Researchers:
Shlomit Paz, Hani Nouman, Maya Negev, Motti Zohar (University of Haifa) and Hagai Levine (Hebrew University)

Background:
The frequency of extreme weather events worldwide and also in Israel is increasing due to climate change. This is the greatest challenge of the current century, affecting all aspects of human health and safety.  

Aims:
The aims of the research were to evaluate the preparedness of the local authorities of the health and welfare sectors in Israel to emergency situations resulted by extreme weather events. The evaluation was made also in comparison with the preparation steps initiated towards wars. The study is based on the case study of Haifa as a city representing heterogeneous population as well as varied geographical and sub-climatic regions. 

Research products: 
Research products:1. Mapping health and welfare indices for populations at a high level of vulnerability.2. Mapping climatic and environmental data for areas sensitive to floods, wildfires andheat waves.3. Online resident survey for 549 participants (including questions related to Covid-19).4. 32 in-depth interviews with key local authority officials to examine the health andwelfare system's preparedness for extreme weather events.5. Literature review to examine existing preparedness plans for climate change in Israel.

Results:
Most vulnerable population (according to the socio-economic index of the Central Bureau of Statistics) is concentrated in the lower parts of Haifa (downtown) as well as in the Hadar area and in the western part of Kiryat Shmuel. From the spatial mapping of sensitivity to risks (floods, forest fires and extreme heat), it appears that there are specific areas in the city that are highly sensitive to emergencies following extreme weather events. For example, Western Haifa and Hod HaCarmel are highly sensitive to floods, Ramot HaCarmel and the Carmel are very sensitive to forest fires and the industrial area in the Haifa bay is particularly sensitive to extreme heat. An effective preparedness for these various emergencies needs to take into account the specific characteristics (such as socio-economic level, distance from forests, etc.) of the areas at risk. The survey of Haifa residents found that the perceptions of danger, community resilience and national resilience in light of the Covid-19 crisis are moderate. However, the perception of danger was the lowest (average = 2.64, s.d. = 0.82), while the sense of community resilience was higher (average = 2.96, s.d. = 0.76). The national resilience, in the light of the Covid-19 crisis, was estimated at the highest level (average = 3.28, s.d. = 0.84). An analysis of the structured in-depth interviews with officials in the health andwelfare sectors at the city found that in comparison with the existing preparedness for an emergency situation resulted from war, there is insufficient preparation for emergency situations from climate change. In addition, it was found that there is a gap between the central government and the local authority in the perception of readiness for emergencies, as well as barriers in cooperation between the various authorities.

Conclusions: 
In the coming decades, significant climatic changes are expected globally and locally. The effects of these changes are already being felt in various ways including negative effects on the public health. The city of Haifa has developed preparedness instructions for various emergency situations such as fires, earthquakes, and others, but there is no preparation for climatic changes, nor for extreme heat waves and temperature increase. There are no clear regulations procedures and guidelines, no exercises are carried out and there is no structural preparation for extreme weather. Based on the specific characteristics of the areas at higher risk, it is of great importance to be prepared for the effects of climate change on the health and security of the local population through actions that reduce exposure to the risks, on the short and long-terms.

Final report (Hebrew)

See publication:
Negev, M., Zohar, M. and  Paz, S. (2022). Multidimensional hazards, vulnerabilities, and perceived risks regarding climate change and Covid-19 at the city level: An empirical study from Haifa, Israel. Urban Climate,Volume 43,2022,101146,ISSN 2212-0955

צוות החוקרים: פרופ' שולמית פז, ד"ר מיה נגב, ד"ר חני נוימן, ד"ר מוטי זוהר, פרופ' חגי לוין

רקע: שכיחות אירועי מזג אוויר קיצוני ברחבי העולם ובישראל גוברת בשל שינויי האקלים. זהו האתגר הגדול ביותר של המאה הנוכחית שכן הוא משפיע על היבטים רבים בהקשר של בטחון האדם, רווחתו ובריאותו. המחקר עסק בהיערכותן של רשויות מקומיות בישראל לתנאי מזג אויר קיצוני בהשוואה להיערכות למצביחירום אחרים- מלחמתיים ובריאותיים, זאת בהתבסס על מקרה בוחן של העיר חיפה המייצגת מגוון פיסי-אקלימי ומרקם אוכלוסייה עירוני הטרוגני בישראל.

מטרת המחקר: להעריך את מוכנותן של רשויות מקומיות בישראל, בדגש על רווחה ובריאות, למצבי חירוםשל מזג אוויר קיצוני בהשוואה למצבי חירום אחרים, מלחמתיים ובריאותיים (התפרצות מגפת הקורונהבתקופת המחקר הובילה להחלטה לבחון מדדי חוסן גם בהקשר זה). ממצאי המחקר ומסקנותיו עשויים לקדם חוסן קהילתי עירוני ברשויות מקומיות בישראל במצבי חירום.

שיטות המחקר: מחקר בין-תחומי המשלב מתודולוגיה איכותנית וכמותנית (mixed methods). במסגרתו בוצעו:

1) סקירת ספרות לבחינת תוכניות היערכות קיימות לשינויי אקלים
2) מיפוי מדדי בריאות ורווחה עבור אוכלוסיות הנמצאות ברמה גבוהה של פגיעות
3) מיפוי נתוני אקלים וסביבה עבור אזורים הרגישים להצפות, שריפות וגלי חום
4) סקר תושבים מקוון (שאלון) עבור 549 משתתפים שנועד לבחון מדדי חוסן בחיפה וכן לבחון הבדליםבין תפיסות מצבי חירום מלחמתיים ובריאותיים בהשוואה לתפיסות מצבי חירום הנובעים מאירועימזג אויר קיצוני
5) 32 ראיונות עומק מובנים עם בעלי תפקידים מרכזיים ברשות המקומית על מנת לבחון את היערכותמערכת הבריאות למצב חירום.

