Shaul Kimhi, Professor, Stress and Resilience Research Center. Tel-Hai College, Israel. This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
Hadas Marciano, Ph.D., Stress and Resilience Research Center, Tel-Hai College, and the Ergonomics and Human Factors Unit, University of Haifa. Israel. This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
Yohanan Eshel, Professor Emeritus, Stress and Resilience Research Center, Tel Hai and University of Haifa, This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. Israel
Bruria Adini, Ph.D., Head of the Department of Emergency Management and Disaster Medicine School of Public Health. | Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University.

Summary:

During the past half year, since the eruption of the coronavirus crisis in Israel, a joint team of researchers from the Stress and Resilience Research Center in Tel-Hai College and the Department of Emergency Management and Disaster Medicine, School of Public Health, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University, continuously studies “Corona time resilience and stress” among a representative sample of Israelis. In the following, we present the main results of three longitudinal measurements of the same participants: the first measurement took place in May 2020 (when the “first wave” of coronavirus in Israel seemed to be receding), the second measurement took place in July 2020 (upon the recurrence of the pandemic, when the government had begun to discuss the renewal of general population restrictions), the third measurement was carried out on October 12-14 2020 (during the second general lockdown). The current study explored the shifts in different resilience and stress indicators among 804 participants (Israeli Jews), who took part in all three measurements. The findings are presented below:
1. A decline in positive indicators
a. Resilience. Resilience refers to the ability of people to successfully withstand difficult experiences (i.e., disasters, wars, etc.) and return to normal daily life after the adversity has ended. Practitioners refer to three types of resilience: Individual Resilience (an example of an Individual Resilience question: “having to cope with stress can make me stronger”), Community Resilience (example: “I trust the local decision-makers”), and National Resilience (example: “I believe that my government will make the right decision during a time of crisis, including during the current Coronavirus crisis”). Former studies indicated that different individuals, communities, and countries hold diverse levels of resilience.
The most prominent finding in our study is the significant and continuous decrease in the national resilience mean (scale 1-6). In contrast, individual resilience as well as community resilience significantly decreased from the first to the second measurement but did not show further decrease in the third measurement.
b. Subjective quality of life - wellbeing
Wellbeing refers to the extent to which the individual assesses his/her subjective quality of life regarding different domains (family, work, social life, etc.; example: “How is your health today during the Coronavirus crisis?”). The mean of the wellbeing measurement significantly decreased throughout the three measurements, with a greater reduction between the second and third measurements.
Hope
Hope refers to the assessment or anticipation of the individual that “things are going to become better”. Hope expresses an expectation for a better future (example: "I hope that I will emerge strengthened from the coronavirus crisis"). The mean of the hope measurement significantly decreased throughout all three measurements.
Morale
Morale refers to a general measure of the individuals’ current mood, and has a strong link to functioning during daily life as well as during crises. The mean level of morale

measurement decreased throughout all three measurements but the reduction between the second and third measurements was moderated and insignificant.
2. An increase in negative measurements
Stress symptoms (depression and anxiety)
Stress refers to all types of responses (emotional, cognitive, behavioral, and physical) of individuals when facing difficult events, such as illness, natural disasters, wars, getting fired, etc. The intensity and type of stress reactions vary among different people. These differences stem from many factors, including life experience, genetics, and environmental influence. In the current study, we measured depression and anxiety feelings (for example: "to what extent have you recently suffered from tension?"). The mean stress symptoms significantly increased from one measurement to the next.
Sense of danger
An example of a question of “sense of danger” is: "to what extent do you feel that your life is in danger?". The mean sense of danger significantly increased from the first to the second measurement but then remained constant.
Perceived threats
We asked the participants to rate the four following threats (“to what extent do you perceive each threat as personally endangering you”): economic, health, security, and political threats. The political threat was perceived by the interrogees as extremely serious and is the only one that clearly increased in all three repeated measurements.
Summary
Throughout the three longitudinal measurements of the same 804 participants who responded to a survey during the coronavirus crisis, we found a clear and concerning trend:
• Reduction in resilience indicators, with emphasis on national resilience (which showed the most prominent decrease among the current variables).
• Reduction in subjective quality of life.
• Reduction in levels of hope and morale.
• Increase in stress symptoms (depression, anxiety, and sense of danger) and in various perceived threats.
We believe that the observed trend suggests that the capacity of the Israeli society to cope with the ongoing coronavirus crisis is continuously attenuating. Assuming that this crisis and all of its accompanying aspects (social, political, economic, and health) are not going to disappear in the near future, these findings should concern us all and should motivate decision makers to take them into account when designing the response to the COVID-19 challenges.

