All partners logo eng

Daniel Felsenstein and Masha Vernick

Summary

This research tests the moral hazard hypothesis in the insurance market for natural hazards. This states that insurance coverage does not reflect the distribution of natural hazards due to households tending to under-insure as the liability of risk is likely to be borne by others. We use insurance portfolio data (n=~12,000) from a large private insurance company linked to asset (dwelling unit) data from Tax Authority records for the Haifa. We control for housing attributes including price, size, year built, distance to hazards (natural and anthropogenic) and local socio-econ attributes include income and crime. We use spatial econometrics estimating a SAR (spatial autoregression) model to understand the effect of exposure to hazards on maximum insurance coverage (structure and content). Our estimation strategy accounts for selection bias in data (using Heckman procedure), spurious spatial relationships (residuals testing) and issues of identification (using SUR- seemingly unrelated regression). The findings differentiate between structure and content insurance. The former is directly related to dwelling unit attributes such as size, price, number of floors and other house prices in the vicinity. In terms of hazards we find a positive relationship to local crime rates and distance to industry and an inverse relationship to distance to forests. No relationship is established with distance to the centers of simulated earthquakes of different magnitudes. These findings support the hypothesis with respect to the existence to a moral hazard in relation to earthquakes. Policy implications are suggested.

Final report

See publication:
Felsenstein D., Vernick M. and Israeli Y. (2018). Household Insurance Expenditure as an Indicator of Urban Resilience. International Journal of Disaster Risk Reduction 31, 102- 111.  https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S221242091830459X?via%3Dihub

Published in Items

דניאל פלזנשטיין ומאשה ורניק

מחקר זה בוחן את השערת קיומו של סיכון מוסרי בשוק הביטוח של סיכונים טבעיים ואנתרופוגניים. במידה והכיסוי הביטוחי אינו משקף את ההתפלגות המרחבית של הסיכונים אנו מפרשים תוצאה זו כמשקפת סיכון מוסרי שבו משקי בית נוטים לא לבטח את נכסיהם. אנו משתמשים בקובץ ייחודי של פוליסות ביטוח של אחד החברות המרכזיות בשוק באזור חיפה (12000 תיקים) ומחברים מידע זה עם מידע של נכסים מתוך מאגר כרמ"ן של רשות המיסים. אנו משתמשים באמידה אקונומטרית כדי להבין את הקשר בין כיסוי ביטוחי לבין החשיפה לסיכונים (טבעיים אנתרופונגניים). אסטרטגיית האמידה מתחשבת בהטעיית סלקציה במידע, קשרים מרחביים מטעים ושאלות של זיהוי (סיבתיות).
הממצאים מבחינים בין כיסוי מבנה לבין כיסוי תכולה. ביחס לכיסוי מבנה נמצא קשר חיובי בין גובה הכיסוי לבין תכונות הנכס (כגון מחיר, שטח, מספר קומות, מחירים בסביבה וגם קשר ישיר עם קרבה לתעשיה ולפשיעה מקומית. נמצא קשר הפוך עם קרבה ליערות ולא נמצא קשר מובהק למוקד רעידות אדמה מסומלצים בכל המגניטודות. ממצא זה מתפרש כתומך בהשערה המרכזית. מספר צעדי מדיניות אופרטיביים מוצעים.

קישור לדו"ח מסכם

Published in Items

Avigail Newman and Itay Fishhendler

Summary

Despite the prevalence of weather-related agricultural crop insurance, until now there has been no conceptual framework created to understand the determination of insurance thresholds. This report fills this gap with the creation of an archetype for determining insurance thresholds. After comparing the three primary sectors protected by insurance for weather-related events (agriculture, tourism, and urbanism), the researchers analyze the primary elements that compose agricultural crop insurance, as well as variables relevant to the establishment of insurance thresholds. The researchers suggest that the archetype- including the variables and mechanisms that influence crop insurance- be publicized in an accessible manner among insuring and insured parties.

Final report 

See publication:
Newman Cohen, Avigail & Fishhendler, Itay. (2022). An archetype for insurance thresholds for extreme natural events in the agricultural sector. Climate Risk Management, 100434.

