All partners logo eng

Bibliographic details:

Bar-Siman-Tov, I. (2020). Covid-19 Meets Politics: The Novel Coronavirus as a Novel Challenge for Legislatures. 8 The Theory and Practice of Legislation, DOI: 10.1080/20508840.2020.1800250 (2020)

Available at SSRN 3603137.

Abstract:

Much attention has been given to the challenge posed by the covid-19 pandemic to people's health, to public health systems and to the global economy. Insufficient attention has been given to the challenge posed by the 2019 novel coronavirus to legislatures, the vital organ of democracy. This article develops a comprehensive analysis of the multiple ways in which the pandemic challenges legislatures and their operation, drawing on illustrative examples from various countries around the world. It argues that covid-19 poses a unique and complex challenge for legislatures; resulting from the characteristics of this pandemic and the ways they interact with the fundamental institutional features of legislatures; the typical demographic traits of legislators; the psychological biases that can prejudice legislatures’ ability to evaluate the risk; and the effects of emergencies on legislatures.

The article then delves into an in-depth case study analysis of Israel to analyze how the pandemic particularly challenges parliaments in countries where covid-19 coincides with a pre-existing political crisis.

By understanding the complex challenges posed by covid-19 on parliaments, we can help ensure that parliaments, and perhaps ultimately democracy itself, would not become casualties of covid-19.

Link to paper: https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/20508840.2020.1800250

Published in Items

Bibliographic details:

Lee, S., Yeo, J., & Na, C. (2020). Learning From the Past: Distributed Cognition and Crisis Management Capabilities for Tackling COVID-19. The American Review of Public Administration, 0275074020942412.

Abstract:

The outbreak of coronavirus disease 2019 (COVID-19) has presented an unprecedented public health crisis across the globe. Governments have developed different approaches to tackle the complex and intractable challenge, showing variations in their effectiveness and results. South Korea has achieved exceptional performance thus far: It has flattened the curve of new infections and brought the outbreak under control without imposing forceful measures such as lockdowns and travel ban. This commentary addresses the South Korean government’s response to COVID-19 and highlights distributed cognition and crisis management capabilities as critical factors. The authors discuss how the South Korean government has cultivated distributed cognition and three core capabilities—reflective-improvement, collaborative, and data-analytical capabilities—after its painful experience with 2015 Middle East respiratory syndrome-coronavirus (MERS-CoV). South Korea’s adaptive approaches and its learning path examined in this commentary provide practical implications for managing potential additional waves of COVID-19 and a future public health crisis.

Link to paper: https://www.researchgate.net/publication/342956836_Learning_From_the_Past_Distributed_Cognition_and_Crisis_Management_Capabilities_for_Tackling_COVID-19

Published in Items

Bibliographic details:

Yeo, Jungwon. (2020). Whole Community Co-production: A full picture behind the successful COVID-19 response in S. Korea. Transforming Government People Process and Policy. 10.1108/TG-05-2020-0088.

Abstract:

This case study aims to examine and understand South Korea’s (S. Korea) COVID-19 response operations, a notable case for other countries to emulate, and suggests some practical implications for other countries struggling with coping with the current pandemic. Approach: To examine the case, the authors propose a new theoretical framework based on concepts of the whole community approach in the emergency management field and on co-production in public administration studies, and use the theoretical framework to analyze the details of S. Korea’s whole community co-production for COVID-19 Response. Findings: The findings demonstrate that the successful pandemic response in S. Korea is attributable to a nationwide whole community co-production among multiple actors, including government, various industries, sectors, jurisdictions, and even individual citizens, within and across relevant public service and public policy domains. Originality: This article suggests a new theoretical framework, whole community co-production, that contributes to the conceptual advancement of co-production in the field of public administration and a whole community approach in the field of emergency and crisis management. The framework also suggests practical implications for other countries to integrate whole community coproduction that may transform current response operations to cope with COVID-19.

