספרות העוסקת בתוכניות היערכות לשינויי אקלים בישראל, מיפוי אוכלוסיות פגיעות באזור חיפה, מיפוי סיכוני הצפות, שריפות וגלי חום באזור חיפה, סקר מקוון בקרב תושבי חיפה הבוחן את מידת החוסן של האוכלוסיה לאור משבר הקורונה, וראיונות עומק עם בעלי תפקידים שונים ברשות המקומית, הבוחנים את היערכות מערכת הבריאות למצב חירום.

על בסיס תוצאות הניתוחים, החוקרים ממליצים על: 

- הכנת תוכנית הערכות לשינוי אקלים ברמה העירונית, כולל הערכות לאירועי קיצון ולשגרה חמה יותר.
- מתן דגש על היערכות מכוונת לאזורים בעלי אוכלוסייה פגיעה באזור חיפה, כגון הגיל המבוגר, בעלי קשיי ניידות, ואוכלוסיות בעוני אנרגטי.
- התאמת תוכניות למאפיינים (מגוון האוכלוסיות, מבנה טופוגרפי, ותנאי האקלים) המיוחדים לאזור חיפה.
- חיזוק החוסן הקהילתי באוכלוסיות השונות בעיר (שעל פי המחקר נמצא בינוני – סביב 3 בסולם 1-5).
- היערכות לשטפונות, כולל שיפור תשתית הניקוז וטיפול במי נגר באזורים רגישים, כגון: ואדי ניסנאס, המושבה הגרמנית, ומערב חיפה.
- היערכות לאירועי שריפה, כולל דילול קבוע של צמחיה ומיקום אסטרטגי של תחנות כיבוי אש, באזורים רגישים, כגון: רמות הכרמל, הכרמל, ורמת הדר.
- היערכות לגלי חום- כולל הקמת הצללות, בניה מותאמת ושתילת עצים נותני צל לאורך מדרכות ובמרחבים ציבוריים.
- נקיטת צעדים להפחתת החשיפה לסיכונים לבריאות הציבור הנובעים משינויי אקלים, כגון קמפייני הסברה.
- לאור חסמים בשיתוף הפעולה בין גורמים שלטוניים ארציים ומקומיים בהתארגנות למצבי חירום, יש להדק את שיתופי הפעולה על מנת לספק פתרונות מתאימים לאוכלוסייה. יש לערב גם את גורמי הרווחה והבריאות בשיתופי הפעולה.

לחצו כאן לדו"ח המחקר

אזור הדמדומים: מגורים זמניים לאחר רעידת אדמה

חוקרים ראשיים:
אמוץ עגנון, ערן פייטלסון, משה ויינשטיין, ערן לדרמן, תומר שמי, מייק טרנר ועינב לוי

תקציר (ראו כאן לפרטים נוספים):
דו"ח זה בוחן חמש סוגיות מרכזיות בנושא מגורים זמניים לאחר רעידת אדמה. 
בחלק הראשון, מתואר כלי המאפשר למקבלי החלטות להעריך באיזו מידה האחרזועים (after shocks) אכן שככו. ניתוח זה חשוב מאד כי פרק הזמן להקמת מגורים זמניים מתחיל עם סיום של תקופת האחרזועים.
בחלק השני, החוקרים עוסקים בזיהוי אתרים מתאימים להקמת מגורים זמניים. בפרק זה, מוצע אלגוריתם על בסיס מערכת מידע גיאוגרפית (ממ"ג) שישמש את מקבלי החלטות בזמן אמת, תוך שיקול התנאים הספיציפיים של האירוע, במטרה לאתר את האזורים המתאימים ביותר להקמת מגורים זמניים.
החלק השלישי מתאר שיקולים חשובים בבחירת סוג המגורים הזמניים המתאימים לצרכי האוכלוסיה. בפרק מתואר מגוון של מגורים זמניים הקיים בעולם, תוך התייחסות למעלות ולחסרונות שלהם. בנוסף, בפרק מוצעת שורה של הנחיות להקמת אתרים.
החלק הרביעי עוסק בסוגיה של חיבור האתרים לתשתיות. השימוש במערכות אוטונומיות מוצע כפתרון לאי-הוודאות בנוגע למצבן של התשתיות הקיימות לאחר רעידת אדמה.
בחלק החמישי מוצגות ההשלכות של היבטים חברתיים ונפשיים על תכנון והקמת מגורים זמניים. הפרק כולל הנחיות להבטיח שמתכונת המגורים הזמניים תיפגע כמה שפחות בחיים החברתיים ובבריאות הנפש של העקורים.

