מחקר בהתהוות

פרופ' דנה יגיל ופרופ' מירי כהן, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

רקע: מגפת הקורונה המתרחשת כמעט בכל מקום בעולם, מלווה בחוסר וודאות, הן בקרב האזרחים והן בקרב מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים, לגבי הדרך הנכונה להתמודד עימה, מתי היא צפויה להסתיים וכיצד יראו “החיים שאחרי”. גורמי לחץ אלו מצטרפים ללחץ יומיומי הכרוך בדאגות בריאותיות וכלכליות, ובשינויים משמעותיים באורחות החיים הנובעים מתקנות הריחוק החברתי. כמו כן, לתחושת הלחץ, האמון במקבלי החלטות ולאי הודאות יש חשיבות רבה לגבי הענות הציבור להנחיות משרד הבריאות.
מטרות: מטרות המחקר הנוכחי היו לבחון את השפעות של מכלול הגורמים הקשורים ללחץ ולזהות קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה לפיתוח תגובות לחץ משמעותיות.
שיטות: סקר אינטרנטי נערך בקרב מדגם מייצג שלאזרחים ישראליים. המשתתפים התבקשו לדווח על תחושות מצוקה רגשית, ודאות לגבי האופן בו יראו החיים בעתיד, אמון בקובעי המדיניות, חשיפה לתקשורת, שמירה על כללי הבטיחות ומשאבים אישיים, חברתיים וכלכליים. הסקר הועבר ע”י מכון סקרים לאותם משתתפים ב-3 נקודות זמן: 1. במהלך הסגר (אפריל 2020) 718 משתתפים, 2. ביציאה מהסגר (מאי 2020), 630 משתתפים 3. לאחר הסרת מרבית מגבלות הסגר (יוני 2020), 502 משתתפים.
ממצאים כלליים: הבדלים מובהקים נמצאו בין המדידות במשתנים לחץ, התנהגויות בטיחות, דאגה מהדבקות, תחושת ודאות לגבי העתיד, חשש מאי הודאות, ואובדן משאבים, כאשר בהעברה הראשונה ממוצעי המדדים היו גבוהים יותר לעומת ההעברות השנייה והשלישית. משתתפים מבוגרים יותר, גברים, יהודים ואנשים עובדים, דיווחו על רמות לחץ ואי ודאות נמוכות יותר.
גורמים הקשורים למצוקה רגשית ולאמון במקבלי ההחלטות:
ניתוח רגרסיה מרובה לניבוי מצוקה נפשית מראה כי אובדן משאבים, אמון במקבלי ההחלטות, דאגה מהדבקות, והיבטים של חוסר הודאות ניבאו לחץ. בנוסף, נשים היו בסיכון גבוה יותר לחוות לחץ בהעברה הראשונה בלבד. בהעברה השנייה, רמת דתיות גבוהה נבאה פחות מצוקה רגשית (p=0.02).
ממצאי ניתוח רגרסיה מרובה עבור אמון במקבלי ההחלטות הראה כי ודאות לגבי החיים בעתיד וחשיפה לתקשורת מנבאות את רמת האמון (p<0.001), כך שיותר ודאות ויותר חשיפה לתקשורת קשורות באמון גבוה יותר. כמו כן, רמת דתיות גבוה, השכלה נמוכה ודת יהודית נבאו אף הן אמון גבוה יותר.
מסקנות: מצוקה נפשית נמצאה קשורה באופן עקבי להיבטים שונים של חוסר וודאות. השינויים התמידיים והלא צפויים שמתקיימים מאז פרצה המגיפה, יוצרים אפקט ממושך של חוסר וודאות ומקשים על תהליכים של הסתגלות ללחץ, שמתרחשים באירועי לחץ מוכרים שהם קצרי מועד או סטטיים יותר. מאפיינים אלו מחייבים התערבויות שמיועדות לשיפור החוסן הנפשי של אוכלוסייה באמצעות פיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם לחץ וחוסר וודאות כרוניים ברמת הפרט והקהילה. בנוסף, הממצאים לפיהם המשאבים החברתיים נפגעו פחות ממשאבים אחרים למרות הסגר ונהלי הריחוק החברתי, מצביעים על האפשרות שמשאבים אלו עשויים למלא תפקיד מרכזי בשמירה על חוסן.