Vladimir Maizus
Bibliographic details:
Alexander, D. E. (2002). Principles of emergency planning and management. Oxford University Press on Demand.
Abstract:
David Alexander provides a concise yet comprehensive and systematic primer on how to prepare for a disaster. The book introduces the methods, procedures, protocols and strategies of emergency planning, with an emphasis on situations within industrialized countries. It is designed to be a reference source and manual from which emergency mangers can extract ideas, suggestions and pro-forma methodologies to help them design and implement emergency plans.
Biggs, Hall & Stoeckl (2012): The resilience of formal and informal tourism enterprises to disasters
Bibliographic details:
Biggs, D. C., Hall, M., & Stoeckl, N. (2012): The resilience of formal and informal tourism enterprises to disasters: reef tourism in Phuket, Thailand, Journal of Sustainable Tourism, 20:5, 645-665
Abstract:
This paper explores the resilience of vulnerable tourism sectors to disasters in a period of global change and interdependence. The coral reef tourism industry is highly vulnerable to natural disasters and economic and political shocks. The paper also explains why enterprise resilience is central to sustainable tourism management, for economic, socio-cultural and environmental reasons. It extends the concepts of ecological and social resilience to that of enterprise resilience. Using scenarios and interviews with key enterprise staff, the study contrasts the levels of resilience of formal and informal reef tourism enterprises, and the factors associated with the enterprise resilience in Phuket, Thailand, following the 2004 tsunami and the 2008 political crisis. Informal enterprises reported better financial condition in a crisis scenario and higher levels of social capital in the form of government, family and community support than formal enterprises. Formal and informal enterprises both enjoy high lifestyle benefits from reef tourism, which supports resilience. Most formal enterprises had part foreign ownership/management (61%); no informal enterprise had any foreign ownership or management. Management policies supporting reef tourism should consider local nuances and the importance of lifestyle benefits for both formal and informal enterprises, and take steps to enable enterprise flexibility and cost-cutting during crises.
Bibliographic details:
Avraham, E. & Ketter, E. (2008). Will We Be Safe There? Analyzing strategies for altering places' unsafe images. Place Branding and Public Diplomacy, 4(3): 196-204.
Abstract:
Many countries, cities and tourist destinations are considered risky or unsafe due to terror attacks, natural disasters, epidemics, crime waves, wars, coups, racial conflicts, social-economic disorders or political unrest. The association of places with danger or bloodshed is a serious obstacle to their attractiveness and is likely to have a negative affect on tourism and investments. The goal of this article is to present three groups of media strategies adopted by places all over the world in order to be perceived as safe: source-focused strategies, message-focused strategies and audience-focused strategies. This paper is based on a variety of qualitative research methods and is the result of careful analysis of dozens of case studies, advertisements, public relations campaigns, press releases, academic articles, news articles, and websites of cities, countries and tourist destinations that were widely considered as unsafe as the result of sudden or ongoing crises. Place Branding and Public Diplomacy (2008) 4, 196–204. doi:10.1057/pb.2008.10
Bibliographic details:
Avraham, E. & Ketter, E. (2008). Media StrategMedia Strategies for Marketing Places in Crisis: Improving the Image of Cities, Countries and Tourist Destinations. Oxford, England: Elsevier/Butterworth Heinemann.
Abstract:
Growing competition between countries and cities over attracting infrastructure, investment, tourists, capital and national and international status mean that today, a negative image is more harmful than ever. Whatever the cause of the negative image, places perceived as dangerous, frightening, or boring are at a distinct disadvantage. Many decision makers and marketers stand by helplessly, frustrated by their knowledge that in most cases, their city's negative image is not based on well-grounded facts. Given that stereotypes are not easily changed or dismissed, the challenge facing these decision makers is great. Analyses of many case studies show interesting examples of places that tried to change a negative image into a positive one, in order to bringing back tourists, investors and residents.
Although a great deal of knowledge about crisis communications has accumulated in recent years, very little has been written about strategies to improve places' negative images. The aim of "Media Strategies for Marketing Places in Crisis" is to discuss the various dimensions of an image crisis and different strategies to overcome it, both in practice and theory. "Media Strategies for Marketing Places in Crisis" is based on the careful analysis of dozens of case studies, advertisements, public relations campaigns, press releases, academic articles, news articles, and the websites of cities, countries and tourist destinations.
