Bibliographic details:

Chasson, M., Taubman-Ben-Ari, O., & Abu-Sharkia, S. (2021). Jewish and Arab pregnant women’s psychological distress during the COVID-19 pandemic: the contribution of personal resources. Ethnicity & Health, 26(1), 139-151.

Abstract:

Objective: The study sought to examine the psychological distress of Israeli pregnant women during the worldwide spread of COVID-19. As Israel has a diverse cultural-religious population, the sample included both Jewish and Arab women, allowing us to explore the differences between them. Furthermore, we examined the contribution of personal resources, both internal (self-mastery and resilience) and external (perceived social support), as well as the level of infection-related anxiety to the women’s psychological distress.

Method: A convenience sample of 403 Israeli women (233 Jewish and 170 Arab) was recruited through social media.

Results: Arab women reported significantly higher infection-related anxiety and psychological distress than Jewish women. In addition, Jewish women reported significantly higher self-mastery than Arab pregnant women. Finally, poorer health, being an Arab woman, and lower levels of self-mastery, resilience, and perceived social support, as well as a higher level of infection-related anxiety, contributed significantly to greater psychological distress.

Conclusions: The findings show that pregnant women in general may be at risk of psychological distress in times of crisis, and that minority populations in particular may be at greater risk than others. Moreover, the results highlight the contribution of women’s personal and environmental resources in the face of crisis, an understanding that may be used in targeted interventions to reduce distress in vulnerable populations.

webpage

הרשימה מעודכנת ל- 2021

 Articles in refereed Journals

The publications deal with the following topics: Resilience, stress, terrorism, war, and trauma

Kimhi, S., & Shamai, M. (2004).Community resilience and the impact of stress: Adult response to Israel's withdrawal from Lebanon. Journal of Community Psychology, 32, 439-451.

Kimhi, S. & Shamai, M. (2006). Community resilience as a buffer of stress reaction – northern community response to Israel's withdrawal from Lebanon. Social Issues in Israel. 1, 152-170 [Hebrew].

Shamai, M. & Kimhi, S. (2006). Exposure of threat of war and terror, political attitudes, stress and life satisfaction among teenagers. Journal of Adolescence, 29, 165-176.

Kimhi, S., & Shamai, M. (2006). Are women at higher risk than man? Gender differences among teenagers and adults in their response to the threat of war and terror. Women & Health, 43, 1-19.

Shamai, M. & Kimhi, S. (2007) Teenagers response to threat of war and terror: The impact of gender and social systems. Community Mental Health Journal, 43, 359-374.

Shamai, M., Kimhi, S., & Enosh, G. (2007). Social systems and personal reactions to threats of war. Journal of Social and Personal Relationships, 24, 747-764.

Kimhi, S., & Sagy, S. (2008). Moral justification and feelings of adjustment to military law-enforcement situations: Israeli soldiers serving at army roadblocks. Mind & Society, 7, 177-191.

Kimhi, S., & Canetti-Nisim, D., & Hirschberger, G. (2009). Terrorism in the eyes of the beholder: Foundations of support for terrorism in the face of intractable conflict. Peace and Conflict: Journal of Peace Psychology, 15, 75-95.

Kimhi, S., Eshel, Y., Zysberg, L., & Hantman, S. (2009). Getting a life: Gender differences in postwar recovery. Sex Roles, 61, 554-565.

Kimhi, S., Eshel, Y. (2009). Individual and public resilience and coping with long term outcomes of war. Journal of Applied Biobehavioral Research, 14, 70-89.

Kimhi, S. & Eshel, Y. (2010). Individual and public resiliency: Coping with long term outcomes of war. Social Issues in Israel, 29-52 [Hebrew].

Kimhi, S., Eshel, Y., Zysberg, L., Hantman, S., & Enosh, G. (2010). Sense of coherence and socio-demographic characteristics predicting posttraumatic stress symptoms and recovery in the aftermath of the Second Lebanon War. Anxiety, Stress, & Coping, 23, 139-152.

Kimhi, S., & Eshel, Y., Zysberg, L., & Hantman, S. (2010). Postwar winners and losers in the Long run: Determinants of war-related stress symptoms and posttraumatic recovery. Community Mental Health Journal, 46, 10-19.

Kimhi, S., Eshel, Y., Zysberg, L., & Hantman, S. (2010). Sense of danger and family support as mediators of adolescents' distress and recovery in the aftermath of war. Journal of Loss and Trauma, 15, 351-369.

Kimhi, S., Mindel, K., & Oged, R. (2011). On the edge of the abyss - Testimonies of an Israeli submarine crew on the challenges and features of life as a submariner. Megamot [Hebrew] (different from the English version).

Kimhi, S., Hantman, S., Goroshit, M., Eshel, Y., & Zysberg, L. (2012). Elderly people coping with the aftermath of war: Resilience vs. vulnerability. American Journal of Geriatric Psychiatry, 20, 391-401. DOI: 10.1097/JGP.ob013e31821106b3

Eshel, Y. & Kimhi, S. (2011). Perceived beneficial and detrimental outcomes of war: Are they positively or negatively linked with each other? International Journal of Stress Management, 18, 284-303. DOI: 10.1037/a0024743

Kimhi, S. (2011). Understanding coping: Submarine crew coping with extreme environmental conditions. Psychology, 2, 961-967. DOI:10.4236/psych.2011.29145

Kimhi, S. & Eshel, Y. (2012). Determinants of students of perceptions of conventional and unconventional war threats. Democracy and Security, 8, 228-246.

Kimhi, S. (2014). Moral dilemma in the war against terror: Political attitudes and regular versus reserve military service. Ethics & Behavior, 24(1), 1-15. DOI:10.1080/10508422.2013.818919

Kimhi, S. (2012). A moral dilemma in the war against terror: Political attitudes and regular versus reserve military service. Social Issues in Israel, 15, 87-108 [Hebrew].

