Gesser-Edelsburg et al. (2020). Analysis of public perception of the Israeli government’s early emergency instructions regarding COVID-19: online survey study.
Bibliographic details:
Gesser-Edelsburg, A., Cohen, R., Hijazi, R., & Shahbari, N. A. E. (2020). Analysis of public perception of the Israeli government’s early emergency instructions regarding COVID-19: online survey study. Journal of medical Internet research, 22(5), e19370.
Abstract:
Background: On March 11, 2020, the World Health Organization (WHO) officially declared coronavirus disease (COVID-19) to be a pandemic. This posed challenges to many countries, prominent among which is communication with the public to gain their cooperation. Israel faces different challenges from other countries in its management of the COVID-19 crisis because it is in the midst of a deep constitutional crisis.
Objective: The objective of this paper was to examine the response of the Israeli public to the government’s emergency instructions regarding the pandemic in terms of correlations between overall risk perception and crisis management; overall risk perception and economic threat perception; crisis management and compliance with behavioral guidelines; and crisis management and economic threat perception. We also made comparisons between crisis management and spokesperson credibility and between crisis management and the credibility of information sources.
Methods: The sample was established using an online survey that enabled rapid and effective distribution of an online questionnaire during the COVID-19 crisis. The self-selection online survey method of nonprobability sampling was used to recruit participants (N=1056) through social network posts asking the general public (aged ≥18 years) to answer the survey.
Results: Participants aged ≥65 years perceived higher personal risk compared to those aged 18-30 years (mean difference 0.33, 95% CI 0.04-0.61) and those aged 46-64 years (mean difference 0.38, 95% CI 0.12-0.64). Significant correlations were found between overall risk perception and attitudes toward crisis management (r=0.19, P<.001), overall risk perception and economic threat perception (r=0.22, P<.001), attitudes toward crisis management and compliance with behavioral guidelines (r=0.15, P<.001), and attitudes toward crisis management and economic threat perception (r=–0.15, P<.001). Participants who perceived that the prime minister was the most credible spokesperson evaluated the crisis management significantly higher than all other groups. The crisis management was evaluated significantly lower by participants who stated that infectious disease specialists were the most credible spokespersons. Participants for whom the Ministry of Health website was the most credible source of information evaluated the crisis management higher than all other groups. Participants for whom scientific articles were the most credible source of information evaluated the crisis management lower than those who perceived that the WHO/Centers for Disease Control and Prevention websites or Ministry of Health/hospital websites and health care workers were the most credible.
Conclusions: The higher the public trust and evaluation of crisis management, the greater the compliance of the public with guidelines. It was also found that crisis management and information cannot be approached in the same way for the overall public. Furthermore, unlike other epidemics, the COVID-19 crisis has widespread economic and social consequences; therefore, it is impossible to focus only on health risks without communicating economic and social risks as well.
Webpage: https://www.jmir.org/2020/5/e19370/
Gesser-Edelsburg, A., Cohen, R., & Diamant, A. (2019). Experts’ Views on the Gaps in Public Health Emergency Preparedness in Israel: A Qualitative Case Study.
Bibliographic details:
Gesser-Edelsburg, A., Cohen, R., & Diamant, A. (2019). Experts’ Views on the Gaps in Public Health Emergency Preparedness in Israel: A Qualitative Case Study. Disaster medicine and public health preparedness, 1-8.
Abstract:
Background: Despite the significant improvement in all components of preparedness in the past decade, there are still gaps between the guidelines and the reality on the ground. The purpose of this study is to explore how Israeli public health and emergency medicine experts perceive the demands for health organization emergency preparedness and the actual practice.
Methods: Qualitative phenomenological research. We interviewed 22 Israeli public health and emergency medicine experts face-to-face and conducted a content analysis.
Results: The findings revealed barriers in the following areas: preparation and readiness of hospitals, preparedness and readiness in the community, connection between the community and the hospital, inter-agency coordination and interface, interdisciplinary integration, preparedness resources, postcrisis evaluation, assimilating smart technologies, information accessibility, and communication.
