קמחי, ש., מרציאנו, ה., אשל, י. ועדיני, ב. (אפריל 2020) דו"ח מחקר: חוסן ודחק בימי קורונה, מועצה אזורית גליל עליון

 תמצית

• המחקר הנוכחי נערך במהלך משבר הקורונה בישראל ובעולם. הנתונים נאספו במהלך חודש אפריל 2020. מחקר זה מהווה מדידה נוספת של רמת החוסן שנבדקה גם בקרב מדגם ארצי במהלך 2018 ובמהלך משבר הקורונה ובקרב מדגם במועצה האזורית גליל עליון שערכנו בתחילת 2019, בצל האיומים הביטחוניים. במחקר הנוכחי השתמשנו באותם כלי מדידה, למעט התאמת הניסוח מאיום ביטחוני לאיום מנגיף הקורונה.

• במחקר הנוכחי נכללו המשתנים הבאים: תחושות סכנה ותסמיני דחק ככלים למדידת השפעת משבר הקורונה, חוסן אישי, קהילתי ולאומי, מיטביות (well-being), מורל, תחושת ביטחון בבית, תפיסת איומים ומשתנים דמוגרפיים. כ- 1609 נחקרים מילאו את השאלון (אולם בחלק מהשאלות יש נתונים חסרים כתוצאה מתשובות חלקיות לשאלון).

• בניתוח התוצאות השווינו את הממצאים עם תוצאות המדגם הארצי שערכנו במהלך משבר הקורונה ועם מדגם המועצה משנת 2019. השוואה זו מאפשרת להעריך את התוצאות שקבלנו ביחס לאוכלוסיות אחרות וביחס לזמן.

• רמת תחושות הסכנה של הנחקרים נמוכה למדי והיא נמוכה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי. לעומת זאת, תחושות הסכנה גבוהות באופן מובהק בהשוואה למדידה מ 2019 שהתקיימה כאמור, בעת משבר ביטחוני.

• רמת תסמיני הדחק של מדגם המועצה מצביע על רמה נמוכה. נחקרי המועצה מדווחים על רמה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי.

• רמת החוסן הלאומי של נחקרי מדגם המועצה בינונית והיא נמוכה יותר באופן מובהק מהמדגם הארצי. בהשוואה למדידה מ 2109, החוסן הלאומי הנוכחי גבוה יותר באופן מובהק בהשוואה למדידה מ- 2019.

• רמת החוסן הקהילתי גבוהה ביותר, והא גבוהה באופן מובהק הן בהשוואה למדגם הארצי במשבר הקורונה והן בהשוואה למדידה מ- 2019.

• רמת החוסן האישי של נחקרי המועצה במשבר הקורונה גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי.

• רמת המיטביות (איכות חיים סובייקטיבית) גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי אך היא נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה למדגם המועצה מ- 2019.

• האיום הפוליטי והאיום הביטחוני נתפסים כשני המאיימים הגבוהים ביותר במדגם המועצה, ללא הבדל ביניהם, ושניהם גבוהים יותר מהאיום הבריאותי והבטחוני.

• רמת המורל בקרב מדגם המועצה גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדגם הארצי.

• מידת האמון של מדגם המועצה במערכת החינוך הקיבוצית, בצוות החירום היישובי ובמועצה האזורית גבוהה. מידת האמון בשניים הראשונים גבוהה באופן מובהק בהשוואה למדידה מ- 2019.

• ארבעה משתנים נמצאו כמנבאים באופן מובהק תחושות סכנה ותסמיני דחק לפי סדר חשיבותם: חוסן אישי, מיטביות, מגדר (נשים מדווחות על יותר תחושות סכנה) וגיל (צעירים מדווחים על יותר תחושות סכנה אך פחות תסמיני דחק).

 קישור לדו"ח

להתכתבות: פרופסור שאול קמחי, החוג לפסיכולוגיה, המרכז לחקר הדחק והחוסן, המכללה האקדמית תל-חי, ישראל. מייל: shaulkim@telhai.ac.il

שאול קמחי, הדס מרציאנו, יוחנן אשל וברוריה עדיני

רקע:

משבר נגיף הקורונה הנוכחי הוגדר כמגפה (פנדמיה) ע"י ארגון הבריאות העולמי.  משבר זה מהווה איום עולמי והשפעותיו על תחומי חיים שונים הם חסרי תקדים. עיון בספרות המחקר העוסקת ברמות החוסן השונות במהלך מגפה עולמית והקשר בין רמות החוסן להשפעות המגפה, מגלה כי נושא כמעט ולא נחקר. מרבית המחקרים בנושא זה התמקדו בניתוח ההשפעות החברתיות של מגיפות במאות קודמות, הקשרים שלהם לשינויים החברתיים שבאו לאחר מכן, וההשלכות הפוטנציאליות על יכולת ההתמודדות של האוכלוסייה (למשל DeWitte, Kurth, Allen, & Linkov, 2017). המחקר המוצע צפוי לספק תובנות הנוגעות להשפעות האפשריות של מגפת הקורונה, ובאיזו מידה חוסן אישי, קהילתי ולאומי, כמו גם מאפיינים דמוגרפיים, מנבאים משתני דחק (תחושות חרדה ודיכאון).