Kimhi, S. & Doron, H. (2013). Conscripted without induction order: Wives of former combat veterans with PTSD speak. Psychology, 4, 189 –195.

Kimhi, S. & Doron, H. (2014). Conscripted without induction order: Wives of former combat veterans with PTSD speak. Social Issues in Israel, 17, 94-114 [Hebrew].

Kimhi, S., Goroshit, M., & Eshel, Y., (2013). Demographic variables as antecedents of Israeli community and national resilience. Journal of Community Psychology, 41(5), 631-643. DOI: 10.1002/jcop.21561.

Zysberg, L., Kimhi, S., & Eshel, Y. (2013). Someone to watch over me: Exposure to war events and trust in the armed forces as factors in war-related stress. Medicine Conflict & Survival, 29, 140-154.

Kimhi, S, (2011). The half full / half empty cup: Vulnerability and resiliency one year after a war (invited paper). In K. Weichold, & D. Sharma. Introduction to dealing with stress, adversities, and trauma: Resiliency research across cultures. Bulletin of the International Society for the Study of Behavioral Development ISSBD, 1(51). http://www.issbd.org/resources/files/JBD_May11_Bulletin.pdf

Eshel, Y. & Kimhi, S., & Goroshit, M. (2014). Posttraumatic recovery to distress symptoms ratio mediates relations of resilience fostering resources and their predictors. Stress & Health. 32(3), 216-223.

Kimhi and Eshel (2015). The missing link in resilience research. Psychological Inquiry. 26(2), 181-186. DOI:10.1080/1047840X.2014.1002378.

Eshel, Y. & Kimhi, S. (2016). A new perspective on national resilience: Components and demographic predictors. Journal of Community Psychology, 44(7), 833-844. DOI: 10.1002/jcop.21811

Eshel, Y., & Kimhi, S. (2016). Community resilience of civilians at war: a new perspective. Community Mental Health Journal, 52(1), 109-117.‏

Eshel, Y. & Kimhi, S. (2016). Post-War recovery to stress symptoms ratio as a measure of resilience, individual characteristics, sense of danger and age. Journal of Loss & Trauma: International Perspective on Stress & Coping, 21(2), 160-177. DOI: 10.1080/15325024.965970

Kimhi, S. (2016). Levels of Resilience: Associations among Individual, Community and National Resilience. Journal of Health Psychology, 21(2), 164-170.

Eshel, Y., & Kimhi, S. (2016). Determinants of individual resilience following missile attacks: A new perspective. Personality and Individual Difference. 95, 190-195. DOI:/10.1016/j.paid.2016.02.052

Eshel, Y., Kimhi, S., Lahad, S., & Lykin, D. (2016). Individual, community, and national resiliencies and age: Are Older people less resilient than younger individuals? American Journal of Geriatric Psychiatry, 24(8), 644-647.  Doi: 10.1016/j.jagp.2016.03.002

Canetti, Kimhi, Hannoun, Rocha, Galea & Morgan (2016). How Personality affects Vulnerability among Israelis and Palestinians Following the 2009 Gaza Conflict. PLOS ONE. 11(7), e0156278

Kimhi, S. & Eshel, Y. (2016). Demographic characteristics and sense of danger predicting new measure of individual resilience following a war. Journal of Community Medicine & Health Education. 6(5), 472. doi:10.4172/2161-0711.1000472

Eshel, Kimhi, Lhad & Leykin (2017). Individual attributes as predictors of protective and risk components of resilience under continuing terror attacks: A longitudinal study.  Personality and Individual Differences.114, 160-166. http://doi.org/10.1016/j.paid.2017.03.033

Kimhi, S., Dror, G., & Sapir, S. (2017). Resilience among students from the majority and minority group: The Israeli case. Journal of Psychology & Behavioral Science. 5(1), 37-46.

Kimhi, S. & Eshel, Y. Leykin, D. & Lahad, M. (2017). Individual, community and national resilience in the peacetime and in face of terror: A longitudinal study. Journal of Loss and Trauma. 22(8), 698-713. doi.org/10.1080/15325024.2017.1391943

Kimhi, S., Parmak, M., Boon, H., Sapountzaki, K., Groh, A., & Ryan, S. (2018). Community and National Resilience and Quality of Life: A Preliminary Cross-Cultural Study. American International Journal of Social Science, 7(1), 1-11.‏

Eshel, Y. & Kimhi, S., Lahad, M., Leykin, D., & Goroshit, M., (2018). Risk factors as major determinants of resilience: A replication study. Community Mental Health Journal, 54(8), 1228-1238. http://link.springer.com/article/10.1007/s10597-018-0263-7

Kimhi, S. & Eshel, Y. (2019). Measuring national resilience: A new short version of the scale (NR-13). Journal of Community Resilience. 47(3), 517-528. DOI: 10.1002/jcop.22135

Kimhi, S., Eshel, Y., Lahad, S., & Lykin, D. (2019). National resilience: A new self-report assessment scale. Community Mental Health Journal. 55(4), 721-731.

Eshel, Y., Kimhi, S. & Marciano, H., (2019). Proximal and distal determinants of community resilience under threats of terror. Journal of Community Psychology. 47(8), 1952-1960. DOI: 10.1002/jcop.22245

Marciano, H., Eshel, Y. & Kimhi, S. (2020). Predictors of Individual, Community and National Resiliencies of Israeli Jews and Arabs. International Journal of Psychology, 55(4), 553-561. DOI: 10.1002/ijop.12636

Kimhi, S., Eshel, Y., & Bonanno, G. (2020). Resilience and risk factors as prospective predictors of depression and anxiety symptoms following intensive terror attacks in Israel. Personality and Individual Differences, 159, 109864.

