Bibliographic details

Salgotra, R., Moshaiov, A., Seidelmann, T., Fischer, D., & Mostaghim, S. (2021, June). Optimal Control Policies to Address the Pandemic Health-Economy Dilemma. In 2021 IEEE Congress on Evolutionary Computation (CEC) (pp. 720-727). IEEE.

Abstract

Non-pharmaceutical interventions (NPIs) are effective measures to contain a pandemic. Yet, such control measures commonly have a negative effect on the economy. Here, we propose a macro-level approach to support resolving this Health-Economy Dilemma (HED). First, an extension to the well-known SEIR model is suggested which includes an economy model. Second, a bi-objective optimization problem is defined to study optimal control policies in view of the HED problem. Third, four multi-objective evolutionary algorithms are applied to perform a study on the health-economy performance trade-offs that are inherent to the obtained optimal policies. Finally, the results from the applied algorithms are compared to select a preferred algorithm for future studies. As expected, for the proposed models and strategies, a clear conflict between the health and economy performances is found. Furthermore, the results suggest that the guided usage of NPIs is preferable as compared to refraining from employing such strategies at all. This study contributes to pandemic modeling and simulation by providing a novel concept that elaborates on integrating economic aspects while exploring the optimal moment to enable NPIs.

Link: https://ieeexplore.ieee.org/abstract/document/9504758

Bibliographic details

Negev, M., Teschner, N. A., Rosenthal, A., Levine, H., Lew-Levy, C., & Davidovitch, N. (2019). Adaptation of health systems to climate-related migration in Sub-Saharan Africa: Closing the gap. International journal of hygiene and environmental health, 222(2), 311-314.

Abstract

Health systems worldwide need to be adapted to cope with growing numbers of migrants and to climate-exacerbated morbidity. Heatwaves, water stress, desertification, flooding, and sea level rise are environmental stressors that increase morbidity, mortality, and poor mental health in Sub-Saharan Africa. While most migration is intra-African, climate change is also affecting migration patterns outside the continent. To tackle the health challenges induced by these events, such as infectious diseases and malnutrition, health care providers in Sub-Saharan Africa and in receiving countries in Europe must adapt their systems to provide appropriate health services to these communities. While health systems differ greatly across the global north and south, adaptation measures are similar and should be integrated. We present recommendations for adaptation of health systems to climate-related migration, including strengthening health systems, providing access to healthcare, culturally-appropriate services, policy-oriented research and training, and inter-sectoral collaboration.

Link: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1438463918304991

Bibliographic details

Linares, C., Díaz, J., Negev, M., Martínez, G. S., Debono, R., & Paz, S. (2020). Impacts of climate change on the public health of the Mediterranean Basin population-current situation, projections, preparedness and adaptation. Environmental research, 182, 109107.

Abstract

The Mediterranean Basin is undergoing a warming trend with longer and warmer summers, an increase in the frequency and the severity of heat waves, changes in precipitation patterns and a reduction in rainfall amounts.
In this unique populated region, which is characterized by significant gaps in the socio-economic levels particularly between the North (Europe) and South (Africa), parallel with population growth and migration, increased
water demand and forest fires risk - the vulnerability of the Mediterranean population to human health risks increases significantly.
Indeed, climatic changes impact the health of the Mediterranean population directly through extreme heat, drought or storms, or indirectly by changes in water availability, food provision and quality, air pollution and other stressors. The main health effects are related to extreme weather events (including extreme temperatures and floods), changes in the distribution of climate-sensitive diseases and changes in environmental and social conditions. The poorer countries, particularly in North Africa and the Levant, are at highest risk. Climate change affects the vulnerable sectors of the region, including an increasingly older population, with a larger percentage of those with chronic diseases, as well as poor people, which are therefore more susceptible to the effects of extreme temperatures. For those populations, a better surveillance and control systems are especially needed. In view of the climatic projections and the vulnerability of Mediterranean countries, climate change mitigation and adaptation become ever more imperative. It is important that prevention Health Action Plans will be implemented, particularly in those countries that currently have no prevention plans. Most adaptation measures are “win-win situation” from a health perspective, including reducing air pollution or providing shading solutions.
Additionally, Mediterranean countries need to enhance cross-border collaboration, as adaptation to many of the health risks requires collaboration across borders and also across the different parts of the basin.