Link to paper: https://www.researchgate.net/publication/343555010_Whole_Community_Co-production_A_full_picture_behind_the_successful_COVID-19_response_in_S_Korea

Published in Items

Bibliographic details:

Kosnik, L. R., & Bellas, A. (2020). Drivers of COVID-19 Stay at Home Orders: Epidemiologic, Economic, or Political Concerns?. Economics of Disasters and Climate Change, 1-12.

Abstract:

What factors affected whether or not a U.S. state governor issued a state-wide stay-at-home order in response to the COVID-19 pandemic of early 2020? Once issued, what factors affected the length of this stay-at-home order? Using duration analysis, we test a number of epidemiological, economic, and political factors for their impact on a state governor’s decision to ultimately issue, and then terminate, blanket stay-at-home orders across the 50 U.S. states. Results indicate that while epidemiologic and economic variables had some impact on the delay to initiation and length of the stay-at-home orders, political factors dominated both the initiation and ultimate duration of stay-at-home orders across the United States.

Link to webpage: https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs41885-020-00073-0

Published in Items

פרופ' ערן פייטלסון, פרופ' פנינה פלאוט, פרופ' דבורה שמואלי ודר' מיכל בן גל

תקציר מנהלים

כשלושה חודשים לאחר היציאה מהסגר הראשון שהוטל בישראל בעקבות מגיפת הקורונה נאלצה המדינה להכנס לסגר שני בעקבות גל שני של הדבקות בנגיף. עוצמת הגל השני עלתה עשרות מונים על זו של הראשון.
מדינות רבות בעולם נאלצו, כמו ישראל, להכנס לסגר לצורך עצירת התפשטות המגיפה בתחילת המשבר, אך חלקן השכילו להמנע מסגר נוסף או לדחות את הצורך להטיל סגר נוסף לאורך תקופת זמן ארוכה יחסית. ההנחה העומדת בבסיס מחקר זה היא שההצלחה בדחיית סגר שני תלויה בתהליך היציאה מהסגר שקדם לו והיכולת לשמור על רמת תחלואה נמוכה לאורך זמן.
דו"ח זה מתמקד בתהליכי היציאה מהסגר וניהול החיים לאחריו באוסטריה, שוויץ, איטליה ויוון - ארבע מדינות באירופה שיש להן נקודות דמיון לישראל בגודלן (אוסטריה, יוון ושוויץ), בתרבותן ואקלימן (איטליה ויוון) ובמורכבות האתגר שעמד בפניהן (המצב הכלכלי-פוליטי ביוון). בכל ארבע המדינות היציאה מהגל הראשון אפשרה לא להטיל סגר שני לתקופת זמן ארוכה מבישראל.
המחקר בחן את עקרונות המדיניות שעמדו בבסיס תהליך היציאה מהסגר, את הדרך בה הופעלה מדיניות זו בסקטורים שונים של המשק, ומה היו המענה הכלכלי, הבריאותי והחברתי-קהילתי שניתנו בכל מדינה למגזרים השונים. בנוסף נבחנו מערך הבדיקות והניטור, השפעת המדיניות על מערכת הבריאות ועל אמון הציבור. תוצאות המחקר מצביעות על ארבעה עקרונות מדיניות חשובים:
   •  ניהול המאבק במגיפה וקבלת החלטות בהובלת אנשי מקצוע
   •  מדיניות יציאה רב שלבית ברורה (בת 3-4 שלבים)
   •  שקיפות גבוהה של נתונים, המוצגים לציבור באופן אמין, ישיר וברור
   •  קבלת החלטות ברמה תת-מדינתית, כאשר האכיפה מוטלת במידה רבה על רמה מקומית וראשי מוסדות (שיש להם כמובן את הכלים המתאימים למשימה).
באשר לשלביות החזרה לפעילות בסקטורים השונים, מעניין לציין שהתחבורה הציבורית המשיכה לפעול ללא הפסקה בכל המדינות; המסחר נפתח בשלבים מוקדמים יחסית, ומוסדות החינוך – בשלבים מאוחרים, למעט מוסדות לגיל הרך. בשוויץ ניתן סיוע לפתיחת מעונות יום ומענה מיוחד עבורם לעובדים חיוניים.