Eshel, Y., Kimhi, S., & Marciano, H. (2020). Predictors of national and community resilience of Israeli border inhabitants threatened by war and terror. Community Mental Health Journal, 56(8), 1480-1488.‏

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B. (2020). Distress and resilience in the days of COVID-19: Comparing two ethnicities. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(11), 3956.‏

Kimhi, S., Marciano, H., Eshel, Y., & Adini, B. (2020). Community and national resilience and their predictors in face of terror. International Journal of Disaster Risk Reduction, 50, 101746.‏

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B., (2020). Resilience and demographic characteristics predicting distress during COVID-19 crisis. Social Science & Medicine, 265, 113389.

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B., (2020). Recovery from the COVID-19 pandemic: Distress and resilience. International Journal of Disaster Risk Reduction. 50 101843. https://doi.org/10.1016/j.ijdrr.2020.101843

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B. (2020). A Renewed Outbreak of the COVID− 19 Pandemic: A Longitudinal Study of Distress, Resilience, and Subjective Well-Being. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(21), 7743.‏

Eshel, Y., Kimhi, S., Marciano, H., & Adini, B. Age and gender of adults as determinants of coping with COVID-19 pandemic. (2020) Global Journal of Science Frontier Research, 20(4), 25-36.

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B., Fluctuations in National resilience along the COVID-19 – A longitudinal study. (2021, online first). International Journal of Environmental Research and Public Health, 18, 3876.

Kimhi, S., Eshel, Y., Adini, B., …… Marciano, H. (2021, online first). Distress and resilience in days of COVID-19: International study of samples from Israel, Brazil, and the Philippines. Cross-Cultural Research, https://doi.org/10.1177/10693971211026806.

Chapters in Collections

Kimhi S & Even E. (2006). The Palestinian human bombers. In: J. Victoroff, (Ed.). Tangled roots: Social and psychological factors in the genesis of terrorism (308-323). Amsterdam: IOS Press.

Kimhi, S. & Canetti-Nisim, D. (2008). Inter-ethnic groups and perception of terrorism. In M. Finklestein, & K. Dent-Brown (Eds.). Psychosocial stress in immigrants and in members of minority groups as a factor in terrorist behavior (pp. 136-151). Amsterdam: IOS Press. The NATO Science for Peace and Security.

Kimhi, S., Eshel, Y., Zysberg, L, & Hantman, S. (2010). Posttraumatic growth and stress symptoms among teenagers from Kiryat Shemona one year after the Second Lebanon War. In F. Azaiza, N. Nachmias, & M. Cohen (Eds.). Health, education and welfare services in times of crisis: Lessons learned from the Second Lebanon War (145-163). Haifa: Pardes Publication [Hebrew].

Kimhi, S. (2012).Understanding coping: Submarine crew coping with extreme environmental conditions. In A. L. Cobb (Ed.). Military operations, health and technology (pp. 25-42). NY: Nova Science Publishers.

Kimhi, S & Eshel, Y. (2011). Determinants of students perceptions of war-threats. In L. Zysberg, (ed.) Student attitudes (pp. 277-294). NY: Nova Science Publisher.

Kimhi, S. (2015). Levels of resilience: A critical review. In D. Ajdukovic, S. Kimhi, & M. Lahad. (Eds.). Resiliency: Enhancing coping with crisis and terrorism (pp. 49-59). Amsterdam, the Netherlands: IOS Press, The NATO Science for Peace and Security Programme.

פרסומים בעברית

קמחי, ש. ושמאי, מ, (2006). חוסן קהילתי כבולם תגובות לחץ: תגובות תושבי הצפון ליציאת צה"ל מלבנון. סוגיות חברתיות בישראל (1) 152-170

דו"חות מחקר

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., (2018). מדד החוסן לישראל – יוני 2018

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י.ת (2019). מחקר החוסן במועצה האזורית גליל עליון

קמחי, ש., עדיני, ב., מרציאנו, ה., אשל, י., (2019). מדד החוסן בעקבות סבב "חגורה שחורה"

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2020). חוסן בימי קורונה

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2020). חוסן ודחק בימי קורונה במועצה האזורית גליל עליון

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2020). חוסן ודחק בימי קורונה ביישוב ביהודה ושומרון

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2020). ישראל בעקבות ההתפרצות המחודשת של מגפת הקורונה: ירידה בחוסן

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2020). חוסן ודחק במגפת הקורונה: מדידת אורך שלישית

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2021). חוסן, מיטביות ודחק במגפת הקורונה לאורך ארבע מדידות אורך

קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י., עדיני, ב., (2021). חוסן, דחק ומיטביות בסיום סבב לחימה "שומר החומות"

קמחי, ש., אשל, י., מרציאנו, ה. uעדיני, ב., (אוקטובר 2023). חוסן האוכלוסייה במדינת ישראל בשבוע הראשון של מלחמת "חרבות ברזל "

קמחי, ש., אשל, י., מרציאנו, ה. ועדיני, ב., (נובמבר 2023). חוסן האוכלוסייה ומדדי התמודדות - מדידת אורך שנייה, לאחר שבעה שבועות של המלחמה בעזה

Bibliographic details:
Yael Ram, Noga Collins-Kreiner, Einav Gozansky, Gal Moscona & Hadas Okon-Singer (2021). Is there a COVID-19 vaccination effect? A three-wave cross-sectional study.
Current Issues in Tourism, DOI: 10.1080/13683500.2021.1960285

Abstract:

This research examines the impact of COVID-19 mobility restrictions and vaccinations on people’s behavioral intentions to travel and their actual travel patterns. The study was conducted in Israel using threewave cross-sectional analysis: June 2020 (n=129), November 2020 (n=211) and April 2021 (n=208). The findings reveal that the main factor supporting tourism is the desire to resume travel and not vaccination. The study also shows that domestic travel is not a substitute for international travel, at least in the case of Israel. Attitudes towards tourism are significant predictors of domestic and international travel intentions and of actual domestic travel. Nevertheless, the belief that tourism is a source of recovery is related only to intentions to travel internationally. Non-clinical depression symptoms are negatively correlated with domestic tourism. Variables previously considered relevant to resuming tourism, e.g. vaccination, economic stress and health risk factors, have little or no influence on future demand, while attitudes regarding tourism emerge as the most important factor.