ממצאי המחקר:

1. מהמיפוי המרחבי של אוכלוסיות הנמצאות ברמה גבוהה של פגיעות, ניתן לראות שהאוכלוסייה הפגיעהביותר לפי המדד הסוציו-אקונומי מרוכזת בעיר התחתית בחיפה כמו גם באזורים רבים בהדר ובחלקה המערבישל קריית שמואל. מהמיפוי עולה כי קיימים אזורים ספציפיים בעיר חיפה הרגישים ברמה גבוהה למצבי חירום בעקבות אירועי מזג אויר קיצוניים, לדוגמא: מערב חיפה והוד הכרמל רגישים ביותר לשיטפונות, רמות הכרמל והכרמל רגישים מאוד לשריפות ואזור התעשייה במפרץ חיפה רגיש במיוחד לחום קיצוני.
2. מסקר התושבים בחיפה, נמצא שתחושת הסכנה, החוסן קהילתי והחוסן הלאומי לאור משבר הקורונה קיימות באופן בינוני. עם זאת, תחושת הסכנה מוערכת כנמוכה ביניהם (ממוצע= 2.64 , ס.ת= 0.82), תחושת החוסן הקהילתי גבוהה יותר מתחושת הסכנה (ממוצע= 2.96 , ס.ת= 0.76), והחוסן הלאומי לגביו נשאלו המשתתפים לאור משבר הקורונה מוערך כגבוה ביותר (ממוצע= 3.28 , ס.ת= 0.84).
3. מניתוח ראיונות העומק המובנים עם בעלי תפקידים מרכזיים ברשות המקומית נמצא כי בניגוד להיערכות קיימת למצב חירום מלחמתי, לא קיימת היערכות מספקת למצבי חירום כתוצאה משינויי אקלים, כדוגמת הצפות, שריפות וטמפרטורות גבוהות. בנוסף, נמצא כי קיים פער בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בתפיסת המוכנות לחירום, וכן אותרו חסמים בשיתוף הפעולה בין גורמים ברמת הממשל לגורמים ברמההמקומית.

מסקנות: לעיר חיפה שעמדה במוקד המחקר הנוכחי תורת היערכות מפותחת קיימת למצבי חירום שונים בדגש על מלחמה, אך לא קיימת היערכות לשינויי האקלים, בעיקר לא לגלי חום קיצוניים ולעליה בטמפרטורה. לא קיימים נהלי עבודה ברורים והנחיות, לא מתבצעים תרגולים ואין היערכות מבנית לשינויי האקלים הצפויים בשנים הבאות. יתר על כן, חסמים בשיתוף הפעולה בין גורמים שלטוניים ארציים ומקומיים עשוי לפגוע בהתארגנות למצבי חירום. על מנת להיערך באופן מיטבי למצבי חירום שונים בחיפה יש לתת דגש להיערכות מכוונת המיועדת באופן ספציפי לאזורים הרגישים שאותרו במחקר. ישנה חשיבות מרובה להיערכות להשפעות של שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוניים על בריאות הציבור באמצעות פעולות המפחיתות את החשיפה לסיכונים הנובעים מהם (למשל: טיפול מקדים בבעיות ניקוז, מתן מענה במצב של טמפרטורות קיצוניות לאוכלוסיות המאופיינות בעוני אנרגטי, הסברה לציבור לגבי התנהגות נכונה בגל חום ועוד), הן לאירועי מזג אוויר קיצוניים קצרי טווח והן להשפעות אקלימיות ארוכות טווח. במקביל, יש להדק את שיתופיהפעולה בין הגורמים השונים על מנת לספק פתרונות מתאימים לאוכלוסייה במצבי חירום שונים.

קישור לדו"ח מסכם

ראו מאמר:

Negev, Maya, Zohar, Motti and  Paz, Shlomit (2022). Multidimensional hazards, vulnerabilities, and perceived risks regarding climate change and Covid-19 at the city level: An empirical study from Haifa, Israel,Urban Climate,Volume 43,2022,101146,ISSN 2212-0955 https://doi.org/10.1016/j.uclim.2022.101146

Researchers: Eran Feitelson, Amotz Agnon, Eran Lederman, Mike Turner, Tomer Shemi, Einav Levy, Moshe Weinstein

Summary

This report explores five central issues on the topic of provisional housing after an earthquake. In the first section, the authors present a tool for assessing whether aftershocks have subsided. This is important, as temporary housing solutions become relevant after aftershocks have subsided. The second section describes how to identify appropriate sites for the placement of provisional housing. Because it is impossible to predict the exact nature of an earthquake in advance, in this chapter, an algorithm (based on GIS systems) is created for the use of decision makers in real-time, in order to identify appropriate sites given the specific nature of the event.

The third section discusses important factors in choosing the type of housing units, in order to meet the needs of the affected population. Several types of existing temporary housing units throughout the world are described and assessed for their strengths and weaknesses. Additionally, in this chapter, there are several recommendations for designing the layout of sites. The fourth section addresses the issue of connecting sites to infrastructure. The use of autonomous housing units is suggested in order to circumvent uncertainty of the condition of critical infrastructure after an earthquake. In the fifth section, social and mental aspects of planning temporary housing are discussed. Guidelines are presented in order to minimize the damage that temporary housing solutions may have on the social lives and mental health of displaced persons.

Policy Recommendations

Each chapter details several relevant policy recommendations. Some of these include:

• Priorities for selecting sites for temporary housing should be:
  • 1. Ensure that land that is stable, secure, and fitting for settlement.
  • 2. Select sites with minimal disruption to the lives of displaced persons. Sites should be in close proximity to permanent housing and sources of income.
  • 3. Priority should be given to selecting sites in which building plans already exist and that have options to connect to existing infrastructure.
  • 4. Avoid nature reserves, forests, and other open areas in which the settlement of human beings is likely to significantly stress the natural ecosystem.
• A database of available land should be created. This will require inter-agency cooperation.
• The guidelines for provisional housing for disaster victims published by the Ministry of Construction and Housing should be updated in accordance with the findings of this study.
• With the cooperation of the UNDRR, a platform should be created for the development and assessment of temporary housing solutions, based on the “Ten Essentials for Making Cities.”
• Using autonomous housing units is recommended as an effective way of relieving the effects of a disaster, especially during the first year after the disaster.
• Plans for temporary housing sites should aim to preserve the nature of the community and social structure that existed pre-disaster.
• Sites should be planned in close proximity to employment, leisure, and basic services, such as sanitation, healthcare, points designated for food preparation, and distribution points for food and supplies. The planning of temporary housing camps needs to take into account lighting, accessibility, and means for food preparations that need the needs of the affected populous. A return to normal functioning and planned activities can help minimize hardship and distress, while helping meet needs that arose as a result of the disaster.
• Placement of public institutions (such as schools, religious institutions, and community centers) should be planned strategically according to the nature of the displaced population and the strength of community bonds within that population.
• Displaced persons should be presented with choices. Many disaster victims may choose not to live in temporary camps, but may turn to other support systems, such as family and community.
• Housing units should be built with careful consideration of the needs of the displaced population, including family size and accessibility to personal services.
• Surveillance and monitoring of outside organizations that enter the camp is critical in order to protect the displaced population from exploitation and further damage.