מחקרים הקודמים שנערכו בישראל ובחנו את רמות החוסן נערכו בעקבות פיגועים וסבבי לחימה. מחקרים אלה הראו כי רמות החוסן הקהילתי והלאומי (חוסן ציבורי) של תושבי ישראל קשורים רק במעט למצבם הכלכלי, גילם, דתיותם או השקפותיהם הפוליטיות של המשיבים ( אשל וקמחי, 2020; קמחי, אשל, מרציאנו ועדיני, הוגש לפרסום). לעומת זאת, חוסן ציבורי נקשר בראש ובראשונה ברמת החוסן של כל אדם ותגובותיו למצב שהוא חווה: תחושת הביטחון בבית, האמון בקהילה הקרובה והדאגה לשלומם וביטחונם של הילדים בזמן הלימודים. לדוגמה, במחקר החוסן שנערך ביישובים שנמצאים בסמיכות לגבול הצפון, שני המנבאים הטובים ביותר לחוסן הקהילה היו אמון המשיבים במערכת החינוך הקהילתית ואמונם בצוותי החירום המקומיים. לאור האמור לעיל, אנו משערים כי קישורים דומים יימצאו במחקר COVID-19 המוצע וכי חוסן אישי כמו גם אמונה ברשויות האחראיות לבריאותנו, יהיו קשורים עם חוסן קהילתי ולאומי, כמו גם עם רמות תסמיני דאגה ומצוקה.

המחקר הנוכחי מבוסס על שלוש מדידות חוזרות (מדידה המבוססת על אותו מדגם של משיבים שבוצעה בהפרש זמנים), שבוצעו במהלך משבר הקורונה, על מדגם משיבים גדול בישראל. המדידה הראשונה נערכה בפתיחת הסגר המלא, עם החזרה לחיי היום יום בתחילת חודש מאי (4-7 למאי), המדידה השנייה נערכה באמצע חודש יולי 2020 ( 12-15 ליולי) עם ההתפרצות המחודשת של המגפה בישראל והטלת מגבלות נוספות על האוכלוסייה, והמדידה השלישי ת נערכה באמצע אוקטובר 2020 (12-14 לאוקטובר) לקראת סיום הסגר השני.

שיטה:

הנבדקים בשלוש המדידות היו מדגם משיבים, מכל רחבי ישראל, שענו על שאלון מקוון שהופץ ע"י חברת אינטרנט. נחקרים, המדגם במדידה הראשונה כלל 1,100 נחקרים, המדגם במדידה השנייה כלל 906 נחקרים (מתוך המשתתפים במדידה הראשונה), ובמדידה השלישית השתתפו 804 נחקרים (מתוכם). לפיכך, בדו"ח הנוכחי מוצגות תוצאות ניתוח הנתונים של 804 הנבדקים שהשתתפו בשלוש המדידות גם יחד. המשתנים שנחקרו כללו שלושה תחומים: (א) מדדי חוסן (אישי, קהילתי ולאומי),  (ב) מדדי איכות חיים סובייקטיבית (מיטביות, מורל, תקווה ותחושת ביטחון בביתך) ו-(ג) מדדי דחק (תסמיני חרדה ודיכאון, תחושות סכנה, ותפיסת איומים).

תוצאות:

ממצאי המחקר הראו: (א) ירידה מובהקת ומתמשכת של החוסן הלאומי לאורך שלוש המדידות החוזרות: בעוד שהחוסן האישי והקהילתי ירדו בין המדידה הראשונה לשנייה ונותרו ברמה דומה גם במדידה השלישית, החוסן הלאומי ירד באופן מובהק לכל אורך שלוש המדידות. (ב) המיטביות (איכות החיים הסובייקטיבית) ירדה לאורך שלוש המדידות במידה מובהקת. רמת התקווה אף היא ירדה לאורך שלוש המדידות בצורה עקבית. המורל ירד מהמדידה הראשונה לשנייה אך לא השתנה במדידה השלישית. (ג) רמת החרדה עלתה באופן מובהק בין המדידההראשונה למדידה השנייה ולא השתנתה במדידה השלישית. הדיכאון עלה בצורה מובהקת לאורךכל שלוש המדידות. תפיסת האיום הפוליטי עלתה באופן מובהק לאורך שלוש המדידות. תפיסת האיום הכלכלי עלתה בין המדידה הראשונה למדידה השנייה וירדה בין המדידה השנייה לשלישית. תפיסת האיום הבריאותי עלתה בין המדידה הראשונה לשנייה ונותרה באותה רמה במדידה השלישית. תפיסת האיום הביטחוני עלתה מהמדידה הראשונה למדידה השנייה ובמדידה השלישית חזרה לרמה של המדידה הראשונה.

