All partners logo heb

ראשון, 09 מאי 2021 16:46

FEMA, 2020 National Preparedness Report

Bibliographic details:

FEMA, 2020 National Preparedness Report, US department of homeland security, December 22, 2020 [Based on Data of December 31, 2019]

Abstract:

The National Preparedness Report (NPR) summarizes the progress made, and challenges that remain, in building and sustaining the capabilities needed to prevent, protect against, mitigate, respond to, and recover from the threats, hazards, and incidents that pose the greatest risk to the Nation. As a requirement of the Post-Katrina Emergency Management Reform Act (PKEMRA) of 2006, and as a key element of the National Preparedness System, this annual report offers all levels of government, the private and nonprofit  ectors, and the public practical insights into preparedness that support decisions about program priorities, resource allocation, and actions that can create more resilient communities.
The NPR includes analysis based on data available as of December 31, 2019, that helps decision-makers understand the risks facing the Nation and the country’s ability to address those risks. Additionally, the report includes content that can inspire action and identify areas of focus. The report provides an annual picture of the risks the Nation faces; the capabilities the Nation has—and needs—to prepare for those risks; and data-driven analysis of current, critical considerations in emergency management. 

Link: https://www.fema.gov/sites/default/files/documents/fema_2020-national-preparedness-report.pdf

Published in Items

Bibliographic details:

National Academies of Sciences, Engineering, and Medicine. 2021. Enhancing Community Resilience through Social Capital and Social Connectedness: Stronger Together!. Washington, DC: The National Academies Press. https://doi.org/10.17226/26123.

Abstract:

Disasters caused by natural hazards and other large-scale emergencies are devastating communities in the United States. These events harm individuals, families, communities, and the entire country, including its economy and the federal budget. This report identifies applied research topics, information, and expertise that can inform action and opportunities within the natural hazard mitigation and resilience fields with the goal of reducing the immense human and financial toll of disasters.

Link: https://www.nap.edu/catalog/26123/enhancing-community-resilience-through-social-capital-and-social-connectedness-stronger

Published in Items

לקראת דוקטורינה להסדרה חוקית-רגולטורית של ההתמודדות עם מצבי חירום בישראל

חוקרים ראשיים:
פרופסור עלי זלצברגר (הפקולטה למשפטים ומרכז מינרווה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון, אוניברסיטת חיפה), פרופסור שלמה מזרחי (מדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה), דוקטור רוברט נוייפלד (פוסט-דוקטורנט, מרכז הידע והמחקר הלאומי בנושא חירום ומרכז מינרווה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון) וגב׳ דנה קרופ (עוזרת מחקר, מדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה)

משבר הקורונה חשף את העדרה של דוקטרינה ישראלית סדורה להיערכות, ניהול והבראה ממצבי חירום ואת קיומם של פערים בהסדרה המוסדית והרגולטורית של תחום החירום בישראל. חלק ניכר מהפערים הקיימים הינו מוכר למקבלי ההחלטות ועלה, בין במישרין ובין בהקשרי מצבי חירום אחרים, בדוחות הרבים שעסקו בתחום היערכותה של מדינת ישראל למצבי חירום מסוגים שונים. ואולם, חרף האיומים הרבים על מדינת ישראל וחרף חלוף הזמן הרב מאז התבררו הפערים בתחום ההיערכות לחירום בהקשרים השונים, מתקשה מדינת ישראל להסדיר תפיסה אינטגרטיבית בתחום ההיערכות לחירום, המסדירה את תהליכי ההיערכות לאירועי חירום, המענה להם והשיקום מאירועי חירום, תפישה, המבוססת על דוקטרינה סדורה, מבנה מוסדי מתאים והליכי קבלת החלטות המעוגנים כולם בחקיקה.

הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בפערים רגולטוריים משמעותיים. מדינת ישראל עודנה נשענת על רגולציה המתבססת בחלקים ניכרים מתוכה על חקיקה מראשית ימיה של המדינה. תזכירי חוק ממשלתיים והצעות חוק שקודמו בכדי לתת מענה לפערים אלה לא הבשילו לחקיקה שלמה, ובכל מקרה – מרביתם היו, לכשעצמן, תוצר של פשרות ארגוניות ולא היה בכוחן מלכתחילה לספק את המענה השלם הנדרש למדינת ישראל. בנושא זה ישראל מפגרת אחרי חלק ניכר ממדינות העולם בהן יש חקיקת חירום כוללת ועדכנית ולצדה מערכת מוסדית להכנה, ניהול והבראה מחירום.

מטרתו של מחקר זה הייתה להצביע על מצבה הגרוע של ישראל בהשוואה למדינות אחרות, לברר את הטעמים לקיומם של פערים אלה: מדוע, חרף מרכזיות סוגיית החירום בישראל וחשיבותו, לא בשלה דוקטרינה ישראלית שלמה, הבאה לידי ביטוי באופן מלא ברגולציה ראויה, למענה לתחום החירום בישראל, למפות את הכשלים המרכזיים במצב הקיים,  ולהציע מודל אפשרי שייתן מענה לכשלים אלה.

המחקר נסמך על סדרת ראיונות שקוימו עם בכירים, בעבר ובהווה, בתחום המענה לחירום בישראל, על ניתוח של הדוחות השונים העוסקים להיערכות בחירום (כגון דוחות מבקר המדינה) ועל ראיונות שנערכו במסגרת מחקר הממוקד לתחום ההיערכות לרעידות אדמה בישראל. עוד נשען המחקר על מחקר השוואתי של התחום למדינות אחרות (בין השאר - בריטניה, ניו זילנד ויפן).

הכשלים והפערים המרכזיים שאותרו

הפערים והכשלים המרכזיים הקיימים בישראל בתחום ההיערכות והמענה לחירום הם פועל יוצא של שני טעמים מרכזיים, השלובים זה בזה:

  1. העדר דוקטרינה כוללת למענה לתחום החירום – לישראל אין דוקטרינה שלמה להיערכות ולמענה לסוגים השונים של מצבי חירום, הלוקחת בחשבון את העובדה שמצב חירום הינו רב מערכתי, מחייב ניהול בראייה מרכזית ותהליכים לאומיים סדורים המאפשרים היערכות למשבר, ניהולו ושיקום ממנו. החשיבה המסורתית בישראל התמקדה בעיקר במענה לאיומים ביטחוניים, בעוד שמצבי חירום עשויים לנבוע מגורמים נוספים, כמו משבר הקורונה הנוכחי ואסונות טבע למינהן. גם ההתייחסות לאיומים ביטחוניים נעשתה באופן חסר ביותר. בנוסף, המענה לחירום מחייב ראיה אינטגרטיבית, המשלבת ניהול מקומי ומרכזי ושיתופי פעולה בין מוסדיים, המשקללת את הצרכים השונים של ישראל. במשבר הקורונה, לדוגמה, בלט הצורך בראיה מרכזית והצורך לאזן בין הצרכים הבריאותיים לבין הצרכים הכלכליים.

המחקר מצא, כי בהעדר דוקטרינה כוללת, הרואה לפניה את הסוגים השונים של מצבי החירום והמענה הייחודי הנדרש להם, מתמקד הקשב להיערכות למצבי חירום בישראל בסיכונים הביטחוניים, באופן היוצר הסטה של הקשב לתחום זה ודומיננטיות ארגונית של הגופים העוסקים בתחום זה.

