All partners logo eng

מחקר בהתהוות

התמודדות הרשויות המקומיות במהלך משבר הקורונה: גורמי הצלחה ולקחים לעתיד

צוות המחקר: איתי בארי, נופר אבני, דניאל זייצ'יק ויונת ריין

מטרת המחקר היא לבחון את מידת ההצלחה של רשויות מקומיות בישראל להפחית את השפעות נגיף הקורונה מבחינה בריאותית וחברתית ולשמר במקביל את שגרת החיים של התושבים. במחקר יוגדרו מדדים ל"הצלחה" וייבחנו הגורמים - ובעיקר המדיניות, התנהלות, ושיתופי פעולה- המשפיעים עליה. גורמים אלה יזוהו ויפורטו במהלך המחקר, ובסיומו יוצעו המלצות לשלטון המרכזי ולשלטון המקומי לניהול מיטבי בהמשך.

Published in Items

Itai Beeri, Nufar Avni, Danielle Zeichik and Yonat Rein

This research aims to understand the success of municipal governments in Israel in minimizing the impact of the COVID-19 epidemic at the local level. After defining measures of success, the research aims to identify the factors- primarily the policies implemented, management, and cooperative efforts- that allowed successful municipalities to minimize the impact of the pandemic in their towns and cities. These factors, as well as policy recommendations for both the central government and local governments, will be identified and detailed.

Published in Items

Dr. Danielle Zeichik

This research aims to describe the experience of local governments managing the COVID-19 epidemic, with a focus on five key areas: crisis management, public obedience, law enforcement, vaccinations, and cooperation with other agencies and organizations. The research surveys local governments in Israel about the challenges and approaches taken with regards to these topics, with the goal of identifying differences between localities and understanding how to better tailor policies and central government support to effectively serve local interests.

Published in Items

מחקר בהתהוות

דר' דניאל זייצ'יק

 מחקר זה בוחן את ההתמודדות של רשויות מקומיות עם משבר הקורונה, בדגש על חמישה תחומי ליבה: ניהול המשבר, ציות הציבור להנחיות, אכיפה, התחסנות, ושיתוף פעולה עם השלטון המרכזי וארגונים אחרים. בעזרת סקר לרשויות המקומיות בישראל, המחקר מנסה להבין את השוני בין הרשויות ביחס  לאתגרים, לאופן ההתנהלות, ולמתן המענה, על מנת לזהות דרכים להתאים מדיניות ותמיכה ממשלתית לטובת הרמה המקומית.

Published in Items

חוקרים: ערן פייטלסון, מיה נגב, אהוד סגל, ערן רזין ויונת ריין-ספיר (אונ' עברית)

מטרת המחקר

רעידת אדמה חזקה בישראל היא בלתי נמנעת וללא היערכות מתאימה היא צפויה לגרום לפגיעה נרחבת בנפש, בגוף, ברכוש ובתפקוד הכלכלי-חברתי המשקי לאורך תקופה ממושכת. חיזוק מבנים בסיכון גבוה הוא האמצעי האפקטיבי ביותר לצמצום הנזק בנפש וברכוש ולהבטחת התפקוד המשקי אחרי הרעידה.
היערכות מיטבית בתחום זה חייבת לכלול ניהול סיכונים מושכל, הממוקד במבנים המצויים בסיכון גבוה במיוחד. מחקרים מצביעים על כ-70,000 יחידות דיור שאינן עומדות בתקן הבנייה לרעידות אדמה במבנים בגובה שלוש קומות למעלה, הממוקמים באזורים בסיכון סיסמי גבוה; מתוכם כ-40,000 יחידות דיור הן בסיכון גבוה במיוחד.
חיזוק מבני מגורים בבעלות פרטית אינו מצוי באחריותו של גוף ממשלתי כלשהו. לממשלת ישראל חסרה כעת מדיניות כוללנית שתפחית את סיכוני רעידות האדמה בצורה מושכלת, למרות שחיזוק סיסמי של מבני מגורים הוא כשל שוק מובהק המחייב התערבות ממשלתית. תמ"א 38 אינה מהווה תחליף למדיניות כוללנית מכיוון שהיא ממוקדת באזורי הביקוש ואינה נותנת מענה לאזורי פריפריה הסמוכים לקווי שבר פעילים, וכן בשאר אזורי הארץ המצויים גם כן בסיכון. לתמ"א 38 מגבלות מובנות מבחינת המבנים להם היא יכולה לתת פתרון וכן סובלת מקצב מימוש נמוך.

מטרת המחקר הנוכחי הינה לגבש מתווה למדיניות לאומית לחיזוק סיסמי של מבני מגורים, המותאם למאפיינים של רשויות מקומיות שונות. המתווה המוצע מתייחס ל-66 הרשויות המקומיות הרלוונטיות במיוחד לנושא ומבוסס על שלוש חבילות של כלי מדיניות, שגובשו במחקר קודם: חבילה אזרחית בהובלת בעלי הדירות והשוק הפרטי, חבילה מקומית באחריות הרשות המקומית וחבילה ממשלתית בהובלת השלטון המרכזי. המחקר בא לזהות איזו מהחבילות היא המתאימה ביותר לכל אחת מ-66 הרשויות המקומיות הרלוונטיות, לאתר חסמים דורשים טיפול וצעדים נדרשים ליישום מוצלח של המדיניות לחיזוק מבנים.
מטרת חבילות המדיניות היא בראש ובראשונה הצלת חיי אדם. על כן במחקר זה ההתמקדות היא בחיזוק מבני מגורים בלבד, במנותק משאלת ההתחדשות העירונית המחייבת הגדרת יעדים ואמצעי מדיניות שונים בתכלית. ההתמקדות בחיזוק חשובה כדי להפחית עלויות ולשפר את העמידות הסיסמית של מבנים גם במקומות בהם היתכנות ההתחדשות העירונית היא נמוכה.