סיכום ומסקנות – תוצאות מחקר האורך הנוכחי מצביעות על היחלשות יכולת ההתמודדות של החברה בישראל עם משבר הקורונה המתמשך. בהנחה שמשבר הקורונה על כול ההיבטים הנלווים (חברתי, פוליטי, כלכלי ובריאותי) אינו צפוי לחלוף בהקדם, מגמה זו צריכה להדאיג את כולנו ומחייבת את מקבלי ההחלטות לחשיבה להתחשב בממצאים אלו בתכנון המענה למשבר המתמשך.

פרסומים קשורים:

דו"ח מחקר מאי 2020: חוסן ודחק בימי קורונה, יישוב ביוהודה ושומרון

דו"ח מחקר- יולי 2020: ישראל בעקבות ההתפרצות המחודשת של מגיפת הקורונה: ירידה בחוסן

דו"ח מחקר חוסן בימי קורונה במועצה האזורית גליל עליון

ראו גם מאמר שהתפרסם: 

Kimhi, S., Eshel, Y., Marciano, H., & Adini, B. (2020). Distress and Resilience in the Days of COVID-19: Comparing Two Ethnicities. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(11), 3956

Bibliographic details:

Bennett, D. Five Years Later: Assessing the Implementation of the Four Priorities of the Sendai Framework for Inclusion of People with Disabilities. Int J Disaster Risk Sci (2020). https://doi.org/10.1007/s13753-020-00267-w 

Abstract

Efforts to reduce disaster risk around the world should purposefully consider the needs of potentially vulnerable populations, including people with disabilities. The Sendai Framework for Disaster Risk Reduction 2015–2030 (SFDRR) is one of the few global disaster-related frameworks with a focus on people with disabilities. The objective of this article is to assess the inclusion of people with disabilities in disaster risk reduction strategies worldwide since the establishment of SFDRR as gleaned from research. Several studies were reviewed to observe how the four priorities were implemented and operationalized in various countries to reduce the risk for people with disabilities. Findings indicate that initial applications of the SFDRR have compelled purposeful actions, but there is still room for improvement regarding people with disabilities. The results conclude that slight variations on the definitions of disaster or disability may increase marginalization. Three key themes emerged: (1) the intersectionality of disability with other dimensions of vulnerability warrants focused consideration; (2) enhanced disaster preparedness requires more attention in order to empower people with disabilities; and (3) negative cultural attitudes need to shift to enable purposeful inclusion of people with disabilities. Additional studies on the global investments made are encouraged to share lessons learned regarding the integration of people with disabilities.

Webpage: https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs13753-020-00267-w

Bibliographic details:

Aronsson-Storrier, M. Sendai Five Years on: Reflections on the Role of International Law in the Creation and Reduction of Disaster Risk. Int J Disaster Risk Sci (2020). https://doi.org/10.1007/s13753-020-00265-y

Abstract:

This article offers a critical examination of the position of the Sendai Framework for Disaster Risk Reduction 2015–2030 within international law. It is argued that any interrogation into the relationship between international law and disaster risk reduction (DRR) must begin not with existing DRR laws and policies, but rather with an enquiry into the nature of disaster risk and the role of international law in its creation and reduction. It is demonstrated how, while areas such as international human rights law can be utilized to enforce obligations in support of DRR, other areas—in particular international investment law—actively work to undermine DRR efforts. In order for international law to be a productive tool in the reduction of disaster risk, international lawyers must engage with critical work in disaster studies and explore the role that international law has played, and can play, in creating and addressing hazards, vulnerabilities, and capacities.

Webpage: https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs13753-020-00265-y

Shaul Kimhi, Professor, Stress and Resilience Research Center. Tel-Hai College, Israel. shaulkim@telhai.ac.il
Hadas Marciano, Ph.D., Stress and Resilience Research Center, Tel-Hai College, and the Ergonomics and Human Factors Unit, University of Haifa. Israel. hmarcia1@univ.haifa.ac.il
Yohanan Eshel, Professor Emeritus, Stress and Resilience Research Center, Tel Hai and University of Haifa, yeshel@psy.haifa.ac.il Israel
Bruria Adini, Ph.D., Head of the Department of Emergency Management and Disaster Medicine School of Public Health. | Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University.

Summary:

During the past half year, since the eruption of the coronavirus crisis in Israel, a joint team of researchers from the Stress and Resilience Research Center in Tel-Hai College and the Department of Emergency Management and Disaster Medicine, School of Public Health, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University, continuously studies “Corona time resilience and stress” among a representative sample of Israelis. In the following, we present the main results of three longitudinal measurements of the same participants: the first measurement took place in May 2020 (when the “first wave” of coronavirus in Israel seemed to be receding), the second measurement took place in July 2020 (upon the recurrence of the pandemic, when the government had begun to discuss the renewal of general population restrictions), the third measurement was carried out on October 12-14 2020 (during the second general lockdown). The current study explored the shifts in different resilience and stress indicators among 804 participants (Israeli Jews), who took part in all three measurements. The findings are presented below:
1. A decline in positive indicators
a. Resilience. Resilience refers to the ability of people to successfully withstand difficult experiences (i.e., disasters, wars, etc.) and return to normal daily life after the adversity has ended. Practitioners refer to three types of resilience: Individual Resilience (an example of an Individual Resilience question: “having to cope with stress can make me stronger”), Community Resilience (example: “I trust the local decision-makers”), and National Resilience (example: “I believe that my government will make the right decision during a time of crisis, including during the current Coronavirus crisis”). Former studies indicated that different individuals, communities, and countries hold diverse levels of resilience.
The most prominent finding in our study is the significant and continuous decrease in the national resilience mean (scale 1-6). In contrast, individual resilience as well as community resilience significantly decreased from the first to the second measurement but did not show further decrease in the third measurement.
b. Subjective quality of life - wellbeing
Wellbeing refers to the extent to which the individual assesses his/her subjective quality of life regarding different domains (family, work, social life, etc.; example: “How is your health today during the Coronavirus crisis?”). The mean of the wellbeing measurement significantly decreased throughout the three measurements, with a greater reduction between the second and third measurements.
Hope
Hope refers to the assessment or anticipation of the individual that “things are going to become better”. Hope expresses an expectation for a better future (example: "I hope that I will emerge strengthened from the coronavirus crisis"). The mean of the hope measurement significantly decreased throughout all three measurements.
Morale
Morale refers to a general measure of the individuals’ current mood, and has a strong link to functioning during daily life as well as during crises. The mean level of morale

measurement decreased throughout all three measurements but the reduction between the second and third measurements was moderated and insignificant.
2. An increase in negative measurements
Stress symptoms (depression and anxiety)
Stress refers to all types of responses (emotional, cognitive, behavioral, and physical) of individuals when facing difficult events, such as illness, natural disasters, wars, getting fired, etc. The intensity and type of stress reactions vary among different people. These differences stem from many factors, including life experience, genetics, and environmental influence. In the current study, we measured depression and anxiety feelings (for example: "to what extent have you recently suffered from tension?"). The mean stress symptoms significantly increased from one measurement to the next.
Sense of danger
An example of a question of “sense of danger” is: "to what extent do you feel that your life is in danger?". The mean sense of danger significantly increased from the first to the second measurement but then remained constant.
Perceived threats
We asked the participants to rate the four following threats (“to what extent do you perceive each threat as personally endangering you”): economic, health, security, and political threats. The political threat was perceived by the interrogees as extremely serious and is the only one that clearly increased in all three repeated measurements.
Summary
Throughout the three longitudinal measurements of the same 804 participants who responded to a survey during the coronavirus crisis, we found a clear and concerning trend:
• Reduction in resilience indicators, with emphasis on national resilience (which showed the most prominent decrease among the current variables).
• Reduction in subjective quality of life.
• Reduction in levels of hope and morale.
• Increase in stress symptoms (depression, anxiety, and sense of danger) and in various perceived threats.
We believe that the observed trend suggests that the capacity of the Israeli society to cope with the ongoing coronavirus crisis is continuously attenuating. Assuming that this crisis and all of its accompanying aspects (social, political, economic, and health) are not going to disappear in the near future, these findings should concern us all and should motivate decision makers to take them into account when designing the response to the COVID-19 challenges.

See: 

Kimhi, S.; Eshel, Y.; Marciano, H.; Adini, B. "Fluctuations in National Resilience during the COVID-19 Pandemic". Int. J. Environ. Res. Public Health 2021, 18, 3876.
https://doi.org/10.3390/ijerph18083876

See more in Hebrew here

שלמה מזרחי, ערן ויגודה-גדות, ניסים כהן

המחקר נערך בתקופת משבר הקורונה במטרה לבחון היבטים הקשורים לחוסן חברתי, אמון ושיתוף פעולה במצבי חירום בכלל ובמשבר הנוכחי בפרט. המחקר בחן ארבעה מימדים של חוסן חברתי – אמון בגופי חירום ובסקטור הציבורי, הערכת האפקטיביות של המענה השלטוני למצב החירום, המוכנות לשלם להשקעה במוכנות לחירום והמוכנות לציית להנחיות הממשלה. נערך סקר בקרב הציבור במהלך הגל השני של משבר הקורונה ונערכה השוואה עם סקרים שנערכו לפני משבר הקורונה ובגל הראשון.

ניתוח והשוואת הממצאים מוביל למסקנות תאורטיות וכן להמלצות יישומיות. האמון בסקטור הציבורי נמצא יציב ברמה בינונית בעוד שהאמון בגופי חירום יציב אך גבוה. הערכת המענה השלטוני נמוכה וירדה לאורך התקופה. המוכנות לשלם להשקעה במוכנות לחירום יציבה אך נמוכה לאורך התקופה בעוד שהמוכנות לציית להנחיות נמצאה גבוהה בגל השני. כלומר, אמון אינו משפיע בהכרח על מוכנות לשתף פעולה באופן אקטיבי עם הממשלה. אמון בגופי חירום קשור לתחושת האיום, הערכת המוכנות האישית והמערכתית לחירום ולאמון בגופי הסקטור הציבורי בכלל. המוכנות לשלם ולציית להנחיות קשורה גם היא לתחושת האיום ולהערכת המוכנות האישית, אך גם לתגובתיות חזקה והוגנת של הסקטור הציבורי לציפיות הציבור.