  1. העדר תשתית נורמטיבית – ההסדרים החוקתיים והחוקיים בתחום החירום בישראל בנויים כטלאי על טלאי, חלקם ארכאיים וחלקם כלל אינו משקף את המצב בשטח (כך, על פי החוק עלי ספר הגוף האחראי על הכנה וניהול לאסונות הוא ארגון ההגנה האזרחית, בעוד שפיקוד העורף העושה תפקידי הג״א בפועל ורשות החירום הלאומי, אינם מעוגנים בחוק). התשתית הנורמטיבית נדרשת הן לצורך עיגון הדוקטרינה ואחריותם וחובותיהם של הגופים השונים באופן מחייב בחוק והן לצורך מתן סמכויות הנדרשות לגורמים שייקבעו לממש את אחריותם וקביעת פרוצדורות קבלת החלטות ומוסדות מתאימים לכך. הסדרים מרכזיים בשטח לא עוגנו בחוק אלא בהחלטות ממשלה (כמו הקמת רח״ל), ועל כן היו חסרים את "השיניים" הנדרשות לצורך מימוש האחריות. בהעדר הסדרה המבוססת על דוקטרינה, גורמים שונים תופסים את אחריותם באופן שונה, וקיימת השפעה דרמטית של חילופי בעלי תפקידים על תפיסת האחריות של הארגונים השונים המעורבים בתחום החירום ועל מידת מעורבותם והשפעתם בפועיל. כיום, תמונת המצב הרגולטורית רוויה פערים בין האחריות של גופים על פי דין לבין הסמכויות הנתונות להם למימוש אחריותם.

קיומם של אלה מביא, בין השאר לכשלים הפרטניים הבאים:

  1. העדר תכנון שיטתי, הצבת יעדים ומטרות – כפועל יוצא מהעדר תפיסה ותהליכים סדורים, המחקר מצא התנהלות תגובתית שאינה נערכת על פי מתודולוגיות שיטתיות לתכנון אסטרטגי של התנהלות השלטון המרכזי, השלטון המקומי ושאר הגופים המעורבים בנושא בטחון העורף בחרום, כולל החברה האזרחית.

  2. ליקויים במערך הארגוני – היקף תשומת הלב הארגונית והקצאת המשאבים לתחום החירום משתנה בין הגופים, לרוב בהתאם למידת מודעותם של מנהלים לנושא, וקיימים פערים ארגוניים הנובעים בהיערכות אליו. מעבר לכך, לא תמיד הגורמים בידם הופקדה אחריות, או התופסים עצמם כאחראים, ממוקמים בהכרח במסגרת המאפשרת להם מימוש אחריות זו.

  3. חוסר תאום וחוסר בנשיאה באחריות – בהעדר הסדרה רגולטורית שלמה, ישנם מקרים בהם גופים מגלגלים אחריות מהאחד לאחר.

  4. העדר יכולת לממש אחריות ­– גם כאשר הוסדרה אחריותם של גורמים שונים, לעיתים הם חסרים את הסמכות הנדרשת לממש אחריותם. דוגמה לכך היא בפערים אצל ראשי הרשויות, המהווים את "לבנת היסוד" במענה לחירום, אולם חסרים כלים למתן המענה הנדרש.

  5. כשלים הנובעים מיחסי הגומלין בין גורמים ביורוקרטיים ובין גורמים פוליטיים לגורמים בירוקרטיים – מאבקי כוחות מאפיינים את תחום ההיערכות לחירום, כדוגמת מאבקי הכוחות בין רח"ל לבין פקע"ר, בין משרד הביטחון למשרדים אחרים, בין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי ועוד.

  6. חוסר ציות וכשלי יישום וביצוע – קיים פער בין החלטות הממשלה והנחיות בתחום החירום לבין מידת הביצוע שלהן.

תובנות העולות מסקירה השוואתית

כאמור לעיל, ערכנו מחקר השוואתי של 8 מדינות. מחקר זה מעלה שמדינות רבות מתייחסות לחירום באופן שונה עם דוקטרינה ברורה המגובה במוסדות ומעוגנת בחקיקה מפורטת העוסקת בהכנה, ניהול והבראה מאסונות מסוגים שונים.  ראויים לציון בעיננו הם ההסדרים בבריטניה ובניו זילנד.  ההסדר הבריטי מעניין כיוון שההסדר הישראלי – חוק הגנה אזרחית  1951– שאם ניתן לדבר על חקיקה כללית, זוהי החקיקה בישראל –היה מבוסס על החוק הבריטי, אלא שמאז עברה החקיקה הבריטית גלגולים שונים והחקיקה החדשה מ 2004 משקפת דוקטרינת חירום חדשה ועדכנית. 