הערכת עלות החיזוק הסיסמי של קבוצת המבנים בסיכון גבוה במיוחד (כ-40,000 יח״ד) היא כמיליארד ומאתיים מיליון ₪ (על סמך ניסיון חיזוק מבנים בטכניקות מתקדמות שנעשה באילת ב-2018, לא כולל טיפול אסתטי ותשתיתי למבנים). החיזוק עשוי לתרום לעליה בערך הדירות וכן ליעד הלאומי של חיזוק הפריפריה. בנוסף לכך, אפשר לשקול מדיניות של חיזוק מבנים לעמידה חלקית בתקן החיזוק. צעד זה, שיש בו נטילת סיכון מסוים מבחינת עמידות סייסמית, טומן בחובו פוטנציאל רב להצלת חיי אדם. הוא יושם במדינות אחרות, למשל בקליפורניה, על מנת להגיע לחיזוק בהיקפים נרחבים בעלות נמוכה יותר ובפרק זמן מהיר יותר. טיפול חלקי כזה ב-40,000 יחידות הדיור הנמצאות בסיכון גבוה במיוחד בישראל צפוי להסתכם בעלות של כ-400-200 מיליון ₪.

שיטת העבודה

בשלב הראשון של העבודה נערכה סקירת ספרות בינלאומית נרחבת, ממנה עלה שישראל סובלת מרמת פגיעות יוצאת דופן עבור מדינה מפותחת ואפילו בהשוואה למדינות מתפתחות. לאחר מכן נערך ניתוח סיכונים סיסמיים ל-66 הרשויות המקומיות שיש בהן למעלה מ-40 מבנים בני 3 קומות ומעלה (7 מטר) שאינם עומדים בתקן לחיזוק מבנים. הניתוח נערך לפי חמישה פרמטרים: תאוצות קרקע, הגברת שתית חריגה (הגברת תאוצות קרקע במקומות בהם קיים חתך סלע רך על גבי חתך סלעי קשה, באגנים גיאולוגיים עמוקים וצרים ובפסגות הרים), התנזלות, קריעת פני שטח ויציבות מדרון. הניתוח העלה תמונת סיכונים השונה במידת מה ממפת תאוצות הקרקע שנהוג להסתמך עליה כבסיס לקביעת סיכון סיסמי. הישובים בדרגות הסיכון הגבוהות ביותר הם אכן לאורך השבר הסורי-אפריקאי, אך גם ערים הסמוכות לרכס הכרמל ובחוף הצפוני מתאפיינות בשילוב של סיכונים סיסמיים שונים.
על בסיס ניתוח של 66 הערים לאור שורת פרמטרים עירוניים, בהם רמה חברתית-כלכלית, מידת פריפריאליות וחוסן תפקודי של הרשויות המקומיות, נבחרו תשע רשויות מקומיות המייצגות בצורה טובה את מגוון הרשויות שיש להתאים עבורן חבילת מדיניות. הרשויות המקומיות שנבחנו הן: עכו, קריית מוצקין, חיפה, טבריה, בית שאן, נצרת, ירושלים לוד וחולון. שיטת המחקר כללה סדרת ראיונות עם בעלי תפקידים רלוונטיים ברשויות המקומיות ובשלטון המרכזי וסדנת מומחים שהתמקדה בחסמים לקידום תכניות חיזוק ברשויות השונות.

התאמת ערים לחבילות מדיניות

תוצאות המחקר הצביעו באופן מובהק על הצורך בהתאמת מדיניות חיזוק מבני מגורים לתנאים הקיימים בכל רשות מקומית ובמקרים מסוימים גם בשכונות מסוימות בתוך הרשות. במסגרת המחקר פותחה שיטה להתאמת חבילות המדיניות לרשויות המקומיות. החבילה האזרחית מועדפת במקומות בהן היא אפשרית. היא ישימה במקומות בהם ערכי הנדל"ן גבוהים דיים. עם סיוע מקצועי-מינהלי מהסקטור הציבורי לצורך הורדת עלויו תהעסקה השוק הפרטי יטפל בחיזוק במקומות אלה ביעילות רבה. בעדיפות שנייה נמצאת החבילה המקומית, המבוססת על היתרון המובנה של רשויות מקומיות בניהול פרויקטים מסוג זה בתחומן,בזכות הקשר הישיר שלהן עם תושביהן. עם זאת, החבילה המקומית מחייבת יכולת תפקוד גבוהה של הרשות המקומית. ברשויות המקומיות בהן ערכי הקרקע אינם מספקים על מנת שהחבילה האזרחית תיתן מענה, ושיכולותיהן אינן מספקות כדי להוביל את החבילה המקומית, יש להפעיל את החבילה הממשלתית.

