מיכל שמאי ועליזה לוין, אוניברסיטת חיפה

מחקר במימון משרד המדע והטכנולוגיה, 2021

תקציר

מטרה: מחקר זה מתמקד באופן שבו אנשים החיים בעוני התמודדו עם האתגרים שנוצרו בעקבות מגיפת הקורונה. ארבעה תחומים מרכזיים נחקרו בשתי נקודות זמן:  1) רווחה רגשית, נמדדת כרמות מתח, חרדה, דיכאון וחוסן. 2) סוגי קשיים וקשיים שחוו (כלכלי / חברתי / משפחתי). 3) הצורך הספציפי בשירותים (רווחה / בריאות / חינוך) ותגובת שירותים אלו (שירותי ביטוח לאומי, רווחה, בריאות וחינוך). 4) מקורות תמיכה חברתיים רשמיים ובלתי פורמאליים. בנוסף, חקרנו  גם עובדים סוציאליים ממחלקות לשירותים חברתיים במטרה לבחון את תפיסתם לגבי השלכות  המגיפה על לקוחות החיים בעוני.

אנשים החיים בעוני

השיטה

המדגם: המשתתפים גויסו באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים בצפון הארץ. המדידה הראשונה התבצעה בחודשים מאי-יוני 2020, וכללה 88 משתתפים. המיקוד במדידה הראשונה התייחס לאתגרים וההשלכות של הסגר הראשון. המדידה השנייה בוצעה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2020, וכללה 82 משתתפים מתוך כלל המשתתפים במדידה הראשונה.

כלי המדידה: שאלון שהועבר באמצעות ראיונות טלפוניים. רוב השאלות היו זהות בשתי המדידות, כדי לאפשר השוואה ולזהות שינויים לאורך זמן. השאלון הראשון כלל את הנושאים הבאים: 1) מידע דמוגרפי ושאלות רקע אודות עבודה, הכנסה וקשיים לפני המגיפה והסגר הראשון 2) שאלות הנוגעות לשינויים בעבודה והכנסה עקב המגיפה והסגר הראשון. 3) סוגי קשיים (כלכליים / חשובים / משפחתיים) שנתקלו בהם במהלך הסגר הראשון. 4) חיבור למקורות תמיכה רשמיים ובלתי פורמליים. 5) סוג העזרה הניתן על ידי המחלקה לשירותים חברתיים .6) רמות לחץ (חרדה ודיכאון) נמדדות על ידי BSI. שאלון תמיכה חברתית של התופס (MSPSS). במדידה השנייה נבחנו שינויים בכל התחומים שנמדדו במדידה הראשונה.

ניתוח נתונים: הנתונים נותחו בשיטה כמותית ואיכותנית (ניתוח תוכן). הנתונים הכמותיים נותחו באמצעות סטטיסטיקה תיאורית של כל אחת מהמדידות ובנוסף נעשתה השוואה בין שתי המדידות. בנוסף, נערכו ניתוחים רב-משתניים במטרה לבחון את ההשפעה של מצוקה חומרית (ושינויים במצוקה חומרית) על לחץ, חרדה, דיכאון וחוסן. ניתוח התוכן כלל את הערות המשתתפים לאורך כל הראיון ותגובותיהם לשאלות הפתוחות. בניתוח התוכן נבחנו נושאים משותפים להרבה מהנבדקים וכן תגובות ייחודיות.