Final report (Hebrew)

מחברים ראשיים: ערן פייטלסון אמוץ עגנון, ערן לדרמן, מייק טרנר, תומר שמי, עינב לוי, משה ויינשטיין

רעידת אדמה חזקה עלולה לגרום לנזקים רחבי היקף בישראל. תרחיש הייחוס אליו נערכת מדינת ישראל, שמבטא מעין ממוצע של רעידות אדמה חזקות, מעריך פגיעה בסדר גודל של 7,000 הרוגים, 8,600 פצועים קשה וכ- 170,000 עקורים. אך קיימים גם תרחישים עם היקף נפגעים רחב יותר. בערים רבות, ובהן ערים באזורים רגישים מבחינה סייסמית ובעיקר לאורך השבר הסורי-אפריקאי, יותר משליש מהמבנים בני שלוש קומות או יותר נבנו לפני 1980, שהיא השנה בה נכנסו התקנים לתוקף . יתר על כן, ברוב הערים המצויות ברמות הסיכון הגבוהות ביותר ערכי הקרקע נמוכים ולכן המבנים לא חוזקו במסגרת תמ"א 38. לאור זאת לאחר רעידה חזקה ישראל עלולה למצוא את עצמה עם אלפי יחידות דיור (יח"ד) שגם אם לא נהרסו לא יהיו ראויות למגורים בשל הפיכת המבנים למבנים מסוכנים. מהניסיון בעולם משך השיקום של ערים ושכונות שנהרסו עלול לקחת זמן הנמדד בחודשים מרובים ואף שנים לא מעטות.
לאור תמונת מצב זו יהיה צורך לשכן את העקורים, שמספרם עלול להגיע לעשרות ואולי אף למאות אלפים, במבנים זמניים. בעוד שבשלב המיידי לאחר רעידת האדמה ניתן לשכן את העקורים במבנים ציבוריים ובתי מלון, או שחלקם יעברו לקרובי משפחה, הרי בטווח הזמן עד לשיקום מגוריהם, שכאמור נמדד מחודשים ואף בשנים, יהיה צורך בהקמת מחנות של מגורים זמניים. מציאת מגורים זמניים למשקי הבית שנעקרים מביתם בגין רעידת אדמה זכה עד כה להתייחסות מצומצמת בספרות, גם בעולם. אי לכך האפשרות להתבסס על הניסיון בחו"ל מוגבל, ובחלק מהמקרים בעיקר מעיד על כשלים מהם רצוי להימנע .
תקופת הזמן שבה נדרש להקים מגורים זמניים מתחילה עם סיום האחרזועים (aftershocks) שבאים בעקבות הרעידה העיקרית. התקופה בה מתגוררים במגורים הזמניים מסתיימת עם שיקום המבנים שנפגעו או מציאת מענה דיור קבוע למשקי הבית שנעקרו ממגוריהם בעקבות הרעידה. תקופה זו, המכונה על ידנו "תקופת הדמדומים", היא התקופה המצויה במוקד המחקר. האתגר הראשון בהתמודדות עם סוגיית המגורים הזמניים הוא לזהות מתי מסתיימים האחרזועים ומתחילה התקופה בה ניתן להקים מגורים זמניים. אחרזועים אלו יכולים להמשך תקופת זמן ניכרת.

דו"ח זה בוחן חמש סוגיות מרכזיות בנושא מגורים זמניים לאחר רעידת אדמה.

בחלק הראשון, מתואר כלי המאפשר למקבלי החלטות להעריך באיזו מידה האחרזועים (after shocks) אכן שככו. ניתוח זה חשוב מאד כי פרק הזמן להקמת מגורים זמניים מתחיל עם סיום של תקופת האחרזועים.

בחלק השני, החוקרים עוסקים בזיהוי אתרים מתאימים להקמת מגורים זמניים. בפרק זה, מוצע אלגוריתם על בסיס מערכת מידע גיאוגרפית (ממ"ג) שישמש את מקבלי החלטות בזמן אמת, תוך שיקול התנאים הספיציפיים של האירוע, במטרה לאתר את האזורים המתאימים ביותר להקמת מגורים זמניים.

החלק השלישי מתאר שיקולים חשובים בבחירת סוג המגורים הזמניים המתאימים לצרכי האוכלוסיה. בפרק מתואר מגוון של מגורים זמניים הקיים בעולם, תוך התייחסות למעלות ולחסרונות שלהם. בנוסף, בפרק מוצעת שורה של הנחיות להקמת אתרים.

החלק הרביעי עוסק בסוגיה של חיבור האתרים לתשתיות. השימוש במערכות אוטונומיות מוצע כפתרון לאי-הוודאות בנוגע למצבן של התשתיות הקיימות לאחר רעידת אדמה.

בחלק החמישי מוצגות ההשלכות של היבטים חברתיים ונפשיים על תכנון והקמת מגורים זמניים. הפרק כולל הנחיות להבטיח שמתכונת המגורים הזמניים תיפגע כמה שפחות בחיים החברתיים ובבריאות הנפש של העקורים.