Published in Items

אביגיל ניומן ואיתי פישהנדלר

למרות שביטוח יבול חקלאי נגד אירועי מזג אוויר הוא שכיח, עד עכשיו לא נוצרה מסגרת קונספטואלית להבנת קביעת ספי הביטוח. דו"ח זה משלים פער זה עם בניית מודל לקביעת ספי ביטוח. לאחר השוואה בין שלושת הסקטורים העיקריים המוגנים בביטוח נגד אירועי מזג אוויר (חקלאות, תיירות, עירוניות), החוקרים מנתחים את האלמנטים העיקריים המרכיבים את ביטוח היבול החקלאי ואת המשתנים הרלוונטים בקביעת ספי הביטוח. מהדו"ח עולה ההמלצה לפרסם בקרב מספקי ביטוח ומבוטחים (באופן שמובן לציבור) את המשתנים והמנגנונים המשפיעים על ספי ביטוח בסקטור החקלאי.

קישור לדו"ח מסכם

Published in Items

Dr. Eran Vigota-Gadot, Dr. Shlomo Mizrachi, Dr. Nissim Cohen, Dr. Adar Ben-Eliyahu, Dr. Uri Hertz, Dr. Rotem Miller-Mor, and Ms. Efrat Mishori

Summary

In this research, the public was surveyed in order to assess levels of resilience and trust in government institutions during the COVID-19 crisis, as compared with non-crisis time periods. Additionally, the survey identified psychological strategies for handling the crisis among the populous. It also established the public’s prioritization for investing in various emergency organizations. The research finds that trust in political institutions eroded during the COVID-19 crisis. However, trust in bureaucratic institutions and the healthcare system remained stable. Additionally, as the COVID-19 crisis persisted, levels of fear decreased and levels of anger increased. Furthermore, use of mechanisms for emotional regulation among individuals in the population increased.

Policy Recommendations

Based on the research, the following policy recommendations are suggested:

  • Since satisfaction and public trust are influenced by the presence of a threat, when a threat is proven false, it damages public trust. Therefore, it is important to project balanced, well-founded, realistic, and clear forecasts.
  • In order to enlist the cooperation of the public, government agencies must stay highly responsive to the needs and expectations of citizens during times of crisis. Agencies should aim to continue providing the breadth of their regular services.
  • Public trust in governing bodies can be damaged as a result of single high-profile cases (such as high-level public servants violating lockdown regulations), but is built gradually, with significant time and effort. Instances that harm public trust in government institutions should be responded to promptly and appropriately in order to mitigate their damage.
  • The erosion of public commitment and social solidarity suggests that creating governance-based channels at the local- and community-levels will ensure a more effective response for issues that arise during times of crisis.
  • The rise in feelings of anger among the public, alongside the decline in feelings of fear, point to a sense of helplessness and injustice. These feelings create a more aggressive and less empathetic society, which erodes the willingness of citizens to act in the best interest of the state and follow instructions.

Final report (Hebrew)

See publications:

Mizrahi, S., Ben-Eliyahu, A., Cohen, N., Hertz, U., Miller-Mor, R., Mishor, E., & Vigoda-Gadot, E. (2022). Public management during a crisis: when are citizens willing to contribute to institutional emergency preparedness?.Public Management Review, 1-25

Mizrahi, S., Vigoda‐Gadot, E., & Cohen, N. (2021). How well do they manage a crisis? The government's effectiveness during the Covid‐19 pandemic. Public Administration Review, 81(6), 1120-1130.

Mizrahi, S., Vigoda-Gadot, E., & Cohen, N. (2021). Drivers of trust in emergency organizations networks: The role of readiness, threat perceptions and participation in decision making. Public Management Review, 23(2), 233-253. https://doi.org/10.1080/14719037.2019.1674367

Published in Items

פרופ' ערן ויגודה-גדות, פרופ' שלמה מזרחי, פרופ' ניסים כהן, ד"ר אדר בן-אליהו, ד"ר אורי הרץ, ד"ר רותם מילר-מור, גב' אפרת מישור

אמון הציבור בממשל ובגופי המנהל הציבורי הנו מרכיב מרכזי בעוצמתן של מדינות בכלל ומרכיב מרכזי בחוסנה של מדינת ישראל. מטרת מסמך זה לתאר בקצרה את התקדמות המחקר שנערך על ידנו מאז סוף שנת 2018 ועמוק אל תוך התגלגלות משבר הקורונה שתחילתו במרץ 2020. המחקר נערך במרכז לניהול ומדיניות ציבורית של אוניברסיטת חיפה ומבוסס על שיתוף פעולה ותמיכה של מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום היערכות למצבי חירום באוניברסיטת חיפה.