החוק בניו-זילנד אשר זכה להערכה גבוהה בסקירות של האו"ם וגופים שונים, ראוי לשמש גם כבסיס למודל ישראלי עתידי, הסדר זה שגובש בניו זילנד בשני העשורים האחרונים (ועודכן בעקבות רעידת האדמה הגדולה בקרייסטצ׳רץ) ׳מכונן מוסד ניהול חירום לאומי הכפוף  לשר אותו קבעה הממשלה כממונה על חירום, ומוסדות ניהול חירום ברמה מחוזית ומקומית. קביעת תרחישי הייחוס וההיערכות נשענים על תקני ה-ISO המחייבים קיום תהליכים של ניהול סיכונים. לכל אחד ממוסדות אלו וגופי חירום נוספים חובות הכנת תוכניות חירום אחת לתקופה ופעילות והתכוננות (כולל מזעור סיכונים) למצבי חירום בהתאם. הכרזת מצב חירום יכולה לעשות ברמות השונות ומקנה סמכויות שונות ומבנה פיקוד ושליטה. עם סיום מצב חירום ניתן להכריז (גם כאן ברמה הלאומית או המקומית) על ״מצב מעבר״ המיועד לתקופת ההבראה ומקנה סמכויות מופחתות מאלו המוקנות במצב חירום, אך נרחבות מבזמן שגרה..

עקרונות מנחים למענה

לאור אלה, נבקש להציע גיבוש מענה הנשען על מספר עקרונות מנחים:

  • חירום הוא עניין רב מערכתי – אירועי החירום הם אירועים משמעותיים, המשליכים על כלל היבטי החברה והמשק. המענה לחירום מחייב שילוב זרועות של כלל הגופים והרשויות במדינה ברמה הלאומית וברמה המקומית. יתירה מכך, המענה המשולב צריך לכלול גם גופים שאינם חלק מהמסגרת השלטונית הפורמלית, ובכלל זה, המגזר העסקי, המגזר השלישי והאדם הפרטי.

  • ראיה מרכזית וניהול אינטגרטיבי –חיוני כי ניהולו של אירוע חירום יהיה בראיה כוללת (מקומית או לאומית), הלוקחת בחשבון את מגוון ההיבטים הנדרשים והנותנת מענה למכלול הצרכים העולים מניהול החירום. לא אחת עלה, כי טיב המענה בתחום מסוים כרוך בטיב המענה לתחום אחר; כך, כדי להבטיח הספקת מזון בנקודה מסוימת, נדרש לקיים מאגרים/מחסנים, נדרש לספק תובלה, נדרש להבטיח את פעילותם של הגורמים המספקים מזון (כגון סופרמרקטים) ואת נגישותו של הציבור. באותה מידה, גם ההיערכות של כל גוף למימוש אחריותו כרוכה במענה הניתן על ידי גופים אחרים. הראיה המרכזית עשויה גם למנוע אנומליות, כגון חלוקת אחריות מרחבית של גופים שונים, שאינה עומדת בקנה אחד ולפעמים סותרת היערכות של גופים אחרים.

  • מיצוי/איגום משאבים ויכולות – לנוכח מאפייניו החריגים של מצב החירום, אפקטיביות המענה לחירום כרוכה בגיוס כלל יכולותיה ומשאביה של המדינה וניצולם באופן היעיל ביותר.

  • בין שגרה לחירום -

  • "מה שעובד בשגרה הוא שיעבוד בחירום" – ככלל, גוף האמון על המענה השוטף, הוא זה שראוי שייתן את המענה גם בשעות חירום. המענה בשגרה הוא שמקנה את המומחיות הנדרשת, את הבנת הצרכים ואת היכולת לספקם. במרבית המקרים, נכון גם להישען על תשתית לוגיסטית וארגונית שנבנית ממילא בשגרה, במקום לייצר מענה אלטרנטיבי. אין להבין מכך, שבתנאים מסוימים, שאותם ראוי לאפיין, לא יתוגבר המענה הקיים או אף יומר במענה חלופי. אך משמעות הדבר היא עיגון הכנה ותרגולים בכל מוסדות השלטון וכן באגונים ומוסדות נוספים.