Link: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S001393511930903X

פרטים בבליוגרפים:

קוליק, ל., בר, ר. וארנון, ל. (2021). ההתנדבות פנים רבות לה: חויית ההתנדבות בגל הראשון של מגפת הקורונה בראי דפוסי ההתנדבות. ביטחון סוציאלי 114, ספטמבר 2021

תקציר

מטרת המחקר הייתה לבחון הבדלים בחוויית ההתנדבות במגפת הקורונה על פי שלושה דפוסי התנדבות: התנדבות מסורתית – המתבצעת בעיקר פנים אל פנים, התנדבות וירטואלית – המתבצעת באמצעים דיגיטליים, והתנדבות היברידית – המשלבת התנדבות וירטואלית והתנדבות מסורתית. מדגם המחקר כלל 657 מתנדבים שנדגמו מכלל אוכלוסיית המתנדבים בגל הראשון של מגפת הקורונה, וחוויית ההתנדבות נבחנה בארבעה היבטים: המוטיבציוני, האפקטיבי, הקוגניטיבי וההתנהגותי. המחקר נערך בשיטה משולבת (Mixed Method), והנתונים נאספו באמצעות שאלונים שהופצו בקישור מקוון. בחלק האיכותני נערך ניתוח תמטי של תשובות המשתתפים לשאלה פתוחה, שבה הם התבקשו לתאר רגעים מיוחדים שחוו בהתנדבות. ממצאי המחקר העלו כי בהיבטים מסוימים חוויית ההתנדבות של המתנדבים ההיברידיים חיובית יותר מזו של האחרים: הם מונעים מתוך סולידריות חברתית יותר מאחרים, תחושת התרומה שלהם לקהילה היא הגבוהה ביותר, והם מגלים מחויבות רבה יותר להתנדבות. עם זאת, שביעות הרצון שלהם מהליווי המקצועי שהם מקבלים בהתנדבות נמוכה מזו של האחרים, והאָפֶקט השלילי שהם חווים בהתנדבות גבוה יחסית. המתנדבים הווירטואליים מגלים מחויבות נמוכה יחסית להתנדבות, וגם שביעות הרצון שלהם מההיזון החוזר שהם מקבלים מהמוטבים נמוכה יחסית. בקרב המתנדבים המסורתיים וההיברידיים, תוכן הרגעים המיוחדים נושא בעיקר אופי רגשי וקשור למתן סיוע תכליתי, ובמרכזם עומד המוטב. על בסיס הממצאים מוצגות המלצות מעשיות לארגונים ולעמותות המפעילים מתנדבים.

קישור: https://www.btl.gov.il/Publications/Social_Security/Gilayon114/Pages/50-kolic-volunteering.aspx

חוקרים:
פרופ' מיכל שמאי, ד"ר משה פרחי וגב' דניאל בן דרור

מטרה:

מחקר זה מתמקד בשריפה ביישוב מבוא מודיעים, כדוגמא להשלכות ולהתמודדויות רבות הפנים של קהילה בצל אסון טבע. מטרת מחקר זה היא בחינה רטרוספקטיבית של השלכות האסון על אובדן המשאבים של התושבים כתוצאה מפגיעה גופנית, פגיעה ברכוש ופגיעה כלכלית וכן השלכות על בריאותם הנפשית (תסמינים פוסט טראומטיים וחוסן אישי), השלכות על החוסן הקהילתי וכן הערכת הקשר עם ארגוני העזרה השונים שפעלו בעת האירוע ואחריו (שירותי הכבאות, מד"א, מועצה אזורית וכו'). 