Conclusions: To reduce the gap between theory and practice, retrospective research and evaluation must be included to learn in depth what strategies and resources should be used during a health crisis. Likewise, profiles should be constructed and the community should be segmented in order to design resilience programs and accommodate information to subpopulations.
Gesser-Edelsburg, A. (2021). Using Narrative Evidence to Convey Health Information on Social Media: The Case of COVID-19
Bibliographic details:
Gesser-Edelsburg, A. (2021). Using Narrative Evidence to Convey Health Information on Social Media: The Case of COVID-19. Journal of Medical Internet Research, 23(3), e24948.
Abstract:
During disease outbreaks or pandemics, policy makers must convey information to the public for informative purposes (eg, morbidity or mortality rates). They must also motivate members of the public to cooperate with the guidelines, specifically by changing their usual behavior. Policy makers have traditionally adopted a didactic and formalistic stance by conveying dry, statistics-based health information to the public. They have not yet considered the alternative of providing health information in the form of narrative evidence, using stories that address both cognitive and emotional aspects. The aim of this viewpoint paper is to introduce policy makers to the advantages of using narrative evidence to provide health information during a disease outbreak or pandemic such as COVID-19. Throughout human history, authorities have tended to employ apocalyptic narratives during disease outbreaks or pandemics. This viewpoint paper proposes an alternative coping narrative that includes the following components: segmentation; barrier reduction; role models; empathy and support; strengthening self-efficacy, community efficacy, and coping tools; preventing stigmatization of at-risk populations; and communicating uncertainty. It also discusses five conditions for using narrative evidence to produce an effective communication campaign on social media: (1) identifying narratives that reveal the needs, personal experiences, and questions of different subgroups to tailor messaging to produce targeted behavioral change; (2) providing separate and distinct treatment of each information unit or theory that arises on social networks; (3) identifying positive deviants who found creative solutions for stress during the COVID-19 crisis not found by other members of the community; (4) creating different stories of coping; and (5) maintaining a dialogue with population subgroups (eg, skeptical and hesitant groups). The paper concludes by proposing criteria for evaluating the effectiveness of a narrative.
Webpage: https://www.jmir.org/2021/3/e24948
Gesser-Edelsburg, A., Cohen, R., Shahbari, N. A. E., & Hijazi, R. (2020). A mixed-methods sequential explanatory design comparison between COVID-19 infection control guidelines’ applicability and their protective value as perceived by Israeli healthc
Bibliographic details:
Gesser-Edelsburg, A., Cohen, R., Shahbari, N. A. E., & Hijazi, R. (2020). A mixed-methods sequential explanatory design comparison between COVID-19 infection control guidelines’ applicability and their protective value as perceived by Israeli healthcare workers, and healthcare executives’ response. Antimicrobial Resistance & Infection Control, 9(1), 1-7.
Abstract:
Background: Healthcare workers (HCWs) are on the front line of the COVID-19 outbreak, and their constant exposure to infected patients and contaminated surfaces puts them at risk of acquiring and transmitting the infection. Therefore, they must employ protective measures. In practice, HCWs in Israel were not fully prepared for this sudden COVID-19 outbreak. This research aimed to identify and compare: (1) Israeli HCWs’ perceptions regarding the official COVID-19 guidelines’ applicability and their protective value, and (2) HCWs executives’ response to HWCs’ concern regarding personal protective equipment (PPE) shortage.
Methods: A mixed-methods sequential explanatory design consists of: (1) An online survey of 242 HCWs about the application of the guidelines and PPE, and (2) Personal interviews of 15 HCWs executives regarding PPE shortage and the measures they are taking to address it.
Results: A significant difference between the perceived applicability and protective value was found for most of the guidelines. Some of the guidelines were perceived as more applicable than protective (hand hygiene, signage at entrance, alcohol rub sanitizers at entrance, and mask for contact with symptomatic patients). Other were perceived as less applicable than protective (prohibited gathering of over 10 people, maintaining a distance of 2 m’, and remote services).