Bibliographic details:
Aldrich, D. P. (2012). Building resilience: Social capital in post-disaster recovery. University of Chicago Press
.Abstract:
Each year, natural disasters threaten the strength and stability of communities worldwide. Yet responses to the challenges of recovery vary greatly and in ways that aren’t explained by the magnitude of the catastrophe or the amount of aid provided by national governments or the international community. The difference between resilience and disrepair, as Daniel P. Aldrich shows, lies in the depth of communities’ social capital. Building Resilience highlights the critical role of social capital in the ability of a community to withstand disaster and rebuild both the infrastructure and the ties that are at the foundation of any community. Aldrich examines the post-disaster responses of four distinct communities—Tokyo following the 1923 earthquake, Kobe after the 1995 earthquake, Tamil Nadu after the 2004 Indian Ocean Tsunami, and New Orleans post-Katrina—and finds that those with robust social networks were better able to coordinate recovery. In addition to quickly disseminating information and financial and physical assistance, communities with an abundance of social capital were able to minimize the migration of people and valuable resources out of the area. With governments increasingly overstretched and natural disasters likely to increase in frequency and intensity, a thorough understanding of what contributes to efficient reconstruction is more important than ever. Building Resilience underscores a critical component of an effective response.
דברה שמואלי, ערן פייטלסון, אמנון רייכמן, מיכל בן גל, אהוד סגל, גד ברזילי, עלי זלצברגר
מיפוי המערך הרגולטורי להתמודדות עם רעידות אדמה בישראל
מרכז מינרבה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון
https://minervaxtremelaw.haifa.ac.il/2022/05/21/earthquakes-regulations-in-israel/
אתר ישן:
אמנון רייכמן, עלי זלצברגר, גד ברזילי, דבורה שמואלי, ענת קבילי, אילנה גימפלסון, טליה שוורץ, מיכל בן גל, גיא לוריא ויונתן אורפלי
מרכז מינרבה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון
Title of research:
כהן, מ. (1998). מעשי טלאים בדיני החירום. משפטים כ"ט, תשנ"ט ע' 623-688.
תקציר
מאמר זה עוסק בתופעה שתכונה להלן ״תחיקת טלאים״, כפי שהיא משתקפת בדיני החירום הישראליים. תחיקת טלאים קיימת כאשר המחוקק או מחוקק המשנה חורגים ממסגרת דין קיימת, בעלת גבולות מוגדרים, באמצעות קביעת הסדר מקביל ומבלי לבטל את תחולתה או את תחולתה האפשרית של המסגרת הקודמת. תופעה כזו קיימת בדיני החירום הישראליים כבר היום. במאמר ייטענו שלוש טענות: לפי הטענה הראשונה, התופעה של תחיקת טלאים בדיני החירום היא פסולה וכרוכות בה כמה סכנות. הראשונה שבהן היא הסכנה לקביעת הוראות מחמירות מדי בלהט האירועים שיצרו לכאורה את הצורך בחקיקה הנוספת. לכך נוספות הסכנות של הימנעות מעדכון ומעריכת רפורמות כלליות בדיני החירום, ושל התגברות הנטייה לפעול לחלוטין מחוץ למסגרת החוק, בהנחה שפעולה כזו תאושרר בדיעבד. על כל אלה נוספת הסכנה הכללית הכרוכה תמיר בחוסר הוודאות הנובע מריבוי הוראות חקיקה בעלות תחולה חופפת. הטענה השנייה שתיטען במאמר היא שכל רשויות המדינה בישראל — המחוקק, מחוקק המשנה ובתי־המשפט — לא פסלו עד כה את התופעה של תחיקת טלאים, וזו קיימת גם היום, אם גם במידה מועטת יחסית, לאוד הגמישות בהפעלת הסדר התקנות לשעת חירום. הטענה השלישית היא שדווקא ההסדר החדש שבחוק יסוד: הממשלה, הקובע הגבלות על הפעלת הסמכות להתקנת תקנות לשעת חירום, עלול להגביר אח הנטייה לתחיקה טלאים בתחום דיני החירום באמצעות חקיקה או התקנת תקנות מחוץ למסגרת ההסדר החדש. בהמשך המאמר יוצע מבנה רצוי של דיני חירום, המכוון למנוע מצב של ריבוד הוראות. בצידה של מסגרת כללית להתקנת תקנות לשעת חירום, יש לקיים קבוצה של חוקים המסדירים סוגיות ספציפיות, כגון מעצרים מינהליים והתגוננות אזרחית. כל אלה ראוי שיוכרו בהסדרים ממצים. השאלה, כיצד ניתן להגביל את התרחבותה של חקיקת הטלאים, תיבחן לאחר מכן. למרות ההכרה במגבלות הביקורת השיפוטית בעת חירום של ממש, תיתן האפשרות להכיר בהסדרי החירום כהסדרים ממצים ולהפעיל בכל זאת כלים נוספים של ביקורת שיפוטית. כן ייבחנו האנומליות — הטעונות תיקון — הנובעות מניסוח לא אחיד של חוקי היסוד, ההטלאה על דרך של חקיקת משנה, האפשרות לקביעת ההוראות המתאימות בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה והמודעות השלטונית והציבורית לסכנות שבהטלאה.