השיטה:

המדגם: המחקר התבסס על מידע לגבי הערכת המצב בשתי נקודות זמן מכמחצית מתושבי היישוב (המדגם כלל 56 מחברי היישוב שהם 43.75% מכלל תושבי היישוב הבוגרים (21 ומעלה) שחיו ביישוב בזמן השריפה).  כלי המדידה: שאלון שכלל פרטים דמוגרפיים, אינפורמציה לגבי החשיפה לשריפה, אובדן המשאבים החומריים, אובדן משאבים פסיכולוגיים (רמת תסמינים טראומטיים כפי שהוארכו לחודש הראשון לאחר האירוע ובעת איסוף הנתונים, חוסן אישי כפי שהוערך בשתי נקודות הזמן), תפיסת החוסן הקהילתי בשתי נקודות הזמן והערכת תפקודם של ארגונים שונים שהיו מעורבים באירוע.

איסוף הנתונים: נעשה במספר דרכים: א. בראיון טלפוני עם החוקרת, ב. בדואר אלקטרוני, ג. בתפוצה כללית לחברי היישוב דרך מנהיגות הקהילה. האיסוף התבצע 14-18 חודשים לאחר השריפה (חלק מהדחייה נבעה ממגיפת הקורונה), מעבר לשאלון נרשמו כל התיאורים, ההערות והמחשבות שהנחקרים הוסיפו בעל פה וכן תיאורים שניתנו בראיונות עומק שנעשו עם שני בעלי תפקידים מרכזיים ביישוב.

ניתוח הנתונים: סטטיסטיקה תיאורית והסקית וניתוח תמטי של הדברים שנאמרו על ידי הנחקרים בעת הראיון. 

תוצאות המחקר:

סיכום תוצאות המחקר מאורגן בהתייחסות לנושאים הבאים:

1. אובדן משתנים חומריים: רוב תושבי מבוא מודיעים איבדו את ביתם ו/או הרכוש שבתוכו. רבים מהתושבים מציינים שמעבר לאובדן הבית או הרכוש שבתוכו איבדו גם מחסנים, מבנים ששימשו לעסקים. היו מעט פגיעות גופניות לעומת פגיעות רכוש ופגיעות כלכליות שמעל 60% מהאוכלוסייה נפגעה מהם.

2. אובדן משתנים פסיכולוגיים:

א. תסמינים טראומטיים:

• חודש לאחר האירוע רמת התסמינים הטראומטיים מצביעה על פגיעה בינונית עד גבוהה, דבר שנתפש נורמטיבי עד שישה שבועות שלאחר האירוע. עם זאת, שנה לאחר הארוע (14-18 חודשים) רמת התסמינים הטראומטיים יורדת מתחת לקו המוגדר כפגיעה. הדבר מצביע על חוסן נפשי של מרבית הנפגעים.
• נשים מדווחות על רמת תסמינים טראומטיים גבוהים מאלו של הגברים בהתייחסות לשני הזמנים. רמת התסמינים הטראומטיים של הנשים נשארת בינונית גבוהה גם בהתייחסות לזמן 2.
• המנבאים של תסמינים טראומטיים חודש לאחר האירוע הם: מגדר, פגיעה כלכלית וחוסן אישי. המנבאים של תסמינים טראומטיים 14-18 חודש לאחר האירוע הם: מגדר, תסמינים טראומטיים בזמן 1 (חודש לאחר האירוע), פגיעה גופנית וחוסן קהילתי.
• עלו טענות על כך שהמועצה לא הציעה טיפול הולם למצב הנפשי של הרבה תושבים שהיו זקוקים לכך.

ב. חוסן אישי:

התושבים דיווחו על חוסן אישי בינוני גבוה בהתייחסות לשני הזמנים (בין 2.73-2.98, על סולם של 0-4). לא היה הבדל משמעותי בין שני הזמנים ולא היה הבדל בין המגדרים.

