תפיסות ותכניות להיערכות לגלי חום והתמודדות איתם: סקר תכניות ומסמכי מדיניות מהעולם

ד"ר דניאל זייצ'יק

בשני העשורים האחרונים, מדינות רבות בעולם החלו להכין תוכניות להתמודדות עם גלי חום. גלי חום קיצוניים בשנת 2003 באירופה, שגרמו ל-14,802 מקרי מוות בצרפת ובסך הכל בערך 70,000 מקרי מוות ברחבי אירופה, דחפו את מדינות אירופה להכין תוכניות להיערך למקרים דומים שעלולים לבוא בעתיד. עם עליית המודעות לחשיבות ההיערכות לשינויי אקלים והקצנת מזג האוויר שבאה בעקבותיהם, כולל הגברת החום בקיץ, מדינות רבות נוספות פרסמו תוכניות להתמודדות עם גלי חום וכיום קיימות תוכניות להתמודדות עם חום ברמות ממשל שונות במדינות כגון: ארצות הברית, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה, הודו, ופקיסטאן. עם זאת, מחקרים הבוחנים את היישום של התוכניות האלה מראים שבדרך כלל, היישום הוא חלקי בלבד. החלקים אשר יותר מיושמים הם: הסכמה על גוף מוביל, מערכות התרעה מוקדמת, תוכניות לתקשורת להפצת מידע (information plans), אסטרטגיות להפחית חשיפה לחום, וטיפול באוכלוסיות פגיעות. החלקים הפחות מיושמים הם: פיקוח ובקרה, תכנון לטווח ארוך, והיערכות מערכות הבריאות והרווחה.

מסמך זה מבוסס על תוכניות להתמודדות עם חום מ: קולומביה הבריטית, קנדה; דרום אפריקה; קוינסלנד, אסטרליה; דרום אסטרליה; מערכת הבריאות בדרום אוסטרליה; סידני המערבית, אוסטרליה; מדינת ויקטוריה, אוסטרליה; ארה"ב (מסמך של הEPA); מדינת אריזונה, ארה"ב; פינקס, ארה"ב; קראצ'י, פקיסטן; אחמדאבד, הודו; מדינת גוג'ראט, הודו; פריפקטור היוגו, יפן; ומקדוניה. תוכניות אלו נבחרו על בסיס: רלוונטיות לישראל (דגש על מדינות עם אקלים ותנאי חיים דומים לישראל), איכות והיקף התוכנית (דגש על תוכניות רחבות ומקיפות), וגיוון (ייצוג של מדינות שונות ורמות ממשל שונות על-מנת לראות את כלל השטח ולאסוף רעיונות רלוונטיים לישראל). בנוסף, המסמך מתבסס על כמה מסמכים חשובים שנועדו להדריך מדינות כיצד להכין תוכניות להתמודדות עם חום ולנתח תוכניות קיימות להתמודדות עם חום, חלקם מסמכי מדיניות וחלקם ניתוחים אקדמיים. מסמכים אלו כוללים: Heat Health Action Plan Guidance למדינות באזור האירופאי של ארגון הבריאות העולמי משנת 2008, עדכון על תוכניות להתמודדות עם חום על בסיס מידע (evidence) למדינות באזור אירופה של ארגון הבריאות העולמי משנת 2021, הדרכה לשלטונות על יצירת תוכניות להתמודדות עם חום של אירגון רוקפלר, המלצות לפתרונות להתאמה לחום (heat adaption) של ארגון רוקפלר, סקירת מערכות התרעה מוקדמת לגלי חום ברחבי אירופה (Casanueva et al 2019), סקירת תוכניות להתמודדות עם גלי חום בדרום אסיה (Magotra et al 2021), ניתוח התקדמות בתוכניות להתמודדות עם חום (Kothakar and Ghosh 2022), ניתוח השפעת חום על מערכות חשמל (Aivalioti 2015), ניתוח השפעת החום על תשתיות התחבורה (Mulholland and Feyen 2021), וניתוח סטטוס של תוכניות להתמודדות עם חום בקרב מדינות באזור האירופאי של הארגון העולמי לבריאות.

