תקצירים של תשעה (9) מחקרים אשר נעשו במרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום בשנים האחרונות והדגשת תובנות רלוונטיות לתהליך השיקום הנוכחי

המחקרים הם:

1. לקראת דוקטרינה להסדרה חוקית-רגולטורית של ההתמודדות עם מצבי חירום בישראל
2. בין חירום לשיקום - היערכות לתקופת הדמדומים בעקבות רעידת אדמה הרסנית 
3. מיפוי המערך הרגולטורי להתמודדות עם רעידות אדמה בישראל
4. חוסן חברתי, שיתוף פעולה ואמון בתקופת מגפת הקורונה העולמית: גישה אינטגרטיבית
5. היום שאחרי משבר הקורונה: מה ניתן ללמוד ממזרח אסיה ומדינות נוספות?
6. היום שאחרי משבר הקורונה: האם ניתן למזער את השפעות מגיפת הקורונה על השלומוּת (wellbeing)?
7. התמודדות הרשויות המקומיות בישראל עם אתגרי משבר הקורונה
8. מסגרות רגולטוריות ומדיניות לשיקום בטווח בינוני וארוך אחרי רעידת אדמה גדולה בישראל (ongoing)
9. התמודדות עם מגיפת הקורונה ברמה המקומית: האתגרים, התגובות והצרכים השונים של רשויות מקומיות בישראל  (ongoing)

בנוסף לידע המחקרי שנצבר במרכז, המרכז ישמח לסייע למאמצי השיקום ככל האפשר. יכולות רלוונטיות של המרכז לתהליך השיקום כוללות:

• ייעוץ מולטי-דיסציפלינרי על נושאים הקשורים למדיניות, שיקום החברה, שיקום הכלכלה, ותכנון על-ידי חוקרים ממגוון מוסדות ותחומים עם הבנה של נושאי חירום ושיקום.
• מענה לבקשות מחקר ספציפיות בטווח זמנים קצרים. לדוגמא, ב-דצמבר 2022 הוזמנה סקירת ספרות ותכנים מהעולם בנושא תוכנית לאומית לאפחות השפעות של גלי חום על-ידי הרשות הלאומית לחירום. הדו"ח הוגש לרח"ל בתוך כחודש.
• יכולת לערוך הערכה פורמטיבית (formative evaluation) שתלווה את תהליך השיקום. מדובר בליווי של מאמצי השיקום בזמן-אמת והצבעה על כיוונים לשיפור התהליך בזמן-אמת.
• יכולת לסייע במדידת שיקום, חוסן, ופיתוח החברה בעוטף עזה במשך שלבי השיקום, כולל המלצות למסגרת חוקית ורגולטורית.

דוגמאות למחקרים רלוונטיים שנעשו  ונעשים במרכז:

לכל מחקר מצורף לינק למידע נוסף

1.     לקראת דוקטורינה להסדרה חוקית-רגולטורית של ההתמודדות עם מצבי חירום בישראל 

פרופ' עלי זלצברגר ודר' רוברט נויפלד (בהשתתפות פרופ' שלמה מזרחי, דנה קרופ)

תקציר:

משבר הקורונה חשף שוב את העדרה של דוקטרינה ישראלית סדורה להיערכות, ניהול ושיקום ממצבי חירום ואת קיומם של פערים בהסדרה המוסדית והרגולטורית של תחום החירום בישראל. הפערים האלו מוכרים זמן רב. מדינת ישראל מתקשה להסדיר תפיסה אינטגרטיבית בתחום החירום, המסדירה את תהליכי ההיערכות לאירועי חירום, הניהול שלהם והשיקום לאחריהם. תפיסה כזו צריכה להיות מבוססת על דוקטרינה סדורה, מבנה מוסדי מתאים והליכי קבלת החלטות המעוגנים כולם בחקיקה.

הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בפערים רגולטוריים משמעותיים. מדינת ישראל עודנה נשענת על חקיקה מראשית ימיה של המדינה. תזכירי חוק ממשלתיים והצעות חוק שקודמו בכדי לתת מענה לפערים אלה לא הבשילו לחקיקה שלמה, ובכל מקרה – מרביתם היו, לכשעצמן, תוצר של פשרות ארגוניות ולא היה בכוחן מלכתחילה לספק את המענה השלם הנדרש למדינת ישראל. בנושא זה ישראל מפגרת אחרי חלק ניכר ממדינות העולם בהן יש חקיקת חירום כוללת ועדכנית ולצדה מערכת מוסדית להכנה, ניהול והבראה מחירום.

מטרתו של מחקר זה הייתה להצביע על מצבה (הגרוע) של ישראל בהשוואה למדינות אחרות, לברר את הטעמים לקיומם של פערים אלה, למפות את הכשלים המרכזיים במצב הקיים,  ולהציע מודל אפשרי שייתן מענה לכשלים אלה. המחקר נסמך על סדרת ראיונות שקוימו עם בכירים, בעבר ובהווה, בתחום המענה לחירום בישראל, על ניתוח של הדוחות השונים העוסקים בהיערכות לחירום (כגון דוחות מבקר המדינה) ועל ראיונות שנערכו במסגרת מחקר הממוקד לתחום ההיערכות לרעידות אדמה בישראל. עוד נשען המחקר על מחקר השוואתי של התחום למדינות אחרות (בין השאר - בריטניה, ניו זילנד ויפן).

הכשלים והפערים המרכזיים שאותרו

הפערים והכשלים המרכזיים הקיימים בישראל בתחום ההיערכות והמענה לחירום הם פועל יוצא של שני טעמים מרכזיים, השלובים זה בזה: (1) העדר דוקטרינה כוללת למענה לתחום החירום – לישראל אין דוקטרינה שלמה להיערכות ולמענה לסוגים השונים של מצבי חירום, הלוקחת בחשבון את העובדה שמצב חירום הינו רב מערכתי, מחייב ניהול בראייה מרכזית ותהליכים לאומיים סדורים המאפשרים היערכות למשבר, ניהולו ושיקום ממנו. (2) העדר תשתית נורמטיבית – ההסדרים החוקתיים והחוקיים בתחום החירום בישראל בנויים כטלאי על טלאי, חלקם ארכאיים וחלקם כלל אינו משקף את המצב בשטח. התשתית הנורמטיבית נדרשת הן לצורך עיגון הדוקטרינה ואחריותם וחובותיהם של הגופים השונים באופן מחייב בחוק והן לצורך מתן סמכויות הנדרשות לגורמים שייקבעו לממש את אחריותם וקביעת פרוצדורות וקבלת החלטות ומוסדות מתאימים לכך.