3. משאבים קהילתיים:

• תפיסת החוסן הקהילתי בשני הזמנים הייתה בינונית- נמוכה (2.87 ו-2.78 בהתאמה).
• הירידה בתפיסת החוסן הקהילתי בין זמן 1 (חודש לאחר השריפה) וזמן 2 (14-18 חודשים לאחר השריפה) לא הייתה מובהקת מבחינה סטטיסטית).
• מכל תת הסולמות, תחושת השייכות הייתה הגבוהה ביותר (ברמה בינונית גבוהה: 3.89 ו-3.75). הירידה בתחושת השייכות בזמן 2 נובעת כנראה מהעובדה שהקהילה הייתה מפוזרת במשך תקופה ארוכה במקומות שונים בארץ.
• הנשים דיווחו על תפיסת חוסן קהילתי גבוהה יותר מזו של הגברים.
• בניתוח התמטי הרבה מהמשתתפים תארו את מצב היישוב טרום האירוע כמורכב: א. יש סכסוך מתמשך עם רמ"י לגבי מעמדו של היישוב (מושב מול יישוב קהילתי) דבר שגרם לאובדן נחלות של חלק מהתושבים. ב. המייסדים, חסידי הרב קרליבך שתוארו כ"היפים" שלא האמינו בממסד ולא ידעו להיעזר בצורה יעילה בגורמים במדינה ובמועצה. עלה פער בין דור המייסדים והדור השני שהתבטא בביקורת הדדית על ההתנהלות. ג. לגבי ההתנהלות באירוע, הדברים היו מגוונים - חלק ציינו התנהלות טובה ואחרים ביקרו. ד. לאחר האירוע, התקופה שבה הקהילה הייתה ביחד בחפץ חיים נתפסה כתקופה בה החוסן הקהילתי ותחושת היחד התחזקו. לאחריה- רוב אלו שחלקו את הרגשתם דיברו על התפרקות הקהילה. ה. עם תחילת החזרה לאחר מעל 14 חודש חלק מהמרואיינים רואים בשריפה כ"עין מתנה" שניתנה על ידי הקב"ה או הרב קרליבך שתשפר את היישוב ותגרום להכרה על ידי מוסדות המדינה. לצד התקווה יש חשש כבד שהתושבים לא ידעו לנצל זאת ושוב מוסדות המדינה "ישימו להם רגליים".

4. הערכת תפקודן של המערכות הפורמאליות והבלתי פורמאליות שהיו מעורבות באירוע: שירותי הכבאות: ביקורת על רמת המוכנות ורמת התפקוד בשעת האירוע. לא נאמר שום דבר חיובי על ההתנהלות של שירותי הכבאות. המועצה האזורית: הדברים שהתייחסו לתקופה המיידית לאחר השריפה היו חיוביים ביותר אך בהמשך רוב התיאורים לגבי ההתנהלות והקשר עם המועצה היו שליליים. מכלל התיאורים עולה תחושה של ריחוק וניתוק בין המועצה האזורית לתושבים. מבין הדברים שמביאים המשתתפים ישנם תיאורי דחייה מצד המועצה, חוסר מקצועיות, חוסר הגינות וזלזול בתושבים. התיאורים המציגים התנהלות מקצועית של המועצה עולים בעיקר מנחקר שהוא דמות מפתח ביישוב אך אינו חבר ביישוב. משטרה: עולה ביקורת על כך שהתיק נסגר ולא נבדקה האפשרות שההצתה הייתה פעולת טרור מכוונת, למרות שהדבר נאמר על ידי מספר כבאים. דבר שפגע בפיצויים שהתושבים היו אמורים לקבל אילו נבדקה לעומק אפשרות זו ונמצאה נכונה. גופים התנדבותיים: הרבה הערכה וביקורת חיובית. טענות שהעזרה הייתה צריכה להינתן על ידי הממסד ולא על ידי גופים אלו.

המלצות:

חשוב לציין שההמלצות מתייחסות לאופיו של היישוב מבוא מודיעים שמושפע גם מהמאבק המתמשך עם רשות מקרקעי ישראל, דבר שמגביר את חוסר האמון בממסד ובמערכות שונות של המדינה והשלטון המקומי. לפיכך, ההכללה ליישובים ומקומות אחרים דורשת התאמה.