בכל פרק מפורטות המלצות מדיניות רלוונטיות. חלק מההמלצות כוללות:

- סדר העדיפויות לקביעת אתרים לבניית מגורים זמניים הוא: 1. קרקע יציבה, בטוחה, ומתאימה לשימוש 2. הפרעה מינימלית לסדר החיים של העקורים (כלומר, מיקום קרוב למגורי הקבע ולמקורות פרנסה) 3. אתר המתוכנן לבנייה, במקום אשר קיימת בו אפשרות לשימוש בתשתיות קיימות 4. לא בשמורות טבע, יערות, ושטחים פתוחים איכותיים כאשר ההתיישבות תכביד על טבע המקום.

- דרוש עידוד לשיתוף מידע בין גופים ממשלתיים, במיוחד בהקשר של זמינות קרקעות, על מנת ליצור מאגר נתונים אחיד.

- מומלץ לעדכן את המדריך של משרד הבנוי והשיכון בנושא פתרונות וטכנולוגיים עדכניים ותחומי מידע נוספים בכל הקשור לדיור זמני לנפגעי אסונות, כפי שעלו במחקר.

- מומלץ לפתח פלטפורמה בשיתוף עם ה-UNDRR לפיתוח והערכה של פתרונות מגורים, בהתבסס על ״Ten Essentials for Making Cities" ובכך לקדם שיתוף פעולה בין-לאומי.

- השימוש בבתים ניידים אוטונומיים מומלץ כאמצעי יעיל להקטנת הנזק מרעידת אדמה ואסונות אחרים, במיוחד בשנה הראשונה לאחר האסון.

- תכנון האתר צריך להיעשות, עד כמה שאפשר, סביב השיקולים של שימור הקהילתיות והמבנה הקהילתי אשר היה קיים טרם האירוע.

- מומלץ לתכנן אתרים בסמיכות למקורות תעסוקה ופנאי, וכן בסמיכות למוקדי אספקת שירותים בסיסיים (סניטציה, מרפאות, מוקדי הכנת מזון, חלוקת מזון וציוד).

- חזרה לתפקוד ויצירת פעילות יאפשרו מזעור מצוקות מחד ומענה לצרכים אשר עלו מאירוע החירום מאידך. תכנון המרחב לאור צרכי אוכלוסיית הנפגעים צריך להביא בחשבון נגישות, תאורה, ואמצעי בישול אשר הולמים את אופי התזונה של העקורים.

- מיקום מוסדות הציבור (בתי ספר, מרכזים קהילתיים, מוסדות דת) צריך להיות מתוכנן באופן אסטרטגי תוך התחשבות באופי ובמרקם של קהילת העקורים ורמת הקהילתיות בקרבם.

- מודגשת החשיבות במתן בחירה לעקורים. ייתכן ויהיו עקורים אשר יבחרו שלא להתגורר במחנה אלא להצטרף למערכות תומכות אחרות (משפחה, קהילה, וכדומה).

- מומלץ להקים יחידות דיור תוך התחשבות בצרכי העקורים, בגודל משק הבית, ובנגישות לצרכים פרטניים.

- אמצעי בקרה וניטור של גופים חיצוניים אשר מוצאים עניין בתוך המחנה, חיוניים על מנת להגן על העקורים מניצול ופגיעות נוספות.

קישור לדו"ח מסכם

למצגת המותאמת לשיקום בעוטף עזה ראו כאן

ראו כאן - סקר ספרות: תקופת הדמדומים: שיקולים למיקום והקמת אתר שיקום בעקבות רעידת אדמה או אסון מלחמתי

Bibliographic details:

Brescia, R., & Stern, E. K. (Eds.). (2021). Crisis Lawyering: Effective Legal Advocacy in Emergency Situations. NYU Press.

Abstract:

In an increasingly globalized world, a complex and interlocking web of nations, governments, non-state actors, laws, and rules affect human behavior. When crisis hits—whether that be extrajudicial detention, unprompted deportation, pandemics, or natural disasters—lawyers are increasingly among the first responders, equipped with the knowledge necessary to navigate the regulations of this ever more complex world.

Crisis Lawyering explores this phenomenon and attempts to identify and define what it means to engage in the practice of law in crisis situations. In so doing, it hopes to sketch out the contours of the emerging field of crisis lawyering. Contributors to this volume explore cases surrounding domestic violence; dealing with immigrants in detention and banned from travel; policing in Ferguson, Missouri; the kidnapping of journalists; and climate change, among other crises. Their analysis not only serves as guidance to lawyers in such situations, but also helps others who deal with crises understand those crises—and the role of lawyers in them—better so that they may respond to them more effectively, efficiently, collaboratively and creatively.

Webpages: 

https://www.combinedacademic.co.uk/9781479801701/crisis-lawyering/

https://books.google.co.il/books?id=2z4QEAAAQBAJ&printsec=frontcover#v=onepage&q&f=false

Background: The COVID-19 pandemic caused global chaos, stress, and uncertainty among citizens. In addition, social distancing regulations led to health, social, and financial stressors and major changes in everyday life. All this is having an impact on the mental and physical condition of the population. Previous studies showed that prolonged stressful situations may result in posttraumatic stress symptoms (PTSS).
Purpose: This study examined the factors associated with PTSS to identify populations at risk of major posttraumatic stress reactions during the COVID-19 pandemic.
Research progress: The first phase of the study (04/2020) included the development of the research questionnaires, consisting of the following measures: PTSS, world assumptions, loneliness, posttraumatic growth (PTG), loss of resources, and uncertainty stress. We conducted three repeated cross-sectional online surveys in a sample of the Israeli population. The questionnaires were administered about a month after the first lockdown on 6/2020 (T1), then again at 2 months (7/2020; T2) and 3 months (8/2020; T3) after the first lockdown. The sample featured 653 participants at T1, 261 participants at T2, and 256 participants at T3.