לקריאת הדו"ח לחצו כאן

Bibliographic details:

Grinberger, A. Y., & Felsenstein, D. (2023). Agent-based simulation of COVID-19 containment measures: the case of lockdowns in cities. Letters in Spatial and Resource Sciences, 16(1), 10.

Abstract:

The effectiveness and political feasibility of COVID-19 containment measures such as lockdowns, are contentious. This stems in part from an absence of tools for their rigorous evaluation. Common epidemiological models such as the SEIR model generally lack the spatial resolution required for micro-level containment actions, the visualization capabilities for communicating measures such as localized lockdowns and the scenario-testing capabilities for assessing different alternatives. We present an individual-level ABM that generates geo-social networks animated by agent-agent and agent-building interactions. The model simulates real-world contexts and is demonstrated for the city of Jerusalem. Simulation outputs yield much useful information for evaluating the effectiveness of lockdowns. These include network-generated socio-spatial contagion chains for individual agents, dynamic building level contagion processes and neighborhood-level patterns of COVID-19 imports and exports useful in identifying super-spreader neighborhoods. The policy implications afforded by these various outputs are discussed.

Webpage: https://link.springer.com/article/10.1007/s12076-023-00336-w

Bibliographic details

Zohar, M., Gennosar, B., Avny, R., Tessler, N., & Gal, A. (2023). Spatiotemporal analysis in high resolution of tweets associated with the November 2016 wildfire in Haifa (Israel). International Journal of Disaster Risk Reduction, 103720. https://doi.org/10.1016/j.ijdrr.2023.103720

Abstract

During the last decade, Twitter has become a robust platform for distributing messages (tweets) among numerous subscribers worldwide. Tweets tend to increase significantly during and around the occurrence of natural hazards. While Twitter is used for near real-time alerts, processes for extracting reported damage from tweets and resolving their geographical spread in high resolution are under development. In this study, we attempt to examine what was the spatiotemporal distribution of the tweets associated with the November 2016 fire in Haifa (Israel). The acquired tweets were classified and filtered using topic modeling and RCNN (Recurrent Convolutional Neural Network), a portion of them was georeferenced, and their hyperlocal spatiotemporal patterns were examined. It was found that the tweets' sentiment corresponds to the fire's cascading events, while their spatial and temporal distribution is equivalent to most of the actual reports. Despite large uncertainties in the process of examining tweets, the results indicated that Twitter could serve as another layer of near real-time information to assist decision-makers and emergency agencies during and after cascading catastrophes striking a small-scale city.

Researchers:
Motti Zohar, Lea Wittenberg, (Department of Geography and Environmental Studies, University of Haifa); Avigdor Gal (Faculty of Industrial Engineering & Management, Technion), Efrat Morin (Institute of Earth Sciences, Hebrew University of Jerusalem) and Ran Nof, (the Geological Survey of Israel).

Abstract:
During the last decade, the social network of Twitter has become a robust platform for distributing messages (tweets) among numerous subscribers worldwide. To date, Twitter is used by more than 300 million users worldwide. In Israel the growth of twitter subscribers is by ~100,000 since 2014 and to date consists of over 1,000,000 subscribers. The tweets, up to 280 characters only, can be sent via web pages, mobile devices or third-party Twitter applications. During and around the occurrence of natural hazards, people tend to over-tweet and consequently, the number of tweets raise significantly. While Twitter is already in use for near real-time alerts, processes for extracting reported damage from tweets and examining the resulted spatial distribution are still under development. In the proposed study it is suggested to acquire tweets made prior to and after natural hazards such as floods, fire and earthquakes that occurred in Israel and its close surroundings. It is planned to temporally and spatially analyze the fetched tweets in order to (1) achieve near real-time alerts; (2) analyze damage patterns and affected regions; (3) validate initial damage estimations and calibrate reference scenarios used for preparing the initial damage estimations and (4) inspect how this data can assist in management of cascading events during the first hours after a catastrophe occurs.
See publications: 

Zohar, M., Gennosar, B., Avny, R., Tessler, N., & Gal, A. (2023). Spatiotemporal analysis in high resolution of tweets associated with the November 2016 wildfire in Haifa (Israel). International Journal of Disaster Risk Reduction, 103720. https://doi.org/10.1016/j.ijdrr.2023.103720
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2212420923002005