בנושא המענה הכלכלי נמצא, שבכל המדינות הושם דגש על שמירת מקומות עבודה ומענקים לעצמאים, הקלות במס ודחיית תשלומים. בנוסף יש לציין מתן תמיכה כלכלית מיוחדת למשפחות עם ילדים קטנים.
בתחום המענה הבריאותי ניתן לציין סיוע שניתן למערכות הבריאות, כגון הגדלת מספר מיטות טיפול נמרץ ואישפוז קורונה, תוספת אחיות ושיפור תשתיות מערכת הבריאות והסיעוד באופן כללי. בשוויץ גם גויס הצבא לסיוע לבתי החולים. עם זאת, באוסטריה ושוויץ לא היה צורך בתגבור מיטות טיפול נמרץ.
ראוי לציין את הקווים החמים בתחום בריאות הנפש שנפתחו באוסטריה.
בתחום החברתי-קהילתי עולה שהחברה האזרחית פעילה מאד בכל המדינות והיה לה תפקיד משמעותי בהתמודדות עם המשבר. בחלק מהמקרים ניתן להצביע על שיתוף חשוב של ארגוני החברה האזרחית עם גורמי השלטון.
למעט יוון, בשאר המדינות נעשה ניטור רציף ושקוף של הנדבקים וכן ניטור וולונטרי באמצעות אפליקציות שונות.
בכל המדינות חלה באופן כללי עליה באמון הציבור בממשלה.
תובנות ראשוניות שניתן להסיק לישראל:
   •  יש חשיבות לקיומה של מדיניות ברורה ותהליך יציאה מדורג ושקוף.
   •  יש חשיבות לשיתופם של אנשי מקצוע בקבלת ההחלטות
   •  חשוב להותיר מרווח קבלת החלטות לדרג המקומי ולשלב את החברה האזרחית, וכן להעניק סמכויות אכיפה לראשי מוסדות ואירגונים
   •  ניתן להותיר את התחבורה הציבורית פעילה (אולי תוך הגברת תדירות והורדת צפיפות)
   •  חשוב לשמור על מקומות עבודה ולא להוציא לחל"ת, ולתת סיוע אפקטיבי לעצמאים
   •  חשוב לתת מענה לגיל הרך, בין אם בגנים ובין אם בסיוע לשמרטפיות
   •  יש עדיפות לפתיחת עסקים לפני פתיחת מערכת החינוך
   •  ראוי להתייחס לבריאות הנפש (כפי שנעשה בישראל)
   •  ניהול ענייני ושקוף מגביר את אמון הציבור. יש חשיבות לשקיפות מידע והעברתו לציבור באופן אמין, ישיר וברור

קישור לדו"ח סופי, נובמבר 2020

Published in Items

On-going research

Prof. Amotz Agnon

Autonomous smart portable emergency lodgings (ASPEL) can provide portable solutions to the spread of a pandemic such as COVID-19. This idea started as a remedy for the uprooted in the aftermath of a catastrophic earthquake, and it has advantages specific for epidemics. We will develop autonomous and portable units for lodging of individuals, families, and communities. Such technologically advanced units can be deployed quickly and do not need infrastructures. Hence they can be dynamically mobilized according to changing needs. Each unit has the capacity to generate energy (solar), produce potable water (condensation), and recycle waste (free of sewage installations).

The units can be readily sterilized by moderate heat pulses. Further disinfection will be provided by opening the roof to sunshine where applicable.
Mobilizing such ALEQT will allow the authorities to address the changing needs of the population according to the poorly predictable spreading trajectories of the epidemic (in the country and between countries). The mobility alleviates the need to consider the long term effects on the local environment and the limitations set by adherence to regulations. Portable autonomous lodgings can be useful in a verity of emergency situations such as nuclear disasters and radioactive contamination, and damage to water and energy resources.