Link to article: https://doi.org/10.1080/13683500.2021.1960285

Bibliographic details:

Benjamin, A., Kuperman, Y., Eren, N. et al. Stress-related emotional and behavioural impact following the first COVID-19 outbreak peak. Molecular Psychiatry (2021). https://doi.org/10.1038/s41380-021-01219-6

Abstract:

The COVID-19 pandemic poses multiple psychologically stressful challenges and is associated with an increased risk for mental illness. Previous studies have focused on the psychopathological symptoms associated with the outbreak peak. Here, we examined the behavioural and mental-health impact of the pandemic in Israel using an online survey, during the six weeks encompassing the end of the first outbreak and the beginning of the second. We used clinically validated instruments to assess anxiety- and depression-related emotional distress, symptoms, and coping strategies, as well as questions designed to specifically assess COVID-19-related concerns. Higher emotional burden was associated with being female, younger, unemployed, living in high socioeconomic status localities, having prior medical conditions, encountering more people, and experiencing physiological symptoms. Our findings highlight the environmental context and its importance in understanding individual ability to cope with the long-term stressful challenges of the pandemic.

Link to paper: https://www.nature.com/articles/s41380-021-01219-6#citeas

Bibliographic details

Salgotra, R., Moshaiov, A., Seidelmann, T., Fischer, D., & Mostaghim, S. (2021, June). Optimal Control Policies to Address the Pandemic Health-Economy Dilemma. In 2021 IEEE Congress on Evolutionary Computation (CEC) (pp. 720-727). IEEE.

Abstract

Non-pharmaceutical interventions (NPIs) are effective measures to contain a pandemic. Yet, such control measures commonly have a negative effect on the economy. Here, we propose a macro-level approach to support resolving this Health-Economy Dilemma (HED). First, an extension to the well-known SEIR model is suggested which includes an economy model. Second, a bi-objective optimization problem is defined to study optimal control policies in view of the HED problem. Third, four multi-objective evolutionary algorithms are applied to perform a study on the health-economy performance trade-offs that are inherent to the obtained optimal policies. Finally, the results from the applied algorithms are compared to select a preferred algorithm for future studies. As expected, for the proposed models and strategies, a clear conflict between the health and economy performances is found. Furthermore, the results suggest that the guided usage of NPIs is preferable as compared to refraining from employing such strategies at all. This study contributes to pandemic modeling and simulation by providing a novel concept that elaborates on integrating economic aspects while exploring the optimal moment to enable NPIs.

Link: https://ieeexplore.ieee.org/abstract/document/9504758

Bibliographic details

Negev, M., Teschner, N. A., Rosenthal, A., Levine, H., Lew-Levy, C., & Davidovitch, N. (2019). Adaptation of health systems to climate-related migration in Sub-Saharan Africa: Closing the gap. International journal of hygiene and environmental health, 222(2), 311-314.

Abstract

Health systems worldwide need to be adapted to cope with growing numbers of migrants and to climate-exacerbated morbidity. Heatwaves, water stress, desertification, flooding, and sea level rise are environmental stressors that increase morbidity, mortality, and poor mental health in Sub-Saharan Africa. While most migration is intra-African, climate change is also affecting migration patterns outside the continent. To tackle the health challenges induced by these events, such as infectious diseases and malnutrition, health care providers in Sub-Saharan Africa and in receiving countries in Europe must adapt their systems to provide appropriate health services to these communities. While health systems differ greatly across the global north and south, adaptation measures are similar and should be integrated. We present recommendations for adaptation of health systems to climate-related migration, including strengthening health systems, providing access to healthcare, culturally-appropriate services, policy-oriented research and training, and inter-sectoral collaboration.

Link: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1438463918304991

Bibliographic details

Linares, C., Díaz, J., Negev, M., Martínez, G. S., Debono, R., & Paz, S. (2020). Impacts of climate change on the public health of the Mediterranean Basin population-current situation, projections, preparedness and adaptation. Environmental research, 182, 109107.

Abstract

The Mediterranean Basin is undergoing a warming trend with longer and warmer summers, an increase in the frequency and the severity of heat waves, changes in precipitation patterns and a reduction in rainfall amounts.
In this unique populated region, which is characterized by significant gaps in the socio-economic levels particularly between the North (Europe) and South (Africa), parallel with population growth and migration, increased
water demand and forest fires risk - the vulnerability of the Mediterranean population to human health risks increases significantly.
Indeed, climatic changes impact the health of the Mediterranean population directly through extreme heat, drought or storms, or indirectly by changes in water availability, food provision and quality, air pollution and other stressors. The main health effects are related to extreme weather events (including extreme temperatures and floods), changes in the distribution of climate-sensitive diseases and changes in environmental and social conditions. The poorer countries, particularly in North Africa and the Levant, are at highest risk. Climate change affects the vulnerable sectors of the region, including an increasingly older population, with a larger percentage of those with chronic diseases, as well as poor people, which are therefore more susceptible to the effects of extreme temperatures. For those populations, a better surveillance and control systems are especially needed. In view of the climatic projections and the vulnerability of Mediterranean countries, climate change mitigation and adaptation become ever more imperative. It is important that prevention Health Action Plans will be implemented, particularly in those countries that currently have no prevention plans. Most adaptation measures are “win-win situation” from a health perspective, including reducing air pollution or providing shading solutions.
Additionally, Mediterranean countries need to enhance cross-border collaboration, as adaptation to many of the health risks requires collaboration across borders and also across the different parts of the basin.