See: 

Kimhi, S.; Eshel, Y.; Marciano, H.; Adini, B. "Fluctuations in National Resilience during the COVID-19 Pandemic". Int. J. Environ. Res. Public Health 2021, 18, 3876.
https://doi.org/10.3390/ijerph18083876

See more in Hebrew here

Bibliographic details:

Aronsson-Storrier, M. Sendai Five Years on: Reflections on the Role of International Law in the Creation and Reduction of Disaster Risk. Int J Disaster Risk Sci (2020). https://doi.org/10.1007/s13753-020-00265-y

Abstract:

This article offers a critical examination of the position of the Sendai Framework for Disaster Risk Reduction 2015–2030 within international law. It is argued that any interrogation into the relationship between international law and disaster risk reduction (DRR) must begin not with existing DRR laws and policies, but rather with an enquiry into the nature of disaster risk and the role of international law in its creation and reduction. It is demonstrated how, while areas such as international human rights law can be utilized to enforce obligations in support of DRR, other areas—in particular international investment law—actively work to undermine DRR efforts. In order for international law to be a productive tool in the reduction of disaster risk, international lawyers must engage with critical work in disaster studies and explore the role that international law has played, and can play, in creating and addressing hazards, vulnerabilities, and capacities.

Webpage: https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs13753-020-00265-y

Bibliographic details:

Bennett, D. Five Years Later: Assessing the Implementation of the Four Priorities of the Sendai Framework for Inclusion of People with Disabilities. Int J Disaster Risk Sci (2020). https://doi.org/10.1007/s13753-020-00267-w 

Abstract

Efforts to reduce disaster risk around the world should purposefully consider the needs of potentially vulnerable populations, including people with disabilities. The Sendai Framework for Disaster Risk Reduction 2015–2030 (SFDRR) is one of the few global disaster-related frameworks with a focus on people with disabilities. The objective of this article is to assess the inclusion of people with disabilities in disaster risk reduction strategies worldwide since the establishment of SFDRR as gleaned from research. Several studies were reviewed to observe how the four priorities were implemented and operationalized in various countries to reduce the risk for people with disabilities. Findings indicate that initial applications of the SFDRR have compelled purposeful actions, but there is still room for improvement regarding people with disabilities. The results conclude that slight variations on the definitions of disaster or disability may increase marginalization. Three key themes emerged: (1) the intersectionality of disability with other dimensions of vulnerability warrants focused consideration; (2) enhanced disaster preparedness requires more attention in order to empower people with disabilities; and (3) negative cultural attitudes need to shift to enable purposeful inclusion of people with disabilities. Additional studies on the global investments made are encouraged to share lessons learned regarding the integration of people with disabilities.

Webpage: https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs13753-020-00267-w

שאול קמחי, הדס מרציאנו, יוחנן אשל וברוריה עדיני

רקע:

משבר נגיף הקורונה הנוכחי הוגדר כמגפה (פנדמיה) ע"י ארגון הבריאות העולמי.  משבר זה מהווה איום עולמי והשפעותיו על תחומי חיים שונים הם חסרי תקדים. עיון בספרות המחקר העוסקת ברמות החוסן השונות במהלך מגפה עולמית והקשר בין רמות החוסן להשפעות המגפה, מגלה כי נושא כמעט ולא נחקר. מרבית המחקרים בנושא זה התמקדו בניתוח ההשפעות החברתיות של מגיפות במאות קודמות, הקשרים שלהם לשינויים החברתיים שבאו לאחר מכן, וההשלכות הפוטנציאליות על יכולת ההתמודדות של האוכלוסייה (למשל DeWitte, Kurth, Allen, & Linkov, 2017). המחקר המוצע צפוי לספק תובנות הנוגעות להשפעות האפשריות של מגפת הקורונה, ובאיזו מידה חוסן אישי, קהילתי ולאומי, כמו גם מאפיינים דמוגרפיים, מנבאים משתני דחק (תחושות חרדה ודיכאון).