הדוח מדגים את דרך התאמת החבילות לכל אחת מתשע הערים ולאחר מכן מזהה את החבילה המתאימה לכל אחת מ-66 הרשויות המקומיות, על סמך הנתונים הזמינים. עם זאת, נדרשת בדיקה איכותנית פרטנית של רמת המוטיבציה והיכולות של כל רשות מקומית. סיכום מיון הרשויות המקומיות לפי החבילה המתאימה להן מופיע בטבלה 1 להלן:

טבלה 1: סיכום התאמת חבילות המדיניות לערים

רציונל התאמה  ערים מתאימות  מהות החבילה   שם החבילה
ערכי קרקע גבוהים המספקים תמריץ גבוה לשוק הפרטי לעסוק בנושא, יחד עם יכולת בעלי הנכסים להוביל את תהליך הטיפול בנכס שלהם. תידרש  מעורבות מוניציפלית וממשלתית כדי להוריד את עלויות העסקה וליצור תנאים מיטביים לפעילות אזרחית בנושא.

אזור, גבעתיים, גבעת שמואל, גני תקווה, הוד השרון, הרצליה, זכרון יעקב, חולון, יהוד, כפר סבא, נס ציונה, פתח תקווה, קריית אונו, קריית טבעון, ראש העין, ראשון לציון, רחובות, רמת גן, רמת השרון, רעננה, תל אביב-יפו.

סה"כ: 21 רשויות
חיוב בעלי הדירות בחיזוק מבנים בסיכון, בחקיקה או בתקינה, תוך פרק זמן מוגדר של מספר שנים (סדר גודל של עשור- תלוי סיכון). החבילה כוללת שורת תמריצים ופטורים רלוונטיים לחיזוק ותמיכה מוניציפלית. חבילה אזרחית
ערים בהן ערכי הקרקע אינם מספיקים לתמ"א 38 בהיקף סביר, שיש להן יכולת ומוטיבציה לקדם את הנושא, ובכלל זה חברה עירונית מתפקדת. במידה ותנאים אלו מתקיימים, חבילה זו עדיפה על החבילה הממשלתית לאור הקרבה בין השלטון המקומי לאזרחים והיכולת הנדרשת לעבודה מולם.

אור יהודה, אשדוד, אשקלון, באר שבע, בני ברק, בת ים, חדרה, חיפה, טירת כרמל, יבנה, ירושלים, כרמיאל, לוד, נשר, נתניה, עכו, עפולה, פרדס חנה-כרכור, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, רמלה.

סה"כ: 22 רשויות
הטלת האחריות לחיזוק מבנים על הרשות המקומית. תמיכה תקציבית ומקצועית של השלטון המרכזי, למשל באמצעות הרשות להתחדשות עירונית. הרשויות יפעלו באמצעות חברות כלכליות עירוניות ומינהלות שכונתיות, שיעסקו בהסברה, שיתוף ציבור וקידום ההוצאה לפועל של התהליך. חבילה מקומית
ערים בהן ערכי קרקע אינם מספיקים לתמ"א 38 בהיקף סביר, שהן חסרות יכולת ומוטיבציה לקדם את הנושא. בנוסף לכך, בערים שאין בהן כמות מספקת של מבנים (סדר גודל של פחות ממאה מבנים), מומלץ שיתוף פעולה של הממשלה עם העירייה.

אופקים, אור עקיבא, בית שאן, בית שמש, דימונה, חצור הגלילית, טבריה, מבשרת ציון, מעלות-תרשיחא, נצרת, נתיבות, ערד, צפת, קריית מלאכי, קריית שמונה, שדרות.

סה"כ: 16 רשויות
שורת אמצעי מדיניות המבטאים מאמץ ממשלתי לחיזוק מבני מגורים בסיכון גבוה. על הפרויקט אחראית מינהלת ממשלתית הפועלת מול בעלי הדירות באמצעות מינהלות שכונתיות. ניתן לקדם את החבילה באמצעות חברות ממשלתיות כמו עמיגור. חבילה ממשלתית
 

אילת, יקנעם עילית, מגדל העמק, נהריה, נצרת עילית, קריית גת, קריית ים.

סה"כ 7 רשויות
  נדרשת הערכה איכותנית בין חבילה מקומית לממשלתית

תובנות משלימות

המחקר העלה שורת תובנות רלוונטיות לכל תכנית פעולה לאומית, בהן:

  • צורך דחוף להטיל את האחריות לטיפול בנושא על גוף ממשלתי מתאים.
  • צורך דחוף לגבש תכנית לאומית לחיזוק מבנים בסיכון גבוה, מוכוונת להצלת חיי אדם ומותאמת לתכונות רשויות מקומיות: כולל ניהול סיכונים מושכל שיקדם בראש ובראשונה בניינים בסיכון גבוה בערים הסמוכות לשבר הסורי-אפריקאי.
  • תעדוף חיזוק לפי רמת הסיכון למבנים, למקסום פוטנציאל הצלת חיי אדם.
  • בחירת גורם מתאים ומנוסה להובלת החבילה הממשלתית: יש לישראל יכולות, כלי ביצוע וניסיון שנצבר בפרויקטים בעלי מאפיינים משותפים רבים.
  • מגע ישיר עם תושבים הוא רכיב קריטי בכל תכנית.
  • שיווק ההשלכות הנדל"ניות של חיזוק מבנים, כולל עלייה בערך הדירות, כדי להעלות את המודעות לחשיבות הנושא וליתרונות החיזוק.
  • הוספת מרכיבי שיפוץ ונראות כדי להגדיל את האטרקטיביות לחיזוק, בעיקר אם בעלי הנכסים מוכנים לשאת בעלויות הנוספות; מסלול ממשלתי של חיזוק בלבד, הכולל שיפוץ מינימלי, עם אופציה לשיפוץ מלא במימון הדיירים.
  • אפשרות להקצאת תקציבים תחרותית:

חלופה א' – עיר זוכה: לפי רמת השיתוף פעולה של ראש העיר (מהערים הרלוונטיות לחבילה ממשלתית).

חלופה ב' – פרויקטים זוכים: קרן ממשלתית פתוחה לערים חלשות במסגרת החבילה המקומית.

  • הכשרת מהנדסים מומחים שיתמחו באופן מעשי בשיטות שונות לחיזוק.
  • לשקול מתן אפשרות לחיזוק חירום חלקי במקרים בהם לא ניתן לחזק באופן מיטבי במסגרת זמן סבירה.

בנוסף להתאמת החבילות לערים, יש לקחת בחשבון מתן מענה לחסמים פוטנציאלים:

  • מודעות: לחשיבות שבחיזוק ככלי בפני עצמו ולתועלות עקיפות שעשויות לצמוח לדיירים מחיזוק דירותיהם.
  • אחריות: כיום האחריות לקידום חיזוק של מבני מגורים לא הוטלה באופן חד משמעי על אף גורם ממשלתי ואין גם חיוב חוקי לחיזוק.
  • מימון: לכוח אדם מקצועי ולמיפוי רמות סיכון בערים לפי מבנים ואזורים.
  • מוטיבציה ויכולות מקומיות: העדר תמיכה של ראש העיר, מנהלת התחדשות עירונית לא אפקטיבית, העדר תמיכה של אגף תכנון עירוני, אשכול סוציו-אקונומי נמוך הדורש עבודה חברתית מורכבת, יכולות ביצוע נמוכה של החברה העירונית.
  • ידע מקצועי: זמינות נמוכה של ידע מקצועי בכל ההיבטים של פרויקט חיזוק: עבודה מול תושבים, ליווי הפרויקט, הכשרה מתאימה למהנדסים.

הצעה לתכנית פעולה

לאור היקף האיום יש לגבש בדחיפות תכנית חירום לאומית לחיזוק מבנים, בהובלת ועדת ההיגוי הבין-משרדית. להלן הצעה לקווים כלליים לתוכנית מעין זו:

  • מיפוי מעמיק של מבני מגורים בסיכון, תחילה באזורי הסיכון הגבוה, ליצירת תעדוף לתכניות החיזוק.
  • עדיפות ראשונה תינתן לחיזוק מבנים בערים בסיכון הגבוה ביותר במסלול ממשלתי: למעט אילת ערים אלה הן בעלות יכולות נמוכות וחולשה כלכלית.
  • במסלול הממשלתי תוקם מנהלת ארצית (באחריות משרד השיכון) שתפעיל מנהלות מקומיות ברשויות מקומיות ובשכונות ובביצוע של חברה ממשלתית מתאימה (דוגמת עמיגור). המנהלות המקומיות נדרשות להיות בעלות מיומנות לעבודה פרטנית מול תושבים, הסברה ושכנוע, והובלה של תהליך ברמת הפרט והקהילה, מהתכנון ועד להשלמת הביצוע ,כולל מענים לאחר התהליך.
  • עדיפות שניה היא הקמת קרן מימון תחרותית לערים עם ריכוז גבוה של מבנים בסיכון.קרן זו תהיה פתוחה לערים באשכולות סוציואקונומיים ביניים ונמוכים, ותחייב מעורבות ויוזמה מצד ראשי הערים. בערים אלה, במידת האפשר, תופעל החבילה המקומית.
  • במקביל, הפעלת החבילה האזרחית באזורי ביקוש עם כדאיות כלכלית. במסגרת החבילה יינתן סיוע מהמנהלת הממשלתית, שיאפשר הוזלה של עלויות העסקה וצמצום חוסר הוודאות והבלבול. המניע העיקרי במסלול זה יהיה העלאת ערך הדירות בבניין, שדרוג התשתיות ושיפוץ חזותי וסביבתי.
  • הובלת מהלך של שיווק ההצלחות לצורך הגברת המודעות לחיזוק ולתועלות הנובעות לתושבים, בכלל זה פוטנציאל עליית ערכי הדירות.
  • הקצאת קרקע משלימה לאזורים בהם ערכי הקרקע אינם מספקים לחבילה אזרחית: כדי לעודד רשויות להוביל תהליכי חיזוק, או להרחיב את היקף הערים היכולות להתחרות על הקרן התחרותית.
  • הרחבת תכנית ההכשרות בתחומי הידע הנדרשים: ליווי פרטני וקהילתי, מהנדסים לחיזוק מבנים קיימים כולל הכשרה מעשית.