על סמך מחקרים רבים שאנו מקיימים בשני העשורים האחרונים ביחס לחוסן לאומי, אמון במערכות ממשל ומנהל ציבורי ורמת הניהול שלהם ניתן לסכם מספר ממצאים משמעותיים שיכולים להוות כלי תומך החלטות לקובעי מדיניות בקשר שלהם עם הציבור בישראל. ממצאים עיקריים של המחקר

שבוצעו הינם אלה:

1. אמון הציבור בממשל ובמנהל בישראל בתקופת משבר הקורונה נשחק.
2. משבר הקורונה יוצר סדק ברמות האמון ההדדי שבין מוסדות ממשל פוליטיים ובין הציבור. ללא התייחסות רצינית וראויה לתיקונו של סדק כזה בכלים של הגברת תקינות פעולה של מנהיגי הציבור וקובעי המדיניות, השפעתו עלולה להתרחב ולגרום נזקים ארוכי טווח לחברה הישראלית, לחוסנה ולעוצמתה הלאומית.
3. ההבדל ביחס כלפי מערכות פוליטיות מחד ומנהליות מאידך מתחדד בתקופת משבר הקורונה. בעוד שכלפי המערכת הפוליטית מופגן יחס ביקורתי ושלילי למדי, אמון הציבור כלפי גופי המנהל הביצועיים יציב ולעיתים אף עולה.
4. האמון כלפי מערכת הבריאות נותר יציב ואף עולה בתקופת משבר הקורונה.
5. נכון לנקודת זמן זו אין עדיין נתונים מוסמכים להשוואה בין מצבה של ישראל ובין מצב הדמוקרטיות האחרות בעולם ביחס לרמות החוסן הלאומי, האמון וביצועי הממשל והמנהל.
6. המתאם בין אמון לשביעות רצון הציבור משירותים ציבוריים נותר יציב גם בתקופת משבר הקורונה.
7. הערכות כלפי מערכות הביטחון, הבריאות, החינוך הגבוה/מדע, והכלכלה נותרות ברמה בינונית עד גבוהה בתקופת משבר הקורונה, עם חריגה בתחום מערכות הכלכלה שסופג ביקורת עקב המשבר החריף המטלטל את שוק התעסוקה והתקצוב הציבורי.
8. העלייה בתפיסת ביצועי המגזר הציבורי בישראל נבלמה באופן משמעותי בתקופת משבר הקורונה.
9. האמון במערכת הציבורית ושביעות הרצון מביצועיה, כמו גם היבטים של תפיסת שחיתות, אי הוגנות, חוסר צדק, פוליטיקה פנימית, והיעדר יושרה נשחקים בתקופת משבר הקורונה.
10. ההבדלים באמון הציבור ובשביעות הרצון והערכת הביצועים, בהשוואה בין תת תחומים של שירותים ציבוריים שונים, גדלים ומתחדדים בתקופת משבר הקורונה.
11. ההבדל ביחס הציבור כלפי מוסדות ציבור ועובדי ציבור יציב בתקופת משבר הקורונה. האמון בעובדי ציבור נותר גבוה בהשוואה לאמון במוסדות ציבוריים.
12. בתקופת משבר הקורונה ההבדלים בין מגזרי אוכלוסייה שונים בעמדות כלפי הממשל והמגזר הציבורי מתעמעמים עוד יותר.
13. הקשר בין איכות הניהול של המערכת הציבורית בזמן משבר הקורונה ובין האמון בממשל והערכת ביצועיו נשמר ואף מתחזק בתקופת משבר הקורונה.
14. האמון בגופי חירום שמטפלים במשבר באופן ישיר גדל ככל שישנה יותר מודעות לחומרת האיום.
15. תחושות של איום גבוה, מוכנות אישית למשבר, מדיניות לא מפלה בין סקטורים או בין אזרחים, והגברת קשב לציבור יעודדו שיתוף פעולה של הציבור עם הממשל.
16. הערכת הביצועים הנמוכה שמקבלים רבים ממשרדי הממשלה בתקופת משבר הקורונה בעייתית משום שמצביעה על יכולות ניהול נמוכות אשר נחלשות אף יותר בעת משבר. הציבור ער לכך ולכן גם מפגין חוסר אמון בממשל.
17. הכעס בקרב הציבור עלה בתקופת משבר הקורונה ולעומת זאת ככל שחלף הזמן רמת החרדה של הציבור ירדה.
18. בתקופת המשבר התברר כי בקרב כל האוכלוסייה התפתחו מנגנונים שאפשרו שימוש מוגבר באסטרטגיות שונות לוויסות רגשי. הדבר בלט יותר בקרב נשים.
19. נמצא מתאם שלילי בין כעס הציבור כלפי גופים ציבוריים וכלפי הממשלה המכוונת מדיניות, ובין אמון הציבור בהם.
20. הממצאים ההתנהגותיים מראים על שינוי ביחס הציבור לגופי החירום השונים בתקופת הקורונה. היחס כלפי גופי חירום רפואיים נשאר גבוה ואף עלה, ולעומת זאת היחס כלפי גופים אחרים לא השתנה משמעותית.
21. הממצאים ההתנהגותיים הראו ירידה משמעותית בהעדפות הציבור כלפי מערך כיבוי האש (העדפות משקפות את רמת החשיבות של גופים אלה והצורך להשקיע בהם משאבים ציבוריים). שינוי זה משקף את חשיבות הנראות של הגוף ואופי מצב החירום על עמדות הציבור ביחס לגופי חירום.