המוכנות לציית להנחיות תלויה בעיקר בחשש מהמשבר אך גם ביכולות הממשלה. גם במקרה זה בולט שהעדר האמון אינו משפיע על המוכנות לציית להנחיות. מכאן שבמשבר אנשים נוטים להתמקד בהערכות לגבי מצבם למול מצב החירום ופחות בהערכות שנוגעות לכוונות עתידיות אותן מגלם מושג האמון. יתר על כן, הערכה חיובית של ניהול המשבר תגביר את שיתוף הפעולה והאמון בממשלה. ההערכה הנמוכה שמקבלים משרדי הממשלה הינה לפיכך בעייתית משום שהיא מצביעה על יכולות ניהול נמוכות אשר נחלשות אף יותר בעת משבר וניכר שהציבור ער לעובדה זו. בנוסף, לשיתוף הציבור בקבלת החלטות השפעות על היבטי החוסן החברתי והלאומי. מכאן שיש להתייחס למורכבות שטמונה ביחסי הגומלין בין הממשלה לאזרחים ולהתוות מנגנונים שישתפו ציבור ויגיבו לדרישות אזרחים בצורה אמיתית ובונה ולא כדרך להתנער מאחריות.

קישור לדו"ח מסכם, מרץ 2021

קישור לדו"ח ביניים: חוסן לאומי, אמון וביצועי הממשל והמנהל הציבורי: הערכת מצב לישראל ברגיעה ובתקופת משבר הקורונה, אוקטובר 2020

מאמרים:

Mizrahi, S., Vigoda‐Gadot, E., & Cohen, N. (2021). How well do they manage a crisis? The government's effectiveness during the Covid‐19 pandemic. Public Administration Review, 81(6), 1120-1130.
Abstract: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/puar.13370
Full PDF: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/epdf/10.1111/puar.13370

Vigoda-Gadot, E., Mizrahi, S., Cohen, N. et al. (2023). Citizens’ reactions to global crises: a longitudinal study during the COVID-19 pandemic in Israel. SN Soc Sci 3, 24 . https://doi.org/10.1007/s43545-023-00610-0
Link: https://link.springer.com/article/10.1007/s43545-023-00610-0#citeas

On-going research

Daniel Felsenstein and Yair Grinberger, Department of Geography, Hebrew University of Jerusalem

The COVID-19 crisis is likely to have far-reaching impacts on urban economies beyond those relating to public health. Businesses and local governments will have to react to changes in labor supply, productivity, demand for products and incomes. Thus, the decisions that policy makers make today need to be understood in the context of their long-term effects. Cities are complex systems in which it is hard to predict the output of any specific input. Urban governance therefore requires tools for making informed decisions. The proposed research  develops a computational model of long-term urban dynamics in the wake of the COVID-19 epidemic, providing a support tool for decision making which will allow assessing both the short-term (health-related) impacts of policy options and their long-term (economic and welfare-related) effects. The main objective of the research is to develop a simulation model that will act as a training tool for policy makers-makers and public officials. This tool will enable them to model different COVID-19 contagion scenarios and understand the implications of proposed interventions. Model outputs should thus be understood as demonstrative rather than predictive.

To this end we adapt an existing agent-based model of urban dynamics following a disaster. This was originally developed for simulating the urban outcomes of large-scale shocks such as earthquakes and missile attacks (see Grinberger and Felsenstein 2016, Grinberger, Lichter and Felsenstein 2017, Felsenstein and Grinberger 2020). Currently we are adapting the model to simulate the urban impacts of the COVID-19 pandemic.

In the proposed research we aim to focus mainly on the long-term aspect of the epidemic. We suggest addressing the following questions relating to Israeli cities:

• Under which contagion scenarios (i.e. epidemic conditions and outcomes) do long-term urban impacts emerge?
• How are different populations affected by the epidemic over both the short and long term and what are the welfare-related implications of this?
• What long-term impacts can emerge from the implementation of short-term policies?
• What are the conditions under which different short-term and long-term policy measures are most effective?
• Under which conditions do equilibria states emerge and what are the characteristics of these states? What are the spatial patterns of these states?