לקידום תכנית הפעולה הזו יכולות להיות תועלות נוספות, שכן היא תביא להגברת ההשקעות בפריפריה ועשויה לשמש כרכיב בתכנית חילוץ המשק ממשבר הקורונה.

קישור לדו"ח המלא

Published in Items

Bibliographic details

Moran Zadok Boneh, Rinat Feniger-Schaal, Tali Aviram Bivas & AlexandraDanial-Saad (2021): Teachers under stress during the COVID-19: cultural differences, Teachersand Teaching, 1-24, DOI: 10.1080/13540602.2021.2017275

Abstract
The COVID-19 presented an unexpected event that had an immediate effect on education systems. Teachers had to make a sudden shift in their practice and adjust to this surprising and uncontrollable event. The present study explored teachers’ reactions to the COVID-19 in terms of their stress response, focusing on the possible differences between Jewish and Arab teachers in Israel due to their cultural background. Nine hundred twenty-nine teachers (484 Jewish and 445 Arab teachers) completed an online survey. Using a mixed method design with a survey that included both closed and open-ended questions. Data analysis revealed that teachers in Israel were moderately stressed during this period, with Arab teachers reporting significantly higher levels of stress than did Jewish teachers.
Jewish teachers were stressed mainly by personal stressors, whereas Arab teachers were stressed mainly by factors related to their professional role and by environmental factors. Arab teachers were more concerned with the reactions of school principals, Ministry of Education, and the general public than Jewish teachers, who were more concerned with uncertainty regarding the present and the future. Potential implications of the study address the importance of adapting differential solutions to support teachers according to cultural, social, and personal characteristics.

Weblink: https://doi.org/10.1080/13540602.2021.2017275

Published in Items

Researchers:

Michal Shamai, Moshe Frachi and Danielle Ben-Dror

Objective:

This research examines the implications of the May 2019 fire for the residents of Mevo Modi’im, including loss of resources due to bodily damage, property damage, and economic damage. Additionally, this research describes mental health ramifications (post-trauma symptoms and personal resilience) and community resilience in the context of the fire. Finally, the study assessed the functioning of organizations active during and after the fire, including Israel Fire and Rescue Services, Magen David Adom, and the moatza ezorit (regional government council).

Methodoloy:

The research is based on a survey of 56 residents (43.7% of the 21-and-over residents that lived in Mevo Modim at the time of the fire), at two points in time, one month and 14-18 months after the fire. The survey included demographic information and questions about exposure of the fire, loss of physical resources, loss of psychological resources, and community resilience. Participants were also asked to assess the functioning of various organizations involved in the response.

Data collection:

Data was collected using a variety of methods, including telephone interviews, email, and survey distribution by town leadership. Data collection occurred one month and 14-18 months after the fire. In addition to the survey, descriptions and thoughts of town residents were written down for analysis. Additionally, in-depth interviews were conducted with two community leaders.

Data Analysis:

Quantitative statistical analysis was used alongside a qualitative thematic analysis.

Results:

1. Physical Loss: Most residents of Mevo Modi’im lost their home and/or possessions. Many of the residents stressed that, in addition to the loss of their homes and possessions, they also lost storage sheds and structures used for business. There was little bodily damage, compared with property and economic damage, the latter of which impacted over 60% of residents.

2. Mental Health Impact:

a. Trauma Symptoms:

- A month after the fire, reported trauma symptoms were moderate-severe. This is considered normal until six weeks after the event. However, over a year (14-18 months) after the fire, reported symptoms were under the threshold indicative of mental health injury, indicating high levels of mental resilience among residents.

- Women reported higher levels of trauma than men at both points in time. The level of reported symptoms among women remained moderate-severe even over a year after the event.

- Gender, economic damage and personal resilience were correlated with trauma symptoms one month after the fire. Gender, trauma symptoms one month after the event, bodily harm, and community resilience were correlated with trauma symptoms 14-18 months after the fire.

- Some residents claimed that the moatza ezorit did not offer adequate mental health treatment options for victims.

b. Personal Resilience:

The survey indicated a moderate level of personal resilience among residents at both points in time (2.73 and 2.98 of 4). There were no significant differences in resilience levels between the two points in time or between male and female respondents.

3. Community Resources:

- The perception of community resilience at both points in time was low-moderate (2.78 and 2.87 of 5, accordingly).

- The slight decrease in perceived community resilience between the first and second point in time was not statistically significant.

- Of all sub-measures, feeling of belonging was the highest (moderate-high, at 3.89 and 3.75). The decrease in feeling of belonging at the second point in time was likely due to the fact that the community was spread out across the country for a long period following the fire.

- Women reported stronger perceptions of community resilience than men.

- In the thematic analysis, many of the participations noted the complicated situation of Mevo Modi’im before the fire as follows:

(a). a long-standing dispute with the Israel Land Authority as to the status of the town (moshav or yishuv kehilati), caused several residents to lose property.

(b). the founders, followers of Rabbi Shlomo Carlbach, described as “hippies” didn’t believe in the establishment or know how to effectively utilize government and regional council resources. Findings indicated a gap between the founders and the second generation.

(c). residents had mixed opinions concerning conduct during the fire.

(d). after the fire, the time period in which the community was housed at Chafetz Chaim was perceived as a time of strong community resilience and increased feelings of unity. Afterwards, many respondents noted that the community fell apart.