Published in Items

On-goin research

Shlomo Mizrahi, Eran Vigoda-Gadot, Nissim Cohen
University of Haifa

In the recent two decades many societies have experienced mass emergencies, natural disasters, terror attacks and other crisis situations due to climate change, globalization and the mutual dependence between societies. The close ties between societies have increased the probability of cascading emergencies, as we have witnessed with the most recent alarming example of the global outbreak of the Coronavirus.
Such situations call for coordinated government actions, international cooperation between governments and other sectors such as non-governmental organizations and the private sector. Concurrently, governments all over the world develop and implement policy measures to minimize the effects of crises such as pandemics and increase public readiness, as well as improve the handling of crisis when it happens. Part of public readiness and coping is reflected in their emotional response and emotion regulation. In order to be effective, measures and policies require the active cooperation of citizens and communities who may bear significant costs and thus should be involved in relevant decisions.
In understanding citizens' trust in the government during emergencies it appears that responsiveness, fairness, participatory approach and effective management are all factors that can increase public trust in government. In this research, we perform a series of survey attempting to explain trust in government during emergencies, willingness to pay, cooperation with government's measures and the evaluations of government effectiveness.
The findings indicate that there is a "corona paradox" meaning that public trust in government as well as citizens' evaluations of government effectiveness gradually decline, but still people express willingness to cooperate with the government and obey. We explain this paradox by great fears or, alternatively, mental models that see the government as a sole solution for any problem. The findings also indicate that citizens' cooperation depends on the government being responsive to their demands, perform well and fairly and allow wide participation.
The research dives into the complexity of mechanisms through which citizens are incorporated into decision making process. Citizens may interpret such participatory mechanisms as a way for government to shirk its one responsibility leaving citizens to make their own decisions. Such a suspicious approach will dominate when citizens believe that government's effectiveness is low. Therefore, it is essential to build citizens' trust in the abilities of the government and create sincere feelings when establishing participatory mechanisms.
The research highlights the need to develop evidence-based policy where the government should collect data about citizens' attitudes and perceptions in forming policy to mitigate the pandemic.

For final report (in Hebrew) - see here

See:
"How Well Do They Manage a Crisis? The Government's Effectiveness during the Covid‐19 Pandemic" to be published soon in Public Administration Review

Abstract: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/puar.13370

Full PDF: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/epdf/10.1111/puar.13370

See more in Hebrew here

 

Published in Items

On-going research

Prof. Manfred Green

The aim of this study is to compare the economic impact and the health benefits obtained (using measures such as years of life lost) under different policies of social distancing (closing of schools, businesses, etc.) isolation of contacts and travel restrictions.
The COVID-19 pandemic has resulted in extraordinary measures being taken to control the spread the disease in different countries. In the early containment and delay phases, countries have instituted requirements for isolation of patients, self-isolation of contacts for at least 14 days, severe travel restrictions and closure of schools and academic institutions. In addition, restrictions on gatherings of large numbers of people and advice to older to avoid visiting public places, is having a major impact on places of entertainments, small businesses, restaurants, etc.
All these measures will have a major impact on the economy of the country. The measures used to contain and slow down the pandemic at the country level are important to allow the health services to be upgraded and prevent a sudden increase in severe cases requiring hospitalization. It also should reduce large scale absenteeism during a short period of time, impacting on the ability to maintain essential services.
While it seems logical that these steps should improve the ability of health system to function as it should, it is not clear to what extent they will actually save lives. The aim of this study is to carry out basic modeling and a sensitivity analyses of the economic impact under different scenarios and estimate the years of life lost under stringent restrictions of social isolation and travel restrictions as opposed to milder restrictions. Among other things, the study will apply economic modelling based on HTA analysis (including cost per QALYs units) to assess the long-term economic savings to the economy, from reduced morbidity and overall death toll, vs. the short and term losses to the Israeli economy, due to the current restrictions.