In the proposed research, simulations will be generated for different contagion scenarios representing varying levels of severity, starting with the no-policy intervention, i.e. the “herd immunity” scenario. These results will provide a baseline against which policy outcomes will be compared. The policy scenarios will include:

• Short-term policies:
  • Limiting mobility of populations in risk
  • Limiting general mobility of the population
  • Applying strict quarantine measures within contagion hotspots
  • Closing specific functions in the city, e.g. the largest commercial areas, schools
• Long-term policies:
  • Providing financial support (to the entire population / by household income)
  • Offering subsidies to local businesses (e.g. property-tax reduction; general or by status)
  • Subsidizing wages for local workers
  • Subsidizing housing costs (generally / by household income)
  • Removing restrictions on land use change to encourage quick adaptation to changes in demand for housing/commercial services

The simulation model allows for comparing baseline outcomes relating to the structure of the urban economy with results from the policy scenarios. Each simulation will produce a database representing snapshots of the state of the population and the urban environment, i.e. a synthetic census, which will facilitate flexible querying and visualization (spatial and a-spatial). This will allow producing outcomes relating to a slew of variables such as size of the local commercial stock, the profitability of businesses, average wages, unemployment rates, demand for labour, population size, average household income, demand for housing, house prices, and shifts in the spatial patterns for each of these variables (e.g. the formation of new commercial clusters or the migration of households by income group).

We expect that producing a valid model will promote more informed decision-making by urban governments via providing accessible outputs and visualizations relating to hypothetical yet realistic policy scenarios. These will include identifying efficient policies over both temporal and spatial scales thus constraining the spread of the virus, increasing the resilience of urban residents and the commercial stock and expediting the rejuvenation of economic activity and the relief of constraints.

Publication from this research related to short term policies:

Grinberger, A. Y., & Felsenstein, D. (2023). Agent-based simulation of COVID-19 containment measures: the case of lockdowns in cities. Letters in Spatial and Resource Sciences, 16(1), 10.

Other previeus related publications:

Grinberger, A.Y., & Felsenstein, D. (2016). Dynamic agent-based simulation of welfare effects of urban disaster. Computers, Environment and Urban Systems, 59, 129-141.

Grinberger, A.Y., Lichter, M., & Felsenstein, D. (2017). Dynamic agent based simulation of an urban disaster using synthetic big data. In P. Thakuria, N. Tilahun & M. Zellner (Eds.) Seeing cities through big data: Theory methods and applications in urban informatics (pp. 349-382). Springer: Cham.

Felsenstein D and Grinberger A.Y (2020).Cascading effects of a disaster on the labor market over the medium to long term, International Journal of Disaster Risk Reduction, 47, https://doi.org/10.1016/j.ijdrr.2020.101524

מחקר בהתהוות

פרופ' דני פלזנשטיין ודר' יאיר גרינברגר, המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

מטרת המחקר היא להתאים מודל מבוסס־סוכנים קיים המתאר דינמיקות עירוניות לבחינה של השפעות קצרות וארוכות טווח של מגפת הקורונה על המערכת העירונית, תוך כדי בחינה של המשמעות של אמצעי מדיניות שונים. כיוון שהמודל היה בשימוש בעבר לבחינת אסונות עירוניים דוגמת רעידת אדמה, החלק הראשון של תוכנית העבודה יתמקד בשילוב מרכיב אפידמיולוגי אל תוך המודל שיכלול גם המרכיב של הדבקה וגם את המרכיב של השפעות בריאותיות ברמת הפרט. המרכיב הנ"ל יהיה מבוסס על הידע והנתונים הקיימים כיום בארץ ובעולם לגבי התפשטות הווירוס ומאפייניו, על בסיס סקר שיתבצע. לאחר פיתוח המרכיב האפידמיולוגי, המודל ייושם לבחינת תרחישי מדיניות שונים, תוך שילוב בחינה של השפעות קצרות טווח על בריאות הציבור והשפעות ארוכות טווח על הכלכלה והרווחה.
שיטת המחקר העיקרית שבה נשתמש היא מודל מבוסס־סוכנים של דינמיקות עירוניות. מודלים מבוססי־סוכנים מאפיינים מערכות מורכבות כתוצר של אינטראקציות בין היחידות הבסיסיות שמרכיבות אותה - הסוכנים. כך, ניתן לבחון האם האינטראקציות האלו מובילות להתהוות של דפוסים גלובליים שלא ניתן להסיק רק ממאפייני הסוכנים. היתרון המשמעותי במודלים מבוססי־סוכנים הוא באפשרות שהם מציעים לבחון בצורה מבוססת תרחישים שונים ולאפיין את ההבדלים ביניהם. המודל שבו נשתמש מבוסס על מודל קיים שפיתחנו לחקר ההשפעות ארוכות הטווח של אסונות על המערכת העירונית. במודל זה, הסוכנים הנם תושבי העיר, אשר פועלים כבודדים והן כמשקי בית, כאשר אוכלוסיית הסוכנים נגזרת מנתונים סוציו־דמוגרפיים קיימים (נתוני מפקד) ומהווים ייצוג סינתטי מלא של האוכלוסייה, משמע כל סוכן מייצג תושב בעל מקום מגורים מוגדר ומאפיינים סוציו־דמוגרפיים.
במחקר זה נשלב מרכיב אפידמולוגי לתוך המודל במסגרתו יופיעו חולים בעיר, אלו יהיו סוכנים שמיוממים מחוץ לעיר. במסגרת הפעילויות היומיומית של סוכנים הווירוס יופץ, על בסיס צפיפות הסוכנים בכל מיקום ובהתאם למאפייני הווירוס כפי שיוגדרו בפרמטרים של המודל. בהתאם לפרמטרים נוספים, הווירוס ישפיע על בריאות הסוכנים, כאשר מצבם הבריאות של סוכנים יחמיר או ישתפר בהתאם למאפייניהם, עד למצב בו הם מחלימים או מתאשפזים ואף מתים. מרכיב זה יאפשר לייצר תוצאות בדבר מדדים כגון מס' החולים לאורך זמן, מועד שיא המחלה, ביקוש לשירותי בריאות וכו'. בשילוב עם המרכיבים ארוכי הטווח במודל (שוק העבודה, שוק המגורים, מסחר) ניתן יהיה לבדוק האם ובאיזו מידה לתוצאות אלו יהיו השפעות על האופי של המערכת העירונית. אפיון שכזה מאפשר לשלב צעדי מדיניות לתוך המודל.