Conclusions: HCWs need the support of the healthcare authorities not only to provide missing equipment, but also to communicate the risk to them. Conveying the information with full transparency, while addressing the uncertainty element and engaging the HCWs in evaluating the guidelines, are critical for establishing trust.
Webpage: https://aricjournal.biomedcentral.com/articles/10.1186/s13756-020-00812-8
Padan, C., & Gal, R. (2020). A Multi-dimensional Matrix for Better Defining and Conceptualizing Resilience.
Bibliographic details:
Padan, C., & Gal, R. (2020). A Multi-dimensional Matrix for Better Defining and Conceptualizing Resilience. Connections QJ 19 no. 3 (2020): 33-46
https://doi.org/10.11610/Connections.19.3.02
Abstract:
The emerging challenges for the resilience of nations and societies, as well as for communities and individuals, are numerous and diverse. Nevertheless, the multiplicity of definitions existing in the literature for resilience, as well as the discrepancies between them, make it difficult to evaluate, operationalize, or to compare resilience research findings across studies. The purpose of the current article is to provide a coherent and general definition for the term resilience and other sub-types of this general concept. This will be achieved through presenting a two-dimensional matrix, divided into four content categories (social, economic, political, and military) and three level categories (individual, community, and State). The recent COVID-19 pandemic may advocate Global as a fourth level, yet its full implication is too premature to be assessed. The proposed matrix generates twelve cells, which present twelve different sub-types of resilience. Subsequently, this matrix can be used for a comprehensive definition of resilience and its sub-types, as well as for possible assessments of resilience at its various facesץ
Link: https://procon.bg/bg/system/files/19.3.02_padan_and_gal.pdf
פדן, כ. וגל, ר. (2020) . הצעה למסגרת רב־ממדית להגדרת המושג "חוסן"
פרטים בבליוגרפיים:
פדן, כרמית וגל, ראובן (2020) . הצעה למסגרת רב־ממדית להגדרת המושג "חוסן". חוסן לאומי, פוליטיקה וחברה גיליון 2 ,מס' 1 ,אביב 2020 ,עמ' 41-*78*
תקציר:
האתגרים שיש להם זיקה למידת החוסן של חברות, מדינות, קהילות ויחידים הם רבים ומגוונים – החל באירועי טרור או מלחמות, שמקורם במעשי ידי אדם, וכלה בשיטפונות, רעידות אדמה ואירועים אחרים, שמקורם בטבע. בהתאמה לכך, ספרות המחקר שעוסקת במושג "חוסן" )resilience )היא רחבה ומגוונת, ובין השאר היא כוללת גישות אקולוגיות, פסיכולוגיות, סוציולוגיות, היסטוריות, כלכליות ופוליטיות. גישות אלו שונות זו מזו ונבדלות גם בתוך עצמן, ומוקדי הניתוח שלהן מגוונים אף הם – החל ברובד שמתמקד ביחיד וכלה ברובד שבוחן את החברה בכללותה. ריבוי ההגדרות והיעדר ההתאמה ביניהן מקשים על ההערכה, האופרציונליזציה וההשוואה בין ממצאי מחקרים שונים הדנים בחוסן. מטרת מאמר זה היא להציע הגדרה מקיפה, אחידה ומגובשת לחוסן ולתתי־הסוגים הנכללים בו. מטרה זו תושג באמצעות הצגת מסגרת )framework )בעלת שני ממדים המחולקת לארבע קטגוריות "תוכן" )חברתי, כלכלי, פוליטי וביטחוני( ולשלוש קטגוריות "רובד" )יחיד, קהילה ולאום(. המסגרת יוצרת 12 תאים המשקפים 12 תתי־סוגים של חוסן. טענת המאמר היא, שמסגרת זו מסייעת ליצור הגדרה רחבה ומקיפה של חוסן, לסוגיו השונים, ושיש בכוחה לתרום להערכה ולמדידה של חוסן בצורותיו השונות.