קיומם של אלה מביא, בין השאר, לכשלים הפרטניים הבאים:  העדר תכנון שיטתי כולל הצבת יעדים ומטרות, ליקויים במערך הארגוני, חוסר תאום וחוסר בנשיאה באחריות, העדר יכולת לממש אחריות, כשלים הנובעים מיחסי הגומלין בין גורמים ביורוקרטיים ובין גורמים פוליטיים לגורמים בירוקרטיים, חוסר ציות וכשלי יישום וביצוע.

סקירה השוואתית בין שמונה מדינות שנעשתה במסגרת המחקר מצביעה על כך שמדינות שונות מתייחסות לחירום באופן שונה עם דוקטרינה ברורה המגובה במוסדות ומעוגנת בחקיקה מפורטת העוסקת בהכנה, ניהול והבראה מאסונות מסוגים שונים. בדו"ח מפורטים ההסדר הבריטי, עליו נשען ההסדר הישראלי, וההסדר הניו-זילנדי אשר זכה להערכה גבוהה ויכול לשמש כבסיס למודל ישראלי עתידי.

עקרונות מנחים למענה

לאור אלה, מציעים החוקרים גיבוש מענה הנשען על מספר עקרונות מנחים:

• חירום הוא עניין רב מערכתי – אירועי החירום הם אירועים משמעותיים, המשליכים על כלל היבטי החברה והמשק. המענה לחירום מחייב שילוב זרועות של כלל הגופים והרשויות במדינה ברמה הלאומית וברמה המקומית. יתירה מכך, המענה המשולב צריך לכלול גם גופים שאינם חלק מהמסגרת השלטונית הפורמלית, ובכלל זה המגזר העסקי, המגזר השלישי והאדם הפרטי.
• ראיה מרכזית וניהול אינטגרטיבי –חיוני כי ניהולו של אירוע חירום יהיה בראיה כוללת (מקומית או לאומית), הלוקחת בחשבון את מגוון ההיבטים הנדרשים והנותנת מענה למכלול הצרכים העולים מניהול החירום. לא אחת עלה כי טיב המענה בתחום מסוים כרוך בטיב המענה לתחום אחר. באותה מידה, גם ההיערכות של כל גוף למימוש אחריותו כרוכה במענה הניתן על ידי גופים אחרים. הראיה המרכזית עשויה גם למנוע אנומליות, כגון חלוקת אחריות מרחבית של גופים שונים, שאינה עומדת בקנה אחד ולפעמים סותרת היערכות של גופים אחרים.
• מיצוי/איגום משאבים ויכולות – לנוכח מאפייניו החריגים של מצב החירום, אפקטיביות המענה לחירום כרוכה בגיוס כלל יכולותיה ומשאביה של המדינה וניצולם באופן היעיל ביותר.
• "מה שעובד בשגרה הוא שיעבוד בחירום" – ככלל, גוף האמון על המענה השוטף, הוא זה שראוי שייתן את המענה גם בשעות חירום. המענה בשגרה הוא שמקנה את המומחיות הנדרשת, את הבנת הצרכים ואת היכולת לספקם. במרבית המקרים, נכון גם להישען על תשתית לוגיסטית וארגונית שנבנית ממילא בשגרה, במקום לייצר מענה אלטרנטיבי. אין להבין מכך, שבתנאים מסוימים, שאותם ראוי לאפיין, לא יתוגבר המענה הקיים או אף יומר במענה חלופי. אך משמעות הדבר היא עיגון הכנה ותרגולים בכל מוסדות השלטון וכן בארגונים ומוסדות נוספים.
• מענה לשגרה בראיית החירום – קיימת אפקטיביות רבה בבניית מענה לחירום באופן המוטמע כבר בשגרה. רשויות צריכות לשאול עצמן, כיצד המענה הנבנה על ידן לשגרה ישתלב במענה שיידרשו לספק בחירום. לא בכדי, כמה מרעיונות המוצלחים ביותר שגובשו בתחום המענה לחירום, היו כרוכים בשילוב מענה המשתלב בחיי היום יום. כך לדוגמה, פתרון הממ"ד, המהווה חלק אינטגראלי ממרחב המגורים, וכך רעיונות נוספים שהוצגו לנו, כגון הבטחת דרכי גישה חלופיות לשכונות מגורים כבר בתהליכי התכנון, בניית מרחבים ציבוריים וחניונים תת קרקעיים בראיית השימוש בהם בחירום ועוד.
• הצורך בהסדר הנשען על חקיקה ראשית כוללת ומפורטת המכוננת תהליכי קבלת החלטות ומוסדות ברמה הלאומית, ברמה המחוזית/מרחבית וברמה המקומית– נושא זה מפורט בהרחבה כולל מתווה להצעת חוק.
• היערכות לחירום מחייבת מומחיות – חירום הוא מקצוע. היערכות לחירום מחייבת מומחיות, וכל "סוג" של אירוע חירום (אפידמיה, סייבר, מלחמה, רעידות אדמה וכו') עשוי לחייב לכשעצמו מומחיות ספציפית. הגוף המרכזי האחראי על הכנה, ניהול והבראה מחירום, על כן, צריך לכלול מגוון של מומחים מתחומי החירום השונים.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• מכיוון שאנו נמצאים כעת בעיצומו של משבר אקוטי לא ניתן כמובן ליישם חלק גדול מהמלצות הדו"ח, כמו הקמת רשות חירום לאומית בחקיקה מפורטת. עם זאת, ניתן לחתור להגשמת עקרונותיו, תוך מיפוי של ההסדרים הקיימים להבנה של הסמכויות הקיימות והכשלים הקיימים.
• ברמה הלאומית – יש מקום לקבוע גוף מתכלל אחד, בעוד שכעת לצד מנהלת תקומה ניתן לזהות שני גופים נוספים – הפרויקטור של הקבינט החברתי הכלכלי ומשרד ראש הממשלה. לא ברור מה גבולות הסמכויות בין הגופים הללו ומה ההיררכיה ביניהם. כמו במשברים קודמים ריבוי גופים והעדר מבנה ברור ומוסכם מוביל לריב סמכויות, העברת אחריות ובריחה מאחראיות ונושאים לטיפול הנופלים בין הכיסאות.
• יש לחזק את רמת הניהול המקומית, שבמשברים קודמים הוכיחה עצמה כאפקטיבית, לעיתים יותר מהרמה הלאומית, על ידי הגדרת מבנה ניהול מקומי, משימות והקצאות תקציבים מתאימים.
• יש לחתור להקמת רמת ניהול מרחבית אשר רלוונטית במיוחד למשבר זה והתפתחויות אפשריות שתתבסס על מחוזות קיימים תוך תיקון ואיחוד, כך שהמרחבים יחפפו את מרחבי פיקוד העורף, מחוזות משרד הפנים ואגדי הערים והרשויות המקומיות. רוב התובנות המפורטות למעלה לגבי מענה לחירום - רלוונטיות גם לשיקום בטווח הבינוני והארוך.
• המחקר מצביע על חשיבות היישום של גישה קוהרנטית לשיקום העוטף, כולל הגדרת תפקידים ברורה, מתן סמכויות ברורות, ניהול ופיקוח באופן ריכוזי (אך שאינו מגביל גמישות להתאמות מקומיות), ומתואם היטב בין כל הגופים.
• אכן, יש חשיבות רבה להכללה ומעורבות של בעלי עניין מכל התחומים - המגזר הפרטי והמגזר השלישי- וכל רמות הממשל. לצורך כך, יש להגדיר בברור את גופי מקבלי ההחלטות במסגרת המנהלת החל מקבינט או ועד מנהל הכולל כאמור למעט נציגי רשויות השלטון (המוגדרים בהחלטת ההקמה של המנהלת) גם נציגים מהמגזר העסקי ומהחברה האזרחית.
• נדרשת חשיבה אסטרטגית מעמיקה בנוגע לשימוש במשאבים באופן היעיל ביותר.
• מומלץ להישען בתהליך השיקום על גופים שמתורגלים לתת מענה בשגרה .
• מומלץ לשקם את האזור תוך ראייה של סיכונים עתידיים והכנה למצבי חירום מגוונים (כולל רעידות אדמה ומשבר האקלים)– קרי: להטמיע מענים לחירום והסדרים לאיפחות (Mitigation) הסיכונים ממצב החירום הבא, בתוך התוכניות הנוכחיות לשיקום, וזאת על מנת להיות ערוכים למצבי החירום בעתיד. על מנת להבטיח היערכות מועילה, נדרש להתייעץ עם מומחים לסוגי מצבי חירום שונים.