(e). as residents began returning to Mevo Modi’im, 14+ months after the fire, some participants saw the fire as a “something of a gift” that was given by G-d or Rabbi Carlbach in order to achieve community recognition by government institutions. Alongside the expressed hope, some participants expressed concern that residents lacked the savvy use the circumstances to achieve their desired goals.

4. Assessment of responding organizations:

Israel Fire and Rescue Services: Respondents expressed criticism about the level of preparedness and functioning during the fire. There were no positive assessments of the IFRS among respondents.

Moatza Ezorit (Regional Municipality): Respondents described the initial response of the regional council in positive terms, but described the long-term response and recovery negatively. Many expressed feelings of distance and disconnect between residents and the moatza. Respondents described rejection by the regional council, unprofessional conduct, unfairness, and contempt for residents.

Police: There was criticism of the fact that the case was closed before investigating whether the fires were started in an act of intentional terrorism, as several firefighters claimed. If this claim had been proven, residents would have been entitled to compensation.

Volunteering Organizations: Much appreciation was expressed concerning the work of volunteer organizations. However, some respondents noted that many of the services and aid provided by volunteers should have been provided by the government.

Recommendations for organizations:

The character of the community of Mevo Modi’im has been impacted by prolonged conflicts with the Israel Land Authority, leading to a distrust of both the local and national establishment. These recommendations relate to Mevo Modi’im specifically. Any generalizations should be made cautiously and with sensitivity to the unique characteristics of each locality.

Israel Fire and Rescue Services:

- When preparing for fires in high risk areas, the IFRS should make efforts to become familiar with the character of the town and residents by meeting with the moatza and/or vaad mekomi (town council). Preparations should include the adjustments needed to fit the local culture and population.

- There were many reports that individual firefighters told residents that, based on the nature of the fire, it must have been started intentionally- maybe even as an act of terrorism. However, eventually it was determined to be a natural disaster, which had significant financial implications for residents who experienced loss. This sparked disappointment and distrust among residents. It is recommended that the IFRS instruct individual employees not to discuss hypotheses about a fire during the event.

- A fire that causes significant damage will undoubtedly elicit criticism of the firefighters. It is recommended that the IFRS organize a meeting between residents and firefighters after the event. In this meeting firefighters can explain the challenges faced and the approach taken, including what did and did not work. After this, residents should have a chance to ask questions and express themselves. It is important to prepare the firefighters that, in such a meeting, they will encounter criticism and anger. Such preparation should be done by professionals, such as community social workers and social/organizational psychologists. Additionally, there must be further thought about ways to protect firefighters from potential harm or fallout (such as letters of indictment) from such a meeting. Ultimately, the goal of the meeting should be to benefit residents by providing them with information. Professional information and explanations should reduce the anger of residents and increase their trust in the establishment, which should increase individual resilience and reduce trauma symptoms.

Police:

Residents expressed much frustration that the police force closed their investigation into the fire without fully investigating whether it was an act of terrorism. It is important that the police provide the public with better information.

Government/State:

In the case of an event on the scale of the fire that which destroyed Mevo Modi’im, it is critical that a representative of the government (such as the Minister of Internal Security or Welfare Minister) come and listen to the demands and complaints of residents. This can reduce the distrust that residents have of the establishment. Also, the government needs to direct and manage all response and recovery efforts.

Moatza Ezorit:

- In forested regions, like Mevo Modi’im, it is recommended that emergency preparations and implementation of the lessons learned from emergency drills be overseen by the moatza together with the vaad mekomi. Many participants reported problems became apparent while practicing emergency drills, but they were not addressed. The moatza needs to follow through making sure necessary changes are implemented.

- In forested areas, it is recommended to increase the awareness of residents (not just of the local volunteer first-response team) of fire risks, particularly during dry seasons. Additionally, guidelines for how to act during a fire (including whom to inform and what to take from a home) should be publicized. These guidelines should be publicized and practiced during the year until they become second nature for residents.

- When residents are evacuated, if there is enough time, it is recommended to instruct evacuees to take a backpack with a few items, including clothing and items with high sentimental value. Although this may increase stress levels, it will also help residents cope in the immediate and long-term aftermath of a fire.

- The moatza needs to make intensive efforts to help residents recover after a fire until the point of complete, long-term recovery. This should be done in conjunction with the vaad mekomi.

- In the event that most of a community is housed elsewhere for a period, it is optimal to find a housing arrangement that keeps residents geographically close to one another. Scattering residents across the country decreases the feeling of belonging and hurts communal resilience.

- In the immediate aftermath of an emergency, it is important to conduct meetings with communal social workers or experts in communal resilience in order to allow the community to create a communal narrative of the traumatic event. Besides creating unity and a sense of communal belonging, this exercise allows the community to create a common narrative. Additionally, crises tend to amplify feelings of “what isn’t right”, which may lead to decreased personal and communal resilience. Therefore, experts should assist the community in identifying points of resilience in their narrative, in order to draw attention to and amplify feelings of strength.

- It is important that social workers of the moatza meet with every family separately during the first year after the event (and throughout the recovery process). This is particularly important in small town. The goal of these meetings is to convey a sense of care and concern on the part of the government. In these meetings, social workers should assess the needs of families and help the family obtain assistance from various sources. Additionally, these meetings give families a meaningful sense of social support, which can decrease symptoms of post-trauma.