הצעדים קצרי־הטווח שיבחנו במחקר יכללו צמצום טווח הפעילות, סוג הפעילויות המותרות, או מספר הפעילויות, צמצום הפעילות המסחרית ושירותי התחבורה הציבורית, והסגרים ממוקדים במוקדי התפרצות. הצעדים ארוכי־הטווח יכללו מתן סיוע כלכלי אחיד לתושבים, סיוע כלכלי אחיד לעסקים, השתתפות בשכר העובדים, והגדרת הגבלות פעילות משתנות. עבור כל אחד מאמצעי המדיניות הללו, גם אלו המיועדים לטווח הקצר בלבד, ניתן יהיה לייצר תוצאות הן עבור הטווח הקצר והן הארוך ולזהות את הכלים שיאפשרו תוצאות אופטימליות על פני שני טווחי הזמן.

פרופ. נגה קולינס-קריינר מאוניברסיטת חיפה, ד"ר יעל רם ממכללת אשקלון, Prof. Luca Zamparini, מאוניברסיטת סלנטו באיטליה.
תקציר
ענף התיירות הוא ענף רחב הכולל כמה מגזרים, ביניהם תעופה, מלונאות ואכסון, מסעדות, אטרקציות, אמצעי תחבורה יבשתית, ושורה ארוכה של מתווכים (מדריכי טיולים סוכני נסיעות, חברות ביטוח ועוד).
תעשיית התיירות העולמית היא ענף כלכלי חשוב שתרומתו לתוצר המקומי הגולמי הכלל-עולמי מגיעה לכדי 10%, ובמדינות רבות יש לענף זה השפעה מכרעת על הכלכלה והתעסוקה. בשבוע האחרון של חודש מארס 2020, צפה ארגון התיירות העולמי ירידה של 20%-30% בתיירות העולמית, בהשוואה לשנת 2019. בחודש אפריל כבר התפשטה בהלת הקורונה לכלל העולם והתיירות העולמית נעצרה כמעט לחלוטין. בחודש זה דיווח ארגון התיירות העולמי כי 96% מיעדי התיירות בעולם הנהיגו הגבלות על התיירות.
בשנת 2019 הגיעה התיירות הנכנסת לישראל לשיא של כ-4.9 מיליון תיירים ומבקרים. בחודש מארס 2020 כבר חלה ירידה של 81% בכניסות התיירים לעומת שנת 2019 והתיירות הנכנסת התפוגגה לחלוטין, כאשר בחודש אפריל הגיעו לישראל 600 תיירים בלבד!
התיירות היא ענף למוד משברים אשר מידי כמה שנים סופג מכה קשה עקב מלחמות, אסונות טבע, אירועי טרור, משברים פיננסים, ועוד. אולם, משבר הקורונה שנחת על העולם כולו בראשית שנת 2020 שונה מכל משבר קודם בהיקף הפגיעה שלו בענף התיירות, בחומרת הפגיעה בתיירות ובפרק הזמן שיידרש לענף, ככל הנראה, להתאושש ממשבר זה. משבר הקורונה הביא בתוך פרק זמן קצר ביותר לעצירה כמעט מוחלטת של התיירות העולמית. מחקר זה מדגים את ייחודיותו של משבר הקורונה לעומת משברי תיירות אחרים בישראל וברחבי העולם.
המחקר מתאר את תהליך הקריסה של ענף התיירות, משווה אותו לאירועים משבריים מהעבר ומשרטט אסטרטגיות יציאה ישימות הלוקחות בחשבון את היקף הפגיעה, איטיות היציאה מהמשבר, שינויים עתידיים בתיירות, וכן את התרחשותם האפשרית של משברים עתידיים.
המחקר עורך השוואה מקפת בין מאפייני התיירות בישראל ובאיטליה – מדינת תיירות מובהקת. בניגוד לאיטליה, שנקטה צעדים מידיים לבלימת הפגיעה בתיירות החשובה כל כך לכלכלתה, מדינת ישראל, למרות ניסיון העבר שלה ממשברי התיירות במהלך מלחמת לבנון השנייה ומבצע "צוק איתן", לא השכילה להסיק מסקנות אופרטיביות ממשברי העבר ולא פיתחה אסטרטגיה ליציאה ממשברי תיירות. אסטרטגיה כזאת יכלה לסייע למדינת ישראל להתמודד מהר יותר וביתר יעילות עם המשבר הנוכחי בתיירות. לפיכך, מחקר זה מציע כמה כיווני פעולה לפיתוח אסטרטגיות יציאה ממשברי תיירות בישראל.
בנוסף, מחקר זה מתאר את ההמלצות של ארגון התיירות העולמי UNWTO להתמודדות עם משברי תיירות בכלל ועם משבר הקורונה בפרט, ובוחן את יישומן או אי-יישומן של המלצות אלה במדינות שונות בעולם.