2.     בין חירום לשיקום - הערכות לתקופת הדמדומים בעקבות רעידת אדמה הרסנית 

פרופ' אמוץ עגנון ופרופ' ערן פייטלסון, דר' ערן לדרמן, עינב לוי,   וחוב'

תקציר

רעידת אדמה חזקה עלולה לגרום לנזקים רחבי היקף בישראל. תרחיש הייחוס אליו נערכת מדינת ישראל, שמבטא מעין ממוצע של רעידות אדמה חזקות, מעריך פגיעה בסדר גודל של 7,000 הרוגים 8,600 פצועים קשה וכ-170,000 עקורים. אך קיימים גם תרחישים עם היקף נפגעים רחב יותר. בערים רבות, ובהן ערים באזורים רגישים מבחינה סייסמית ובעיקר לאורך השבר הסורי-אפריקאי, יותר משליש מהמבנים בני 3 קומות או יותר נבנו לפני השנה בה נכנסו התקנים לתוקף. יתר על כן, ברוב הערים המצויות ברמות הסיכון הגבוהות ביותר ערכי הקרקע נמוכים ולכן המבנים לא חוזקו במסגרת תמ"א 38.  לאור זאת, לאחר רעידה חזקה ישראל עלולה למצוא את עצמה עם אלפי יחידות דיור (יח"ד) שגם אם לא נהרסו לא יהיו ראויות למגורים בשל הפיכת המבנים למבנים מסוכנים.  מהניסיון בעולם משך השיקום של ערים ושכונות שנהרסו עלול לקחת זמן הנמדד בחודשים מרובים ואף שנים לא מעטות.

לאור תמונת מצב זו יהיה צורך לשכן את העקורים, שמספרם עלול להגיע לעשרות ואולי אף למאות אלפים, במבנים זמניים. בעוד שבשלב המיידי לאחר רעידת האדמה ניתן לשכן את העקורים במבנים ציבוריים ובתי מלון, או שחלקם יעברו לקרובי משפחה, הרי בטווח הזמן עד לשיקום מגוריהם, שכאמור נמדד מחודשים ואף בשנים, יהיה צורך בהקמת מחנות של מגורים זמניים. תקופת הזמן שבה נדרש להקים מגורים זמניים מתחילה עם סיום האחרזועים (aftershocks) שבאים בעקבות הרעידה העיקרית. התקופה בה מתגוררים במגורים הזמניים מסתיימת עם שיקום המבנים שנפגעו או מציאת מענה דיור קבוע למשקי הבית שנעקרו ממגוריהם בעקבות הרעידה.

המחקר מורכב מארבעה רכיבים. הראשון הוא אפיון המועד בו ניתן להתחיל בינוי (סיום האחרזעזועים). השני הוא איתור מקומות בהם ניתן וראוי להקים את המגורים הזמניים. לשם כך פותח אלגוריתם מבוסס ממ"ג שמזהה אתרים אלו על פי שורה של תבחינים, ובכללם כאלו שבאים להבטיח המשך שיגרת חיים. השלישי הוא זיהוי סוגי המבנים ועקרונות לתכנון האתרים הזמניים. הרביעי הוא ההיבטים הקהילתיים והחברתיים שיש לכללם בתכנון לתקופת הביניים.

רלוונטי לשיקום עוטף עזה:

• האלגוריתם לזיהוי אתרים המתאימים למגורים זמניים ניתן להתאמה לתנאים הנוכחיים בקלות יחסית. יהיה צורך לשנות הגדרות של כמה תבחינים. לשם כך.
• העקרונות לבחירת המבנים הזמניים והתכנון של האתרים הזמניים דומים, אם כי יתכן וידרשו מספר התאמות
• העקרונות החברתיים והקהילתיים שצוינו במחקר נכונים גם למצב הנוכחי.