Zohar, M. (2021). Geolocating tweets via spatial inspection of information inferred from tweet meta-fields. International Journal of Applied Earth Observation and Geoinformation, 105, 102593. https://doi.org/10.1016/j.jag.2021.102593

Researchers:
Prof. Shlomo Mizrahi (Public Policy, University of Haifa), Prof. Eli Salzberger  and Dr. Robert Neufeld (Law, University of Haifa)

Abstract:
During its short history Israel had gone through numerous emergencies, most of which were related to national security incidents. It is surprising, therefore, that Israel lacks a solid doctrine and comprehensive legislative and regulative framework dealing with preparation towards emergencies, handling and mitigating such emergencies and recovering from them. Furthermore, the legislation that does exist on the law-books is far from reflecting reality, creating a dangerous gap between the law in the books and law in action (e.g. The Home front Command which is currently the main body to deal with emergency is not mentioned in any legislation and the veteran Civil Defense Law 1951 does not reflect the actual decision-making and institutional structure addressing emergencies).
This research is meant to fill these lack and gap by:

1. A comparative study of the emergency doctrines and legislative frameworks in other countries, among which are Japan, Canada, the Philippines and the UK – countries with different features regarding both the type of threats, as well as governmental structures (e.g. federation or a unitary country) and legal cultures (e.g. common law vs. civil law). We aim to analyze the different arrangements relating to various variables such as 1) whether the law relates to all stages of emergency – preparation and mitigation, management and recovery, 2) centralized vs. de-centralized emergency regime, 3) institutions and command structures during normality (preparation stage) and during emergency, 4) powers and authorities vis-à-vis the government, administration, local authorities, public entities, private entities and individuals, during normality and emergency, 5) enforcement mechanisms, judicial review and checks and balances during normality and emergency.
2. Analyzing the Israeli current emergency management system and proposal of required reforms, which will involve also interviews with past and present key office holders in the emergency realm. We will use the methodology of policy research including the following steps: 1) identifying the main problems; 2) setting the main goals and specific targets; 3) identifying various alternatives regarding the regulatory and command structure that may minimize the problems; 4) evaluating these alternatives, prioritize them and produce recommendations. In doing so, we will integrate normative and positivistic approaches, namely we will apply both value-oriented evaluation and interest-based evaluation and integrate between the two.
3. Producing a policy paper based on the findings from the comparative research and from the analysis of Israel.
4. Translating the policy paper into a proposed legislative and regulative framework

See more (in Hebrew) here 

See Publication:
Salzberger, Eli. Israel’s Emergency Doctrine, Institutions and Legal Framework, or lack of.  in: Adam, K-M und Kropf, G. J. (Hrzg.). (in Berabeitung). Führung in Zeiten der Krise – Katastrophenvorsorge und zivile Krisenbewältigung: deutsch-israelische Erfahrungen, Einsichten und Praktiken, (2022) Nomos Verlag (publication on German. English version is available here)

חוקרים: 
פרופ' דבורה שמואלי ודר' מיכל בן-גל (אונ' חיפה), דר' אמיל ישראל (טכניון) עם: אדר' תמר ורברג, אדר' הדס קרן, ומהנדס מייק גריין 

הספרות העוסקת בהיערכות למצבי חירום מדגישה את החשיבות בשיתוף הקהילה בהערכות למצבי חירום, אולם כאשר מדובר בארוע הקורה בתדירות מאד נמוכה כמו רעידות אדמה בישראל, השיתוף מאתגר: הנושא אינו על סדר היום הציבורי והנכונות של הציבור לקחת חלק בהיערכות ולתרום לה – נמוכה. זאת ועוד, מרבית העוסקים בהיערכות לחירום בישראל באים מתחום הביטחון, שם לא קיימת מודעות לתהליכי שיתוף וחשיבותם. המחקר מציע להשתמש בידע שנצבר בנושאי תכנון עירוני משתף ועקרונות של משא ומתן, ולשלבו בהיערכות למצבי חירום, על מנת לחזק את החוסן העירוני והקהילתי. נקודת המוצא היא ששילוב מרכיבים של היערכות למצבי חירום בפעילויות ופרויקטים שבשגרה תסייע לרתום את הציבור ובעלי עניין להיערכות למצבי חירום, אף שאינם בעדיפות גבוהה על סדר היום הציבורי.