לחצו כאן לדו"ח מסכם
ר
או מאמר:

Shlomo Mizrahi, Adar Ben-Eliyahu, Nissim Cohen, Uri Hertz, Rotem Miller-Mor, Efrat Mishor & Eran Vigoda-Gadot (2022): Public management during a crisis: when are citizens willing to contribute to institutional emergency preparedness?, Public Management Review, 1-25. DOI: 10.1080/14719037.2022.2042727
https://doi.org/10.1080/14719037.2022.2042727

Published in Items

Researchers:
Shlomit Paz, Hani Nouman, Maya Negev, Motti Zohar (University of Haifa) and Hagai Levine (Hebrew University)

Background:
The frequency of extreme weather events worldwide and also in Israel is increasing due to climate change. This is the greatest challenge of the current century, affecting all aspects of human health and safety.  

Aims:
The aims of the research were to evaluate the preparedness of the local authorities of the health and welfare sectors in Israel to emergency situations resulted by extreme weather events. The evaluation was made also in comparison with the preparation steps initiated towards wars. The study is based on the case study of Haifa as a city representing heterogeneous population as well as varied geographical and sub-climatic regions. 

Research products: 
Research products:1. Mapping health and welfare indices for populations at a high level of vulnerability.2. Mapping climatic and environmental data for areas sensitive to floods, wildfires andheat waves.3. Online resident survey for 549 participants (including questions related to Covid-19).4. 32 in-depth interviews with key local authority officials to examine the health andwelfare system's preparedness for extreme weather events.5. Literature review to examine existing preparedness plans for climate change in Israel.

Results:
Most vulnerable population (according to the socio-economic index of the Central Bureau of Statistics) is concentrated in the lower parts of Haifa (downtown) as well as in the Hadar area and in the western part of Kiryat Shmuel. From the spatial mapping of sensitivity to risks (floods, forest fires and extreme heat), it appears that there are specific areas in the city that are highly sensitive to emergencies following extreme weather events. For example, Western Haifa and Hod HaCarmel are highly sensitive to floods, Ramot HaCarmel and the Carmel are very sensitive to forest fires and the industrial area in the Haifa bay is particularly sensitive to extreme heat. An effective preparedness for these various emergencies needs to take into account the specific characteristics (such as socio-economic level, distance from forests, etc.) of the areas at risk. The survey of Haifa residents found that the perceptions of danger, community resilience and national resilience in light of the Covid-19 crisis are moderate. However, the perception of danger was the lowest (average = 2.64, s.d. = 0.82), while the sense of community resilience was higher (average = 2.96, s.d. = 0.76). The national resilience, in the light of the Covid-19 crisis, was estimated at the highest level (average = 3.28, s.d. = 0.84). An analysis of the structured in-depth interviews with officials in the health andwelfare sectors at the city found that in comparison with the existing preparedness for an emergency situation resulted from war, there is insufficient preparation for emergency situations from climate change. In addition, it was found that there is a gap between the central government and the local authority in the perception of readiness for emergencies, as well as barriers in cooperation between the various authorities.

Conclusions
In the coming decades, significant climatic changes are expected globally and locally. The effects of these changes are already being felt in various ways including negative effects on the public health. The city of Haifa has developed preparedness instructions for various emergency situations such as fires, earthquakes, and others, but there is no preparation for climatic changes, nor for extreme heat waves and temperature increase. There are no clear regulations procedures and guidelines, no exercises are carried out and there is no structural preparation for extreme weather. Based on the specific characteristics of the areas at higher risk, it is of great importance to be prepared for the effects of climate change on the health and security of the local population through actions that reduce exposure to the risks, on the short and long-terms.