שירותי כבאות:

• בעת ההיערכות למצב חירום ביישוב שבקרבתו עלולות לפרוץ שריפות חשוב להתייחס לא רק לנושאים הטכניים (מי עושה איך ומה) אלא גם לאופי התושבים באזור. לכן בתהליך הכנת התרגיל יש להיפגש עם הועד המקומי ו/או גורמים בשלטון המקומי (מועצה אזורית) שמכירים את אופי היישוב ותושביו ולבדוק כיצד לבצע את ההכנה בצורה שתתאים ותהיה מקובלת גם על התושבים. היו דיווחים חוזרים שבמהלך האירוע צוות הכבאות שיתף וקבע בפני התושבים שלאור מאפייני השריפה מדובר בהצתה/זדון. בסופו של דבר האירוע סווג כאסון טבע, יש לכך משמעות כלכלית-פוליטית וזה פגע באמון התושבים במערכות החוץ (מועצה-מדינה-ממשלה) ועורר אכזבה ותחושות קשות מאוד בקרב התושבים. המלצתנו היא להנחות את צוות הכיבוי כי אין לשוחח עם האזרחים על מאפייני/השערות האירוע.
• מובן שתוצאות שריפה שגורמות לנזק, ועוד בעוצמה כפי שהייתה במבוא מודיעים, גורמות לביקורת קשה כלפי הכבאים. לאור הדברים שנאמרו יש מקום לאחר השריפה למפגש של התושבים עם שרותי הכבאות שתיפתח בתיאור והסבר של הכבאים שיכלול: תיאור האתגרים שעמדו מול הכבאים בשריפה הנוכחית, אתגרים שעמדו בתחילת השריפה ותוך התפתחותה והדרך בה התמודדו לאורך השריפה, כולל דברים שהצליחו ודברים שלא. לאחר מכן לתת לתושבים אפשרות לשאול שאלות ולבסוף גם להביע את הרגשתם. חשוב להכין את הכבאים שבשיחה כזאת יעלה כעס כלפיהם וביקורת, מאחר והתושבים כועסים על מה שקרה והכבאים הם "האוביקט" שעליו הם יכולים להוציא את זעמם על מה שקרה. הכנה מסוג זה צריכה להיעשות על ידי אנשי מקצוע המומחים בתחום, כמו למשל, עובדים סוציאליים קהילתיים או פסיכולוגים חברתיים/ארגוניים. כמו כן, צריך לבדוק דרך בה הכבאים לא יפגעו אישית או מקצועית בעקבות שיחה מסוג זה (לדוגמא: העלאת כתבי אישום). מטרת שיחה כזאת היא לדאוג לרווחת התושבים על ידי מתן מידע מקצועי. מידע מסוג זה עשוי להוריד כעסים ולהעלות את האמון של התושבים בממסד דבר שעשוי לחזק את החוסן האישי ולהוריד את רמת התסמינים הטראומטיים.

המשטרה: 

אחת התחושות הקשות שעלו הייתה שהמשטרה סגרה מהר מדי את תיק החקירה ולא בדקה לעומק האם השריפה הייתה  אירוע טרור. כפי שנאמר בסעיף הקודם לגבי הכבאים, חשוב שגם המשטרה תיתן מידע לציבור. כמובן רק בהתייחסות לאספקטים שניתן לפתוח אותם לציבור.

ממשלה/ מדינה:

במקרה של נזקי שריפה ברמה שהייתה במבוא מודיעים (ואף פחות ממנה) רצוי שיבוא גורם ממשלתי - השר לביטחון פנים האחראי על שירותי הכבאות והמשטרה ושר הרווחה והשירותים החברתיים, להקשיב, לשמוע את דרישות וטענות התושבים ולבדוק כיצד ניתן לטפל בבקשותיהם. דבר זה יכול להוריד את תחושת חוסר האמון בממסד וליצור הרגשה שהשלטון אינו אדיש למה שקרה. הממשלה היא זו שצריכה להפעיל גוף שיתכלל את כל האירוע והשיקום - כמו שדרוג של רשות החירום הלאומית, שתהיינה לו הגדרות ברורות לאירועי חירום שונים.