מחקרים הקודמים שנערכו בישראל ובחנו את רמות החוסן נערכו בעקבות פיגועים וסבבי לחימה. מחקרים אלה הראו כי רמות החוסן הקהילתי והלאומי (חוסן ציבורי) של תושבי ישראל קשורים רק במעט למצבם הכלכלי, גילם, דתיותם או השקפותיהם הפוליטיות של המשיבים ( אשל וקמחי, 2020; קמחי, אשל, מרציאנו ועדיני, הוגש לפרסום). לעומת זאת, חוסן ציבורי נקשר בראש ובראשונה ברמת החוסן של כל אדם ותגובותיו למצב שהוא חווה: תחושת הביטחון בבית, האמון בקהילה הקרובה והדאגה לשלומם וביטחונם של הילדים בזמן הלימודים. לדוגמה, במחקר החוסן שנערך ביישובים שנמצאים בסמיכות לגבול הצפון, שני המנבאים הטובים ביותר לחוסן הקהילה היו אמון המשיבים במערכת החינוך הקהילתית ואמונם בצוותי החירום המקומיים. לאור האמור לעיל, אנו משערים כי קישורים דומים יימצאו במחקר COVID-19 המוצע וכי חוסן אישי כמו גם אמונה ברשויות האחראיות לבריאותנו, יהיו קשורים עם חוסן קהילתי ולאומי, כמו גם עם רמות תסמיני דאגה ומצוקה.

המחקר הנוכחי מבוסס על שלוש מדידות חוזרות (מדידה המבוססת על אותו מדגם של משיבים שבוצעה בהפרש זמנים), שבוצעו במהלך משבר הקורונה, על מדגם משיבים גדול בישראל. המדידה הראשונה נערכה בפתיחת הסגר המלא, עם החזרה לחיי היום יום בתחילת חודש מאי (4-7 למאי), המדידה השנייה נערכה באמצע חודש יולי 2020 ( 12-15 ליולי) עם ההתפרצות המחודשת של המגפה בישראל והטלת מגבלות נוספות על האוכלוסייה, והמדידה השלישי ת נערכה באמצע אוקטובר 2020 (12-14 לאוקטובר) לקראת סיום הסגר השני.

שיטה:

הנבדקים בשלוש המדידות היו מדגם משיבים, מכל רחבי ישראל, שענו על שאלון מקוון שהופץ ע"י חברת אינטרנט. נחקרים, המדגם במדידה הראשונה כלל 1,100 נחקרים, המדגם במדידה השנייה כלל 906 נחקרים (מתוך המשתתפים במדידה הראשונה), ובמדידה השלישית השתתפו 804 נחקרים (מתוכם). לפיכך, בדו"ח הנוכחי מוצגות תוצאות ניתוח הנתונים של 804 הנבדקים שהשתתפו בשלוש המדידות גם יחד. המשתנים שנחקרו כללו שלושה תחומים: (א) מדדי חוסן (אישי, קהילתי ולאומי),  (ב) מדדי איכות חיים סובייקטיבית (מיטביות, מורל, תקווה ותחושת ביטחון בביתך) ו-(ג) מדדי דחק (תסמיני חרדה ודיכאון, תחושות סכנה, ותפיסת איומים).

תוצאות:

ממצאי המחקר הראו: (א) ירידה מובהקת ומתמשכת של החוסן הלאומי לאורך שלוש המדידות החוזרות: בעוד שהחוסן האישי והקהילתי ירדו בין המדידה הראשונה לשנייה ונותרו ברמה דומה גם במדידה השלישית, החוסן הלאומי ירד באופן מובהק לכל אורך שלוש המדידות. (ב) המיטביות (איכות החיים הסובייקטיבית) ירדה לאורך שלוש המדידות במידה מובהקת. רמת התקווה אף היא ירדה לאורך שלוש המדידות בצורה עקבית. המורל ירד מהמדידה הראשונה לשנייה אך לא השתנה במדידה השלישית. (ג) רמת החרדה עלתה באופן מובהק בין המדידההראשונה למדידה השנייה ולא השתנתה במדידה השלישית. הדיכאון עלה בצורה מובהקת לאורךכל שלוש המדידות. תפיסת האיום הפוליטי עלתה באופן מובהק לאורך שלוש המדידות. תפיסת האיום הכלכלי עלתה בין המדידה הראשונה למדידה השנייה וירדה בין המדידה השנייה לשלישית. תפיסת האיום הבריאותי עלתה בין המדידה הראשונה לשנייה ונותרה באותה רמה במדידה השלישית. תפיסת האיום הביטחוני עלתה מהמדידה הראשונה למדידה השנייה ובמדידה השלישית חזרה לרמה של המדידה הראשונה.