Final report (Hebrew)

See publication:
Negev, M., Zohar, M. and  Paz, S. (2022). Multidimensional hazards, vulnerabilities, and perceived risks regarding climate change and Covid-19 at the city level: An empirical study from Haifa, Israel. Urban Climate,Volume 43,2022,101146,ISSN 2212-0955

Published in Items

צוות החוקרים: פרופ' שולמית פז, ד"ר מיה נגב, ד"ר חני נוימן, ד"ר מוטי זוהר, פרופ' חגי לוין

רקע: שכיחות אירועי מזג אוויר קיצוני ברחבי העולם ובישראל גוברת בשל שינויי האקלים. זהו האתגר הגדול ביותר של המאה הנוכחית שכן הוא משפיע על היבטים רבים בהקשר של בטחון האדם, רווחתו ובריאותו. המחקר עסק בהיערכותן של רשויות מקומיות בישראל לתנאי מזג אויר קיצוני בהשוואה להיערכות למצביחירום אחרים- מלחמתיים ובריאותיים, זאת בהתבסס על מקרה בוחן של העיר חיפה המייצגת מגוון פיסי-אקלימי ומרקם אוכלוסייה עירוני הטרוגני בישראל.

מטרת המחקר: להעריך את מוכנותן של רשויות מקומיות בישראל, בדגש על רווחה ובריאות, למצבי חירוםשל מזג אוויר קיצוני בהשוואה למצבי חירום אחרים, מלחמתיים ובריאותיים )התפרצות מגפת הקורונהבתקופת המחקר הובילה להחלטה לבחון מדדי חוסן גם בהקשר זה(. ממצאי המחקר ומסקנותיו עשויים לקדם חוסן קהילתי עירוני ברשויות מקומיות בישראל במצבי חירום.

שיטות המחקר: מחקר בין-תחומי המשלב מתודולוגיה איכותנית וכמותנית (mixed methods). במסגרתו בוצעו:

1) סקירת ספרות לבחינת תוכניות היערכות קיימות לשינויי אקלים
2) מיפוי מדדי בריאות ורווחה עבור אוכלוסיות הנמצאות ברמה גבוהה של פגיעות
3) מיפוי נתוני אקלים וסביבה עבור אזורים הרגישים להצפות, שריפות וגלי חום
4) סקר תושבים מקוון (שאלון) עבור 549 משתתפים שנועד לבחון מדדי חוסן בחיפה וכן לבחון הבדליםבין תפיסות מצבי חירום מלחמתיים ובריאותיים בהשוואה לתפיסות מצבי חירום הנובעים מאירועימזג אויר קיצוני
5) 32 ראיונות עומק מובנים עם בעלי תפקידים מרכזיים ברשות המקומית על מנת לבחון את היערכותמערכת הבריאות למצב חירום.

ממצאי המחקר:

1. מהמיפוי המרחבי של אוכלוסיות הנמצאות ברמה גבוהה של פגיעות, ניתן לראות שהאוכלוסייה הפגיעהביותר לפי המדד הסוציו-אקונומי מרוכזת בעיר התחתית בחיפה כמו גם באזורים רבים בהדר ובחלקה המערבישל קריית שמואל. מהמיפוי עולה כי קיימים אזורים ספציפיים בעיר חיפה הרגישים ברמה גבוהה למצבי חירום בעקבות אירועי מזג אויר קיצוניים, לדוגמא: מערב חיפה והוד הכרמל רגישים ביותר לשיטפונות, רמות הכרמל והכרמל רגישים מאוד לשריפות ואזור התעשייה במפרץ חיפה רגיש במיוחד לחום קיצוני.
2. מסקר התושבים בחיפה, נמצא שתחושת הסכנה, החוסן קהילתי והחוסן הלאומי לאור משבר הקורונה קיימות באופן בינוני. עם זאת, תחושת הסכנה מוערכת כנמוכה ביניהם (ממוצע= 2.64 , ס.ת= 0.82), תחושת החוסן הקהילתי גבוהה יותר מתחושת הסכנה (ממוצע= 2.96 , ס.ת= 0.76), והחוסן הלאומי לגביו נשאלו המשתתפים לאור משבר הקורונה מוערך כגבוה ביותר (ממוצע= 3.28 , ס.ת= 0.84).
3. מניתוח ראיונות העומק המובנים עם בעלי תפקידים מרכזיים ברשות המקומית נמצא כי בניגוד להיערכות קיימת למצב חירום מלחמתי, לא קיימת היערכות מספקת למצבי חירום כתוצאה משינויי אקלים, כדוגמת הצפות, שריפות וטמפרטורות גבוהות. בנוסף, נמצא כי קיים פער בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בתפיסת המוכנות לחירום, וכן אותרו חסמים בשיתוף הפעולה בין גורמים ברמת הממשל לגורמים ברמההמקומית.