- In the immediate aftermath of a crisis, mental health professionals (psychologist and social workers) should perform an initial assessment of individuals at high risk for developing symptoms of trauma and provide treatment accordingly. This is particularly important given that this study points to the level of post-traumatic symptoms experienced one month after the fire to be correlated with the continued experience of symptoms in the long-term.

- During all emergency preparations the moatza and vaad mekomi should take note of all town residents, including temporary residents and those without local family. There were reports that renters were left feeling rejected and their needs ignored.

- In order to implement the recommendations for the moatza, it is critical to establish a resilience cell that is on-call at all times and can respond immediately. The resilience cell should be made up of professionals who undergo training specific to emergency response and who have an established, on-going relationship with the community.

See here for final report (in Hebrew)

Published in Items

Bibliographic details:

Strelkovskii, N., Rovenskaya, E., Ilmola-Sheppard, L., Bartmann, R., Rein-Sapir, Y., & Feitelson, E. (2022). Implications of COVID-19 Mitigation Policies for National Well-Being: A Systems Perspective. Sustainability14(1), 433.

Abstract:

The ongoing COVID-19 crisis and measures aimed at curbing the pandemic have a widespread impact on various aspects of well-being, such as housing, social connections, and others. Moreover, COVID-19 does not affect all population groups equally. This study analyzes the impact of major COVID-19 non-pharmaceutical interventions (NPIs) on a set of national well-being indicators from the most recent version of the OECD Well-Being Framework. Using causal loop diagrams (systems maps), we consider direct and indirect effects of these policies on various components of the national well-being system. Our results show that business closures directly and/or indirectly impact more national well-being components than any other policy. The most affected national well-being components by all policies are life satisfaction, perceived health, and prevalence of depressive symptoms. In addition, we specify how the impact of the anti-pandemic measures differs for various population strata, using the degree of income and employment loss as key stratifying variables. Our insights can be helpful to identify and promote measures that can alleviate the adverse effects of the COVID-19 crisis on the national well-being.

Webpage: https://www.mdpi.com/2071-1050/14/1/433

Published in Items

Bibliographic details:

ISC-UNDRR-IRDR. 2021. A Framework for Global Science in support of Risk Informed Sustainable Development and Planetary Health [eds Handmer, John; Vogel, Coleen; Payne, Ben; Stevance, Anne-Sophie; Kirsch-Wood, Jenty; Boyland, Michael; Han, Qunli; Lian, Fang]; Paris, France, International Science Council; Geneva, Switzerland, United Nations Office for Disaster Risk Reduction; Beijing, China, Integrated Research on Disaster Risk. DOI: 10.24948/2021.07.

 

Abstract:

Solutions to the combined risks and crises facing humanity and the planet can be found through the collaborative efforts made to drive change through utilizing all relevant knowledge and policy resources, including new knowledge acquired from the research set out in this document. Many of the major global crises and threats are well known: the COVID-19 pandemic, climate change, ecosystem and biodiversity collapse and financially and socially induced risks. Less well known are the day-to-day crises and risks that affect much of the globe as a result of inequalities and vulnerabilities, which are often exacerbated by globalization, digitalization, severe environmental degradation and unsustainable development. Disaster risk has therefore come to occupy a central place in global development, with science needing to be more effective, innovative and collaborative in order to address intensifying risk exposure and vulnerability in the global context. Coherence between the 2015 Sendai Framework for Disaster Risk Reduction and parallel major United Nations frameworks concerned with addressing risks – such as the Sustainable Development Goals (SDGs), Paris Agreement on climate change, New Urban Agenda, Addis Ababa Action Agenda on Financing for development and Agenda for Humanity – will also assist in addressing inequalities and instilling risk reduction as a critical function of development.

The global risk landscape, and human responses to risk, are therefore undergoing rapid and profound changes (Steffen et al. 2015). Recognition of the Anthropocene era, in which humanity is the major force of planetary change, is also an acknowledgement of the urgency of the situation (Folke et al. 2021). The global trend is for more severe and complex impacts, which is reflected in increasing concern about and acknowledgement of complex and systemic risks whose impacts cascade through social, economic and environmental systems. This situation underlines the growing interconnectivity and interdependence across and within human, technological and biophysical systems and highlights the potential for physical and socioeconomic tipping points that could have significant systemic effects.

The COVID-19 pandemic not only is a systemic risk (Cook and Penzini, 2020; Rizwan et al 2020), but lacks clear geographical and temporal boundaries. The virus and the response that it has engendered highlight the complexity of global risk and the fragility of human systems, including the weakness of global risk governance, which is often disconnected from local risk realities and governance efforts. It has also highlighted the challenges posed by an environment awash with misinformation and a multiplicity of diverse information sources. Existing approaches to thinking about and managing risk have been overwhelmed by the pandemic’s systemic nature, which shows how global risks can fundamentally alter how humanity lives, even if not threatening our existence.

Rapid political, social and technological developments, in addition to climate change, are contributing to the shifting landscape. There is an overriding need to go well beyond siloed thinking and the desire to preserve the status quo if these closely linked global imperatives are to be addressed successfully. Returning to, and supporting, the status quo is what many disaster risk reduction (DRR) and resilience approaches aim to achieve; however, while this can be very successful in protecting lives, livelihoods and assets, it can also entrench existing vulnerabilities and other risk drivers and limit the potential for transformation.