Link: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S001393511930903X

פרטים בבליוגרפים:

קוליק, ל., בר, ר. וארנון, ל. (2021). ההתנדבות פנים רבות לה: חויית ההתנדבות בגל הראשון של מגפת הקורונה בראי דפוסי ההתנדבות. ביטחון סוציאלי 114, ספטמבר 2021

תקציר

מטרת המחקר הייתה לבחון הבדלים בחוויית ההתנדבות במגפת הקורונה על פי שלושה דפוסי התנדבות: התנדבות מסורתית – המתבצעת בעיקר פנים אל פנים, התנדבות וירטואלית – המתבצעת באמצעים דיגיטליים, והתנדבות היברידית – המשלבת התנדבות וירטואלית והתנדבות מסורתית. מדגם המחקר כלל 657 מתנדבים שנדגמו מכלל אוכלוסיית המתנדבים בגל הראשון של מגפת הקורונה, וחוויית ההתנדבות נבחנה בארבעה היבטים: המוטיבציוני, האפקטיבי, הקוגניטיבי וההתנהגותי. המחקר נערך בשיטה משולבת (Mixed Method), והנתונים נאספו באמצעות שאלונים שהופצו בקישור מקוון. בחלק האיכותני נערך ניתוח תמטי של תשובות המשתתפים לשאלה פתוחה, שבה הם התבקשו לתאר רגעים מיוחדים שחוו בהתנדבות. ממצאי המחקר העלו כי בהיבטים מסוימים חוויית ההתנדבות של המתנדבים ההיברידיים חיובית יותר מזו של האחרים: הם מונעים מתוך סולידריות חברתית יותר מאחרים, תחושת התרומה שלהם לקהילה היא הגבוהה ביותר, והם מגלים מחויבות רבה יותר להתנדבות. עם זאת, שביעות הרצון שלהם מהליווי המקצועי שהם מקבלים בהתנדבות נמוכה מזו של האחרים, והאָפֶקט השלילי שהם חווים בהתנדבות גבוה יחסית. המתנדבים הווירטואליים מגלים מחויבות נמוכה יחסית להתנדבות, וגם שביעות הרצון שלהם מההיזון החוזר שהם מקבלים מהמוטבים נמוכה יחסית. בקרב המתנדבים המסורתיים וההיברידיים, תוכן הרגעים המיוחדים נושא בעיקר אופי רגשי וקשור למתן סיוע תכליתי, ובמרכזם עומד המוטב. על בסיס הממצאים מוצגות המלצות מעשיות לארגונים ולעמותות המפעילים מתנדבים.

קישור: https://www.btl.gov.il/Publications/Social_Security/Gilayon114/Pages/50-kolic-volunteering.aspx

חוקרים:
פרופ' מיכל שמאי, ד"ר משה פרחי וגב' דניאל בן דרור

מטרה:

מחקר זה מתמקד בשריפה ביישוב מבוא מודיעים, כדוגמא להשלכות ולהתמודדויות רבות הפנים של קהילה בצל אסון טבע. מטרת מחקר זה היא בחינה רטרוספקטיבית של השלכות האסון על אובדן המשאבים של התושבים כתוצאה מפגיעה גופנית, פגיעה ברכוש ופגיעה כלכלית וכן השלכות על בריאותם הנפשית (תסמינים פוסט טראומטיים וחוסן אישי), השלכות על החוסן הקהילתי וכן הערכת הקשר עם ארגוני העזרה השונים שפעלו בעת האירוע ואחריו (שירותי הכבאות, מד"א, מועצה אזורית וכו'). 

השיטה:

המדגם: המחקר התבסס על מידע לגבי הערכת המצב בשתי נקודות זמן מכמחצית מתושבי היישוב (המדגם כלל 56 מחברי היישוב שהם 43.75% מכלל תושבי היישוב הבוגרים (21 ומעלה) שחיו ביישוב בזמן השריפה).  כלי המדידה: שאלון שכלל פרטים דמוגרפיים, אינפורמציה לגבי החשיפה לשריפה, אובדן המשאבים החומריים, אובדן משאבים פסיכולוגיים (רמת תסמינים טראומטיים כפי שהוארכו לחודש הראשון לאחר האירוע ובעת איסוף הנתונים, חוסן אישי כפי שהוערך בשתי נקודות הזמן), תפיסת החוסן הקהילתי בשתי נקודות הזמן והערכת תפקודם של ארגונים שונים שהיו מעורבים באירוע.

איסוף הנתונים: נעשה במספר דרכים: א. בראיון טלפוני עם החוקרת, ב. בדואר אלקטרוני, ג. בתפוצה כללית לחברי היישוב דרך מנהיגות הקהילה. האיסוף התבצע 14-18 חודשים לאחר השריפה (חלק מהדחייה נבעה ממגיפת הקורונה), מעבר לשאלון נרשמו כל התיאורים, ההערות והמחשבות שהנחקרים הוסיפו בעל פה וכן תיאורים שניתנו בראיונות עומק שנעשו עם שני בעלי תפקידים מרכזיים ביישוב.

ניתוח הנתונים: סטטיסטיקה תיאורית והסקית וניתוח תמטי של הדברים שנאמרו על ידי הנחקרים בעת הראיון. 