מסקנות: לעיר חיפה שעמדה במוקד המחקר הנוכחי תורת היערכות מפותחת קיימת למצבי חירום שונים בדגש על מלחמה, אך לא קיימת היערכות לשינויי האקלים, בעיקר לא לגלי חום קיצוניים ולעליה בטמפרטורה. לא קיימים נהלי עבודה ברורים והנחיות, לא מתבצעים תרגולים ואין היערכות מבנית לשינויי האקלים הצפויים בשנים הבאות. יתר על כן, חסמים בשיתוף הפעולה בין גורמים שלטוניים ארציים ומקומיים עשוי לפגוע בהתארגנות למצבי חירום. על מנת להיערך באופן מיטבי למצבי חירום שונים בחיפה יש לתת דגש להיערכות מכוונת המיועדת באופן ספציפי לאזורים הרגישים שאותרו במחקר. ישנה חשיבות מרובה להיערכות להשפעות של שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוניים על בריאות הציבור באמצעות פעולות המפחיתות את החשיפה לסיכונים הנובעים מהם (למשל: טיפול מקדים בבעיות ניקוז, מתן מענה במצב של טמפרטורות קיצוניות לאוכלוסיות המאופיינות בעוני אנרגטי, הסברה לציבור לגבי התנהגות נכונה בגל חום ועוד), הן לאירועי מזג אוויר קיצוניים קצרי טווח והן להשפעות אקלימיות ארוכות טווח. במקביל, יש להדק את שיתופיהפעולה בין הגורמים השונים על מנת לספק פתרונות מתאימים לאוכלוסייה במצבי חירום שונים.

קישור לדו"ח מסכם

ראו מאמר:

Negev, Maya, Zohar, Motti and  Paz, Shlomit (2022). Multidimensional hazards, vulnerabilities, and perceived risks regarding climate change and Covid-19 at the city level: An empirical study from Haifa, Israel,Urban Climate,Volume 43,2022,101146,ISSN 2212-0955 https://doi.org/10.1016/j.uclim.2022.101146

Published in Items

Researchers: Eran Feitelson, Amotz Agnon, Eran Lederman, Mike Turner, Tomer Shemi, Einav Levy, Moshe Weinstein

Summary

This report explores five central issues on the topic of provisional housing after an earthquake. In the first section, the authors present a tool for assessing whether aftershocks have subsided. This is important, as temporary housing solutions become relevant after aftershocks have subsided. The second section describes how to identify appropriate sites for the placement of provisional housing. Because it is impossible to predict the exact nature of an earthquake in advance, in this chapter, an algorithm (based on GIS systems) is created for the use of decision makers in real-time, in order to identify appropriate sites given the specific nature of the event.

The third section discusses important factors in choosing the type of housing units, in order to meet the needs of the affected population. Several types of existing temporary housing units throughout the world are described and assessed for their strengths and weaknesses. Additionally, in this chapter, there are several recommendations for designing the layout of sites. The fourth section addresses the issue of connecting sites to infrastructure. The use of autonomous housing units is suggested in order to circumvent uncertainty of the condition of critical infrastructure after an earthquake. In the fifth section, social and mental aspects of planning temporary housing are discussed. Guidelines are presented in order to minimize the damage that temporary housing solutions may have on the social lives and mental health of displaced persons.

Policy Recommendations

Each chapter details several relevant policy recommendations. Some of these include:

  • Priorities for selecting sites for temporary housing should be:
    • 1. Ensure that land that is stable, secure, and fitting for settlement.
    • 2. Select sites with minimal disruption to the lives of displaced persons. Sites should be in close proximity to permanent housing and sources of income.
    • 3. Priority should be given to selecting sites in which building plans already exist and that have options to connect to existing infrastructure.
    • 4. Avoid nature reserves, forests, and other open areas in which the settlement of human beings is likely to significantly stress the natural ecosystem.
  • A database of available land should be created. This will require inter-agency cooperation.
  • The guidelines for provisional housing for disaster victims published by the Ministry of Construction and Housing should be updated in accordance with the findings of this study.
  • With the cooperation of the UNDRR, a platform should be created for the development and assessment of temporary housing solutions, based on the “Ten Essentials for Making Cities.”
  • Using autonomous housing units is recommended as an effective way of relieving the effects of a disaster, especially during the first year after the disaster.
  • Plans for temporary housing sites should aim to preserve the nature of the community and social structure that existed pre-disaster.
  • Sites should be planned in close proximity to employment, leisure, and basic services, such as sanitation, healthcare, points designated for food preparation, and distribution points for food and supplies. The planning of temporary housing camps needs to take into account lighting, accessibility, and means for food preparations that need the needs of the affected populous. A return to normal functioning and planned activities can help minimize hardship and distress, while helping meet needs that arose as a result of the disaster.
  • Placement of public institutions (such as schools, religious institutions, and community centers) should be planned strategically according to the nature of the displaced population and the strength of community bonds within that population.
  • Displaced persons should be presented with choices. Many disaster victims may choose not to live in temporary camps, but may turn to other support systems, such as family and community.
  • Housing units should be built with careful consideration of the needs of the displaced population, including family size and accessibility to personal services.
  • Surveillance and monitoring of outside organizations that enter the camp is critical in order to protect the displaced population from exploitation and further damage.