סיכום ומסקנות – תוצאות מחקר האורך הנוכחי מצביעות על היחלשות יכולת ההתמודדות של החברה בישראל עם משבר הקורונה המתמשך. בהנחה שמשבר הקורונה על כול ההיבטים הנלווים (חברתי, פוליטי, כלכלי ובריאותי) אינו צפוי לחלוף בהקדם, מגמה זו צריכה להדאיג את כולנו ומחייבת את מקבלי ההחלטות לחשיבה להתחשב בממצאים אלו בתכנון המענה למשבר המתמשך.

פרסומים קשורים:

דו"ח מחקר מאי 2020: חוסן ודחק בימי קורונה, יישוב ביוהודה ושומרון

דו"ח מחקר- יולי 2020: ישראל בעקבות ההתפרצות המחודשת של מגיפת הקורונה: ירידה בחוסן

דו"ח מחקר חוסן בימי קורונה במועצה האזורית גליל עליון

ראו גם מאמר שהתפרסם: 

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B. (2020). Distress and Resilience in the Days of COVID-19: Comparing Two Ethnicities. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(11), 3956

 קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י. ועדיני, ב. (אפריל 2020) דו"ח מחקר: חוסן ודחק בימי קורונה, מועצה אזורית גליל עליון

 תמצית

• המחקר הנוכחי נערך במהלך משבר הקורונה בישראל ובעולם. הנתונים נאספו במהלך חודש אפריל 2020. מחקר זה מהווה מדידה נוספת של רמת החוסן שנבדקה גם בקרב מדגם ארצי במהלך 2018 ובמהלך משבר הקורונה ובקרב מדגם במועצה האזורית גליל עליון שערכנו בתחילת 2019, בצל האיומים הביטחוניים. במחקר הנוכחי השתמשנו באותם כלי מדידה, למעט התאמת הניסוח מאיום ביטחוני לאיום מנגיף הקורונה.

• במחקר הנוכחי נכללו המשתנים הבאים: תחושות סכנה ותסמיני דחק ככלים למדידת השפעת משבר הקורונה, חוסן אישי, קהילתי ולאומי, מיטביות (well-being), מורל, תחושת ביטחון בבית, תפיסת איומים ומשתנים דמוגרפיים. כ- 1609 נחקרים מילאו את השאלון (אולם בחלק מהשאלות יש נתונים חסרים כתוצאה מתשובות חלקיות לשאלון).

• בניתוח התוצאות השווינו את הממצאים עם תוצאות המדגם הארצי שערכנו במהלך משבר הקורונה ועם מדגם המועצה משנת 2019. השוואה זו מאפשרת להעריך את התוצאות שקבלנו ביחס לאוכלוסיות אחרות וביחס לזמן.

• רמת תחושות הסכנה של הנחקרים נמוכה למדי והיא נמוכה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי. לעומת זאת, תחושות הסכנה גבוהות באופן מובהק בהשוואה למדידה מ 2019 שהתקיימה כאמור, בעת משבר ביטחוני.

• רמת תסמיני הדחק של מדגם המועצה מצביע על רמה נמוכה. נחקרי המועצה מדווחים על רמה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי.

• רמת החוסן הלאומי של נחקרי מדגם המועצה בינונית והיא נמוכה יותר באופן מובהק מהמדגם הארצי. בהשוואה למדידה מ 2109, החוסן הלאומי הנוכחי גבוה יותר באופן מובהק בהשוואה למדידה מ- 2019.

• רמת החוסן הקהילתי גבוהה ביותר, והא גבוהה באופן מובהק הן בהשוואה למדגם הארצי במשבר הקורונה והן בהשוואה למדידה מ- 2019.

• רמת החוסן האישי של נחקרי המועצה במשבר הקורונה גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי.

• רמת המיטביות (איכות חיים סובייקטיבית) גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי אך היא נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה למדגם המועצה מ- 2019.