מועצה אזורית:

• באזורים גיאוגרפיים מיוערים, כמו מבוא מודיעים, אשר חשופים לשריפות מומלץ, שבתרגולים הנעשים בעת שיגרה יהיה גם פיקוח של המועצה האזורית בשיתוף פעולה עם הועד המקומי של היישוב על יישום הפקות הלקחים מתרגילי החירום. היו דיווחים חוזרים על כך שנערכו תרגילי היערכות ומוכנות לחירום בתוך היישוב אשר במהלכם אותרו כשלים ולא טופלו. המועצה צריכה לדרוש את הפרוטוקולים ולבצע מעקב אחר הלקחים ויישומם.
• באזורים מיוערים מומלץ להעלות למודעות התושבים (לא רק צח"י) את הסכנה שבאירועי שריפה אפשריים במיוחד בעונות יבשות, ולפרסם הנחיות וסדר פעולות של מצבים כאלו (למי מודיעים, למי מקשיבים, מה אפשר לקחת מהבית בזמן הפינוי וכו'). יש לחזור על הנחיות אלו במשך השנה כדי שהתושבים יפנימו ויטמיעו אותן, כפי שתושבי עוטף עזה הפנימו והטמיעו הוראות ביטחוניות במשך השנים.
• כאשר מפנים תושבים מהיישוב (במידה ויש מרווח זמן), מומלץ להנחות את התושבים לקחת תיק עם כמה פריטים - החל מבגדים לימים הראשונים מחוץ לבית ועד כמה חפצים קלים בעלי ערך רגשי מיוחד. אמנם הדבר יכול להעלות את רמת הלחץ אבל יכול להקל על ההתמודדות בימים הראשונים לאחר השריפה ובטווח הארוך במידה ויש אובדן של רכוש בעל ערך רגשי.
• המועצה צריכה ללוות את היישוב באופן אינטנסיבי לא רק בעת השריפה או בחודש הראשון לאחריה, אלא עד לשיקום המלא. הליווי צריך להיעשות בשיתוף פעולה עם הועד המקומי של היישוב.
• במידה ורוב הקהילה מפונה מהמקום רצוי לדאוג לשכנם בדרך שתוכל לשמור על הקהילתיות גם באספקט הגיאוגראפי. פיזור הקהילה במקומות רבים בארץ מוריד את תחושת השייכות ומחליש את החוסן הקהילתי.
• לאחר האירוע, עם ההתארגנות הראשונית, חשוב לקיים מפגשים עם עובדים סוציאליים קהילתיים או מומחים בתחום החוסן הקהילתי כדי לאפשר לקהילה ליצור נרטיב קהילתי של האירוע הטראומטי בו באות לידי ביטוי נקודות החוסן בתהליך ההתמודדות של חברי הקהילה באופן אישי וקהילתי. המטרה מעבר לשימור האחדות והשייכות הקהילתית היא לאפשר לקהילה ליצור נרטיב משותף. בנוסף, לא פעם החוויות ממצבי סיכון כמו שריפה מעצימות את נקודות החולשה "מה לא בסדר" דבר שמגביר את תחושת הדחק שקשורה לא פעם בירידה בחוסן האישי ובתפיסת החוסן הקהילתי. לפיכך, יש ליצור סיטואציות עם גורמים שמחוץ ליישוב שיוכלו להצביע על נקודות החוסן בתוך תיאורי התושבים, שמוצנעות לא פעם בגין עוצמת הקשיים.