התוצאות

מתוך הממצאים ניתן לראות שאנשים החיים בעוני חוו קשיים מוגברים בעקבות מגיפת הקורונה והמשבר שנוצר בעקבותיה. קשיים אלה השפיעו על תחומי חיים מרובים (אם לא בכולם): 1. הוצאות משק הבית גדלו: א) בעקבות הסגר נאלצו מרבית בני המשפחה להישאר בבית בכל שעות היום, דבר שהוביל להגדלת הוצאות משק הבית. לדוגמא, ילדים ממשפחות במצוקה כלכלית, שבדרך כלל זכאים לארוחת צהריים חמה בבית הספר, נאלצו לאכול את כל הארוחות בבית דבר שהגדיל את ההוצאות הכספיות עבור מזון. בנוסף, המשתתפים ציינו שהייתה גם עלייה בכמות המזון שנאכלה על ידי כל אחד מבני המשפחה במהלך הסגר דבר שגם השפיע על העלייה בהוצאות למזון. עלייה זו בהוצאות המזון זו יצרה קושי למשפחות שחיות בעוני אשר מתקיימות מתקציבים קטנים ואין להן רזרבות לשימוש בעיתות משבר. ב) השהייה בבית גם הגדילה את השימוש בחשמל ואת ההוצאות הבאות. ג) צמצום התחבורה הציבורית אילץ לא פעם להשתמש במוניות, המהוות אלטרנטיבה יקרה מאוד לתחבורה ציבורית ובכך גדלו הוצאות התחבורה של משפחות אלו. 2) ירידה בהכנסה: אנשים החיים בעוני עובדים בדרך כלל בסוגי עבודות שאינן מאפשרות עבודה מקוונת או עבודה מהבית. רבים מהם עובדים בעבודות בהם נדרשים כישורים נמוכים; רבים מהמקומות הללו נסגרו או צמצמו שעות עבודה במהלך הסגר.  לפיכך, רבים ממשתתפי המחקר פוטרו או נשלחו לחופשה ללא תשלום. השילוב של ירידת הכנסות והעלאת הוצאות יצר לחץ והגביר את הקשיים החומריים והרגשיים. קשיים אלה הובילו גם לקשיים עם בני הזוג ולסכסוכים רבים בנושאים פיננסיים. 3) קשיים עם ילדים: א) במשך תקופות ארוכות במהלך המגפה נאלצו רוב הילדים להישאר בביתם. המגורים של אנשים החיים בעוני הם בדרך כלל קטנים וצפופים וכמעט אין בהם אפשרות לפרטיות. ב) למשפחות רבות לא היו מחשבים או חיבור לאינטרנט ולכן ילדיהם לא יכלו להשתתף בלמידה מקוונת. במדידה השנייה נראה שהמצב השתפר מכיוון שילדים רבים קיבלו מחשבים. ג) הורים רבים הרגישו שאין להם את הכישורים לעזור לילדיהם בלמידה המקוונת בגלל רמת ההשכלה הנמוכה שלהם. לחלק מההורים לא הייתה האפשרות לעזור מאחר והיה עליהם ללכת לעבודה או שנאלצו לטפל בזמן הלימודים בילדים אחרים שהיו בבית. ד) הורים רבים הרגישו שאין להם אמצעים להעסיק את הילדים בשעות הארוכות בהן שהו בבית. אין להם מספיק משחקי קופסא או משחקים אלקטרוניים שניתן להעסיק בהם את הילדים.  ה) חלק מהמשתתפים דיווחו שהיה עליהם להשאיר ילדים צעירים מאוד בטיפול אחיהם הגדולים, שגם הם עדיין היו צעירים מדי לטיפול בילדים, מאחר והיה עליהם לצאת לעבודה. ו) המשתתפים דיווחו כי סכסוכים רבים עם בני זוג התרכזו בגידול הילדים בתקופה קשה זו. 4) בריאות הנפש: א) נמצא שהאנשים החיים בעוני דיווחו על רמת לחץ, חרדה ודיכאון גבוהות משמעותית ורמת חוסן נמוכה יותר מאשר כלל האוכלוסייה בישראל. רמת החרדה בקרב אנשים בעוני ירדה במדידה השנייה ועלתה באוכלוסייה הכללית, כך שההבדל בין שתי הקבוצות במדידה השנייה הפך ללא משמעותי. רמת הדיכאון בקרב אנשים בעוני נותרה גבוהה ויציבה, אך הן עלו באוכלוסייה הכללית, כך שגם כאן לא היה הבדל בין הקבוצות במדידה השנייה. לעומת זאת ההבדל ברמת החוסן בין שתי האוכלוסיות נותר משמעותי סטטיסטית. ב) בניתוחים הרב-משתניים נמצא שמספר הקשיים החומריים מנבא לחץ, חרדה ודיכאון בשתי המדידות. כמו כן, נמצא שקשיים מהותיים מתמשכים (חוסר יכולת לשלם הוצאות משק בית לפני ובזמן המגפה) קשורים לרמות גבוהות יותר של לחץ, חרדה ודיכאון, ורמות נמוכות יותר של חוסן בהשוואה לאנשים שיכלו לשלם את הוצאות משק הבית לפני ובזמן המגיפה ולכאלה שיכלו לשלם לפני המגיפה אך לא בתקופת המגפה. בקשות לעזרה: א) אנשים בעוני בקשו תמיכה ממקורות פורמאליים ובלתי פורמאליים. האחוז הגבוה ביותר של המשתתפים דיווח שמקור התמיכה העיקרי היו המחלקות לשירותים חברתיים. ב) מרבית המשתתפים דיווחו על שביעות רצון מלאה או חלקית מעזרתם של העובדים הסוציאליים.  רמת שביעות הרצון הייתה גבוהה יותר במדידה הראשונה בהשוואה למדידה השנייה. ג) מרבית המשתתפים ביקשו עזרה חומרית, כגון אוכל, בגדים לילדים, מחשבים ועוד. ד) משתתפים רבים ציפו שהעובדים סוציאליים ייזמו שיחות טלפון בכדי לברר אודות קשיים אינסטרומנטליים ופסיכולוגיים. משתתפים רבים השוו את הסגר הראשון לשני וטענו כי הייתה ירידה משמעותית בסיוע העובדים הסוציאליים לאורך זמן.