• האיום הפוליטי והאיום הביטחוני נתפסים כשני המאיימים הגבוהים ביותר במדגם המועצה, ללא הבדל ביניהם, ושניהם גבוהים יותר מהאיום הבריאותי והבטחוני.

• רמת המורל בקרב מדגם המועצה גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי.

• מידת האמון של מדגם המועצה במערכת החינוך הקיבוצית, בצוות החירום היישובי ובמועצה האזורית גבוהה. מידת האמון בשניים הראשונים גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדידה מ- 2019.

• ארבעה משתנים נמצאו כמנבאים באופן מובהק תחושות סכנה ותסמיני דחק לפי סדר חשיבותם: חוסן אישי, מיטביות, מגדר (נשים מדווחות על יותר תחושות סכנה) וגיל (צעירים מדווחים על יותר תחושות סכנה אך פחות תסמיני דחק).

 קישור לדו"ח

להתכתבות: פרופסור שאול קמחי, החוג לפסיכולוגיה, המרכז לחקר הדחק והחוסן, המכללה האקדמית תל-חי, ישראל. מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

קמחי, ש. מרציאנו, ה., אשל, י. ועדיני, ב. (אפריל 2020). חוסן בימי קורונה, דו"ח מחקר

תמצית

• המחקר הנוכחי בדק משתני חוסן ומשתנים נוספים בתקופת משבר הקורונה. המדגם כלל 761 משיבים, מתוכם 605 משיבים יהודים ו-156 משיבים ערבים.

• תחושות הסכנה בקרב שתי קבוצות האוכלוסייה גבוהות יותר באופן מובהק בהשוואה למחקר חוסן קודם שבוצע על האוכלוסייה הכללית בישראל בקיץ 2018. בנוסף, המשיבים הערבים מדווחים על רמה גבוהה יותר, באופן מובהק, של תחושות סכנה, בהשוואה למשיבים היהודים.

• המחקר מצביע על תסמיני דחק ברמה בינונית. עם זאת, שתי קבוצות האוכלוסייה מדווחות על רמת תסמיני דחק גבוהה יותר בהשוואה למדידות קודמות. בנוסף, המשיבים הערבים מדווחים על רמת תסמיני דחק גבוהה באופן מובהק, בהשוואה למשיבים היהודים.

• החוסן הלאומי נמצא במחקר זה גבוה וללא שינוי בהשוואה למדידות קודמות. המשיבים היהודים, כצפוי, מדווחים על חוסן לאומי גבוה יותר, בהשוואה למשיבים הערבים.

• החוסן הקהילתי נמצא במחקר הנוכחי גבוה, ויותר מכך, הוא גבוה יותר בהשוואה למחקר החוסן הארצי שבוצע בקיץ 2018. בדומה לממצאים לעיל, המשיבים היהודים מדווחים על חוסן קהילתי גבוה יותר, בהשוואה למשיבים הערבים.

• החוסן האישי נמצא גבוה בשני המדגמים, אולם, בהשוואה למחקר קודם שבוצע בקרב מדגם משיבים יהודים, הוא נמוך יותר. לא נמצא במחקר הנוכחי הבדל בחוסן האישי בין שתי קבוצות האוכלוסייה (יהודים וערבים). 

• הנחקרים משתי קבוצות האוכלוסייה מדווחים על מיטביות (well-being) גבוהה. המשיבים היהודים מדווחים על מיטביות גבוהה יותר באופן מובהק, בהשוואה למשיבים הערבים. 

• בדיקת תפיסת האיומים (בהיבט כלכלי, בריאותי, בטחוני ופוליטי) מצביעה על כך שהמשיבים היהודים רואים במשבר הפוליטי את האיום המשמעותי ביותר ואחריו את האיום הכלכלי. גם המשיבים הערבים רואים באיום הפוליטי את האיום המשמעותי ביותר, אבל האיום הביטחוני נתפס בעיניהם כאיום הבא בתור.

• בדיקת רמת המורל של הנחקרים מצביעה על מורל בינוני גבוה. המורל בקרב המשיבים היהודים גבוה באופן מובהק, בהשוואה למשיבים הערבים.