  • מענה לשגרה בראיית החירום – קיימת אפקטיביות רבה בבניית מענה לחירום באופן המוטמע כבר בשגרה. רשויות צריכות לשאול עצמן, כיצד המענה הנבנה על ידן לשגרה ישתלב במענה שיידרשו לספק בחירום. לא בכדי, כמה מרעיונות המוצלחים ביותר שגובשו בתחום המענה לחירום, היו כרוכים בשילוב מענה המשתלב בחיי היום יום. כך לדוגמה, פתרון הממ"ד, המהווה חלק אינטגראלי ממרחב המגורים, וכך רעיונות נוספים שהוצגו לנו, כגון הבטחת דרכי גישה חלופיות לשכונות מגורים כבר בתהליכי התכנון, בניית מרחבים ציבוריים וחניונים תת קרקעיים בראיית השימוש בהם בחירום ועוד.

  • הצורך בהסדר הנשען על חקיקה ראשית כוללת ומפורטת המכוננת תהליכי קבלת החלטות ומוסדות ברמה הלאומית וברמה המחוזית/מקומית– נושא זה מפורט בהרחבה כולל מתווה הצעת חוק במסגרת הדו״ח.

  • המענה לחירום מחייב הקצאת משאבים כלל המרואיינים ציינו כי ההיערכות לחירום מחייבת השקעה כספית משמעותית. כדי להבטיח קיומה של השקעה זו, הומלץ על כלים, כגון חיוב משרדים להשקיע מתקציבם בהיערכות לחירום. בנוסף, נטען כי מימון חיצוני פרויקטאלי נוסף מטעם רשות מרכזית בתחום החירום ישמש כקטליזטור משמעותי לקידום היערכות בתחומים המסומנים כחשובים.

  • היערכות לחירום מחייבת מומחיות – חירום הוא מקצוע. היערכות לחירום מחייבת מומחיות, וכל "סוג" של אירוע חירום (אפידמיה, סייבר, מלחמה, רעידות אדמה וכו') עשוי לחייב לכשעצמו מומחיות ספציפית. הגוף המרכזי האחראי על הכנה, ניהול והבראה מחירום, על כן, צריך לכלול מגוון של מומחים מתחומי החירום השונים.

ראו כאן תקציר מנהלים וכאן את הדו"ח המלא

Published in Items

Bibliographic details:

Mary Picard. Disaster management, risk reduction andinternational disaster response laws in the Commonwealth, Commonwealth Law Bulletin (2018), DOI:10.1080/03050718.2017.1439362

Abstract:

This paper considers the existence and use of disaster risk management lawsacross the Commonwealth. It commences by considering approaches to risk management and disaster response. It reviews international and regional dis-aster law, policy and tools. The paper examines national disaster risk man-agement laws through the lens of a typology of laws, based on thecomplexity and scope of the disaster risk reduction and response system. It makes recommendations for Commonwealth countries relating to review of disaster laws, implementation of international frameworks, and the inclusionof disaster risk reduction, recovery, climate change, quality standards and the prevention of sexual and gender-based violence in disaster laws.

Webpage: https://doi.org/10.1080/03050718.2017.1439362

Published in Items

Bibliographic details:

Peleg, K., Bodas, M., Hertelendy, A. J., & Kirsch, T. D. (2021). The COVID-19 pandemic challenge to the All-Hazards Approach for disaster planning. International Journal of Disaster Risk Reduction, 102103.

Abstract:

The current paradigm in disaster risk planning and reduction is the All-Hazards Approach (AHA) framework, which suggests that different hazards share commonalities allowing for the generalization of parts of the preparedness to all. A growing body of literature suggests that this approach has many flaws, rendering it suboptimal in promoting disaster readiness. The Novel Corona Virus Disease (COVID-19) outbreak is a major wake-up call in this regard. This perspective article uses the experience from the COVID-19 pandemic that disproves or at least undermines, many aspects of the AHA, including early warning, medical public health response, reliance on international assistance, lead agency, and politicization of the crisis. A pandemic is a unique disaster with little relationship to other disaster types and requires an entirely different way of planning. The COVID-19 pandemic is a call to action for a consolidated alternative framework called the Top-Hazards Approach (THA), arguing that inherently different events require different planning and mitigation tactics, and therefore should be prioritized according to likelihood and severity in each local context.