הופנונג, מ. (1991). ישראל- בטחון המדינה מול שלטון החוק 1948-1991. ירושלים: הוצאת נבו.
הבר, א. וז'רסקי, ט. (2017). דרכי ההגנה על תשתיות חיוניות במרחב הסייבר בישראל. משפט וממשל יח תשע"ז. ע' 2.
תקציר:
העידן הדיגיטלי הביא עימו סיכונים רבים ומגוּונים. כך, למשל, מתקפת סייבר עלולה לפגוע לשבש את תפקודה התקין של מדינה באמצעות פגיעה בתשתיות אשר חיוניות לתפקודה. פגיעות או שיבושים בתשתיות חיוניות אלה עלולים לגרום נזקים כלכליים,חברתיים וסביבתיים נכבדים, ואף פגיעות אפשריות בנפש. אם בעבר היו האיומים שנשקפו לתשתיות חיוניות פיזיים בעיקרם, כיום,בעידן הטכנולוגי, נוסף מימד חדש שכרוך בסיכונים רבים נוספים,ועל מפעילי תשתיות אלה להתמודד עימם.ההכרה הפורמלית באיומים הללו באה לידי ביטוי במדינת ישראל בשנת 2002 , עם הקמתה של הרשות הממלכתית לאבטחת מידע.רשות זו מופקדת על מדיניות האבטחה וההגנה של אותם גופים שהחוק מגדיר כתשתיות חיוניות. במילים אחרות, ישראל בחרה להטיל את האחריות להגנה על תשתיות חיוניות בישראל על גוף ייעודי של שירות הביטחון הכללי, המעביר הנחיות מחייבות למפעילות התשתית. לעומת זאת, מעצבי מדיניות רבים בעולם נקטו גישות מתערבות פחות להגנה על התשתיות החיוניות במדינותיהם מפני מתקפות סייבר, כגון הסדרה וולונטרית המבוססת בעיקרה על שיתוף מידע ו/או שיתוף פעולה בין מפעילי התשתיות החיוניות לבין -הממשל. איזה מן המודלים הללו הינו המודל המיטבי להגנה על תשתיות חיוניות? האם המודל הישראלי מתערב יותר מדי בפררוגטיבה הניהולית של חברות פרטיות או שמא התערבות זו הכרחית כאשר עסקינן בתשתיות חיוניות? האם יש לבחון הסדרים חדשים בעידן הדיגיטלי להגנה על תשתיות חיוניות מפני מתקפות סייבר? אלה חלק מהשאלות העומדות בבסיסו של מחקר זה.מאמר זה מבקש לבחון מודלים של הגנה על תשתיות חיוניות מפני מתקפות סייבר, תוך התמקדות במודל הישראלי. הוא פותח בהגדרות וטקסונומיות של הגנה על תשתיות חיוניות. לאחר מכן -המאמר סוקר את המודל הישראלי להגנה על תשתיות חיוניות מפני מתקפות סייבר, תוך השוואה בינו לבין מודלים שננקטו במדינות אחרות. מכאן המאמר פונה לדיון ביקורתי במודלים של אסדרה, ומבחין בין מודל אסדרתי מצומצם אשר מסתפק בדרישות –להעברת מידע, במתן תמריצים, ובגרסתו הקיצונית ביותר בהטלת חובות ואחריות בדיעבד לבין מודלים אגרסיביים יותר, אשר –מכתיבים מראש את דרך ההתמודדות עם איום זה. בחינה זו מובילה למסקנה כי המודל שננקט בישראל מעניק כוח רב מדי בידי המדינה בכל הנוגע בעיצובה של מדיניות הגנת הסייבר של מגזרים רבים ומגוּונים, מה גם שהוא אינו בהכרח נכון ויעיל. עקב כך המאמר -מציע לצמצם את המודל הישראלי אשר מנחה את מפעילי –התשתיות מראש כיצד ראוי לפעול למקרים מיוחדים, וכן בוחן –כמה מנגנונים אחרים להבטחת רמה נאותה של הגנת סייבר.מאמר זה חשוב בעת הזו לנוכח איום הסייבר ההולך ומתהווה,ולנוכח העובדה שמדינת ישראל בוחנת כיום מחדש את ההסדר -הקיים, ואף הקימה במסגרת זאת רשות לאומית להגנה אופרטיבית בסייבר וכן מטה סייבר, אשר עשויים להוות תפנית משמעותית בגישתה של המדינה להגנה על תשתיות חיוניות מפני מתקפות סייבר. לאחרונה ממש אף שונה החוק המרכזי העוסק בעניין זה בשינוי זמני אשר עשוי ליהפך לקבוע. לפיכך המאמר מבקש להציע ארגז כלים והמלצות למעצבי המדיניות בישראל בבואם לדון במודלים חדשים להגנה על תשתיות חיוניות בישראל.