• חשוב שהעובדים הסוציאליים של המועצה יפגשו בשנה הראשונה לאחר האירוע (או עד לשיקום) עם כל משפחה בנפרד (במיוחד כשמדובר ביישובים קטנים). המטרה של מפגשים אלו - ליצור תחושה שלממסד אכפת מהתושבים. במפגשים אלו על העובדים לבדוק צרכים של משפחות ולראות אם יש צורך בפעולות תיווך עם גורמים שונים לסיפוק הצרכים. בנוסף, ממחקר שנעשה לגבי התמודדות של אנשים החיים בעוני עם הקורונה נמצא שעצם ההתעניינות של העובד גם אם לא עלה צורך ספציפי מסוים הייתה גורם תמיכה משמעותי. תמיכה חברתית נמצאה כגורם ממתן אפשרות לפיתוח תסמינים פוסט טראומטיים במחקרים רבים שנערכו בארץ ובעולם בארבעים השנים האחרונות.
• שליחת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) לאיתור ראשוני של תושבים עם סיכון לפתח תסמינים טראומטיים ולתת טיפול ראשוני למניעת התייצבות של תסמינים פוסט טראומטיים. מתוך ממצאי מחקר זה, רמת התסמינים הטראומטיים כחודש לאחר האירוע מהווה מנבא משמעותי של התייצבות התסמינים הפוסט טראומטיים למשך זמן.
• בכל הפעילויות של המועצה והועד המקומי בעת ההכנה, בעת אירוע החירום ואחריו יש לשים לב לכל התושבים ביישוב כולל אלו שאינם תושבי קבע ואינם בעלי שיוך משפחתי ביישוב, אלא מתגוררים בו בשכירות. היו דיווחים של שוכרים שלאור המצב חוו דחייה של הקהילה וחוסר מענה של המועצה.
• כדי לבצע את ההמלצות המתייחסות למועצה חשוב להקים תא חוסן שיהיה בכוננות תמידית ומידית (אפשר לעשות זאת במתכונת שירותי כוננות צה"לית, שיהיו כמה צוותי חוסן ויעשו סבבי כוננות בניהם לאורך השנה. כאשר הצוות נמצא בכוננות הוא צריך להיות במרחק הגעה ליישובי האזור). תא חוסן צריך להיות מורכב מאנשי מקצוע שעברו הכשרה ייעודית לזמני חירום ובקשר קבוע עם הקהילה גם לא בעיתות חירום. ההכרות הקודמת לאירוע יוצרת קשר ומאפשרת אמון בעת משבר.