• בבדיקת המשתנים שמנבאים באופן מובהק תחושות סכנה במהלך משבר הקורונה, מצאנו כי בשתי קבוצות האוכלוסייה חוסן אישי ומגדר (נשים מדווחות על יותר תחושות סכנה) מנבאים במובהק את תחושות הסכנה. המנבא הגבוה ביותר של תסמיני דחק בקרב המשיבים היהודים הוא מיטביות ואחריו חוסן אישי, בעוד שבקרב המשיבים הערבים, המנבאים הגבוהים ביותר הם השכלה ומיטביות: ככל שאלו נמוכים יותר כך תסמיני הדחק גבוהים יותר. 

• בבדיקת המשתנים שמנבאים באופן מובהק תסמיני דחק במהלך משבר הקורונה מצאנו כי במדגם המשיבים היהודי מיטביות היא המנבא הטוב ביותר בעוד במדגם המשיבים הערבי המנבאים הטובים ביותר הם השכלה ומיטביות: ככול שהמיטביות (הערכת איכות החיים) וההשכלה גבוהים יותר, כך מדווחים על פחות תסמיני דחק.

קישור לדו"ח

דו"ח קצר למקבלי החלטות: ניבוי ההקפדה על כללי ההתנהגות במשבר הקורונה - 14.12.2020

ראו גם:

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B. (2020). Distress and Resilience in the Days of COVID-19: Comparing Two Ethnicities. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(11), 3956

Bibliographic details:

Gesser-Edelsburg A, Cohen R, Hijazi R and Abed Elhadi Shahbari N, (2020). Analysis of Public Perception of the Israeli Government’s Early Emergency Instructions Regarding COVID-19: Online Survey Study. J Med Internet Res 2020;22(5):e19370

DOI: 10.2196/19370

PMID: 32392172

Abstract

Background: On March 11, 2020, the World Health Organization (WHO) officially declared coronavirus disease (COVID-19) to be a pandemic. This posed challenges to many countries, prominent among which is communication with the public to gain their cooperation. Israel faces different challenges from other countries in its management of the COVID-19 crisis because it is in the midst of a deep constitutional crisis.

Objective: The objective of this paper was to examine the response of the Israeli public to the government’s emergency instructions regarding the pandemic in terms of correlations between overall risk perception and crisis management; overall risk perception and economic threat perception; crisis management and compliance with behavioral guidelines; and crisis management and economic threat perception. We also made comparisons between crisis management and spokesperson credibility and between crisis management and the credibility of information sources.

Methods: The sample was established using an online survey that enabled rapid and effective distribution of an online questionnaire during the COVID-19 crisis. The self-selection online survey method of nonprobability sampling was used to recruit participants (N=1056) through social network posts asking the general public (aged ≥18 years) to answer the survey.

Results: Participants aged ≥65 years perceived higher personal risk compared to those aged 18-30 years (mean difference 0.33, 95% CI 0.04-0.61) and those aged 46-64 years (mean difference 0.38, 95% CI 0.12-0.64). Significant correlations were found between overall risk perception and attitudes toward crisis management (r=0.19, P<.001), overall risk perception and economic threat perception (r=0.22, P<.001), attitudes toward crisis management and compliance with behavioral guidelines (r=0.15, P<.001), and attitudes toward crisis management and economic threat perception (r=–0.15, P<.001). Participants who perceived that the prime minister was the most credible spokesperson evaluated the crisis management significantly higher than all other groups. The crisis management was evaluated significantly lower by participants who stated that infectious disease specialists were the most credible spokespersons. Participants for whom the Ministry of Health website was the most credible source of information evaluated the crisis management higher than all other groups. Participants for whom scientific articles were the most credible source of information evaluated the crisis management lower than those who perceived that the WHO/Centers for Disease Control and Prevention websites or Ministry of Health/hospital websites and health care workers were the most credible.

Conclusions: The higher the public trust and evaluation of crisis management, the greater the compliance of the public with guidelines. It was also found that crisis management and information cannot be approached in the same way for the overall public. Furthermore, unlike other epidemics, the COVID-19 crisis has widespread economic and social consequences; therefore, it is impossible to focus only on health risks without communicating economic and social risks as well.