למצגת עדכנית ראו כאן

לסקר ספרות על שיקולים למיקום והקמת אתר שיקום בעקבות רעידת אדמה או אסון מלחמתי ראו כאן

 

3.      מיפוי המערך הרגולטורי להתמודדות עם רעידות אדמה בישראל

פרופ' דבורה שמואלי, פרופ' אמנון רייכמן, פרופ' ערן פייטלסון, דר' מיכל בן גל ודר' אהוד סגל

תקציר:

פרויקט מחקר במימון משרד המדע והטכנולוגיה והרשות הלאומית לניהול חירום שנערך עוד ב-2017-2018 עסק במיפוי והערכה של המסגרת הרגולטורית של ישראל להיערכות, התמודדות ושיקום אחרי רעידות אדמה. הפרוייקט הצביע על שורה ארוכה של פערים (חוסרים בגוף מטפל) וחיכוכים (מצבים בהם יש יותר מגוף אחד, כאשר נוצרות בעיות בעבודה משותפת בין הגופים) במערכת הישראלית. רוב הפערים נמצאו בשלבי ההיערכות וההשיקום. למרות שחלק מהפערים בשלב ההיערכות טופלו מאז 2017, רוב הפערים בשלב השיקום תקפים גם היום, ביניהם:

• אין גוף מרכזי בעל סמכות ויכולת להוביל מאמצי התאוששות ושיקום
• אין ניתוח מעמיק המציג את העלויות הכלכליות של השיקום
• אין אסטרטגיה מקיפה המתייחסת למדיניות לגבי פיצויים וסיוע המדינה
• אין מנגנון לקביעת זכאות לפיצויים ולסיוע כספי
• כשל ביטוחי בביטוח דירות בבניינים משותפים
• אין מנגנון מרכזי לשיקום תשתיות חיוניות

בעקבות הפרוייקט, פותח על ידי החוקרים כלי חדש וייחודי לניתוח מערכות רגולטוריות הנקרא: סריקה והערכה של מערכות רגולטוריות (Regulatory System Scan and Assessment - RSSA). הכלי מאפשר לקובעי מדיניות לנתח מסגרת רגולטורית מורכבת ומקיפה, בניגוד להסדרים רגולטוריים ספציפיים בנושאים מוגבלים ומצומצמים. המסגרת המוצעת ב-RSSA מייצרת מפה רחבה של "הנוף הרגולטורי" על ידי: (א) פיתוח רשימת בדיקה (checklist) של אמות מידה נורמטיביות המשקפות המלצות ושיטות עבודה מומלצות לתחומים ונושאים שיש לטפל בהם, (ב) מיפוי הגופים הרלוונטיים (סוכנויות, רשויות) , וארגונים, (ג) פירוט הכלים הרגולטוריים העומדים לרשותם על פי החוק הקיים ו-(ד) התאמת רשויות הרגולציה ותפקידן המשפטי לנושאים ב'רשימה'. בעזרת יישום כלי זה ניתן לקבל מיפוי מעמיק של הרגולציה הקיימת, המאפשר זיהוי של פערים וחיכוכים המצביעים על מוכנות לא אופטימלית.

הכלי למיפוי המערכת הרגולטורית פורסם במאמר:

Shmueli, Deborah, Michal Ben Gal, Ehud Segal, Amon Reichman and Eran Feitelson (2018). “How can regulatory systems be assessed? The case of earthquake preparedness in Israel”. Evaluation  25(1), 80-98.

http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1356389018803235

פרטים נוספים על פרוייקט המחקר, כולל מיפוי הגופים המעורבים ניתן למצוא כאן

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• השיקום ארוך הטווח של יישובי העוטף מחייב עבודה משותפת של גופים וארגונים רבים ושונים ומייצר מערכת רגולטורית מורכבת ומסובכת. מיפוי המערכת הקיימת אל מול האתגרים העומדים בפני מינהלת תקומה יכול לסייע רבות בארגון עבודת המינהלת, כולל חלוקת תחומי אחריות לגופים השונים, איתור משאבים ותיאום בין הגופים השונים.
  
  

4.     חוסן חברתי, שיתוף פעולה ואמון בתקופת מגפת הקורונה העולמית: גישה אינטגרטיבית 

 פרופ' שלמה מזרחי, פרופ ערן ויגודה-גדות, ניסים כהן

המחקר נערך בתקופת משבר הקורונה במטרה לבחון היבטים הקשורים לחוסן חברתי, אמון ושיתוף פעולה במצבי חירום בכלל ובמשבר הקורונה בפרט. באופן ספציפי בחן המחקר את הערכות ועמדות הציבור, ואת הגורמים להם, לגבי 4 מימדים של החוסן החברתי: אמון בגופי חירום ובסקטור הציבורי, הערכת האפקטיביות של המענה השלטוני למצב החירום, המוכנות לשלם להשקעה במוכנות לחירום והמוכנות לציית להנחיות הממשלה. על בסיס מחקרים קודמים, החוקרים טוענים שמימדים אלו מרכיבים ומשקפים את מידת החוסן החברתי ולפיכך הבנת הגורמים שמשפיעים עליהם תלמד על דרכים אפשריות לחיזוק החוסן החברתי לקראת ובעת מצבי חירום חמורים ומתמשכים. נערך סקר בקרב הציבור במהלך הגל השני של משבר הקורונה ונערכה השוואה עם סקרים שנערכו לפני משבר הקורונה ובגל הראשון.

תוצאות המחקר מצביעות על המורכבות שקיימת ביחסי הגומלין בין הממשלה לאזרחיה.

• הממצאים המחקריים מהסקרים עד כה מלמדים שאמון בגופי חירום קשור לתחושת האיום, הערכת המוכנות האישית והמערכתית לחירום ולאמון בגופי הסקטור הציבורי בכלל.
• המוכנות לשלם ולשתף פעולה עם מאמצים להתמודדות עם משבר קשורה גם היא לתחושת האיום ולהערכת המוכנות האישית, אך גם לתגובתיות חזקה והוגנת של הסקטור הציבורי לדרישות וציפיות הציבור (שיכולה להתבטא בתחושת שיתוף הציבור בקבלת החלטות). תחושות של אפליה והיעדר קשב לציבור לא יעודדו שיתוף פעולה.
• הערכה חיובית של הציבור בכל הנוגע לניהול המשבר תגביר את שיתוף הפעולה והאמון בממשלה. ניתוח הנתונים מלמד שהערכה חיובית כזאת קשורה להיענות ושיתוף הציבור וכן להמשך פעילות שגרתית של השירותים הציבוריים. ההערכה הנמוכה שמקבלים משרדי הממשלה הינה לפיכך בעייתית משום שהיא מצביעה על יכולות ניהול נמוכות אשר נחלשות אף יותר בעת משבר וניכר שהציבור ער לעובדה זו.