FEMA, 2020 National Preparedness Report
Bibliographic details:
FEMA, 2020 National Preparedness Report, US department of homeland security, December 22, 2020 [Based on Data of December 31, 2019]
Abstract:
The National Preparedness Report (NPR) summarizes the progress made, and challenges that remain, in building and sustaining the capabilities needed to prevent, protect against, mitigate, respond to, and recover from the threats, hazards, and incidents that pose the greatest risk to the Nation. As a requirement of the Post-Katrina Emergency Management Reform Act (PKEMRA) of 2006, and as a key element of the National Preparedness System, this annual report offers all levels of government, the private and nonprofit ectors, and the public practical insights into preparedness that support decisions about program priorities, resource allocation, and actions that can create more resilient communities.
The NPR includes analysis based on data available as of December 31, 2019, that helps decision-makers understand the risks facing the Nation and the country’s ability to address those risks. Additionally, the report includes content that can inspire action and identify areas of focus. The report provides an annual picture of the risks the Nation faces; the capabilities the Nation has—and needs—to prepare for those risks; and data-driven analysis of current, critical considerations in emergency management.
Link: https://www.fema.gov/sites/default/files/documents/fema_2020-national-preparedness-report.pdf
National Academies of Sciences, Engineering, and Medicine. 2021. Enhancing Community Resilience through Social Capital and Social Connectedness
Bibliographic details:
National Academies of Sciences, Engineering, and Medicine. 2021. Enhancing Community Resilience through Social Capital and Social Connectedness: Stronger Together!. Washington, DC: The National Academies Press. https://doi.org/10.17226/26123.
Abstract:
Disasters caused by natural hazards and other large-scale emergencies are devastating communities in the United States. These events harm individuals, families, communities, and the entire country, including its economy and the federal budget. This report identifies applied research topics, information, and expertise that can inform action and opportunities within the natural hazard mitigation and resilience fields with the goal of reducing the immense human and financial toll of disasters.
לקראת דוקטורינה להסדרה חוקית-רגולטורית של ההתמודדות עם מצבי חירום בישראל
לקראת דוקטורינה להסדרה חוקית-רגולטורית של ההתמודדות עם מצבי חירום בישראל
חוקרים ראשיים:
פרופסור עלי זלצברגר (הפקולטה למשפטים ומרכז מינרווה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון, אוניברסיטת חיפה), פרופסור שלמה מזרחי (מדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה), דוקטור רוברט נוייפלד (פוסט-דוקטורנט, מרכז הידע והמחקר הלאומי בנושא חירום ומרכז מינרווה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון) וגב׳ דנה קרופ (עוזרת מחקר, מדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה)
משבר הקורונה חשף את העדרה של דוקטרינה ישראלית סדורה להיערכות, ניהול והבראה ממצבי חירום ואת קיומם של פערים בהסדרה המוסדית והרגולטורית של תחום החירום בישראל. חלק ניכר מהפערים הקיימים הינו מוכר למקבלי ההחלטות ועלה, בין במישרין ובין בהקשרי מצבי חירום אחרים, בדוחות הרבים שעסקו בתחום היערכותה של מדינת ישראל למצבי חירום מסוגים שונים. ואולם, חרף האיומים הרבים על מדינת ישראל וחרף חלוף הזמן הרב מאז התבררו הפערים בתחום ההיערכות לחירום בהקשרים השונים, מתקשה מדינת ישראל להסדיר תפיסה אינטגרטיבית בתחום ההיערכות לחירום, המסדירה את תהליכי ההיערכות לאירועי חירום, המענה להם והשיקום מאירועי חירום, תפישה, המבוססת על דוקטרינה סדורה, מבנה מוסדי מתאים והליכי קבלת החלטות המעוגנים כולם בחקיקה.
הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בפערים רגולטוריים משמעותיים. מדינת ישראל עודנה נשענת על רגולציה המתבססת בחלקים ניכרים מתוכה על חקיקה מראשית ימיה של המדינה. תזכירי חוק ממשלתיים והצעות חוק שקודמו בכדי לתת מענה לפערים אלה לא הבשילו לחקיקה שלמה, ובכל מקרה – מרביתם היו, לכשעצמן, תוצר של פשרות ארגוניות ולא היה בכוחן מלכתחילה לספק את המענה השלם הנדרש למדינת ישראל. בנושא זה ישראל מפגרת אחרי חלק ניכר ממדינות העולם בהן יש חקיקת חירום כוללת ועדכנית ולצדה מערכת מוסדית להכנה, ניהול והבראה מחירום.
מטרתו של מחקר זה הייתה להצביע על מצבה הגרוע של ישראל בהשוואה למדינות אחרות, לברר את הטעמים לקיומם של פערים אלה: מדוע, חרף מרכזיות סוגיית החירום בישראל וחשיבותו, לא בשלה דוקטרינה ישראלית שלמה, הבאה לידי ביטוי באופן מלא ברגולציה ראויה, למענה לתחום החירום בישראל, למפות את הכשלים המרכזיים במצב הקיים, ולהציע מודל אפשרי שייתן מענה לכשלים אלה.
המחקר נסמך על סדרת ראיונות שקוימו עם בכירים, בעבר ובהווה, בתחום המענה לחירום בישראל, על ניתוח של הדוחות השונים העוסקים להיערכות בחירום (כגון דוחות מבקר המדינה) ועל ראיונות שנערכו במסגרת מחקר הממוקד לתחום ההיערכות לרעידות אדמה בישראל. עוד נשען המחקר על מחקר השוואתי של התחום למדינות אחרות (בין השאר - בריטניה, ניו זילנד ויפן).
הכשלים והפערים המרכזיים שאותרו
הפערים והכשלים המרכזיים הקיימים בישראל בתחום ההיערכות והמענה לחירום הם פועל יוצא של שני טעמים מרכזיים, השלובים זה בזה:
-
העדר דוקטרינה כוללת למענה לתחום החירום – לישראל אין דוקטרינה שלמה להיערכות ולמענה לסוגים השונים של מצבי חירום, הלוקחת בחשבון את העובדה שמצב חירום הינו רב מערכתי, מחייב ניהול בראייה מרכזית ותהליכים לאומיים סדורים המאפשרים היערכות למשבר, ניהולו ושיקום ממנו. החשיבה המסורתית בישראל התמקדה בעיקר במענה לאיומים ביטחוניים, בעוד שמצבי חירום עשויים לנבוע מגורמים נוספים, כמו משבר הקורונה הנוכחי ואסונות טבע למינהן. גם ההתייחסות לאיומים ביטחוניים נעשתה באופן חסר ביותר. בנוסף, המענה לחירום מחייב ראיה אינטגרטיבית, המשלבת ניהול מקומי ומרכזי ושיתופי פעולה בין מוסדיים, המשקללת את הצרכים השונים של ישראל. במשבר הקורונה, לדוגמה, בלט הצורך בראיה מרכזית והצורך לאזן בין הצרכים הבריאותיים לבין הצרכים הכלכליים.
המחקר מצא, כי בהעדר דוקטרינה כוללת, הרואה לפניה את הסוגים השונים של מצבי החירום והמענה הייחודי הנדרש להם, מתמקד הקשב להיערכות למצבי חירום בישראל בסיכונים הביטחוניים, באופן היוצר הסטה של הקשב לתחום זה ודומיננטיות ארגונית של הגופים העוסקים בתחום זה.