Website: https://www.jmir.org/2020/5/e19370/

פרטים בבליוגרפים

מאיר אלרן, כרמית פדן ואיה דולב (אפריל 2020). חירום, חוסן והעיר הגדולה. עדכן אסטרטגי - כתב עת רב תחומי לביטחון לאומי, במה מחקרית, 23(2) המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)

תקציר

במובנים רבים ישראל היא עיר אחת גדולה, או למצער רשת עירונית מגוונת, שוודאי תישאר כזאת ככל שתצטופף. יש לכך גם משמעויות ביטחוניות מפליגות, ובעיקר בתרחישי עימות צפויים. בהתממשותם האפשרית של אלה, ייאלץ העורף הישראלי להתמודד עם התקפה נרחבת על מטרות של אוכלוסייה ותשתיות חיוניות, כזו שתתבצע באמצעות כמות חסרת תקדים של אמצעי לחימה מגוונים, ובעיקר של נשק תלול מסלול מסוגים שונים. הרוב הגדול של נשק מסוג זה הוא סטטיסטי ותכליתו היא הטרדה בעיקר. מיעוט ממנו – הצפוי לגדול – הוא נשק בעל חימוש מדויק שפוטנציאל הקטלניות שלו רב.

מטרת המאמר היא לנתח את הקשר בין מצבי חירום ביטחוניים במרחב העירוני לבין חוסן עירוני כמענה להם. זאת, תוך בחינת יכולתה של העיר הישראלית, תושביה והנהגתה לנהל את העימות הביטחוני הצפוי, לקיים בעת התרחשותו רציפות תפקודית ולהתאושש במהירות לאחריו. בחלק הראשון של המאמר ננתח מנקודת מבט תיאורטית את העיר הגנרית כמערכת מורכבת, ואת השלכות מאפייניה על החוסן העירוני. בחלק השני ננתח כמקרה בוחן את העיר תל אביב-יפו, המהווה את מרחב הליבה העירוני של החזית האזרחית בישראל. במסגרת זו ננסה לבחון עד כמה היא מוכנה להפרעות הביטחוניות הצפויות לה, באיזו מידה חוסנה העירוני יאפשר לה לקיים רציפות תפקודית בעת עימות נרחב, ואם ניתן להעריך את כישורי ההתאוששות שלה לאחריו. בסיום המאמר נציע המלצות מערכתיות לקידום המוכנות והחוסן העירוני בתל אביב-יפו ובחזית האזרחית הישראלית בכלל.

מאמר זה נחתם לפני פרוץ מגיפת הקורונה, אולם עיקרי התפיסה, הניתוח והטיעונים שלו, כמו גם ההמלצות המערכתיות, רלוונטיים מאד כמענה למגיפות או לכל הפרעה אחרת, ביטחונית או מהטבע.

קישור למאמר באתר INSS

קישור להורדת המאמר

החוקרים: מיה נגב, תמר זוהר וחגי לוין

רקע : במרץ 2020 הכריז ארגון הבריאות העולמי על נגיף הקורונה הגורם למחלת 19-COVID כמגפה עולמית, אשר התפרצה כמעט בכל מדינות העולם ובכללן בישראל. עד תחילת חודש מאי 2020 התגלו בארץ 16,319חולים מאומתים בקורונה ו 239 נפטרו. במהלך התפרצות מגפות קיים צורך בקבלת החלטות מורכבות בתנאי אי ודאות לשם שמירה על בריאות הציבור. החלטות אלו כללו שימוש באמצעים לצמצום או למניעה של התפרצות כגון סגר כללי או שימוש בכלי חריג של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) על מנת לעקוב אחר חולים החיוביים לנגיף הקורונה .

מטרת הסקר: להעריך עמדות אנשי מקצוע בתחום בריאות הציבור בישראל כלפי קבלת ההחלטות בנושא בריאות הציבור וניהול משבר הקורונה במהלך התפרצות משבר COVID - 19 בישראל, על מנת להבין את מידת מעורבותם של אנשי בריאות הציבור בקבלת ההחלטות, זיהוי חסמים ומתן המלצות לתגובות יעילות יותר.

לתקציר לחצו כאן

לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן

צוות המחקר: פרופ' דבורה שמואלי ופרופ' דורון קליגר, אוניברסיטת חיפה, פרופ' ערן פייטלסון, האוניברסיטה העברית ופרופ' אבי גל, הטכניון

דו"ח משולב - שרותים, תחבורה ובתי ספר (מאי 2020)

דו"ח מס' 1 - שרותים (7.5.2020)

דו"ח מס' 2 - תחבורה (7.5.2020)

דו"ח מס' 3 - בתי ספר (13.5.2020)