Published in Items

מחקר בהתהוות

פרופ' מירי כהן ופרופ' דנה יגיל, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

רקע: מגפת הקורונה המתרחשת כמעט בכל מקום בעולם, מלווה בחוסר וודאות, הן בקרב האזרחים והן בקרב מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים, לגבי הדרך הנכונה להתמודד עמה, מתי היא צפויה להסתיים וכיצד יראו "החיים שאחרי". גורמי לחץ אלו מצטרפים ללחץ יומיומי הכרוך בדאגות בריאותיות וכלכליות, ובשינויים משמעותיים באורחות החיים הנובעים מתקנות הריחוק החברתי. לכל זאת יש השפעה על המצב הפיזי והנפשי של האוכלוסייה. מחקרים קודמים הראו כי מצבי לחץ מתמשכים עלולים להביא לעלייה בסימפטומים של דחק פוסט טראומטי.
מטרות: מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את השפעות של מכלול הגורמים הקשורים לדחק פוסט טראומטי ולזהות קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה לפיתוח סימפטומים פוסט טראומטיים.
שיטות: סקר מקוון נערך בקרב מדגם של אזרחים ישראליים. המשתתפים התבקשו לדווח על סימפטומים של דחק פוסט טראומטי, אובדן משאבים, לחץ מאי ודאות, תחושת בדידות, הנחות עולם וצמיחה פוסט טראומטית. הסקר הועבר ע"י מכון סקרים לאותם משתתפים ב-3 נקודות זמן: 1. כחודש לאחר היציאה מהסגר (יוני 2020) 653 משתתפים, 2. לאחר הסרת מרבית מגבלות הסגר (יולי 2020) 261 משתתפים, 3. כחודשיים לאחר היציאה מהסגר (אוגוסט 2020) 256 משתתפים.
ממצאים: בזמן 1, המשתתפים דירגו את רמת הדחק הפוסט טראומטי כנמוך (חוויה מחדש (ממוצע=2.15, ס.ת=1.09), הימנעות (ממוצע=2.13, ס.ת=1.14), ניתוק (ממוצע=2.22, ס.ת=1.15), עוררות (ממוצע=1.77, ס.ת=1.04)). בזמן 2 נצפתה עלייה (p<0.001) ובזמן 3 ירידה (p=0.02). בזמן 1, 31% דיווחו כי חוו את כל ארבעת הסימפטומים של דחק פוסט טראומטי ברמה מסוימת. בזמן 2, 38% דיווחו כי חוו את כל ארבעת הסימפטומים ובזמן 3, 39% דיווחו על כך. ממוצעי תתי הסולמות של הנחות העולם היו ברמה בינונית-גבוהה: מידה בינונית של הנחת עולם צודק, מידה בינונית גבוהה של הנחת עולם נשלט ועולם צפוי. לא נמצאו שינויים בין הזמנים בהנחות העולם על כל תתי הסולמות. רמת הבדידות של המשתתפים הייתה בינונית ורמת הצמיחה הפוסט טראומטית הייתה בינונית-נמוכה (קשר עם אחרים (ממוצע=2.26, ס.ת=1.23), אפשרויות חדשות (ממוצע=2.19, ס.ת=1.30), חוזק אישי (ממוצע=2.54, ס.ת=1.23), שינוי רוחני (ממוצע=2.07, ס.ת=1.57), הערכה לחיים (ממוצע=2.78, ס.