-
העדר תשתית נורמטיבית – ההסדרים החוקתיים והחוקיים בתחום החירום בישראל בנויים כטלאי על טלאי, חלקם ארכאיים וחלקם כלל אינו משקף את המצב בשטח (כך, על פי החוק עלי ספר הגוף האחראי על הכנה וניהול לאסונות הוא ארגון ההגנה האזרחית, בעוד שפיקוד העורף העושה תפקידי הג״א בפועל ורשות החירום הלאומי, אינם מעוגנים בחוק). התשתית הנורמטיבית נדרשת הן לצורך עיגון הדוקטרינה ואחריותם וחובותיהם של הגופים השונים באופן מחייב בחוק והן לצורך מתן סמכויות הנדרשות לגורמים שייקבעו לממש את אחריותם וקביעת פרוצדורות קבלת החלטות ומוסדות מתאימים לכך. הסדרים מרכזיים בשטח לא עוגנו בחוק אלא בהחלטות ממשלה (כמו הקמת רח״ל), ועל כן היו חסרים את "השיניים" הנדרשות לצורך מימוש האחריות. בהעדר הסדרה המבוססת על דוקטרינה, גורמים שונים תופסים את אחריותם באופן שונה, וקיימת השפעה דרמטית של חילופי בעלי תפקידים על תפיסת האחריות של הארגונים השונים המעורבים בתחום החירום ועל מידת מעורבותם והשפעתם בפועיל. כיום, תמונת המצב הרגולטורית רוויה פערים בין האחריות של גופים על פי דין לבין הסמכויות הנתונות להם למימוש אחריותם.
קיומם של אלה מביא, בין השאר לכשלים הפרטניים הבאים:
-
העדר תכנון שיטתי, הצבת יעדים ומטרות – כפועל יוצא מהעדר תפיסה ותהליכים סדורים, המחקר מצא התנהלות תגובתית שאינה נערכת על פי מתודולוגיות שיטתיות לתכנון אסטרטגי של התנהלות השלטון המרכזי, השלטון המקומי ושאר הגופים המעורבים בנושא בטחון העורף בחרום, כולל החברה האזרחית.
-
ליקויים במערך הארגוני – היקף תשומת הלב הארגונית והקצאת המשאבים לתחום החירום משתנה בין הגופים, לרוב בהתאם למידת מודעותם של מנהלים לנושא, וקיימים פערים ארגוניים הנובעים בהיערכות אליו. מעבר לכך, לא תמיד הגורמים בידם הופקדה אחריות, או התופסים עצמם כאחראים, ממוקמים בהכרח במסגרת המאפשרת להם מימוש אחריות זו.
-
חוסר תאום וחוסר בנשיאה באחריות – בהעדר הסדרה רגולטורית שלמה, ישנם מקרים בהם גופים מגלגלים אחריות מהאחד לאחר.
-
העדר יכולת לממש אחריות – גם כאשר הוסדרה אחריותם של גורמים שונים, לעיתים הם חסרים את הסמכות הנדרשת לממש אחריותם. דוגמה לכך היא בפערים אצל ראשי הרשויות, המהווים את "לבנת היסוד" במענה לחירום, אולם חסרים כלים למתן המענה הנדרש.
-
כשלים הנובעים מיחסי הגומלין בין גורמים ביורוקרטיים ובין גורמים פוליטיים לגורמים בירוקרטיים – מאבקי כוחות מאפיינים את תחום ההיערכות לחירום, כדוגמת מאבקי הכוחות בין רח"ל לבין פקע"ר, בין משרד הביטחון למשרדים אחרים, בין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי ועוד.
-
חוסר ציות וכשלי יישום וביצוע – קיים פער בין החלטות הממשלה והנחיות בתחום החירום לבין מידת הביצוע שלהן.
תובנות העולות מסקירה השוואתית
כאמור לעיל, ערכנו מחקר השוואתי של 8 מדינות. מחקר זה מעלה שמדינות רבות מתייחסות לחירום באופן שונה עם דוקטרינה ברורה המגובה במוסדות ומעוגנת בחקיקה מפורטת העוסקת בהכנה, ניהול והבראה מאסונות מסוגים שונים. ראויים לציון בעיננו הם ההסדרים בבריטניה ובניו זילנד. ההסדר הבריטי מעניין כיוון שההסדר הישראלי – חוק הגנה אזרחית 1951– שאם ניתן לדבר על חקיקה כללית, זוהי החקיקה בישראל –היה מבוסס על החוק הבריטי, אלא שמאז עברה החקיקה הבריטית גלגולים שונים והחקיקה החדשה מ 2004 משקפת דוקטרינת חירום חדשה ועדכנית.