Webpage: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2212420921000698?via%3Dihub

Published in Items

Bibliographic details:

Asaka, J. O. (2021). Climate Change-Terrorism Nexus? A Preliminary Review/Analysis of the Literature. Perspectives on Terrorism, 15(1), 81-92.

Abstract:

Climate change and terrorism are two key global security concerns of our time. Despite that fact, the two continue to predominantly be analyzed separately by most security studies scholars. However, interest on the interplay between these two concerns has grown considerably particularly over the past two decades. The growth in interest is attributable to the close to two decades of scholarship on the climate-security nexus. That scholarship establishes climate change as a threat multiplier, which worsens existing problems and aggravates vulnerabilities. This text presents findings of a preliminary literature review/analysis of 112 documents published between 2000 and 2020.

The literature review/analysis was guided by the following three broad questions. What does the literature say about the link and/or lack thereof between climate change and terrorism? What is the publication trend for literature that explore the relationship between climate change and terrorism? What insight(s) for future policy and/or research? The text identifies two patterns of interaction with regards to the interplay between climate change and terrorism. On one hand, a simple one-way indirect relationship wherein climate change aggravates existing social vulnerability, which is a known enabler/driver of terrorism. On the other hand, a complex relationship wherein climate change contributes to terrorism and vice versa through a self-reinforcing process characterized by feedback loops.

Webpage: https://www.jstor.org/stable/pdf/26984799.pdf?refreqid=excelsior%3A9cbc2fda2e18efd0e7941547ba71ab55

Published in Items

Bibliographic details: 

World Meteorological Organization, 2021. State of the global climate 2020 (WMO-No. 1264). .

Abstract:

This report demonstrates the impact of this warming, both on the planet’s ecosystems and on individuals and communities, through superstorms, flooding, heatwaves, droughts and wildfires. It highlights the following:

  • Concentrations of the major greenhouse gases, CO2, CH4, and N2O, continued to increase despite the temporary reduction in emissions in 2020 related to measures taken in response to COVID-19
  • 2020 was one of the three warmest years on record. The past six years, including 2020, have been the six warmest years on record. Temperatures reached 38.0 °C at Verkhoyansk, Russian Federation on 20 June, the highest recorded temperature anywhere north of the Arctic Circle.
  • The trend in sea-level rise is accelerating. In addition, ocean heat storage and acidification are increasing, diminishing the ocean’s capacity to moderate climate change.
  • The Arctic minimum sea-ice extent in September 2020 was the second lowest on record. The sea-ice retreat in the Laptev Sea was the earliest observed in the satellite era.
  • The Antarctic mass loss trend accelerated around 2005, and currently, Antarctica loses approximately 175 to 225 Gt of ice per year.
  • The 2020 North Atlantic hurricane season was exceptionally active. Hurricanes, extreme heatwaves, severe droughts and wildfires led to tens of billions of US dollars in economic losses and many deaths.
  • Some 9.8 million displacements, largely due to hydrometeorological hazards and disasters, were recorded during the first half of 2020.
  • Disruptions to the agriculture sector by COVID-19 exacerbated weather impacts along the entire food supply chain, elevating levels of food insecurity.

Webpage: https://library.wmo.int/doc_num.php?explnum_id=10618

Published in Items

קמחי, ש. מרציאנו, ה., אשל, י. ועדיני, ב. (יוני 2021). חוסן, דחק ומיטביות בסיום סבב לחימה "שומר החומות", דו"ח מחקר