ת=1.26). עליה קלה נצפתה ברמת הבדידות בין הזמנים וירידה קלה בצמיחה הפוסט טראומטית. עם זאת, שינויים אלו לא היו מובהקים. אובדן משאבים וחשש מאי הודאות היו באמצע הסולם (ממוצע= 3.62, ס.ת=1.60 וממוצע=3.58, ס.ת=1.44 בהתאמה) והצביעו על רמות בינוניות של אובדן משאבים ושל חשש מאי ודאות. בזמן 2 אובדן משאבים גדל ונשאר גבוהה גם בזמן 3 (p=0.001). לא נצפו שינויים מובהקים בחשש מאי ודאות בין שלושת הזמנים.
הרגרסיה הליניארית המרובה לדחק פוסט טראומטי הראתה כי בזמן 1 סימפטומים של דחק פוסט טראומטי היו קשורים ביותר אובדן משאבים, לחץ מאי ודאות, בדידות והנחת עולם צודק. כמו כן, משתתפים שדיווחו על מצב תעסוקתי אחר (חופשת לידה, סטודנטים ואנשים בגיל הפרישה) דיווחו על רמות גבוהות יותר של דחק פוסט טראומטי. בזמן 2, אובדן משאבים, לחץ מאי ודאות, בדידות, הנחות עולם נשלט ודחק פוסט טראומטי בזמן 1 היו קשורים בדחק פוסט טראומטי גבוה בזמן 2. למוסלמים ולאלו שדיווחו על דת "אחרת" היו רמות דחק טראומטי נמוכות יותר. בזמן 3, לחץ מאי ודאות ובדידות ניבאו דחק פוסט טראומטי. עם זאת, דחק פוסט טראומטי בזמן 1, ניבא דחק פוסט טראומטי נמוך יותר בזמן 3. ממצאי הרגרסיה לניבוי צמיחה פוסט טראומטית הראו כי בזמן 2 יותר סימפטומים פוסט טראומטיים בזמן 2 ובדידות בזמן 1 נבאו צמיחה בזמן 2. בנוסף, אלו שדיווחו על דת אחרת ונולדו בישראל, דיווחו על צמיחה רבה יותר. בזמן 3, רמה נמוכה של בדידות בזמן 3 ושל סימפטומים פוסט טראומטיים בזמן 2, נבאו צמיחה בזמן 3. בנוסף, מוסלמים, משתתפים בגיל מבוגר ואלו שעבדו, דיווחו על רמת צמיחה נמוכה יותר.
מסקנות: ממצאי המחקר מראים כי כשליש מהמשתתפים חווה סימפטומים פוסט טראומטיים ברמה מסוימת בכל שלושת הזמנים. גורמי הסיכון לסימפטומים פוסט-טראומתיים הם לחץ מאי ודאות, בדידות ואובדן משאבים. הרמות הנמוכות של צמיחה פוסט טראומטית מצביעים על כך שהציבור מתקשה לחוות שינוי חיובי כתוצאה מהמשבר. האספקטים השונים של צמיחה פוסט טראומטית כגון: קשר עם אחרים, חוזק אישי ואפשרויות חדשות, מאותגרים על ידי המצב המתמשך של ריחוק ובידוד חברתי. יתכן ולאחר שאיום הקורונה ירד בהדרגה, שינויים חיוביים יחלו להתרחש.
קיים צורך באיתור קבוצות הנמצאות בסיכון לסימפטומים פוסט-טראומתיים מתמשכים ובהצעת סיוע להתמודדות עם המצב ופתרון בעיות. תכניות התערבות לשיפור החוסן הרגשי יוכלו לסייע במתן כלים להתמודדות עם הלחץ הכרוני, למנוע התפתחות של סימפטומים של דחק פוסט טראומטי ולעודד צמיחה חיובית.