Results: The results showed that at T1, participants rated their PTSS as low: recurrent experience of trauma (M = 2.15, SD = 1.09); avoidance (M = 2.13, SD = 1.14); emotional detachment (M = 2.22, SD = 1.15); and irritability (M = 1.77, SD = 1.04). However, a significant increase was reported at T2 (p < .001), followed by a decrease at T3 (p < .05). At T1, 31% reported having all four PTSS (recurrent trauma, avoidance, emotional detachment, and irritability) to some degree. At T2, 38% reported having all four PTSS, and at T3, 39% reported all four symptoms. The world assumptions subscales (including participants’ assumptions of the world to be a just, controlled, and predictable place) were rated in the middle range of the scale, indicating a medium level of assumption of the world as a just place and a medium-high level of assumption of the world as a controlled and predictable place. No changes in world assumptions were observed throughout the three measurements. Participants rated their level of loneliness as medium and PTG as medium-low (PTG subscales: relating to others: M = 2.26, SD = 1.23; new possibilities: M = 2.19, SD = 1.30; personal strength: M = 2.54, SD = 1.23; spiritual change: M = 2.07, SD = 1.57; life appreciation: M = 2.78, SD = 1.26). There was a slight increase in sense of loneliness and a slight decrease in PTG from T1 to T3. However, these changes were not statistically significant. Loss of resources and uncertainty-related stress were mid-scale (M = 3.62, SD = 1.60; M = 3.58, SD = 1.44, respectively), indicating medium levels of loss of resources and uncertainty-related stress. At T2, loss of resources increased significantly and remained high at T3 (p = .001). No significant change was found in uncertainty-related stress among the three measurement points.
The multiple regression analyses for PTSS showed that at T1, PTSS was significantly associated with higher loss of resources, uncertainty-related stress, sense of loneliness, and assumption of the world to be just. Among the background variables, only employment status was significantly associated with PTSS: Participants who reported other employment situations (maternity leave, student, retired) had higher levels of PTSS. At T2, loss of resources, higher uncertainty-related stress, loneliness, and higher sense of control predicted higher PTSS. PTSS at T1 predicted higher PTSS at T2. Muslims and participants who reported “other religion” had lower levels of PTSS compared to employed participants. Uncertainty-related stress and loneliness predicted higher PTSS at T3. However, T1 PTSS predicted lower levels of PTSS in T3. The multiple regression analyses for PTG in T2 showed that more PTSS and less T1 loneliness predicted higher PTG. In addition, those who reported other religions and those who were born in Israel reported higher PTG. In T3, less loneliness and T2 PTSS predicted more PTG. In addition, Muslims, older participants, and employed participants had lower levels of PTG.
Conclusions: This study showed that a third of participants experienced PTSS to some degree at all three points. Risk factors for PTSS were uncertainty-related stress, loss of resources, and increased sense of loneliness. The low levels of PTG indicate that members of the public find it difficult to experience positive changes as a result of adversity. The different aspects of PTG such as relationships with others, internal strength, and new possibilities are being challenged by the ongoing social distancing and isolation. It could be that when the threat of the coronavirus gradually subsides, then positive transformations will accrue. There is a need to identify these at-risk individuals and offer coping and problem-solving strategies. Intervention programs designed to improve the public’s resilience should enhance personal and collective strategies for preventing PTSS and increasing PTG, focusing on vulnerable subgroups.

מיכל שמאי ועליזה לוין, אוניברסיטת חיפה

מחקר במימון משרד המדע והטכנולוגיה, 2021

תקציר

מטרה: מחקר זה מתמקד באופן שבו אנשים החיים בעוני התמודדו עם האתגרים שנוצרו בעקבות מגיפת הקורונה. ארבעה תחומים מרכזיים נחקרו בשתי נקודות זמן:  1) רווחה רגשית, נמדדת כרמות מתח, חרדה, דיכאון וחוסן. 2) סוגי קשיים וקשיים שחוו (כלכלי / חברתי / משפחתי). 3) הצורך הספציפי בשירותים (רווחה / בריאות / חינוך) ותגובת שירותים אלו (שירותי ביטוח לאומי, רווחה, בריאות וחינוך). 4) מקורות תמיכה חברתיים רשמיים ובלתי פורמאליים. בנוסף, חקרנו  גם עובדים סוציאליים ממחלקות לשירותים חברתיים במטרה לבחון את תפיסתם לגבי השלכות  המגיפה על לקוחות החיים בעוני.

אנשים החיים בעוני

השיטה

המדגם: המשתתפים גויסו באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים בצפון הארץ. המדידה הראשונה התבצעה בחודשים מאי-יוני 2020, וכללה 88 משתתפים. המיקוד במדידה הראשונה התייחס לאתגרים וההשלכות של הסגר הראשון. המדידה השנייה בוצעה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2020, וכללה 82 משתתפים מתוך כלל המשתתפים במדידה הראשונה.

כלי המדידה: שאלון שהועבר באמצעות ראיונות טלפוניים. רוב השאלות היו זהות בשתי המדידות, כדי לאפשר השוואה ולזהות שינויים לאורך זמן. השאלון הראשון כלל את הנושאים הבאים: 1) מידע דמוגרפי ושאלות רקע אודות עבודה, הכנסה וקשיים לפני המגיפה והסגר הראשון 2) שאלות הנוגעות לשינויים בעבודה והכנסה עקב המגיפה והסגר הראשון. 3) סוגי קשיים (כלכליים / חשובים / משפחתיים) שנתקלו בהם במהלך הסגר הראשון. 4) חיבור למקורות תמיכה רשמיים ובלתי פורמליים. 5) סוג העזרה הניתן על ידי המחלקה לשירותים חברתיים .6) רמות לחץ (חרדה ודיכאון) נמדדות על ידי BSI. שאלון תמיכה חברתית של התופס (MSPSS). במדידה השנייה נבחנו שינויים בכל התחומים שנמדדו במדידה הראשונה.

ניתוח נתונים: הנתונים נותחו בשיטה כמותית ואיכותנית (ניתוח תוכן). הנתונים הכמותיים נותחו באמצעות סטטיסטיקה תיאורית של כל אחת מהמדידות ובנוסף נעשתה השוואה בין שתי המדידות. בנוסף, נערכו ניתוחים רב-משתניים במטרה לבחון את ההשפעה של מצוקה חומרית (ושינויים במצוקה חומרית) על לחץ, חרדה, דיכאון וחוסן. ניתוח התוכן כלל את הערות המשתתפים לאורך כל הראיון ותגובותיהם לשאלות הפתוחות. בניתוח התוכן נבחנו נושאים משותפים להרבה מהנבדקים וכן תגובות ייחודיות.