החוק בניו-זילנד אשר זכה להערכה גבוהה בסקירות של האו"ם וגופים שונים, ראוי לשמש גם כבסיס למודל ישראלי עתידי, הסדר זה שגובש בניו זילנד בשני העשורים האחרונים (ועודכן בעקבות רעידת האדמה הגדולה בקרייסטצ׳רץ) ׳מכונן מוסד ניהול חירום לאומי הכפוף לשר אותו קבעה הממשלה כממונה על חירום, ומוסדות ניהול חירום ברמה מחוזית ומקומית. קביעת תרחישי הייחוס וההיערכות נשענים על תקני ה-ISO המחייבים קיום תהליכים של ניהול סיכונים. לכל אחד ממוסדות אלו וגופי חירום נוספים חובות הכנת תוכניות חירום אחת לתקופה ופעילות והתכוננות (כולל מזעור סיכונים) למצבי חירום בהתאם. הכרזת מצב חירום יכולה לעשות ברמות השונות ומקנה סמכויות שונות ומבנה פיקוד ושליטה. עם סיום מצב חירום ניתן להכריז (גם כאן ברמה הלאומית או המקומית) על ״מצב מעבר״ המיועד לתקופת ההבראה ומקנה סמכויות מופחתות מאלו המוקנות במצב חירום, אך נרחבות מבזמן שגרה..
עקרונות מנחים למענה
לאור אלה, נבקש להציע גיבוש מענה הנשען על מספר עקרונות מנחים:
-
חירום הוא עניין רב מערכתי – אירועי החירום הם אירועים משמעותיים, המשליכים על כלל היבטי החברה והמשק. המענה לחירום מחייב שילוב זרועות של כלל הגופים והרשויות במדינה ברמה הלאומית וברמה המקומית. יתירה מכך, המענה המשולב צריך לכלול גם גופים שאינם חלק מהמסגרת השלטונית הפורמלית, ובכלל זה, המגזר העסקי, המגזר השלישי והאדם הפרטי.
-
ראיה מרכזית וניהול אינטגרטיבי –חיוני כי ניהולו של אירוע חירום יהיה בראיה כוללת (מקומית או לאומית), הלוקחת בחשבון את מגוון ההיבטים הנדרשים והנותנת מענה למכלול הצרכים העולים מניהול החירום. לא אחת עלה, כי טיב המענה בתחום מסוים כרוך בטיב המענה לתחום אחר; כך, כדי להבטיח הספקת מזון בנקודה מסוימת, נדרש לקיים מאגרים/מחסנים, נדרש לספק תובלה, נדרש להבטיח את פעילותם של הגורמים המספקים מזון (כגון סופרמרקטים) ואת נגישותו של הציבור. באותה מידה, גם ההיערכות של כל גוף למימוש אחריותו כרוכה במענה הניתן על ידי גופים אחרים. הראיה המרכזית עשויה גם למנוע אנומליות, כגון חלוקת אחריות מרחבית של גופים שונים, שאינה עומדת בקנה אחד ולפעמים סותרת היערכות של גופים אחרים.
-
מיצוי/איגום משאבים ויכולות – לנוכח מאפייניו החריגים של מצב החירום, אפקטיביות המענה לחירום כרוכה בגיוס כלל יכולותיה ומשאביה של המדינה וניצולם באופן היעיל ביותר.
-
בין שגרה לחירום -
-
"מה שעובד בשגרה הוא שיעבוד בחירום" – ככלל, גוף האמון על המענה השוטף, הוא זה שראוי שייתן את המענה גם בשעות חירום. המענה בשגרה הוא שמקנה את המומחיות הנדרשת, את הבנת הצרכים ואת היכולת לספקם. במרבית המקרים, נכון גם להישען על תשתית לוגיסטית וארגונית שנבנית ממילא בשגרה, במקום לייצר מענה אלטרנטיבי. אין להבין מכך, שבתנאים מסוימים, שאותם ראוי לאפיין, לא יתוגבר המענה הקיים או אף יומר במענה חלופי. אך משמעות הדבר היא עיגון הכנה ותרגולים בכל מוסדות השלטון וכן באגונים ומוסדות נוספים.