תוצאות המחקר:

סיכום תוצאות המחקר מאורגן בהתייחסות לנושאים הבאים:

1. אובדן משתנים חומריים: רוב תושבי מבוא מודיעים איבדו את ביתם ו/או הרכוש שבתוכו. רבים מהתושבים מציינים שמעבר לאובדן הבית או הרכוש שבתוכו איבדו גם מחסנים, מבנים ששימשו לעסקים. היו מעט פגיעות גופניות לעומת פגיעות רכוש ופגיעות כלכליות שמעל 60% מהאוכלוסייה נפגעה מהם.

2. אובדן משתנים פסיכולוגיים:

א. תסמינים טראומטיים:

• חודש לאחר האירוע רמת התסמינים הטראומטיים מצביעה על פגיעה בינונית עד גבוהה, דבר שנתפש נורמטיבי עד שישה שבועות שלאחר האירוע. עם זאת, שנה לאחר הארוע (14-18 חודשים) רמת התסמינים הטראומטיים יורדת מתחת לקו המוגדר כפגיעה. הדבר מצביע על חוסן נפשי של מרבית הנפגעים.
• נשים מדווחות על רמת תסמינים טראומטיים גבוהים מאלו של הגברים בהתייחסות לשני הזמנים. רמת התסמינים הטראומטיים של הנשים נשארת בינונית גבוהה גם בהתייחסות לזמן 2.
• המנבאים של תסמינים טראומטיים חודש לאחר האירוע הם: מגדר, פגיעה כלכלית וחוסן אישי. המנבאים של תסמינים טראומטיים 14-18 חודש לאחר האירוע הם: מגדר, תסמינים טראומטיים בזמן 1 (חודש לאחר האירוע), פגיעה גופנית וחוסן קהילתי.
• עלו טענות על כך שהמועצה לא הציעה טיפול הולם למצב הנפשי של הרבה תושבים שהיו זקוקים לכך.

ב. חוסן אישי:

התושבים דיווחו על חוסן אישי בינוני גבוה בהתייחסות לשני הזמנים (בין 2.73-2.98, על סולם של 0-4). לא היה הבדל משמעותי בין שני הזמנים ולא היה הבדל בין המגדרים.

3. משאבים קהילתיים:

• תפיסת החוסן הקהילתי בשני הזמנים הייתה בינונית- נמוכה (2.87 ו-2.78 בהתאמה).
• הירידה בתפיסת החוסן הקהילתי בין זמן 1 (חודש לאחר השריפה) וזמן 2 (14-18 חודשים לאחר השריפה) לא הייתה מובהקת מבחינה סטטיסטית).
• מכל תת הסולמות, תחושת השייכות הייתה הגבוהה ביותר (ברמה בינונית גבוהה: 3.89 ו-3.75). הירידה בתחושת השייכות בזמן 2 נובעת כנראה מהעובדה שהקהילה הייתה מפוזרת במשך תקופה ארוכה במקומות שונים בארץ.
• הנשים דיווחו על תפיסת חוסן קהילתי גבוהה יותר מזו של הגברים.
• בניתוח התמטי הרבה מהמשתתפים תארו את מצב היישוב טרום האירוע כמורכב: א. יש סכסוך מתמשך עם רמ"י לגבי מעמדו של היישוב (מושב מול יישוב קהילתי) דבר שגרם לאובדן נחלות של חלק מהתושבים. ב. המייסדים, חסידי הרב קרליבך שתוארו כ"היפים" שלא האמינו בממסד ולא ידעו להיעזר בצורה יעילה בגורמים במדינה ובמועצה. עלה פער בין דור המייסדים והדור השני שהתבטא בביקורת הדדית על ההתנהלות. ג. לגבי ההתנהלות באירוע, הדברים היו מגוונים - חלק ציינו התנהלות טובה ואחרים ביקרו. ד. לאחר האירוע, התקופה שבה הקהילה הייתה ביחד בחפץ חיים נתפסה כתקופה בה החוסן הקהילתי ותחושת היחד התחזקו. לאחריה- רוב אלו שחלקו את הרגשתם דיברו על התפרקות הקהילה. ה. עם תחילת החזרה לאחר מעל 14 חודש חלק מהמרואיינים רואים בשריפה כ"עין מתנה" שניתנה על ידי הקב"ה או הרב קרליבך שתשפר את היישוב ותגרום להכרה על ידי מוסדות המדינה. לצד התקווה יש חשש כבד שהתושבים לא ידעו לנצל זאת ושוב מוסדות המדינה "ישימו להם רגליים".

4. הערכת תפקודן של המערכות הפורמאליות והבלתי פורמאליות שהיו מעורבות באירוע: שירותי הכבאות: ביקורת על רמת המוכנות ורמת התפקוד בשעת האירוע. לא נאמר שום דבר חיובי על ההתנהלות של שירותי הכבאות. המועצה האזורית: הדברים שהתייחסו לתקופה המיידית לאחר השריפה היו חיוביים ביותר אך בהמשך רוב התיאורים לגבי ההתנהלות והקשר עם המועצה היו שליליים. מכלל התיאורים עולה תחושה של ריחוק וניתוק בין המועצה האזורית לתושבים. מבין הדברים שמביאים המשתתפים ישנם תיאורי דחייה מצד המועצה, חוסר מקצועיות, חוסר הגינות וזלזול בתושבים. התיאורים המציגים התנהלות מקצועית של המועצה עולים בעיקר מנחקר שהוא דמות מפתח ביישוב אך אינו חבר ביישוב. משטרה: עולה ביקורת על כך שהתיק נסגר ולא נבדקה האפשרות שההצתה הייתה פעולת טרור מכוונת, למרות שהדבר נאמר על ידי מספר כבאים. דבר שפגע בפיצויים שהתושבים היו אמורים לקבל אילו נבדקה לעומק אפשרות זו ונמצאה נכונה. גופים התנדבותיים: הרבה הערכה וביקורת חיובית. טענות שהעזרה הייתה צריכה להינתן על ידי הממסד ולא על ידי גופים אלו.