המחקר החל בנסיון לרתום תהליכי תכנון עירוני פעילים כדי לשלב בהם מעורבות של ציבור ובעלי עניין בנושאי היערכות לרעידות אדמה. בחינה של 40 תכניות מתאר ותכניות להתחדשות עירונית לא העלתה תכניות מתאימות; ראיונות עם מקבלי החלטות ברשויות מקומיות בסיכון לרעידות אדמה (צפת, נשר וחיפה) העלו מודעות גבוהה ורצון להיערך לרעידות אדמה, אך חוסר ידע באשר לתהליכים משתפים. יתר על כן, נראה שברשויות המקומיות ישנה הסתייגות מהוספת תהליכי שיתוף ציבור רחבים במקומות בהם הם אינם מחויבים. לאור זאת התמקד המחקר בשיתוף בעלי עניין נבחרים ולא בשיתוף רחב של הציבור, ובפרויקטים עירוניים המשרתים את הרשות המקומית לצרכים יומיומיים וגם עונים לצרכי חירום, מתוך הבנה שפרוייקטים מסוג זה יזכו לתשומת לב ותמיכה בהווה. הפרויקט שנבחר כ-case study הוא הוספת מערכת אנרגיה סולרית עם מתקן אגירה לחשמל, בבתי ספר המשמשים כמרכזי קליטה בשעת חירום. מערכת כזו כוללת קולטי שמש סולריים (PV) ומצבר. בשגרה, המערכת הסולרית מחוברת לרשת החשמל, מספקת אנרגיה לשימוש בית הספר ויכולה גם להעביר עודפים לרשת (תמורת התקזזות בתשלומי החשמל). בחירום, עת רשת החשמל נופלת, ניתן להתנתק ממנה ולהפוך את המבנה לאי של אנרגיה. רשת של מספר "איים אנרגטיים" בעיר תגביר את החוסן של העיר כולה ותתרום גם לחוסן הלאומי.

הפרוייקט קודם בעיריית חיפה בשיתוף עם מגוון בעלי עניין והוגש לקול קורא של משרד האנרגיה.

ראו מצגת עם הערות כאן

ראו גם: מדריך להקמת מערכות חוסן באנרגיה במרכזי קליטה לשעת חירום של משרד האנרגיה, ינואר 2022

אלכס אלטשולר  הוא עובד סוציאלי, המתמחה בתחום ההיערכות וההתמודדות עם מצבי חירום. את תאריו השלים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת רומא ואוניברסיטת הרווארד, שבה שימש, בין היתר, עמית פוסט-דוקטוראט של קרן פולברייט ולאחר מכן עמית מחקר בכיר. ד"ר אלטשולר חוקר בתחום ההיערכות למצבי חירום וזכה בעשרות פרסים ומלגות בינלאומיות על עבודתו. ד"ר אלטשולר הינו מנהל מדעי החברה והרוח במשרד המדע והטכנולוגיה, מרצה בכיר בבית-ספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה וחבר בוועדות וגופים רבים ובהם מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום, הוועדה המדעית של האו"ם בתחום החירום וכן וועדת המומחים בתחום החירום של המועצה המדעית הבינלאומית. מזה 23 שנה מתנדב בעמותת סלע – המסייעת לעולים מכל הארצות במצבי משבר ואסון.

Bibliographic details

Mishor, E., Vigoda-Gadot, E., & Mizrahi, S. (2023). Exploring civic engagement dynamics during emergencies: an empirical study into key drivers. Policy & Politics, 1-23.