הניתוחים מלמדים על השפעות מורכבות של שיתוף הציבור בקבלת החלטות על היבטי החוסן החברתי והלאומי. מצד אחד, שיתוף בקבלת החלטות מגביר את האמון בסקטור הציבורי ובגופי חירום וכן יוצר שיתוף באחריות אשר מובילה להערכות חיוביות של אפקטיביות המענה השלטוני. מצד שני, במידה וההערכות לגבי יכולות הממשלה נמוכות הרי ששיתוף בקבלת החלטות יוצר תחושה של התנערות מאחריות מצד הממשלה והטלתה על האזרחים ולפיכך המוכנות לציית להנחיות הממשלה תפחת.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• בתהליך השיקום יש להתייחס למורכבות הרבה שטמונה ביחסי הגומלין בין הממשלה לאזרחים ולהתוות מנגנונים שישתפו את הציבור ויגיבו לדרישות וצרכי התושבים בצורה אמיתית ובונה ולא כדרך של התנערות מאחריות.
• שיתוף הציבור בתהליך השיקום הינו קריטי להגברת האימון בסקטור הציבורי. על מנת להשיג שיתוף פעולה מצד הציבור יש לשמור על תגובתיות חזקה והוגנת של הסקטור הציבורי לדרישות וציפיות הציבור. אלו יכולים להיות מושגים ע"י שיתוף הציבור ושקיפות בקבלת החלטות. שיתוף שכזה יכול להיות מושג באמצעות שיתוף מקוון, בחינת עמדות הציבור באופן שוטף והתייחסות ישירה אליהם, פתיחת מערכת לקבלת עמדות הציבור, ועל ידי הפגנת היענות מהירה לצרכים, מתן תשובות לבעיות, קיום הבטחות הממשלה ואכיפה הוגנת.
• יש לנסות לחזק את החוסן החברתי והחוסן הלאומי בתהליך השיקום על-ידי השקעה בחזרה לרציפות אספקת שירותים. אספקת שירותים טובה בעת משבר ובשיקום מקרינה יציבות ומחזקת את הערכה חיובית של הביצועים בעיני התושבים.
• יש לצפות לשחיקה בתחושת המחויבות ובסולידריות ולכן יש למסד ערוצי פעולה ממשליים, מקומיים וקהילתיים כדי להבטיח מענה שיטתי וארוך טווח למצוקות.
• יש להכיר בכך שתהליך השיקום לא רק מושפע מאמון הציבור בסקטור הציבורי, אלא הוא הזדמנות לבנות ולחזק את האמון. ככל שקיימת הערכת ביצועים חיובית בעיני הציבור, אמון הציבור בסקטור הציבורי ובממשלה יעלה. אמון הציבור בסקטור הציבורי לא רק מצביע על יכולות הניהול שלו, אלא גם משפר את יכולות הניהול.

 

המרכז עסק בכמה מחקרים  בנושאי שיקום אחרי משבר הקורונה שהם רלוונטים גם לשיקום ולעבודתה של מינהלת תקומה, להלן מוצגים שניים:

5.     היום שאחרי משבר הקורונה: מה ניתן ללמוד ממזרח אסיה ומדינות נוספות?

פרופ' ערן פייטלסון, פרופ' פנינה פלאוט, פרופ' עלי זלצברגר, פרופ' דבורה שמואלי, דר יונת ריין ספיר, דר' אלכס אלטשולר, דר' דניאל זייצ'יק, סמדר אמיר ודר' מיכל בן גל

ההתמודדות עם משבר מגפת הקורונה, שמקורה ככל הנראה בסין בסוף דצמבר 2019 ואשר התפשטה במהירות לשאר העולם, הבליטה את ההבדלים בהתמודדות של מדינות שונות. המחקר ניסה ללמוד ממדינות אשר חוו משברים בריאותיים בעבר. העבודה מדגישה את ניסיונן של מדינות מזרח אסיה (טאיוואן, סינגפור, הונג קונג, דרום קוריאה, וייטנאם ויפן), שעד מועד כתיבת המחקר (אמצע 2020) נראה שהן מתמודדות עם המשבר הנוכחי באופן יעיל יותר ממדינות אחרות. אתגר ההתמודדות הגדול ביותר עם המשבר היה מציאת האיזון בין הרצון לשמור על רמת תחלואה נמוכה, שעמה מסוגלת מערכת הבריאות להתמודד ביעילות, לבין הרצון לשמר תפקוד שגרתי ככל האפשר של המשק והכלכלה. עמידה באתגר מחייבת התייחסות למגוון גדול של נושאים, היבטים ותחומים. בפרק התובנות בעבודה זו מוצעים כלים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ועם משברים אחרים דומים, מנקודת מבט מולטי-דיסציפלינרית. בין ההבטים שהעבודה עוסקת בהם נכללים היבטים כלכליים, נושאים מבניים-ארגוניים, היבטי ממשל, מדיניות, בירוקרטיה וקבלת החלטות, היבטים מרחביים, עירוניים ותכנוניים ברשויות המקומיות והמחוזיות, היבטים של חיזוק בריאות הציבור, היבטי חברה ורווחה, והיבטים משפטיים. התובנה העיקרית העולה מהמחקר היא שהיערכות ומוּכנוּת הן המפתח למזעור הפגיעה – הבריאותית, הכלכלית, החברתית ופגיעה בזכויות אדם ובשלטון החוק. "מעגל המוכנות" מורכב מרשת של קשרים בין היבטים ותחומים שונים המשפיעים זה על זה וניזונים אחד מהאחר. כדי לבנות מוכנות וחוסן לאומי, כמו גם כדי לנהל את היציאה מהמשבר, יש צורך בשילוב ושיתופי פעולה יעילים בין הגורמים האחראים על כל תחום ועל כל נושא. מהמחקר עולה רשימה ארוכה של תובנות בתחומים שונים, כמו גם תובנות רוחב שחוצות תחומים אותן ניתן ללמוד מניסיון של מדינות אחרות. חשוב לציין שאת כל התובנות האלה יש לראות דרך הייחוד התרבותי של כל מדינה ושלא תמיד ניתן להעתיק אותו למדינות אחרות.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• במדינות שהתמודדו טוב יותר עם משבר הקורונה היה מבנה חירום סדור ומאורגן שהתייחס לכל שלבי מצב החירום: הכנה, התמודדות והבראה. בנוסף, מדינות אלה נקטו באסטרטגיה של ביזור השליטה ויצירת רמות שונות של ניהול המגיפה ע"י יחידות אזוריות הקשורות למרכז הארצי (מבנה רשת, שימוש בבעלי תפקידים ומנהיגות מקומית וקהילתית).