-
מענה לשגרה בראיית החירום – קיימת אפקטיביות רבה בבניית מענה לחירום באופן המוטמע כבר בשגרה. רשויות צריכות לשאול עצמן, כיצד המענה הנבנה על ידן לשגרה ישתלב במענה שיידרשו לספק בחירום. לא בכדי, כמה מרעיונות המוצלחים ביותר שגובשו בתחום המענה לחירום, היו כרוכים בשילוב מענה המשתלב בחיי היום יום. כך לדוגמה, פתרון הממ"ד, המהווה חלק אינטגראלי ממרחב המגורים, וכך רעיונות נוספים שהוצגו לנו, כגון הבטחת דרכי גישה חלופיות לשכונות מגורים כבר בתהליכי התכנון, בניית מרחבים ציבוריים וחניונים תת קרקעיים בראיית השימוש בהם בחירום ועוד.
-
הצורך בהסדר הנשען על חקיקה ראשית כוללת ומפורטת המכוננת תהליכי קבלת החלטות ומוסדות ברמה הלאומית וברמה המחוזית/מקומית– נושא זה מפורט בהרחבה כולל מתווה הצעת חוק במסגרת הדו״ח.
-
המענה לחירום מחייב הקצאת משאבים כלל המרואיינים ציינו כי ההיערכות לחירום מחייבת השקעה כספית משמעותית. כדי להבטיח קיומה של השקעה זו, הומלץ על כלים, כגון חיוב משרדים להשקיע מתקציבם בהיערכות לחירום. בנוסף, נטען כי מימון חיצוני פרויקטאלי נוסף מטעם רשות מרכזית בתחום החירום ישמש כקטליזטור משמעותי לקידום היערכות בתחומים המסומנים כחשובים.
-
היערכות לחירום מחייבת מומחיות – חירום הוא מקצוע. היערכות לחירום מחייבת מומחיות, וכל "סוג" של אירוע חירום (אפידמיה, סייבר, מלחמה, רעידות אדמה וכו') עשוי לחייב לכשעצמו מומחיות ספציפית. הגוף המרכזי האחראי על הכנה, ניהול והבראה מחירום, על כן, צריך לכלול מגוון של מומחים מתחומי החירום השונים.
ראו כאן תקציר מנהלים וכאן את הדו"ח המלא
מאמר שהתתפרסם:
Salzberger, Eli. Israel’s Emergency Doctrine, Institutions and Legal Framework, or lack of. in: Adam, K-M und Kropf, G. J. (Hrzg.). (in Berabeitung). Führung in Zeiten der Krise – Katastrophenvorsorge und zivile Krisenbewältigung: deutsch-israelische Erfahrungen, Einsichten und Praktiken, (2022) Nomos Verlag (publication on German. English version is available here)
Picard (2018). Disaster management, risk reduction and international disaster response laws in the Commonwealth
Bibliographic details:
Mary Picard. Disaster management, risk reduction andinternational disaster response laws in the Commonwealth, Commonwealth Law Bulletin (2018), DOI:10.1080/03050718.2017.1439362
Abstract:
This paper considers the existence and use of disaster risk management lawsacross the Commonwealth. It commences by considering approaches to risk management and disaster response. It reviews international and regional dis-aster law, policy and tools. The paper examines national disaster risk man-agement laws through the lens of a typology of laws, based on thecomplexity and scope of the disaster risk reduction and response system. It makes recommendations for Commonwealth countries relating to review of disaster laws, implementation of international frameworks, and the inclusionof disaster risk reduction, recovery, climate change, quality standards and the prevention of sexual and gender-based violence in disaster laws.