Abstract

This article investigates the importance of civic engagement during emergencies. We consider various individual-level factors such as trust, risk cognition, fears about the emergency and cost–benefit analyses of engagement as factors that motivate citizens to become engaged. We argue that governments should recognise the value of community initiatives and civic engagement in coping with emergencies. Our empirical investigation uses data collected in Israel during the COVID-19 pandemic. Results demonstrate that trust in government and interpersonal trust may influence citizens’ perceptions of engagement during emergencies but have no effect on engagement behaviour. However, risk cognition and cost–benefit analyses are better predictors of future engagement intentions during emergencies. These insights may improve our understanding of community resilience and the ability of individuals to bounce back after emergencies.

Link: https://doi.org/10.1332/030557321X16886470793447

Bibliographic details

Blitstein-Mishor, E., Vigoda-Gadot, E., & Mizrahi, S. (2023). Navigating Emergencies: A Theoretical Model of Civic Engagement and Wellbeing during Emergencies. Sustainability, 15(19), 14118.

Abstract

The intensity and impact of emergencies on communities and societies are on the rise. They call for better preparedness, responses, and coping strategies by all those who are involved, especially citizens and the government. This paper introduces the concept of emergency-oriented civic engagement (EOCE), which includes citizens’ attitudes and behaviors aimed at influencing the community and government during emergencies. A theoretical framework and model that explore these complex relationships are presented. The paper first explains the differences between emergency-oriented civic engagement and civic engagement during peaceful times. Next, an exploration of a set of variables such as interpersonal trust, feelings of threat, the cost–benefit ratio, and trust in government that may influence emergency-oriented civic engagement is introduced. Finally, the model is illustrated in light of the COVID-19 pandemic that underscored the importance of solidarity and wellbeing among citizens during emergencies.

Link: https://www.mdpi.com/2071-1050/15/19/14118

אמנון רייכמן, דבורה שמואלי, עלי זלצברגר, דניאל זייצ'יק, עינבל בלאו ומיכל בן-גל

למרות שכרונולוגית, שיקום מתחיל אחרי קרות ארוע אסוני, עדיף להתכונן לשיקום לפני שקורה הארוע. ואכן, ממשלת ישראל החליטה במאי 2022 לגבש תכנית לשיקום ארוך טווח אחרי רעידת אדמה (החלטה 1523 מיום 29.5.2022). מחקר זה מנסה לתרום לפרוייקט זה תוך התמקדות באחד הנושאים המרכזיים המשפיעים על היכולת של מדינה להשתקם אחרי רעידת אדמה (או ארוע אסוני אחר בהיקף גדול), והוא המבנה הארגוני האחראי על ריכוז המאמצים ותיאום בין הגופים השונים המעורבים בתהליך. מבנה זה כולל גופים, מוסדות וארגונים, חלוקת הסמכויות ביניהם, תהליכי קבלת החלטות וכמובן עיגון כל אלה בחוקים ותקנות המעניקים סמכויות ומטילים חובות על הגופים השונים.

המחקר בוחן את נושא השיקום ארוך הטווח לאחר רעידות אדמה גדולות תוך שימוש בסקירת ספרות נרחבת ובמחקר מקרה (case study), כדי לזהות היבטים חשובים לשיקום וליצירת מסגרת לתכנון שיקום לטווח ארוך מראש. השלב הראשון של הפרויקט כלל השוואה בינלאומית של מסגרות מוסדיות ורגולטוריות בחמש מדינות. השלב השני של הפרויקט כלל יצירת טיפולוגיה להערכת שיקום ארוך טווח, בהתבסס על ספרות מדעית ו"אפורה". טיפולוגיה זו יושמה לאחר מכן על דו"ח ממשלתי להיערכות לשיקום ארוך טווח שפורסם  באפריל 2024. השלב השלישי של המחקר כלל מחקר מקרה מעמיק של השיקום ארוך הטווח ביפן לאחר רעידת האדמה הגדולה ב-2011 והצונאמי שבא בעקבותיה. המלצות מדיניות ולקחים להקשר הישראלי הופקו מהמקרה היפני.

קישור לדו"ח מסכם מלא

חלקי המחקר:

א. סקירת ספרות I: השוואה בינלאומית של מסגרות רגולטוריות להחלמה

שיטות: ראיונות עומק מובנים למחצה עם מומחים וניתוח מסמכים ראשוניים ומשניים הנוגעים למסגרות הרגולטוריות להתאוששות ביפן, ניו זילנד, צ'ילה, טורקיה ואיטליה.  הפרמטרים שהושוו כללו: תכנון השיקום, ממשל, תהליכי שיקום ומשאבים.