• הדו"ח כולל שורה של תובנות והמלצות שהן רלוונטיות לתהליכי השיקום. בין השאר:

  • חשוב לתכנן ולבנות מראש אסטרטגיה ומערכת גמישה להערכות ותגובה, המגובה בסמכויות וחובות של בעלי תפקידים ומוסדות ברורים המוסדרים בחקיקה.
  • תהליכי קבלת ההחלטות צריכים להתבסס על ידע מקיף ועדכני ותיקוף עמיתים מקצועי, תוך שיתוף מגוון מומחים מתחומי ידע שונים.
  • ישנה חשיבות רבה לשיתופי פעולה בין ארגוניים ובין-מגזריים וייצוג כלל הגורמים בתהליכי קבלת ההחלטות.
  • מוכנות להתמודדות עם משבר ותהליך היציאה ממנו, קשורים באופן הדוק לרמת האמון בין הציבור לממשל ולרמת השקיפות של גופי הממשל. לכן יש חשיבות רבה לקביעת מדיניות ברורה ופתוחה לעיון הציבור ולקיים תקשורת והעברת מסרים ברורה ושקופה בין גופי הממשל והציבור באמצעות גורם סמכותי ומוסמך אחד.
  • הרשות המקומית הינה "אבן היסוד" בטיפול במצבי חירום, הן בטיפול השוטף באוכלוסיה והן בקשר הישיר לתושבים. יש להפעיל את מנגנוני החירום הקיימים ברשויות המקומיות לעת משבר, להתאים אותם למצבי חירום מסוג פנדמיה ולחזק את הרשות המקומית - הן מבחינת כח אדם והן מבחינת מתן הנחיות ברורות מצד הממשלה והגורמים המוסמכים לכך. בנוסף יש חשיבות רבה לקיומו של מנגנון פיסקלי שיוכל לסייע לרשויות המקומיות בזמן משבר.
  • ישנה חשיבות לקבלת מידע עדכני רב ככל הניתן, הערכת סיכונים ומידת הפגיעה בסקטורים מוגדרים, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה כלכלית.
  • אמצעי התמודדות גורפים בדרך כלל יהיו פחות יעילים ויגרמו נזק ארוך טווח לכלכלה ולחברה. ניתן ליישם צעדים ואמצעים באופן דיפרנציאלי וחכם לפי מרחב/מקום, סוגי אוכלוסייה, סוגים של בעלי מקצוע, ובהתאם לפגיעה היחסית הצפויה במשק ו/או בהתאם לתרומה להכלת הנגיף.
  • חשוב לפתח ולקדם טכנולוגיות חכמות למטרות שונות, ביניהן איכון וניטור וולונטרי (לא על ידי שירותי בטחון כמו השב"כ), שיתוף מידע בזמן אמת (כולל בין מקבלי ההחלטות), קבלת שירותים מהממשל וכן לעבודה ולמידה מרחוק.
  • בטווח הקצר לאחר תחילת המשבר יש חשיבות להבטחת פיצויים לנפגעים המיידיים והראשיים וליצירת אווירה אופטימית. בטווח הביניים יש לעבור ממתן פיצויים לעידוד חזרה לתעסוקה.
  • יש צורך להקצות תקציבים גדולים להגדלת התעסוקה, גם על חשבון הגדלת הגרעון.
  • ישנה חשיבות ליישום מהיר של הצעדים הכלכליים בכדי לאושש את הכלכלה, גם אם יהיה ניצול לרעה בכמה מקרים. קרי, יש חשיבות לכך שהנטל הבירוקרטי הכרוך במימוש ההטבות יהיה מינימלי.
  • יש לעשות כל מאמץ כדי למנוע כניסה של אוכלוסיות נוספות אל מעגל העוני בנוסף להענקת תמיכה נוספת לאלו שכבר נמצאים בו. במקביל, יש להבטיח שהזכאים לתמיכה יוכלו לממש אותה. יש לחזק את המערכת הסוציאלית כך שתוכל לסייע לאוכלוסיות מוחלשות מחד ולמנוע יצירה של "עניים חדשים" מאידך.
  • ישנה חשיבות למעורבותם הפעילה של ארגונים אזרחיים/חברתיים בהתמודדות עם המשבר; יש למסד מנגנון תמיכה בהם בדומה למנגנוני הפיצוי ועידוד התעסוקה.
  • ישנה חשיבות להיערכות מקיפה ואסטרטגית להתמודדות עם המשבר מבחינת בתי חולים, מערך בריאות הציבור ברמה הלאומית והמקומית, קופ"ח, מלוניות וכד', וכן מערך בדיקות.
  • יש להפסיק את השימוש בתקנות שעת חירום וצווים ולפעול ללא דיחוי להעברת סמכות ההסדרה של התנהלות המשק והאזרחים בשעת חירום לחקיקה ראשית.
  • יש לפעול לחקיקה להגנת הפרטיות שתאפשר שמירה על זכויות פרט בזמן משבר, תוך כדי מעקב לגיטימי אחרי חולים ונשאים של הנגיף, כולל הסמכה בחוק לבצע את המעקב.

המלצות על שינויים מוסדיים-מערכתיים:

• בטווח הארוך חשוב לייצר חקיקה מקיפה המעגנת את הגוף או הגופים האחראים לענייני חירום המתייחסת לרשויות, סמכויות, חובות, תחומי אחריות וחלוקת סמכויות בין הרשות המקומית לרשויות אחרות, שיתוף ציבור והבטחת ייצוג של קבוצות שונות (מגזר אזרחי, מגזר פרטי, אנשי מקצוע) ותהליכים לפעולה וקבלת החלטות. בתוך אלה יש לשלב מנגנוני בקרה על תהליכי קבלת ההחלטות כמו כן יש לדאוג למערכות שימור מידע ולמידה מתוך המשברים באמצעות מוסדות מחקר קיימים או כאלה שיהיו ייעודיים למשימה.
• מיסוד ותמיכה בשיתופי פעולה: המוכנות לחירום בכלל, כמו גם הליכי שיקום, נוגעים כמעט בכל גוף וכל רשות במשק. על מנת לקדם אותם יש צורך בשיתופי פעולה רבים בין כל המגזרים. מומלץ לנסות ולשלב תהליכים וולונטריים לשיתופי פעולה כאלה לקידום כל הפעולות הנעשות לטובת השיקום.
• המחקר מציג את "מעגל המוכנות", שבמרכזו ניהול המשבר עד ליציאה ממנו וסביבו מגוון התחומים וחלק מהנושאים והתובנות. חלק ניכר מהתובנות רלוונטי גם לשיקום.