התוצאות

מתוך הממצאים ניתן לראות שאנשים החיים בעוני חוו קשיים מוגברים בעקבות מגיפת הקורונה והמשבר שנוצר בעקבותיה. קשיים אלה השפיעו על תחומי חיים מרובים (אם לא בכולם): 1. הוצאות משק הבית גדלו: א) בעקבות הסגר נאלצו מרבית בני המשפחה להישאר בבית בכל שעות היום, דבר שהוביל להגדלת הוצאות משק הבית. לדוגמא, ילדים ממשפחות במצוקה כלכלית, שבדרך כלל זכאים לארוחת צהריים חמה בבית הספר, נאלצו לאכול את כל הארוחות בבית דבר שהגדיל את ההוצאות הכספיות עבור מזון. בנוסף, המשתתפים ציינו שהייתה גם עלייה בכמות המזון שנאכלה על ידי כל אחד מבני המשפחה במהלך הסגר דבר שגם השפיע על העלייה בהוצאות למזון. עלייה זו בהוצאות המזון זו יצרה קושי למשפחות שחיות בעוני אשר מתקיימות מתקציבים קטנים ואין להן רזרבות לשימוש בעיתות משבר. ב) השהייה בבית גם הגדילה את השימוש בחשמל ואת ההוצאות הבאות. ג) צמצום התחבורה הציבורית אילץ לא פעם להשתמש במוניות, המהוות אלטרנטיבה יקרה מאוד לתחבורה ציבורית ובכך גדלו הוצאות התחבורה של משפחות אלו. 2) ירידה בהכנסה: אנשים החיים בעוני עובדים בדרך כלל בסוגי עבודות שאינן מאפשרות עבודה מקוונת או עבודה מהבית. רבים מהם עובדים בעבודות בהם נדרשים כישורים נמוכים; רבים מהמקומות הללו נסגרו או צמצמו שעות עבודה במהלך הסגר.  לפיכך, רבים ממשתתפי המחקר פוטרו או נשלחו לחופשה ללא תשלום. השילוב של ירידת הכנסות והעלאת הוצאות יצר לחץ והגביר את הקשיים החומריים והרגשיים. קשיים אלה הובילו גם לקשיים עם בני הזוג ולסכסוכים רבים בנושאים פיננסיים. 3) קשיים עם ילדים: א) במשך תקופות ארוכות במהלך המגפה נאלצו רוב הילדים להישאר בביתם. המגורים של אנשים החיים בעוני הם בדרך כלל קטנים וצפופים וכמעט אין בהם אפשרות לפרטיות. ב) למשפחות רבות לא היו מחשבים או חיבור לאינטרנט ולכן ילדיהם לא יכלו להשתתף בלמידה מקוונת. במדידה השנייה נראה שהמצב השתפר מכיוון שילדים רבים קיבלו מחשבים. ג) הורים רבים הרגישו שאין להם את הכישורים לעזור לילדיהם בלמידה המקוונת בגלל רמת ההשכלה הנמוכה שלהם. לחלק מההורים לא הייתה האפשרות לעזור מאחר והיה עליהם ללכת לעבודה או שנאלצו לטפל בזמן הלימודים בילדים אחרים שהיו בבית. ד) הורים רבים הרגישו שאין להם אמצעים להעסיק את הילדים בשעות הארוכות בהן שהו בבית. אין להם מספיק משחקי קופסא או משחקים אלקטרוניים שניתן להעסיק בהם את הילדים.  ה) חלק מהמשתתפים דיווחו שהיה עליהם להשאיר ילדים צעירים מאוד בטיפול אחיהם הגדולים, שגם הם עדיין היו צעירים מדי לטיפול בילדים, מאחר והיה עליהם לצאת לעבודה. ו) המשתתפים דיווחו כי סכסוכים רבים עם בני זוג התרכזו בגידול הילדים בתקופה קשה זו. 4) בריאות הנפש: א) נמצא שהאנשים החיים בעוני דיווחו על רמת לחץ, חרדה ודיכאון גבוהות משמעותית ורמת חוסן נמוכה יותר מאשר כלל האוכלוסייה בישראל. רמת החרדה בקרב אנשים בעוני ירדה במדידה השנייה ועלתה באוכלוסייה הכללית, כך שההבדל בין שתי הקבוצות במדידה השנייה הפך ללא משמעותי. רמת הדיכאון בקרב אנשים בעוני נותרה גבוהה ויציבה, אך הן עלו באוכלוסייה הכללית, כך שגם כאן לא היה הבדל בין הקבוצות במדידה השנייה. לעומת זאת ההבדל ברמת החוסן בין שתי האוכלוסיות נותר משמעותי סטטיסטית. ב) בניתוחים הרב-משתניים נמצא שמספר הקשיים החומריים מנבא לחץ, חרדה ודיכאון בשתי המדידות. כמו כן, נמצא שקשיים מהותיים מתמשכים (חוסר יכולת לשלם הוצאות משק בית לפני ובזמן המגפה) קשורים לרמות גבוהות יותר של לחץ, חרדה ודיכאון, ורמות נמוכות יותר של חוסן בהשוואה לאנשים שיכלו לשלם את הוצאות משק הבית לפני ובזמן המגיפה ולכאלה שיכלו לשלם לפני המגיפה אך לא בתקופת המגפה. בקשות לעזרה: א) אנשים בעוני בקשו תמיכה ממקורות פורמאליים ובלתי פורמאליים. האחוז הגבוה ביותר של המשתתפים דיווח שמקור התמיכה העיקרי היו המחלקות לשירותים חברתיים. ב) מרבית המשתתפים דיווחו על שביעות רצון מלאה או חלקית מעזרתם של העובדים הסוציאליים.  רמת שביעות הרצון הייתה גבוהה יותר במדידה הראשונה בהשוואה למדידה השנייה. ג) מרבית המשתתפים ביקשו עזרה חומרית, כגון אוכל, בגדים לילדים, מחשבים ועוד. ד) משתתפים רבים ציפו שהעובדים סוציאליים ייזמו שיחות טלפון בכדי לברר אודות קשיים אינסטרומנטליים ופסיכולוגיים. משתתפים רבים השוו את הסגר הראשון לשני וטענו כי הייתה ירידה משמעותית בסיוע העובדים הסוציאליים לאורך זמן.