 לחצו כאן לדו"ח המלא

Bibliographic details

Kapucu, N. (2012). Disaster and emergency management systems in urban areas. Cities, 29, S41-S49.

Abstract

This article focuses on the factors shaping and constituting governance in urban/metropolitan emergency management. The main focus of the article is the multi-faceted inter-organizational relationships producing shared goals that are practiced at the local level, and specifically within the context of county-level metropolitan emergency management. The article presents a conceptual understanding of the governance concept, a brief summary of related research in the context of emergency management, and an example of the Orlando Metropolitan Area in the State of Florida for practical purposes.

Webpage link: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0264275111001387

Bibliographic details

Kapucu, N., & Özerdem, A. (2011). Managing emergencies and crises. Jones & Bartlett Publishers.

Link to book info

פרטים ביבליוגרפים

גיא מור (עורך), גבי לבל וארנון אביטל (עורכי משנה)(יוני 2018), מדריך לניהול סיכונים ברגולציה ובמדיניות ציבורית, משרד ראש הממשלה

תקציר

 ממשלות עוסקות בהגנה על הציבור מפני סיכונים. הסיכונים לציבור מגוונים: בריאותיים, חברתיים, כלכליים, בטיחותיים וסביבתיים. לכן חשוב שהממשלה תנהל סיכונים בצורה יעילה ואפקטיבית ותביא בחשבון את כל ההשלכות של המדיניות הציבורית אותה היא מנהיגה.
מדריך זה מיועד לסייע למקבלי החלטות להתמודד עם סיכונים ציבוריים. גיבוש רגולציה ומדיניות ציבורית על בסיס ניהול סיכונים מאפשר להגן טוב יותר על הציבור, לפעול בצורה יעילה יותר ולצמצם את העלויות שמוטלות על האזרחים ועל העסקים.
המטרה המרכזית של המדריך היא להבטיח קיומם של תהליכי קבלת החלטות מיטביים בנוגע להתמודדות עם סיכונים. בנוסף, המדריך מסייע להשיג יותר עקביות, אחידות ושקיפות בקבלת החלטות ממשלתיות.
השיטה המוצגת במדריך מהווה פיתוח של שיטות לניהול סיכונים של ממשלות במדינות מערביות (בראשן ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה) ושל תורה שפותחה בארגונים בין-לאומיים כמו ה-OECD וה-EU.

הפרק הראשון של המדריך מציג את עקרונות היסוד של שיטת ניהול הסיכונים הציבוריים. הפרק השני עוסק בניהול סיכונים בקביעת רגולציה ובקביעת מדיניות ציבורית. הפרק השלישי מתמקד בניהול סיכונים לצורך פיקוח ואכיפה על ציות להוראות.

קישור למדריך: https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/risk_management/he/logo_Files_Guide171018-1.pdf

Bibliographic details:

Gidron, Y., Levy, E., Farchi, M., & Rapaport, C. (2021). Effects of an automatized psychological inoculation (PI) intervention on anxiety, resilience and adherence to COVID-19 recommendations. Psychology & Health, 1-14.

Abstract:

Objectives: The covid-19 pandemic calls for adherence to multiple health behaviours. While authorities mostly use health information to deal with these issues, such an approach may be insufficient. This study examined the effects of a cognitive method, namely psychological inoculation (PI) + health information (experimental) versus health information alone (control) on anxiety, resilience and adherence. Design: A randomized controlled trial was used. Participants were assigned to the experimental or control conditions, all provided on an automatized computerized system. Main outcome measures: These included anxiety, adherence to the Covid-19 Israeli health ministry’s recommendations, and mental resilience. Participants were assessed before, immediately after and a week after the interventions. Results: Controls increased only in adherence at 1 week compared to baseline. In contrast, those in the PI increased in resilience and adherence and reported lower anxiety immediately after treatment compared to baseline levels. In the PI condition, degree of refuting challenging sentences correlated with less anxiety. Conclusions: Results showed better immediate improvements in anxiety, resilience and intention to adhere in the experimental condition compare to the controls. Authorities may wish to add PI to help the public deal with the effects of such a pandemic and to increase adherence to health recommendations.

Webpage: https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/08870446.2021.1984485

Bibliographic details:

Ballada, C. J. A., Aruta, J. J. B. R., Callueng, C. M., Antazo, B. G., Kimhi, S., Reinert, M., ... & Verdu, F. C. Bouncing back from COVID‐19: Individual and ecological factors influence national resilience in adults from Israel, the Philippines, and Brazil. Journal of Community & Applied Social Psychology.

Abstract:

One way that countries may differ in responding to the COVID-19 pandemic is how they withstand extreme adversity while maintaining their societal values and institutions. This study explored national resilience in Israel, the Philippines, and Brazil during the COVID-19 pandemic. Using Crisis in Context Theory, cross-national understanding of national resilience was examined by assessing measurement models, exploring country differences in perceptions, and determining its predictors. Data from an internationally diverse sample of 1,587 adults were collected using multiple measures and subsequently subjected to various analytical strategies. Results on the factor structure of NR-13 demonstrated acceptable fit of both first-order and higher-order models for each country, with generally high factor loadings. However, measurement invariance was only supported at the configural level for the first-order model. Among the three countries, national resilience was highest in Israel, followed by the Philippines, and lowest in Brazil. Taken collectively, both individual and ecological variables contributed a significant variance in national resilience in each country. Community resilience, quality of life, and perceived threats were consistently strong predictors of national resilience across countries. Results are discussed.

Webpage: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/casp.2569