6.     היום שאחרי משבר הקורונה: האם ניתן למזער את השפעות מגיפת הקורונה על השלומוּת (wellbeing)?

פרופ' פנינה פלאוט, פרופ' ערן פייטלסון, פרופ' עלי זלצברגר, פרופ' דבורה שמואלי, דר' אלכס אלטשולר, דר' מיכל בן גל, פביאן ישראל, דר' יונת ריין-ספיר, ודר' דניאל זייצ'יק

תקציר:

ניתוח השפעות מגיפת הקורונה מתבסס לרוב על השלכות בריאותיות (כגון מספר חולים ומתים) וכלכליות (השפעות על התוצר הלאומי הגולמי -תל"ג). עם זאת ברור לכל שלמגיפה ישנן השלכות רבות נוספות - סביבתיות חברתיות ואישיות כגון השפעות על יחסים חברתיים ולחץ נפשי. היום כבר ברור שהתל"ג אינו מספק כמדד לבחינת איכות חיים כלכלית, וקימת נטייה גוברת להשתמש במערכת מדדים מורכבת יותר לצורך קבלת החלטות מדיניות. כך, במדינות ה- OECD פותחה ב-2017 מערכת של 39 מדדי שלומוּת (well-being) והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל מפרסמת מאז 2016 דו"ח שנתי על "איכות החיים קיימות וחוסן לאומי בישראל", המבוסס על כ- 114 מדדים ב-11 תחומים (איכות התעסוקה, ביטחון אישי, בריאות, דיור ותשתיות, חינוך, השכלה וכישורים, מעורבות אזרחית וממשל, סביבה, רווחה אישית וחברתית, רמת חיים חומרית, פנאי, תרבות וקהילה וטכנולוגיות המידע).

מטרתו של מחקר זה היא לזהות את מדדי השלומוּת המושפעים ממשבר הקורונה ומשפיעים עליו, לבחון השפעות אלה בישראל, לזהות כלי מדיניות שיש ביכולתם להפחית את ההשפעות השליליות ולגבש "חבילות מדיניות" שיאפשרו להתמודד עם החיים בצל הקורונה. המחקר בחן את ההשפעות באופן אמפירי. הוא מתבסס על סקר אמפירי אשר בחן קבוצה נבחרת של מדדים לפני משבר הקורונה ולאחריו, ומנתח את המדדים המשפיעים ביותר.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• המחקר זיהה שהפחתת אינטראקציות חברתיות היותה מרכיב משפיע מרכזי על כמה משתני שלומות מרכזיים. בדומה לכך, גם אבדן הזדמנויות לפעילות פנאי ונופש השפיע באופן משמעותי על שלומות הנחקרים. לעומת זאת, משתנים כלכליים, כגון אבדן מקום עבודה ושינויים באיזון בין הבית לעבודה השפיעו פחות על שלומות הנחקרים. אבדן הכנסות השפיע באופן עקיף על שלומות.
• השערת החוקרים היא שבעוד הממשלה השקיעה בתחום הכלכלי כדי להפחית את ההשפעות השליליות של המשבר, היא לא השקיעה בטיפול בהפרעות חברתיות שנגרמו ולכן הן השפיעו לרעה על שלומות האוכלוסייה.
• המחקר מדגיש את חשיבות חיי החברה על שלומות האוכלוסייה בעת משבר ובמשך השיקום, וממצא זה צריך לעמוד לפני מקבלי ההחלטות כעת. אין להתמקד רק בשיקום פיזי וכלכלי.

7.     התמודדות הרשויות המקומיות בישראל עם אתגרי משבר הקורונה

פרופ' איתי בארי, דר' נופר אבני, יונת ריין-ספיר, דר' דניאל זייצ'יק ודר' אלכס אלטשולר

תקציר:

משבר הקורונה טמן בחובו אתגרים רבים: בריאותיים, חברתיים, כלכליים וניהוליים, עימם נדרשו להתמודד כל גופי השלטון. לאור התפקיד המרכזי של השלטון המקומי בטיפול באוכלוסייה בעתות חירום, חשוב להבין את אופני הפעולה של הרשויות המקומיות ותפקודן במהלך משבר הקורונה. מחקר זה בחן את התנהלות הרשויות המקומיות בישראל במהלך משבר הקורונה. המחקר בחן מהם הגורמים אשר סייעו לרשויות מקומיות להציג תפקוד מוצלח וביצועים גבוהים בהתמודדות עם משבר הקורונה, ולחילופין, מהם החסמים אשר עיכבו רשויות מקומיות וגרמו לביצועים ירודים בהתמודדות עם המשבר.

מראיונות עם בעלי תפקידים ברשות המקומית בדגימה של רשויות מקומיות מגוונות אשר התמודדו עם משבר הקורונה בצורה מוצלחת, המחקר זיהה תשע תימות בניהול משבר הקורונה בצורה מיטבית: ניהול ארגוני מותאם-משבר, טיפוח אקלים ארגוני מזדהה, (סולידרי), דיגיטציה ושדרוג מערכות מחשוב, ניהול מערכות מידע וקבלת החלטות מבוססת נתונים, עצמאות ארגונית ואוטונומיה ניהולית, בניית שותפויות ותכלול רוחבי ורשתי, הסברה וקשר הדוק ומותאם עם התושבים, טיפוח וייצוב חוסן אישי וקהילתי, ומאפיינים מבניים של רשויות.