תמצית
דוח המחקר הנוכחי מתאר את תגובות האוכלוסייה בסיום מבצע "שומר החומות" בשלושה תחומים עיקריים: חוסן ולכידות; תסמיני חרדה, דיכאון, ותפיסת איומים; ומיטביות, תקווה, ומורל. שאלון המחקר הופץ באמצעות חברת פאנל אינטרנטית בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל (N=647). להלן הממצאים המרכזיים:
א. החוסן הלאומי גבוה במידה מובהקת בהשוואה לחוסן הלאומי בשיא משבר הקורונה, אך נמוך במידה מובהקת, בהשוואה למדידה משנת 2018 (בתקופה שקטה יחסית, טרום קורונה). החוסן הקהילתי גבוה בהשוואה לשתי המדידות הקודמות. החוסן האישי במדידה הנוכחית נמוך במידה מובהקת וגדולה בהשוואה למדידה הקודמת בשיא משבר הקורונה. מדד הלכידות מראה כי 60% מהנחקרים מעריכים כי אזרחי ישראל מפולגים במידה רבה ורבה מאד, בהתייחס לשורה של נושאי ליבה.
ב. תסמיני הדיכאון והחרדה נמוכים במידה מובהקת, בהשוואה למדידה בשיא הקורונה, אך גבוהים במידה מובהקת, בהשוואה למדידה מ-2018. תחושות הסכנה נמוכות במידה מובהקת, בהשוואה למדידה בשיא הקורונה ואינן שונות מהמדידה ב-2018. תפיסת האיומים (פוליטי, כלכלי ובריאותי) נמצאו נמוכים במידה מובהקת, בהשוואה למדידה בשיא הקורונה, בעוד שהאיום הביטחוני נמצא כגבוה במידה מובהקת, בהשוואה למדידה בשיא משבר הקורונה. מבין האיומים, האיום הפוליטי נתפס כאיום החריף ביותר. בנוסף, המהומות בין ערבים ליהודים בישראל נתפסו כמאיימות על המדינה במידה מובהקת ורבה יותר, בהשוואה לאיום המהומות על הפרט באופן אישי.
ג. רמת המיטביות (איכות החיים הסובייקטיבית) נמצאה כגבוהה במידה מובהקת, בהשוואה למדידה בשיא הקורונה, אך נמוכה במידה מובהקת, בהשוואה למדידה מ-2018. רמת התקווה הייתה גבוהה יותר מאשר המדידה בשיא משבר הקורונה, אך רמת המורל לא הייתה שונה במדידה הנוכחית בהשוואה למדידה בשיא משבר הקורונה.
שתי מסקנות מרכזיות נובעות ממחקר זה. הראשונה מתייחסת לרמת החוסן האישי הנמוכה במידה משמעותית ביותר בהשוואה לכול המדידות הקודמות. ירידה זו בחוסן האישי מדאיגה ומחייבת את מקבלי ההחלטות בישראל להתייחס לכך במסגרת תכנון המענה למצבי חירום מחד והבטחת חוסנה של החברה בישראל בעתות שגרה מאידך. המסקנה השנייה הינה הצורך לנטר את רמות החוסן, הדחק, הלכידות והמיטביות של החברה בישראל לאורך זמן, בהתייחס לאירועים ולמשברים השונים והמגוונים עמם מתמודדים אזרחי ישראל. ניטור זה יאפשר זיהוי החוזקות והחולשות של הציבור בישראל בזמן אמת ויישום צעדי מענה לחיזוק החוסן והלכידות החברתית, שמהווים תשתית לעוצמת החברה והמדינה. 

קישור לדו"ח

Published in Items

Bibliographic details:
Ng, T. C., Cheng, H. Y., Chang, H. H., Liu, C. C., Yang, C. C., Jian, S. W., ... & Lin, H. H. (2021). Comparison of estimated effectiveness of case-based and population-based interventions on COVID-19 containment in Taiwan. JAMA internal medicine.