ממצאים: הדו"ח מתאר את הפרמטרים של המסגרות הרגולטוריות בכל מדינה ומשווה אנליטית בין המדינות. זוהו עשרה גורמים בולטים שהשפיעו על מסלולי השיקום. אלה כללו: האם קיים גוף ייעודי לניהול חירום או לא קיים, סמכויותיו ותחומי האחריות שלו; ריכוזיות מול האצלת סמכויות לשלטון המקומי; הקצאה ברורה של תפקידים ותחומי אחריות ייעודיים לגופים ומוסדות; כלים וסמכויות משפטיות בידי גורמים מוסמכים ואחראים; קיומו של תהליך מובנה לקבלת החלטות (כולל מעורבות ציבור/בעלי עניין); תוכנית שיקום והאם פותחה לפני או אחרי התרחשות רעידת האדמה וכן רוחב הנושאים שהיא כיסתה; קבלת החלטות המבוססת על נתונים וידע, ותקציב ייעודי לשיקום.

כל אחת מחמש המדינות מציגה מודל פעולה שונה: יפן ריכוזית מאוד, עם מבנה משפטי הכולל חוק ליבה שהוא דינמי ומתעדכן באופן רציף; ניו זילנד מאורגנת מאוד, ומספקת תוכניות גנריות ליישום על ידי הרשויות המקומיות; בצ'ילה  הגישה היא שמבני הממשל הקיימים בזמני שגרה צריכים לעבוד גם במצבי חירום; המודל של טורקיה נשען על הנחיות בינלאומיות, ואיטליה פועלת אד-הוק, כאשר כל אירוע מטופל באופן שונה.

דו"ח חלק זה זמין בקישור כאן

ב. סקירת ספרות II: טיפולוגיה של שיקום לאחר רעידת אדמה

שיטות: סקירת ספרות בנושא הצלחה של שיקום אחרי רעידת אדמה. בהתבסס על סקירה זו, פותחה טיפולוגיה לשיקום מאסון.

ממצאים: הטיפולוגיה כוללת שלושה צירים עיקריים: היבטי שיקום הקשורים לתהליך, היבטי שיקום הנוגעים לתוצאות, והיבטי שיקום הקשורים להערכה. תהליך השיקום כולל מדיניות היוצרת יעילות ו/או תהליך השתתפותי. יעילות כוללת מדיניות המקדמת מהירות, התבססות על תשתית ארגונית קיימת, טיפוח ניהול מקצועי ומיישמת תכנון אפקטיבי. תהליכים משתפים נוצרים באמצעות אינטגרציה קהילתית, תהליכים מכילים ושיתופיים, העצמה ומיקוד בקהילה. היבטים הקשורים לתוצאה של שיקום מאסון יכולים להדגיש בניה מחדש טוב יותר (BBB), חזרה למצב הקודם, או ייצוב המצב בלבד. הערכת השיקום יכולה להיות אובייקטיבית או סובייקטיבית (או לכלול את שני ההיבטים). ההערכה רלוונטית הן לתהליך והן להיבטי התוצאה של השיקום.

דו"ח חלק זה זמין בקישור כאן

ג. יישום סקירת הספרות השנייה על התוכנית ממשלתיות לשיקום ארוך טווח

שיטות: ניתוח טקסטואלי של דוח ההיערכות הממשלתי: "שיקום ארוך טווח לאחר רעידת אדמה" מאפריל  2024 לאור הטיפולוגיה שתוארה לעיל.

ממצאים: בהתבסס על ניתוח התוכניות הממשלתיות מבעד לעדשת הטיפולוגיה, ממליצים החוקרים על שלוש דרכים עיקריות לחיזוק הדוח הממשלתי: 1. לשלב יותר מנגנונים השתתפותיים והעצמה קהילתית בתוכניות השיקום ויישומן 2. לשלב תוכניות ל"בניה מחדש טוב יותר"(Build Back Better) בתוכניות השיקום 3. לשלב מנגנונים ומסגרות להערכה בכל תוכניות השיקום.