בנוסף, המחקר הצביע על קשר בין מאפיינים מבניים של רשויות מקומיות לבין הצלחתן להתמודד מיטבית עם משבר הקורונה כולל: מעמד חברתי-כלכלי, מגזר, ופריפריאליות.  רשויות מקומיות ברמה חברתית-כלכלית גבוהה, במגזר היהודי (מעט בחרדי), ורחוקות מהמרכז הצליחו להתמודד טוב יותר במשבר הקורונה לעומת רשויות מקומיות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, במגזר הערבי (כולל דרוזי) והחרדי, וקרובים יותר למרכז.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• המחקר מצביע על חשיבות ביזור סמכויות על-מנת לאפשר לרשויות מקומיות להתוות את שיקומן בצורה שמותאמת ליחודיות הצרכים והמשאבים של כל מקום. לכל יישוב יש מאפיינים יחודיים, משאבים ייחודיים, וצרכים ייחודים. לכן, שיקום כל יישוב צריך להיעשות בתיאום עם אלו שמכירים מקרוב את המרכיבים האלו ועם גמישות מספיקה לאפשר התאמה מלאה למקום.
• המחקר זיהה מאפיינים חשובים לניהול ארגוני מוצלח בתקופת משבר ושיקום כולל: גמישות במבנה וכוח אדם, יחסים תומכים בין עובדים, אקלים סולידרי, ודאגה לצרכי העובדים.
• איסוף נתונים על-מנת ליצור תמונת מצב באופן שוטף וקבלת החלטות המבוססות על נתונים עלו כמרכיבים קריטיים בניהול המשבר ולאורך תקופת השיקום.
• בניית תשתיות ותכלול רוחבי ורשתי בין רמות הממשל וכמו כן בין גורמי הממשלה ובין בעלי אינטרסים אחרים הינם קריטיים למתן מענה לצרכי האוכלוסייה בעת משבר ושיקום אחריו.
• תקשורת דו-כיוונית עם תושבים ושקיפות הינם חשובים לזיהוי צרכים, הירתמות של תושבים, וחיזוק אמון התושבים בממשלה.

8.     מסגרות רגולטוריות ומדיניות לשיקום בטווח בינוני וארוך אחרי רעידת אדמה גדולה בישראל (ongoing)

(דו"ח שלב ראשון זמין כאן)

פרופ' דבורה שמואלי, פרופ' אמנון רייכמן, פרופ' עלי זלצברגר, דר' ענבל מימון-בלאו, דר' מיכל בן גל, דר' דניאל זייצ'יק

תקציר:

המלצות מעולם המחקר ומהעולם המעשי, כולל מרשויות חירום לאומיות במדינות שונות, מציעות לתכנן את שלבי השיקום לאחר אסון לפני התרחשות האסון, ובכך ליעל את התכנון  והשיקום אחרי האסון. על בסיס ההמלצות האלו, המחקר, אשר נמצא כעת בעיצומו, מעמיק בנושא השיקום מרעידת אדמה בישראל. בשלב הראשון, המחקר בדק מסגרות רגולטוריות שעוסקות בשיקום בניתוח השוואתי בין חמש מדינות מפותחות שחוו רעידות אדמה גדולות בעשור וחצי האחרון: טורקיה, יפן, איטליה, צ'ילה, ונוי-זילנד. על בסיס הניתוח ההשוואתי, נבנו מודלים רגולטוריים אפשריים על מנת לזהות אפשרויות למודל שיתאים ליישום בישראל.  הנושאים שנבדקו בחמשת המדינות הם: תכנון ותכניות שיקום, ממשל ושליטה, תהליכים, ומשאבים. בשלב השני של הפרויקט, בימים אלה החוקרים סוקרים הגדרות, מאפיינים ומדדי הצלחה של שיקום לאחר רעידת אדמה לאתר אינדיקטורים וקריטריונים להערכת האיכות של תוכניות שיקום ויישומן.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• בהינתן הדמיון בין שיקום לאחר רעידת אדמה והשיקום הנוכחי, השוואת המערכות הרגולטוריות לשיקום לאחר רעידות בחמשת המדינות רלוונטית להבנת אפשויות רגולטוריות לשיקום בישראל.
• ניתוח הגדרות הצלחת השיקום יכול לכוון תוכניות לשיקום עוטף עזה.
• ניתוח מדדי הצלחה וקביעת קריטריונים הצלחת השיקום יכולים לעזור לכוון מדיניות ולהעריך את תוכניות השיקום בעוטף עזה.

9.  התמודדות עם מגיפת הקורונה ברמה המקומית: האתגרים, התגובות והצרכים השונים של רשויות מקומיות בישראל  (ongoing)

דר' דניאל זייצ'יק

 תקציר:

מחקר זה בוחן את ההתמודדות של רשויות מקומיות עם משבר הקורונה, בדגש על חמישה תחומי ליבה: ניהול המשבר, ציות הציבור להנחיות, התחסנות, אכיפה, ושיתוף פעולה עם השלטון המרכזי וארגונים אחרים. בעזרת סקר של רשויות המקומיות בישראל, המחקר מנסה להבין את השוני בין הרשויות ביחס  לאתגרים, לאופן ההתנהלות, ולמתן המענה, על מנת לזהות דרכים להתאים מדיניות ותמיכה ממשלתית לטובת הרמה המקומית. הממצאים מצביעים על הבדלים בניהול בין רשויות מקומיות שונות, ובמיוחד בין רשויות יהודיות לרשויות ערביות. בנוסף, המחקר מצביע על הבדלים בין רשויות מקומיות ברמות חברתיות-כלכליות שונות בצרכיהן וקשריהן לשלטון המרכזי.

דו"ח המחקר טרם הושלם.

רלוונטיות לשיקום עוטף עזה:

• ביחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, חשוב לנקוט גישה המבדילה בין רשויות שונות (differential approach) אשר רואה את הצרכים והרצונות הייחודיים של כל רשות מקומית. לדוגמא, בעוד רשויות מקומיות חלשות יותר ירצו יותר תמיכה (במשאבים והדרכה) מהשלטון המרכזי, רשויות חזקות יותר ירצו יותר סמכויות והקלה בבירוקרטיה (simplification) בתהליך העבודה מול השלטון המרכזי.
• בתקשורת בין הממשלה לתושבים, יש לעשות שימוש רב בערוצי תקשורת מקומיים הקיימים בין הרשות המקומית (או הנהגת היישוב) לבין תושביה. ערוצי תקשורת מועדפים משתנים בין אוכלוסיות ולכן בעלי תפקידים עם ידע מקומי מעמיק יכירו את דרכי התקשורת היעילות ביותר.