המלצות:

חשוב לציין שההמלצות מתייחסות לאופיו של היישוב מבוא מודיעים שמושפע גם מהמאבק המתמשך עם רשות מקרקעי ישראל, דבר שמגביר את חוסר האמון בממסד ובמערכות שונות של המדינה והשלטון המקומי. לפיכך, ההכללה ליישובים ומקומות אחרים דורשת התאמה.

שירותי כבאות:

• בעת ההיערכות למצב חירום ביישוב שבקרבתו עלולות לפרוץ שריפות חשוב להתייחס לא רק לנושאים הטכניים (מי עושה איך ומה) אלא גם לאופי התושבים באזור. לכן בתהליך הכנת התרגיל יש להיפגש עם הועד המקומי ו/או גורמים בשלטון המקומי (מועצה אזורית) שמכירים את אופי היישוב ותושביו ולבדוק כיצד לבצע את ההכנה בצורה שתתאים ותהיה מקובלת גם על התושבים. היו דיווחים חוזרים שבמהלך האירוע צוות הכבאות שיתף וקבע בפני התושבים שלאור מאפייני השריפה מדובר בהצתה/זדון. בסופו של דבר האירוע סווג כאסון טבע, יש לכך משמעות כלכלית-פוליטית וזה פגע באמון התושבים במערכות החוץ (מועצה-מדינה-ממשלה) ועורר אכזבה ותחושות קשות מאוד בקרב התושבים. המלצתנו היא להנחות את צוות הכיבוי כי אין לשוחח עם האזרחים על מאפייני/השערות האירוע.
• מובן שתוצאות שריפה שגורמות לנזק, ועוד בעוצמה כפי שהייתה במבוא מודיעים, גורמות לביקורת קשה כלפי הכבאים. לאור הדברים שנאמרו יש מקום לאחר השריפה למפגש של התושבים עם שרותי הכבאות שתיפתח בתיאור והסבר של הכבאים שיכלול: תיאור האתגרים שעמדו מול הכבאים בשריפה הנוכחית, אתגרים שעמדו בתחילת השריפה ותוך התפתחותה והדרך בה התמודדו לאורך השריפה, כולל דברים שהצליחו ודברים שלא. לאחר מכן לתת לתושבים אפשרות לשאול שאלות ולבסוף גם להביע את הרגשתם. חשוב להכין את הכבאים שבשיחה כזאת יעלה כעס כלפיהם וביקורת, מאחר והתושבים כועסים על מה שקרה והכבאים הם "האוביקט" שעליו הם יכולים להוציא את זעמם על מה שקרה. הכנה מסוג זה צריכה להיעשות על ידי אנשי מקצוע המומחים בתחום, כמו למשל, עובדים סוציאליים קהילתיים או פסיכולוגים חברתיים/ארגוניים. כמו כן, צריך לבדוק דרך בה הכבאים לא יפגעו אישית או מקצועית בעקבות שיחה מסוג זה (לדוגמא: העלאת כתבי אישום). מטרת שיחה כזאת היא לדאוג לרווחת התושבים על ידי מתן מידע מקצועי. מידע מסוג זה עשוי להוריד כעסים ולהעלות את האמון של התושבים בממסד דבר שעשוי לחזק את החוסן האישי ולהוריד את רמת התסמינים הטראומטיים.

המשטרה: 

אחת התחושות הקשות שעלו הייתה שהמשטרה סגרה מהר מדי את תיק החקירה ולא בדקה לעומק האם השריפה הייתה  אירוע טרור. כפי שנאמר בסעיף הקודם לגבי הכבאים, חשוב שגם המשטרה תיתן מידע לציבור. כמובן רק בהתייחסות לאספקטים שניתן לפתוח אותם לציבור.

ממשלה/ מדינה:

במקרה של נזקי שריפה ברמה שהייתה במבוא מודיעים (ואף פחות ממנה) רצוי שיבוא גורם ממשלתי - השר לביטחון פנים האחראי על שירותי הכבאות והמשטרה ושר הרווחה והשירותים החברתיים, להקשיב, לשמוע את דרישות וטענות התושבים ולבדוק כיצד ניתן לטפל בבקשותיהם. דבר זה יכול להוריד את תחושת חוסר האמון בממסד וליצור הרגשה שהשלטון אינו אדיש למה שקרה. הממשלה היא זו שצריכה להפעיל גוף שיתכלל את כל האירוע והשיקום - כמו שדרוג של רשות החירום הלאומית, שתהיינה לו הגדרות ברורות לאירועי חירום שונים.

מועצה אזורית:

• באזורים גיאוגרפיים מיוערים, כמו מבוא מודיעים, אשר חשופים לשריפות מומלץ, שבתרגולים הנעשים בעת שיגרה יהיה גם פיקוח של המועצה האזורית בשיתוף פעולה עם הועד המקומי של היישוב על יישום הפקות הלקחים מתרגילי החירום. היו דיווחים חוזרים על כך שנערכו תרגילי היערכות ומוכנות לחירום בתוך היישוב אשר במהלכם אותרו כשלים ולא טופלו. המועצה צריכה לדרוש את הפרוטוקולים ולבצע מעקב אחר הלקחים ויישומם.
• באזורים מיוערים מומלץ להעלות למודעות התושבים (לא רק צח"י) את הסכנה שבאירועי שריפה אפשריים במיוחד בעונות יבשות, ולפרסם הנחיות וסדר פעולות של מצבים כאלו (למי מודיעים, למי מקשיבים, מה אפשר לקחת מהבית בזמן הפינוי וכו'). יש לחזור על הנחיות אלו במשך השנה כדי שהתושבים יפנימו ויטמיעו אותן, כפי שתושבי עוטף עזה הפנימו והטמיעו הוראות ביטחוניות במשך השנים.
• כאשר מפנים תושבים מהיישוב (במידה ויש מרווח זמן), מומלץ להנחות את התושבים לקחת תיק עם כמה פריטים - החל מבגדים לימים הראשונים מחוץ לבית ועד כמה חפצים קלים בעלי ערך רגשי מיוחד. אמנם הדבר יכול להעלות את רמת הלחץ אבל יכול להקל על ההתמודדות בימים הראשונים לאחר השריפה ובטווח הארוך במידה ויש אובדן של רכוש בעל ערך רגשי.
• המועצה צריכה ללוות את היישוב באופן אינטנסיבי לא רק בעת השריפה או בחודש הראשון לאחריה, אלא עד לשיקום המלא. הליווי צריך להיעשות בשיתוף פעולה עם הועד המקומי של היישוב.
• במידה ורוב הקהילה מפונה מהמקום רצוי לדאוג לשכנם בדרך שתוכל לשמור על הקהילתיות גם באספקט הגיאוגראפי. פיזור הקהילה במקומות רבים בארץ מוריד את תחושת השייכות ומחליש את החוסן הקהילתי.
• לאחר האירוע, עם ההתארגנות הראשונית, חשוב לקיים מפגשים עם עובדים סוציאליים קהילתיים או מומחים בתחום החוסן הקהילתי כדי לאפשר לקהילה ליצור נרטיב קהילתי של האירוע הטראומטי בו באות לידי ביטוי נקודות החוסן בתהליך ההתמודדות של חברי הקהילה באופן אישי וקהילתי. המטרה מעבר לשימור האחדות והשייכות הקהילתית היא לאפשר לקהילה ליצור נרטיב משותף. בנוסף, לא פעם החוויות ממצבי סיכון כמו שריפה מעצימות את נקודות החולשה "מה לא בסדר" דבר שמגביר את תחושת הדחק שקשורה לא פעם בירידה בחוסן האישי ובתפיסת החוסן הקהילתי. לפיכך, יש ליצור סיטואציות עם גורמים שמחוץ ליישוב שיוכלו להצביע על נקודות החוסן בתוך תיאורי התושבים, שמוצנעות לא פעם בגין עוצמת הקשיים.
• חשוב שהעובדים הסוציאליים של המועצה יפגשו בשנה הראשונה לאחר האירוע (או עד לשיקום) עם כל משפחה בנפרד (במיוחד כשמדובר ביישובים קטנים). המטרה של מפגשים אלו - ליצור תחושה שלממסד אכפת מהתושבים. במפגשים אלו על העובדים לבדוק צרכים של משפחות ולראות אם יש צורך בפעולות תיווך עם גורמים שונים לסיפוק הצרכים. בנוסף, ממחקר שנעשה לגבי התמודדות של אנשים החיים בעוני עם הקורונה נמצא שעצם ההתעניינות של העובד גם אם לא עלה צורך ספציפי מסוים הייתה גורם תמיכה משמעותי. תמיכה חברתית נמצאה כגורם ממתן אפשרות לפיתוח תסמינים פוסט טראומטיים במחקרים רבים שנערכו בארץ ובעולם בארבעים השנים האחרונות.
• שליחת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) לאיתור ראשוני של תושבים עם סיכון לפתח תסמינים טראומטיים ולתת טיפול ראשוני למניעת התייצבות של תסמינים פוסט טראומטיים. מתוך ממצאי מחקר זה, רמת התסמינים הטראומטיים כחודש לאחר האירוע מהווה מנבא משמעותי של התייצבות התסמינים הפוסט טראומטיים למשך זמן.
• בכל הפעילויות של המועצה והועד המקומי בעת ההכנה, בעת אירוע החירום ואחריו יש לשים לב לכל התושבים ביישוב כולל אלו שאינם תושבי קבע ואינם בעלי שיוך משפחתי ביישוב, אלא מתגוררים בו בשכירות. היו דיווחים של שוכרים שלאור המצב חוו דחייה של הקהילה וחוסר מענה של המועצה.
• כדי לבצע את ההמלצות המתייחסות למועצה חשוב להקים תא חוסן שיהיה בכוננות תמידית ומידית (אפשר לעשות זאת במתכונת שירותי כוננות צה"לית, שיהיו כמה צוותי חוסן ויעשו סבבי כוננות בניהם לאורך השנה. כאשר הצוות נמצא בכוננות הוא צריך להיות במרחק הגעה ליישובי האזור). תא חוסן צריך להיות מורכב מאנשי מקצוע שעברו הכשרה ייעודית לזמני חירום ובקשר קבוע עם הקהילה גם לא בעיתות חירום. ההכרות הקודמת לאירוע יוצרת קשר ומאפשרת אמון בעת משבר.

 לחצו כאן לדו"ח המלא

Bibliographic details

Kapucu, N. (2012). Disaster and emergency management systems in urban areas. Cities, 29, S41-S49.

Abstract

This article focuses on the factors shaping and constituting governance in urban/metropolitan emergency management. The main focus of the article is the multi-faceted inter-organizational relationships producing shared goals that are practiced at the local level, and specifically within the context of county-level metropolitan emergency management. The article presents a conceptual understanding of the governance concept, a brief summary of related research in the context of emergency management, and an example of the Orlando Metropolitan Area in the State of Florida for practical purposes.

Webpage link: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0264275111001387