Abstract:
Importance: Taiwan is one of the few countries with initial success in COVID-19 control without strict lockdown or school closure. The reasons remain to be fully elucidated.
Objective: To compare and evaluate the effectiveness of case-based (including contact tracing and quarantine) and population-based (including social distancing and facial masking) interventions for COVID-19 in Taiwan.
Design, setting, and participants: This comparative effectiveness study used a stochastic branching process model using COVID-19 epidemic data from Taiwan, an island nation of 23.6 million people, with no locally acquired cases of COVID-19 reported for 253 days between April and December 2020.
Main outcomes and measures: Effective reproduction number of COVID-19 cases (the number of secondary cases generated by 1 primary case) and the probability of outbreak extinction (0 new cases within 20 generations). For model development and calibration, an estimation of the incubation period (interval from exposure to symptom onset), serial interval (time between symptom onset in an infector-infectee pair), and the statistical distribution of the number of any subsequent infections generated by 1 primary case was calculated.
Results: This study analyzed data from 158 confirmed COVID-19 cases (median age, 45 years; interquartile range, 25-55 years; 84 men [53%]). An estimated 55% (95% credible interval [CrI], 41%-68%) of transmission events occurred during the presymptomatic stage. In our estimated analysis, case detection, contact tracing, and 14-day quarantine of close contacts (regardless of symptoms) was estimated to decrease the reproduction number from the counterfactual value of 2.50 to 1.53 (95% CrI, 1.50-1.57), which would not be sufficient for epidemic control, which requires a value of less than 1. In our estimated analysis, voluntary population-based interventions, if used alone, were estimated to have reduced the reproduction number to 1.30 (95% CrI, 1.03-1.58). Combined case-based and population-based interventions were estimated to reduce the reproduction number to below unity (0.85; 95% CrI, 0.78-0.89). Results were similar for additional analyses with influenza data and sensitivity analyses.
Conclusions and relevance: In this comparative effectiveness research study, the combination of case-based and population-based interventions (with wide adherence) may explain the success of COVID-19 control in Taiwan in 2020. Either category of interventions alone would have been insufficient, even in a country with an effective public health system and comprehensive contact tracing program. Mitigating the COVID-19 pandemic requires the collaborative effort of public health professionals and the general public.

Webpage: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33821922/

Published in Items

Bibliographic details:

Pham, Q. D., Stuart, R. M., Nguyen, T. V., Luong, Q. C., Tran, Q. D., Pham, T. Q., ... & Kerr, C. C. (2021). Estimating and mitigating the risk of COVID-19 epidemic rebound associated with reopening of international borders in Vietnam: a modelling study. The Lancet Global Health.

Abstract:

Background Vietnam has emerged as one of the world's leading success stories in responding to COVID-19. After a prolonged period of little to no transmission, there was an outbreak of unknown source in July, 2020, in the Da Nang region, but the outbreak was quickly suppressed. We aimed to use epidemiological, behavioural, demographic, and policy data from the COVID-19 outbreak in Da Nang to calibrate an agent-based model of COVID-19 transmission for Vietnam, and to estimate the risk of future outbreaks associated with reopening of international borders in the country.

Methods For this modelling study, we used comprehensive data from June 15 to Oct 15, 2020, on testing, COVID-19 cases, and quarantine breaches within an agent-based model of SARS-CoV-2 transmission to model a COVID-19 outbreak in Da Nang in July, 2020. We applied this model to quantify the risk of future outbreaks in Vietnam in the 3 months after the reopening of international borders, under different behavioural scenarios, policy responses (ie, closure of workplaces and schools), and ongoing testing.

Findings We estimated that the outbreak in Da Nang between July and August, 2020, resulted in substantial community transmission, and that higher levels of symptomatic testing could have mitigated this transmission. We estimated that the outbreak peaked on Aug 2, 2020, with an estimated 1060 active infections (95% projection interval 890–1280). If the population of Vietnam remains highly compliant with mask-wearing policies, our projections indicate that the epidemic would remain under control even if a small but steady flow of imported infections escaped quarantine into the community. However, if complacency increases and testing rates are relatively low (10% of symptomatic individuals are tested), the epidemic could rebound again, resulting in an estimated 2100 infections (95% projected interval 1050–3610) in 3 months. These outcomes could be mitigated if the behaviour of the general population responds dynamically to increases in locally acquired cases that exceed specific thresholds, but only if testing of symptomatic individuals is also increased.

Interpretation The successful response to COVID-19 in Vietnam could be improved even further with higher levels of symptomatic testing. If the previous approaches are used in response to new COVID-19 outbreaks, epidemic control is possible even in the presence of low levels of imported cases.

Webpage: https://www.thelancet.com/journals/langlo/article/PIIS2214-109X(21)00103-0/fulltext#seccestitle80

Published in Items