בכל פרק מפורטות המלצות מדיניות רלוונטיות. חלק מההמלצות כוללות:

- סדר העדיפויות לקביעת אתרים לבניית מגורים זמניים הוא: 1. קרקע יציבה, בטוחה, ומתאימה לשימוש 2. הפרעה מינימלית לסדר החיים של העקורים (כלומר, מיקום קרוב למגורי הקבע ולמקורות פרנסה) 3. אתר המתוכנן לבנייה, במקום אשר קיימת בו אפשרות לשימוש בתשתיות קיימות 4. לא בשמורות טבע, יערות, ושטחים פתוחים איכותיים כאשר ההתיישבות תכביד על טבע המקום.
- דרוש עידוד לשיתוף מידע בין גופים ממשלתיים, במיוחד בהקשר של זמינות קרקעות, על מנת ליצור מאגר נתונים אחיד.
- מומלץ לעדכן את המדריך של משרד הבנוי והשיכון בנושא פתרונות וטכנולוגיים עדכניים ותחומי מידע נוספים בכל הקשור לדיור זמני לנפגעי אסונות, כפי שעלו במחקר.
- מומלץ לפתח פלטפורמה בשיתוף עם ה-UNDRR לפיתוח והערכה של פתרונות מגורים, בהתבסס על ״Ten Essentials for Making Cities" ובכך לקדם שיתוף פעולה בין-לאומי.
- השימוש בבתים ניידים אוטונומיים מומלץ כאמצעי יעיל להקטנת הנזק מרעידת אדמה ואסונות אחרים, במיוחד בשנה הראשונה לאחר האסון.
- תכנון האתר צריך להיעשות, עד כמה שאפשר, סביב השיקולים של שימור הקהילתיות והמבנה הקהילתי אשר היה קיים טרם האירוע.
- מומלץ לתכנן אתרים בסמיכות למקורות תעסוקה ופנאי, וכן בסמיכות למוקדי אספקת שירותים בסיסיים (סניטציה, מרפאות, מוקדי הכנת מזון, חלוקת מזון וציוד).
- חזרה לתפקוד ויצירת פעילות יאפשרו מזעור מצוקות מחד ומענה לצרכים אשר עלו מאירוע החירום מאידך. תכנון המרחב לאור צרכי אוכלוסיית הנפגעים צריך להביא בחשבון נגישות, תאורה, ואמצעי בישול אשר הולמים את אופי התזונה של העקורים.
- מיקום מוסדות הציבור (בתי ספר, מרכזים קהילתיים, מוסדות דת) צריך להיות מתוכנן באופן אסטרטגי תוך התחשבות באופי ובמרקם של קהילת העקורים ורמת הקהילתיות בקרבם.
- מודגשת החשיבות במתן בחירה לעקורים. ייתכן ויהיו עקורים אשר יבחרו שלא להתגורר במחנה אלא להצטרף למערכות תומכות אחרות (משפחה, קהילה, וכדומה).
- מומלץ להקים יחידות דיור תוך התחשבות בצרכי העקורים, בגודל משק הבית, ובנגישות לצרכים פרטניים.
- אמצעי בקרה וניטור של גופים חיצוניים אשר מוצאים עניין בתוך המחנה, חיוניים על מנת להגן על העקורים מניצול ופגיעות נוספות.

לחצו כאן לדו"ח המחקר

שימוש בטוויטר להתראה הקרובה לזמן אמת ולניתוח נזק של אסונות טבע בישראל וסביבתה

חוקרים:
מוטי זוהר (אוניברסיטת חיפה)  ואביגדור גל (טכניון) עם (לפי סדר א"ב): לאה ויטנברג (אוניברסיטת חיפה), אפרת מורין (האוניברסיטה העברית) ורן נוף (המכון הגיאולוגי לישראל)

תקציר:
בעשור האחרון צמחה טוויטר כרשת חברתית בשיעור גבוה בקרב משתמשים רבים ומונה, נכון להיום מעל ל- 500 מיליון משתמשים ברחבי העולם. בישראל עולה שיעור המשתמשים ברשת מאז 2014 בכ- 100000 משתמשים בשנה ועומד על למעלה ממיליון. המסרים המועברים באמצעות טוויטר ("ציוצים") מונים עד 280 תווי טקסט ויכולים להישלח על בסיס חיבור לרשת האינטרנט באמצעות טלפונים ניידים ('סמארטפונים') ושלל אפליקציות צד-שלישי. במהלך התרחשות קטסטרופה סביבתית ואחריה עולה הנטייה "לצייץ" ועמה התעבורה ברשת. בעוד שהמידע הנגזר מטוויטר נמצא בשימוש ברחבי העולם למתן התרעה הקרובה לזמן אמת, חקר הפריסה הגיאוגרפית למיצוי תובנות יישומיות עדיין בחיתוליו. במחקר זה ביצענו רכשנו נתונים מטוויטר לפני ואחרי אירועי סיכונים טבעיים בולטים שהתרחשו בישראל וסביבתה ובארה"ב דוגמת שיטפונות, שריפות ורעידות אדמה. את הנתונים אנו מנתחים עיתית ומרחבית על מנת לתת מענה למטרות הבאות: (1) מתן התרעה הקרובה לזמן אמת באמצעות הרשת החברתית; (2) ניתוח דפוסי נזק ואזורים בטווח ההשפעה; (3) אימות הערכות נזק מוקדמות וסימולציות; (4) בחינה האם ובאיזה אופן ניתן להשתמש במידע לניהול 'אירועים מתגלגלים' במהלך השעות הראשונות של האסון.