מסקנות

 1) בניגוד לטענה שאנשים החיים בעוני לא נפגעו ממשבר הקורונה מכיוון שהם מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי, הממצאים מראים כי המגפה הגבירה את המצוקה וגרמה לקשיים נוספים א) נמצא שפעילות העבודה וההכנסות ירדו  ב) נמצאו עדויות חזקות לכך שהמצוקה החומרית גדלה בעקבות המגפה. ג) תנאי מחיה צפופים של האנשים החיים בעוני ומחסור במחשבים הובילו לקשיים בלימוד מקוון ולעימותים עם הילדים ובעקבותיהם גם עם בני הזוג .

2) מאז תחילת המגפה אנשים החיים בעוני היו תלויים במחלקות לשירותים חברתיים ובעמותות לסיפוק צרכיהם הבסיסיים אפילו יותר מהתקופה שלפני המגפה. 3) אנשים רבים החיים בעוני  נזקקו גם לתמיכה רגשית, ורובם קיבלו אותה מהעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים. 4) למצוקה חומרית יש השפעות מזיקות על הרווחה הרגשית (emotional wellbeing) . קשיים חומריים מתמשכים מזיקים יותר מהמצוקה החומרית שנוצרה בעקבות המגפה. הקבוצה עם רמות הלחץ, החרדה והדיכאון הגבוהות ביותר ורמת החוסן הנמוכה ביותר כללה את אלו שהתקשו לעמוד בהוצאות הבית לפני המשבר ומאז תחילתו. לפיכך, ניתן להסיק שהצורך המתמשך להתמודדות עם קשיים חומריים מביא לשחיקה נפשית המפחיתה את היכולת להתמודד עם אתגרים נוספים ובלתי צפויים, כמו אלה שנוצרו על ידי המגפה.

2. עובדים סוציאליים

 השיטה

המדגם: המדגם כלל 40 עובדים סוציאליים משפחתיים, בעיקר מצפון ישראל.

כלי המחקר: שאלון שכלל את הנושאים הבאים: 1) תפיסות לקוחות בעוני לפני המגפה ובמהלכה. 2) סוגי עזרה שלקוחות ביקשו. 3) קשר עם לקוחות במהלך הסגר הראשון ובין הסגרים 4) הוראות ספציפיות שהתקבלו מהמחלקה לשירותים חברתיים לגבי קשר עם לקוחות במהלך המגפה.

איסוף נתונים: העובדים הסוציאליים שהסכימו לקחת חלק במחקר נתבקשו למלא את השאלון המקוון.

ניתוח נתונים: ניתוח הנתונים כלל נתונים סטטיסטיים תיאוריים שהועשרו בתגובות לשאלות הפתוחות.

התוצאות

תפיסת העובדים הסוציאליים את צרכי הלקוחות, תפקודם ומצבם הרגשי הייתה דומה לאלה שדווחו על ידי האנשים החיים בעוני. העובדים סוציאליים דיווחו כי קיבלו הוראות ליזום שיחות טלפון לפונים החיים בעוני (כפי שדיווחו מרבית האנשים בעוני). גם העובדים הסוציאליים דיווחו על האתגרים שנתקלו בהם בתפקידם בשל התנאים שיצרה המגיפה. העובדים הסוציאליים דיווחו כי הם היו הרבה יותר עמוסים בתקופת המגפה מאחר ובנוסף לעבודתם הרגילה היה עליהם לטפל בהכנת והפצת חבילות מזון לאוכלוסייה הנזקקת. בנוסף, עובדים סוציאליים שלהם ילדים צעירים חוו קושי למצוא פתרונות לטיפול בילדים בשעות בהן היה עליהם לעבוד.

מסקנות

1) יש צורך לחזור ולהבהיר את הוראות העבודה והתפקוד המקצועי במצבי משבר ארוכי טווח. 2) יש צורך לספק תמיכה וטיפול בילדיהם של העובדים סוציאליים בתקופות משבר ארוכות טווח. 3) ניתן להעביר משימות שאינן דורשות מיומנות מקצועית (כגון הכנת חבילות מזון) לעובדים ללא מיומנות מקצועית הזקוקים להכנסה.

3) השלכות והמלצות לפרקטיקה

1) לאנשים בעוני היו/יש הוצאות גבוהות יותר בעקבות המגיפה הן במהלך הסגרים והן לאחריהם. מכיוון שהם חסרים רזרבות כספיות, הם נתקלים בקשיים כלכליים תוך זמן קצר מאוד, ונראה שרובם לא מתאוששים מכך. לכן, חשוב לפתח מדיניות שלוקחת מצב זה בחשבון, אספקת מזון אינה תשובה מלאה למצב זה. יש צורך במענק כספי לאוכלוסייה החיה בעוני, בסכום שיהיה ריאלי בכדי שיוכלו לענות באופן מספק על הצרכים שלהם ושל ילדיהם. דבר זה ימנע הידרדרות כלכלית נוספת.

2) יש לקחת בחשבון את הלחץ הרגשי הגבוה עליו מדווחים האנשים החיים בעוני, מכיוון שההשפעה המשמעותית של הלחץ חורגת מבריאות הנפש, ומשפיעה גם על הבריאות הגופנית. עובדים סוציאליים נדרשים לקבל הוראה ברורה ליזום קשר עם לקוחותיהם בכדי לספק תמיכה וליווי לאורך כל תקופת המגפה בנושאים שונים המעוררים לחץ. עובדים סוציאליים הצליחו לעשות זאת במהלך הסגר הראשון אך הרבה פחות בין הסגרים ובמהלך הסגר השני.

3) אנשים בעוני אינם יכולים להיחשב כקבוצה הומוגנית אחת. הקבוצה שמעולם לא יכלה לשלם הוצאות משק בית הייתה בסיכון הגבוה ביותר לנושאי בריאות הנפש ולכן היא זקוקה להתייחסות מיוחדת במהלך משברים. אין להם עתודות כלכליות והם חווים קשיים מהותיים ארוכי טווח, הקשורים לתוצאות רגשיות שליליות.