Final report (Hebrew)

Published in Items

מחברים ראשיים: ערן פייטלסון אמוץ עגנון, ערן לדרמן, מייק טרנר, תומר שמי, עינב לוי, משה ויינשטיין

רעידת אדמה חזקה עלולה לגרום לנזקים רחבי היקף בישראל. תרחיש הייחוס אליו נערכת מדינת ישראל, שמבטא מעין ממוצע של רעידות אדמה חזקות, מעריך פגיעה בסדר גודל של 7,000 הרוגים, 8,600 פצועים קשה וכ- 170,000 עקורים. אך קיימים גם תרחישים עם היקף נפגעים רחב יותר. בערים רבות, ובהן ערים באזורים רגישים מבחינה סייסמית ובעיקר לאורך השבר הסורי-אפריקאי, יותר משליש מהמבנים בני שלוש קומות או יותר נבנו לפני 1980, שהיא השנה בה נכנסו התקנים לתוקף . יתר על כן, ברוב הערים המצויות ברמות הסיכון הגבוהות ביותר ערכי הקרקע נמוכים ולכן המבנים לא חוזקו במסגרת תמ"א 38. לאור זאת לאחר רעידה חזקה ישראל עלולה למצוא את עצמה עם אלפי יחידות דיור (יח"ד) שגם אם לא נהרסו לא יהיו ראויות למגורים בשל הפיכת המבנים למבנים מסוכנים. מהניסיון בעולם משך השיקום של ערים ושכונות שנהרסו עלול לקחת זמן הנמדד בחודשים מרובים ואף שנים לא מעטות.
לאור תמונת מצב זו יהיה צורך לשכן את העקורים, שמספרם עלול להגיע לעשרות ואולי אף למאות אלפים, במבנים זמניים. בעוד שבשלב המיידי לאחר רעידת האדמה ניתן לשכן את העקורים במבנים ציבוריים ובתי מלון, או שחלקם יעברו לקרובי משפחה, הרי בטווח הזמן עד לשיקום מגוריהם, שכאמור נמדד מחודשים ואף בשנים, יהיה צורך בהקמת מחנות של מגורים זמניים. מציאת מגורים זמניים למשקי הבית שנעקרים מביתם בגין רעידת אדמה זכה עד כה להתייחסות מצומצמת בספרות, גם בעולם. אי לכך האפשרות להתבסס על הניסיון בחו"ל מוגבל, ובחלק מהמקרים בעיקר מעיד על כשלים מהם רצוי להימנע .
תקופת הזמן שבה נדרש להקים מגורים זמניים מתחילה עם סיום האחרזועים (aftershocks) שבאים בעקבות הרעידה העיקרית. התקופה בה מתגוררים במגורים הזמניים מסתיימת עם שיקום המבנים שנפגעו או מציאת מענה דיור קבוע למשקי הבית שנעקרו ממגוריהם בעקבות הרעידה. תקופה זו, המכונה על ידנו "תקופת הדמדומים", היא התקופה המצויה במוקד המחקר. האתגר הראשון בהתמודדות עם סוגיית המגורים הזמניים הוא לזהות מתי מסתיימים האחרזועים ומתחילה התקופה בה ניתן להקים מגורים זמניים. אחרזועים אלו יכולים להמשך תקופת זמן ניכרת. על כן הפרק הראשון בעבודה זו בא לתת בידי מקבלי ההחלטות כלי שמאפשר הערכה באיזו מידה האחרזועים אכן שככו. כמו כן, הפרק נותן תיעדוף של אזורים לפי הסכנה של פגיעה עתידית של אחרזועים, מה שניתן לחישוב דינמי ככל שמגיעים נתונים סייסמולוגיים. 
השלב השני של העבודה בא לזהות את המקומות בהם ניתן להקים מגורים זמניים. הצורך בזיהוי אתרים וקביעת הנחיות להקמתם הוכר על ידי משרד הבינוי והשיכון, ואף הוכן תדריך שבמסגרתו סומנו אתרים שונים. יחד עם זאת, מערך שימושי הקרקע הוא דינמי, ומקום הרעידה והמבנים שיפגעו אינו ידוע, ולכן לא ברור האם האתרים שזוהו יהיו רלבנטיים ביום הפקודה ובאיזו מידה הם תואמים את המתווה שיתממש - נקודה שהוכרה גם בעבודה