The challenges are daunting but, because development processes drive them, they are also amenable to policy and local action. It is worth noting that almost half the urban infrastructure anticipated for 2050 is yet to be built; further, new open and integrated data systems will allow complex challenges to be resolved. Much COVID-19 recovery planning incudes increased public and political acknowledgment of the centrality of reducing social vulnerability as a strategy for building resilience to multiple, and as yet unknown, risks. Realizing these opportunities will require DRR to be reimagined, extending it from a singular focus on major events to a proactive, inclusive and risk-based approach that incorporates climate adaptation, vulnerabilities and development in order to address the causes as well as consequences of disaster. Risk science should motivate the search for opportunities and solutions, building on the success of contemporary DRR with its major reductions in the human toll of disasters through warning systems, emergency management and enhanced preparedness.

To identify knowledge gaps and priorities and to build the evidence base needed for risk-informed decision-making in all geographical contexts and sectors and at all scales, the agenda developed here seeks to engage with and reflect the priorities and interests of groups beyond traditional DRR research and practice. The consultative process, which is set out in section 2, below, and in more detail in Appendix 1, included disaster risk scientists, researchers, academics, and technical institutions in both the public and private sectors, traditional and indigenous knowledge holders, as well as funders of research and practice. The agenda calls for an integrated, inclusive, systemic approach to risk reduction that gives prominence to the issues of justice and equity. The emerging collaborative, integrative approaches of “One Health” and “Planetary Health” (The Lancet, 2015), which emphasize the integrative nature of people, plants, animals and their shared environment, offer a possible pathway. An integrated approach of this type is seen as an important step in reducing the risk of future zoonotic pandemics (Mackenzie and Jeggo, 2019).

The agenda helps to identify the needs of stakeholders and actors working at country, regional and international levels and is, in turn, itself guided by those needs. It will also guide the development of research to address those needs and to help solve broader issues. The agenda’s audience is all those engaged in DRR and related risk, resilience, adaptation and development action as practitioners, policymakers, researchers and knowledge holders. This extends to those working on all aspects of vulnerability and to those funding research and practice for risk and development, as well as the associated areas of human and planetary change.

This document sets out the detailed rationale and process for developing the agenda, a review of the trends in and status of disaster risk knowledge, the research priorities comprising the agenda and an implementation guide (see figure 1.1). Additional detail and supporting material can be found in the appendices to this document. The agenda does not have a set time span and is intended to serve as a framework to guide and inspire, rather than prescribe. It will be a reference document for communities of practice to draw on, debate and adapt to contexts and priorities. The agenda’s implementation is in the hands of all disaster risk-related actors and stakeholders across the world, and its success will depend on transdisciplinary and multisectoral collaboration at all levels.

Link to file: https://www.irdrinternational.org/uploads/files/bhfPt7WZztTDhMkxiC5J2GCDEeitvb7ZEik2W2PD//DRR_GlobalScience-Framework-FINAL.pdf

Published in Items

Bibliographic details:

Kanbara, S., & Shaw, R. (2022). Disaster Risk Reduction Regime in Japan: An Analysis in the Perspective of Open Data, Open Governance. Sustainability, 14(1), 19.

Abstract:

This paper addresses open data, open governance, and disruptive/emerging technologies from the perspectives of disaster risk reduction (DRR). With an in-depth literature review of open governance, the paper identifies five principles for open data adopted in the disaster risk reduction field: (1) open by default, (2) accessible, licensed and documented, (3) co-created, (4) locally owned, and (5) communicated in ways that meet the needs of diverse users. The paper also analyzes the evolution of emerging technologies and their application in Japan. The four-phased evolution in the disaster risk reduction is mentioned as DRR 1.0 (Isewan typhoon, 1959), DRR 2.0 (the Great Hanshin Awaji Earthquake, 1995), DRR 3.0 (the Great East Japan Earthquake and Tsunami: GEJE, 2011) and DRR 4.0 (post GEJE). After the GEJE of 2011, different initiatives have emerged in open data, as well as collaboration/partnership with tech firms for emerging technologies in DRR. This paper analyzes the lessons from the July 2021 landslide in Atami, and draws some lessons based on the above-mentioned five principles. Some of the key lessons for open data movement include characterizing open and usable data, local governance systems, co-creating to co-delivering solutions, data democratization, and interpreting de-segregated data with community engagement. These lessons are useful for outside Japan in terms of data licensing, adaptive governance, stakeholder usage, and community engagement. However, as governance systems are rooted in local decision-making and cultural contexts, some of these lessons need to be customized based on the local conditions. Open governance is still an evolving culture in many countries, and open data is considered as an important tool for that. While there is a trend to develop open data for geo-spatial information, it emerged from the discussion in the paper that it is important to have customized open data for people, wellbeing, health care, and for keeping the balance of data privacy. The evolution of emerging technologies and their usage is proceeding at a higher speed than ever, while the governance system employed to support and use emerging technologies needs time to change and adapt. Therefore, it is very important to properly synchronize and customize open data, open governance and emerging/disruptive technologies for their effective use in disaster risk reductionץ

Webpage: https://doi.org/10.3390/su14010019

Published in Items