דו"ח חלק זה זמין בקישור כאן 

ד. חקר המקרה היפני והמלצות לישראל

שיטות: מחקר מקרה מעמיק של השיקום מרעידת האדמה הגדולה שאירעה ביפן ב- 2011. למרות שצוות המחקר קיווה במקור לאסוף נתונים בעיקר על ידי ראיונות עם פקידים ומומחים יפנים, הדבר התברר כבלתי אפשרי בגלל מחסור במומחים בעלי ידע מספיק באנגלית, חוסר נכונות של פקידי ממשל להעניק ראיונות בנושא והיעדר קשרים. לאחר פנייה לעשרות גורמי ממשל ומומחים, התקבלו תגובות חיוביות מארבעה מומחים בלבד. לאחר התייעצות עם מומחים אלה, כמו גם עם אקדמאים ישראלים אחרים ששיתפו פעולה עם עמיתים יפנים, צוות המחקר הבין שמחקר המקרה יצטרך להתבסס במידה רבה על חומרים כתובים ומחקרים זמינים בנושא. לפיכך, הוא מבוסס על ארבעה ראיונות עומק עם מומחים, ניתוח טקסטואלי של מסמכים ראשוניים וסקירת ספרות של מחקרים אקדמיים.

ממצאים: הדו"ח כולל תשעה פרקים המתארים את המסגרות הרגולטוריות והארגוניות, תהליך השיקום עצמו, כלי המדיניות העיקריים שיושמו, מעורבות קהילתית בתהליכי השיקום, נושאי השיקום היפני ולקחים שניתן ליישם בישראל. כמה מהממצאים המעניינים מפורטים להלן:

- ליפן יש מערכת רגולטורית שלמה לשיקום (בניגוד למערכת מצומצמת של חוקים), שבמרכזה עומד החוק הבסיסי למניעת אסון משנת 1961.

- לאחר קרות אסון ביפן מתכנסת מועצת השיקום, שבראשה עומד ראש הממשלה. לאחר כמה אסונות (כגון רעידת האדמה ב-2011), הוקמה סוכנות שיקום שניהלה את כל ההיבטים של  התהליך.

- לשיקום היפני יושמו ארבעה כלי מדיניות עיקריים: הגנה על שטחים באמצעים פיזיים (כגון חומות ים), יישוב מחדש מחדש של אוכלוסיות באופן קולקטיבי, פרויקטים של דיור ציבורי והתאמות קרקע.

- למרות שחזון השיקום שהציבה ממשלת יפן כלל דגש על העצמה קהילתית והשתתפות התושבים והקהילה בתהליך השיקום, חזון זה לא התממש בצורה משמעותית.  Machizukuri (מנגנוני תכנון השתתפותיים מסורתיים מלמטה למעלה) היו דוגמה לחריג, שכן הצליחו ליצור העצמה והשתתפות קהילתית יעילה.

- באופן כללי ניתן לאפיין את השיקום היפני בגישה ריכוזית מלמעלה-למטה, תוך שימת דגש על מהירות ויעילות, גישה מבוססת הנדסה ל-Build Back Better, וחוסר אינטגרציה של תכנון ארוך טווח בתוכניות השיקום.

ההמלצות המבוססות על המקרה היפני כוללות: (א) להכין תכנית לניהול "דחיסת הזמן", (ב) המלצה למיסוד מנגנוני מימון, (ג) לתכנן מנגנוני שיקום "מלמטה-למעלה", (ד) הסדרים, מסגרות ומבנים ארגוניים שהוקמו מראש יעילים יותר מהסדרים אד-הוק, (ה) יצירת אפשרויות מגוונות לפתרונות דיור, (ו) נקיטת גישה הוליסטית לרילוקיישן ו-Build Back Better, (ז) תכנון עבור השתתפות (ח)  מודעות לקושי בעבודה עם הציבור (ט) להכין תוכניות למחסור הצפוי במשאבי אנוש, (י) להתוות קווים מנחים לשילוב גישת Build Back Better, (יא) לשלב תכנון ארוך- טווח בתכנון השיקום.

דו"ח לחלק זה זמין בקישור כאן