 

Published in Items

מחקר בהתהוות

פרופ' דנה יגיל ופרופ' מירי כהן, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

רקע: מגפת הקורונה המתרחשת כמעט בכל מקום בעולם, מלווה בחוסר וודאות, הן בקרב האזרחים והן בקרב מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים, לגבי הדרך הנכונה להתמודד עימה, מתי היא צפויה להסתיים וכיצד יראו “החיים שאחרי”. גורמי לחץ אלו מצטרפים ללחץ יומיומי הכרוך בדאגות בריאותיות וכלכליות, ובשינויים משמעותיים באורחות החיים הנובעים מתקנות הריחוק החברתי. כמו כן, לתחושת הלחץ, האמון במקבלי החלטות ולאי הודאות יש חשיבות רבה לגבי הענות הציבור להנחיות משרד הבריאות.
מטרות: מטרות המחקר הנוכחי היו לבחון את השפעות של מכלול הגורמים הקשורים ללחץ ולזהות קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה לפיתוח תגובות לחץ משמעותיות.
שיטות: סקר אינטרנטי נערך בקרב מדגם מייצג שלאזרחים ישראליים. המשתתפים התבקשו לדווח על תחושות מצוקה רגשית, ודאות לגבי האופן בו יראו החיים בעתיד, אמון בקובעי המדיניות, חשיפה לתקשורת, שמירה על כללי הבטיחות ומשאבים אישיים, חברתיים וכלכליים. הסקר הועבר ע”י מכון סקרים לאותם משתתפים ב-3 נקודות זמן: 1. במהלך הסגר (אפריל 2020) 718 משתתפים, 2. ביציאה מהסגר (מאי 2020), 630 משתתפים 3. לאחר הסרת מרבית מגבלות הסגר (יוני 2020), 502 משתתפים.
ממצאים כלליים: הבדלים מובהקים נמצאו בין המדידות במשתנים לחץ, התנהגויות בטיחות, דאגה מהדבקות, תחושת ודאות לגבי העתיד, חשש מאי הודאות, ואובדן משאבים, כאשר בהעברה הראשונה ממוצעי המדדים היו גבוהים יותר לעומת ההעברות השנייה והשלישית. משתתפים מבוגרים יותר, גברים, יהודים ואנשים עובדים, דיווחו על רמות לחץ ואי ודאות נמוכות יותר.
גורמים הקשורים למצוקה רגשית ולאמון במקבלי ההחלטות:
ניתוח רגרסיה מרובה לניבוי מצוקה נפשית מראה כי אובדן משאבים, אמון במקבלי ההחלטות, דאגה מהדבקות, והיבטים של חוסר הודאות ניבאו לחץ. בנוסף, נשים היו בסיכון גבוה יותר לחוות לחץ בהעברה הראשונה בלבד. בהעברה השנייה, רמת דתיות גבוהה נבאה פחות מצוקה רגשית (p=0.02).
ממצאי ניתוח רגרסיה מרובה עבור אמון במקבלי ההחלטות הראה כי ודאות לגבי החיים בעתיד וחשיפה לתקשורת מנבאות את רמת האמון (p<0.001), כך שיותר ודאות ויותר חשיפה לתקשורת קשורות באמון גבוה יותר. כמו כן, רמת דתיות גבוה, השכלה נמוכה ודת יהודית נבאו אף הן אמון גבוה יותר.
מסקנות: מצוקה נפשית נמצאה קשורה באופן עקבי להיבטים שונים של חוסר וודאות. השינויים התמידיים והלא צפויים שמתקיימים מאז פרצה המגיפה, יוצרים אפקט ממושך של חוסר וודאות ומקשים על תהליכים של הסתגלות ללחץ, שמתרחשים באירועי לחץ מוכרים שהם קצרי מועד או סטטיים יותר. מאפיינים אלו מחייבים התערבויות שמיועדות לשיפור החוסן הנפשי של אוכלוסייה באמצעות פיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם לחץ וחוסר וודאות כרוניים ברמת הפרט והקהילה. בנוסף, הממצאים לפיהם המשאבים החברתיים נפגעו פחות ממשאבים אחרים למרות הסגר ונהלי הריחוק החברתי, מצביעים על האפשרות שמשאבים אלו עשויים למלא תפקיד מרכזי בשמירה על חוסן.

Published in Items