4) עובדים סוציאליים זקוקים לתוכניות הכשרה בטכניקות התערבות טלפוניות או מקוונות במיוחד בטכניקות להפחתת חרדה ובטכניקות לחיזוק החוסן ויכולת פתרון בעיות. בנוסף, עובדים סוציאליים משפחתיים צריכים לפתח תוכניות מתאימות להדרכת הורים שיתמקדו בעזרה בהתמודדות עם ילדים בקונטקסט שנוצר בעקבות המגפה. יש חשיבות עליונה שילדי משפחות בעוני לא ייפגעו לטווח הארוך ויוכלו לסגור את הפער הלימודי שנוצר מהמשבר. זאת על מנת שיוכלו להשתלב בעתיד בהשכלה הגבוהה  שיכולה לפתוח הזדמנויות לצאת מעוני.

Bibliographic details:

Kimhi, S.; Eshel, Y.; Marciano, H.; Adini, B. Fluctuations in National Resilience during the COVID-19 Pandemic. Int. J. Environ. Res. Public Health 2021, 18, 3876.

Abstract:

Abstract: The current study measured national resilience (NR) in three different time frames during the coronavirus disease 2019 (COVID-19) pandemic in Israel (N = 804). We investigated two main issues: first, the direction and extent of NR changes during the crisis, and second, the predictors of NR. The results show the following: (a) the average NR score declined significantly across the three repeated measures, with a medium-size effect. (b) Three of the four identified NR factors declined significantly across the three measurements: belief in the government and the prime minister (large effect size); belief in civil society; and patriotism (medium effect size); while trust in Israeli national institutions was the lowest and did not weaken significantly. (c) Analyzing the prediction of NR
factors indicated that the levels of the three NR factors mainly reflected one’s political attitudes, sense of political and economic threats, rather than health threats. One conclusion concerns the importance of trust in leadership as the most sensitive component in the decline of national resilience following a crisis.

Webpage: https://doi.org/10.3390/ijerph18083876

Bibliographic details:

Gesser-Edelsburg A, Zemach M, Cohen R, Miron-Shatz T, Negev M, Mesch GS (2021) The influence of new information that contradicts common knowledge about earthquake preparedness in Israel: A mixed methods experiment study. PLoS ONE 16(4): e0250127. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0250127

Abstract:

Background
A major earthquake in Israel is inevitable. Individual risk perceptions and preparedness can mitigate harm and save lives. The gap between the public’s concerns and those of experts is reflected in their differential perceptions regarding the components that influence the occurrence of an earthquake in Israel. Whereas the public believes that geographic location is the critical variable, the experts note additional variables that need to be considered. Common knowledge regarding the risks of earthquake occurrence in Israel is based on a distinction between high and low-risk areas, such that the closer a residential area is to the Great Rift Valley, the higher the risk that an earthquake will occur.

Objectives
To examine the variables affecting public preparedness in Israel (effective communication agent (communicator), high and low earthquake risk areas) and the degree to which experts’ knowledge contradicts respondents’ common knowledge.

Methods
The study used a mixed-methods approach combining qualitative and quantitative research. The first stage included in-depth interviews with earthquake experts (n = 19). The second stage consisted of an experiment conducted among a representative sample of the public (n = 834).

Results
Most people believe that geographical location constitutes the main risk factor for earthquakes in Israel. Yet experts claim that additional variables affect earthquake intensity and damage: building strength, earthquake magnitude, distance from earthquake epicenter, soil type, and interaction between these four. The study found that knowledge of expert information affects public willingness to prepare. The direction of this influence depends on participants’ risk perceptions regarding residential area and on degree of consistency with common knowledge. In low-risk areas, added knowledge increased willingness to prepare whereas in high-risk areas this knowledge decreased willingness.

Conclusion
To turn expert information into common knowledge and to increase earthquake preparedness, the authorities must educate the public to generate a new public preparedness norm.

Link to paper

Bibliographic details:

Shahbari, N. A. E., Gesser-Edelsburg, A., & Mesch, G. S. (2019). Case of Paradoxical Cultural Sensitivity: Mixed Method Study of Web-Based Health Informational Materials About the Human Papillomavirus Vaccine in Israel. Journal of medical Internet research, 21(5), e13373.

Abstract:

Background: Designing web-based informational materials regarding the human papillomavirus (HPV) vaccine has become a challenge for designers and decision makers in the health authorities because of the scientific and public controversy regarding the vaccine’s safety and effectiveness and the sexual and moral concerns related to its use.

Objective: The study aimed to investigate how cultural sensitivity (CS) is articulated in the explanatory informational materials on the HPV vaccine that are posted on the websites of the Israeli health authorities. In addition, the study examined the effect of transparency on the expression of CS in the informational materials.

Methods: The study employed a quantitative and qualitative content analysis of the texts of explanatory informational materials published on the Arabic and Hebrew websites of the Israel Ministry of Health and the Clalit health maintenance organization (HMO).

Results: The findings revealed the differences in the dimensions of CS (based on the CS model by Resnicow) between the informational materials targeting the majority Jewish population and those targeting the minority Arab population. Indeed, the research findings point to a paradox. On the one hand, the materials appealing to the conservative Arab population exhibited CS, in that the sexual context of the vaccine was missing. On the other hand, analysis of Resnicow's deep dimensions showed that disregarding the sexual context does not allow the relevant target audience to reflect on the barriers and concerns. In addition, the way the information was provided exhibited a lack of transparency regarding the CS dimensions (surface and deep).

Conclusions: The public health authorities have 2 main objectives in the context of vaccinations. One is to raise the vaccination rates and the other is to provide full and culturally sensitive information to give the public the tools to make intelligent decisions. The findings of this study indicated that despite the high uptake rate for HPV vaccination in the Arab population, the health authorities did not exercise full transparency and CS in transmitting the association between engaging in sexual relations and the necessity of the vaccination. Thus, the major challenge for the health authorities is to find ways to implement the objective of communicating information about the vaccination in a way that is transparent and culturally sensitive, even if this raises questions and fears among the public deriving from their culture.

Webpage: https://www.jmir.org/2019/5/e13373