שהוכנה עבור משרד הבינוי והשיכון. אי לכך בעבודה זו הוכן אלגוריתם על בסיס מערכת מידע גיאוגרפית (ממ"ג) במטרה לאתר את האזורים המתאימים ביותר להקמת מגורים זמניים, כתלות באזור ממנו מפונים משקי בית ומוקד הרעידה. אלגוריתם זה בא לתת בידי מקבלי ההחלטות כלי העשוי לאפיין במהירות את האזורים המתאימים להקמת המגורים הזמניים בלי צורך לקבע מראש את האתרים. אלגוריתם זה והפרמטרים הכלולים בו מתוארים בפרק השני של העבודה.
לאחר איתור השטחים בהם ניתן לבנות מגורים זמניים יש צורך לזהות מה הם המבנים אותם מתאים להקים באתרים אלו, וכיצד יש לתכנן את האתרים. על כן השלב השלישי בעבודה הוא זיהוי המבנים המתאימים למצבים שונים, וכן גיבוש הנחיות ראשוניות להקמת האתרים. בחלק זה של העבודה, המפורט בפרק השלישי, יש התייחסות לשורה ארוכה של פרמטרים המשפיעים על היכולת לקיים חיים ברמה סבירה על פני זמן, עד להקמת מגורי הקבע או שיקומם. האתרים עצמם נקבעים בהתחשב במערכות התחבורה, ואחת השאלות הנותרות בהקמת האתרים היא כיצד יש לספק להם את התשתיות הנדרשות, ובייחוד מערכות חשמל, מים וטיפול בשפכים. מאחר שלא ברור עד כמה מערכות-העל יעמדו על תילן וכמה זמן ייקח לשקם אותן מוצעות מספר הנחיות לבחינת והקמת מערכות אוטונומיות. אלו מצוינות בפרק הרביעי.
הקמת מגורים זמניים אינה רק שאלה טכנית של זיהוי אתרים המתאימים פיסית, הקמת מבנים והתאמת התשתיות. לאסון נרחב כרעידת אדמה ופינוי אוכלוסיות בהיקפים גדולים יש היבטים חברתיים ונפשיים.
בחלק החמישי של העבודה מוצגות ההשלכות של היבטים אלו לתכנון ולהקמת המגורים הזמניים, במטרה להתמודד עד כמה שאפשר עם ההיבטים הללו.
רכיבי העבודה כפי שתוארו עד כה ומפורטים בפרקים השונים משלימים זה את זה. הם רכיבים בהתמודדות עם סוגיית המגורים הזמניים בתקופת הדמדומים, שכאמור עלולה להתארך לכדי שנים. בכדי לבחון את המידה בה הם אכן נותנים מענה כולל נערכה סימולציה של רעידת אדמה שתפגע בטבריה. סימולציה זו מתוארת במסגרת הפרק השלישי. במסגרתה מוצגת ערכה, המבוססת על מערכת ממוחשבת, שבאה לתת בידי מקבלי החלטות את כלי העבודה הנדרשים בכדי לתת מענה לתכנון מהיר של מגורים זמניים למפונים מרעידות אדמה, או בגין פנדמיה, תוך התייחסות למגוון השיקולים הפיזיים, הסוציאליים, התרבותיים והנפשיים המשפיעים על קבלת החלטות טרם תכנון זה. ערכה זו תוכל, עם התאמות, לשמש אף לאסונות אחרים.
על אף שעבודה זו התמקדה בסוגיית המגורים הזמניים בעקבות רעידת אדמה, ואף שהסימולציה היא של תרחיש רעידת אדמה, התוצר עשוי כאמור לתת מענה גם למקרים של אסונות אחרים, ובכלל זאת פנדמיות, בהם נדרש פינוי של אוכלוסיה רבה למגורים זמניים לתקופות זמן ארוכות יחסית, תקופות זמן הנמדדות בחודשים ואף שנים. על כן כלי העבודה שפותחו במסגרת עבודה זו עשויים לשמש למגוון רחב יותר של מקרים. יחד עם זאת, העבודה המוצגת בדו"ח זה היא עבודה ראשונית. יש לא מעט נושאים שמחייבים עבודה נוספת, אלו מצויינים במהלך העבודה ויסוכמו בקצרה בסיומה.

קישור לדו"ח מסכם

Published in Items