דוח מחקר כולל: "אפקט הדומינו" של מגיפת הקורונה על תעשיית התיירות בישראל, "קריסת התיירות – אפקט הדומינו הכפול"  ניתוחים והמלצות - 26.7.2020
תקציר מנהלים

מאמרים שפורסמו:

Ram,Y., Collins-Kreiner, N., Gozansky, E., Moscona, G. & Okon-Singer, H. (2021). Is there a COVID-19 vaccination effect? A three-wave cross-sectional study.
Current Issues in Tourism, DOI: 10.1080/13683500.2021.1960285

Kreiner, N. C., & Ram, Y. (2020). National tourism strategies during the Covid-19 pandemic. Annals of Tourism Research.

Prof. Noga Collins Kreiner from the Department of Geography and Environmental Studies, Haifa University, Israel.

Dr. Yael Ram - Department of Tourism Studies, Ashkelon Academic College, Israel.
Prof. Luca Zamparini, Department of Law (Political Economy and Tourism Economy), University of Salento, Italy.

Abstract
The project aims to make practical recommendations regarding the future recovery of the tourism industry in Israel, with an emphasis on its workforce.
The Economic and Social recommendations are necessary steps to be taken in the tourism industry for the process of recovery that will take place after the virus is defeated.
The tourism industry is an umbrella-sector for multiple sectors: aviation (including airlines, airports, and related services), hotels and other forms of accommodation (such as short-term rental apartments, B&Bs, hostels and camping sites), restaurants, attractions (natural and man-made, including religious and heritage sites, museums, theme parks, visitor centers, and nature reserves), modes of land transportation(shuttles and coaches), and a long list of intermediaries (tour guides, tour operators, travel agents, online travel agents, insurance companies, etc.).
The economic contribution of the tourism industry in Israel is estimated to be 2.6% of the GDP and 3.6% of the workforce. Its share of the workforce rises to 6% when indirect sectors and contributors are included. In Italy, on the other hand, tourism is responsible for 13% of the GDP and for a similar share of the workforce.
The COVID-19 pandemic has affected the different sectors of the tourism industry in Israel negatively, so much that the industry has had to close down, sector after sector.
The proposed project aims to describe and analyze the process of the collapse of the Israeli tourism industry , by date, sub-sector and impact and to recommend the needed steps for the recovery process that will commence when the pandemic subsides.
In order to meet this goal, the project consists of two stages:
The first stage was:
1. Analyze the sequence and patterns of the crisis in the Israeli tourism industry, from 31/12/2019 until the ban on large gatherings (18/3/2020), and its economic implications.
2. Compare this process to past crises in Israel (the second Lebanon War in 2006 and the Tsuk Eitan military operation in 2014.
3. Compare this sequence of events to the current crisis in Italy (31/12/2019 to 11/3/2020 when commercial activity in Italy was halted).
4. Compare this crisis to the crisis caused by a sequence of significant earthquakes in Italy (August to October 2016).
The second stage will analyze the recovery of the tourism industries in three leading tourist destinations in Asia (possibly South Korea, China, Singapore or Hong Kong), in which the pandemic is being curbed. The aim of the analysis in this stage is to point out the sequence of subsectors of recovery, the timeline and the different stages of their improvement, and the portion of the workforce that was engaged in the recovery process, by subsectors.
This process of recovery will be compared to the patterns of the recovery from past events in Italy and Israel, as mentioned above, in order to test their feasibility for the tourism industry in democratic and Western countries. Therefore, recommendations will be given towards the necessary steps to bring about the recovery of the Israeli tourism industry.

See more in Hebrew

See also published papers: 

Ram, Y., NCollins-Kreiner, N., Gozansky, E., Moscona, G. & Okon-Singer, H. (2021). Is there a COVID-19 vaccination effect? A three-wave cross-sectional study.
Current Issues in Tourism, DOI: 10.1080/13683500.2021.1960285

Collins-Kreiner, N. & Ram, Y. (2020). National tourism strategies during the Covid-19 pandemic Annals of Tourism Research.