מסקנות

 1) בניגוד לטענה שאנשים החיים בעוני לא נפגעו ממשבר הקורונה מכיוון שהם מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי, הממצאים מראים כי המגפה הגבירה את המצוקה וגרמה לקשיים נוספים א) נמצא שפעילות העבודה וההכנסות ירדו  ב) נמצאו עדויות חזקות לכך שהמצוקה החומרית גדלה בעקבות המגפה. ג) תנאי מחיה צפופים של האנשים החיים בעוני ומחסור במחשבים הובילו לקשיים בלימוד מקוון ולעימותים עם הילדים ובעקבותיהם גם עם בני הזוג .

2) מאז תחילת המגפה אנשים החיים בעוני היו תלויים במחלקות לשירותים חברתיים ובעמותות לסיפוק צרכיהם הבסיסיים אפילו יותר מהתקופה שלפני המגפה. 3) אנשים רבים החיים בעוני  נזקקו גם לתמיכה רגשית, ורובם קיבלו אותה מהעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים. 4) למצוקה חומרית יש השפעות מזיקות על הרווחה הרגשית (emotional wellbeing) . קשיים חומריים מתמשכים מזיקים יותר מהמצוקה החומרית שנוצרה בעקבות המגפה. הקבוצה עם רמות הלחץ, החרדה והדיכאון הגבוהות ביותר ורמת החוסן הנמוכה ביותר כללה את אלו שהתקשו לעמוד בהוצאות הבית לפני המשבר ומאז תחילתו. לפיכך, ניתן להסיק שהצורך המתמשך להתמודדות עם קשיים חומריים מביא לשחיקה נפשית המפחיתה את היכולת להתמודד עם אתגרים נוספים ובלתי צפויים, כמו אלה שנוצרו על ידי המגפה.

2. עובדים סוציאליים

 השיטה

המדגם: המדגם כלל 40 עובדים סוציאליים משפחתיים, בעיקר מצפון ישראל.

כלי המחקר: שאלון שכלל את הנושאים הבאים: 1) תפיסות לקוחות בעוני לפני המגפה ובמהלכה. 2) סוגי עזרה שלקוחות ביקשו. 3) קשר עם לקוחות במהלך הסגר הראשון ובין הסגרים 4) הוראות ספציפיות שהתקבלו מהמחלקה לשירותים חברתיים לגבי קשר עם לקוחות במהלך המגפה.

איסוף נתונים: העובדים הסוציאליים שהסכימו לקחת חלק במחקר נתבקשו למלא את השאלון המקוון.

ניתוח נתונים: ניתוח הנתונים כלל נתונים סטטיסטיים תיאוריים שהועשרו בתגובות לשאלות הפתוחות.

התוצאות

תפיסת העובדים הסוציאליים את צרכי הלקוחות, תפקודם ומצבם הרגשי הייתה דומה לאלה שדווחו על ידי האנשים החיים בעוני. העובדים סוציאליים דיווחו כי קיבלו הוראות ליזום שיחות טלפון לפונים החיים בעוני (כפי שדיווחו מרבית האנשים בעוני). גם העובדים הסוציאליים דיווחו על האתגרים שנתקלו בהם בתפקידם בשל התנאים שיצרה המגיפה. העובדים הסוציאליים דיווחו כי הם היו הרבה יותר עמוסים בתקופת המגפה מאחר ובנוסף לעבודתם הרגילה היה עליהם לטפל בהכנת והפצת חבילות מזון לאוכלוסייה הנזקקת. בנוסף, עובדים סוציאליים שלהם ילדים צעירים חוו קושי למצוא פתרונות לטיפול בילדים בשעות בהן היה עליהם לעבוד.

מסקנות

1) יש צורך לחזור ולהבהיר את הוראות העבודה והתפקוד המקצועי במצבי משבר ארוכי טווח. 2) יש צורך לספק תמיכה וטיפול בילדיהם של העובדים סוציאליים בתקופות משבר ארוכות טווח. 3) ניתן להעביר משימות שאינן דורשות מיומנות מקצועית (כגון הכנת חבילות מזון) לעובדים ללא מיומנות מקצועית הזקוקים להכנסה.

3) השלכות והמלצות לפרקטיקה

1) לאנשים בעוני היו/יש הוצאות גבוהות יותר בעקבות המגיפה הן במהלך הסגרים והן לאחריהם. מכיוון שהם חסרים רזרבות כספיות, הם נתקלים בקשיים כלכליים תוך זמן קצר מאוד, ונראה שרובם לא מתאוששים מכך. לכן, חשוב לפתח מדיניות שלוקחת מצב זה בחשבון, אספקת מזון אינה תשובה מלאה למצב זה. יש צורך במענק כספי לאוכלוסייה החיה בעוני, בסכום שיהיה ריאלי בכדי שיוכלו לענות באופן מספק על הצרכים שלהם ושל ילדיהם. דבר זה ימנע הידרדרות כלכלית נוספת.

2) יש לקחת בחשבון את הלחץ הרגשי הגבוה עליו מדווחים האנשים החיים בעוני, מכיוון שההשפעה המשמעותית של הלחץ חורגת מבריאות הנפש, ומשפיעה גם על הבריאות הגופנית. עובדים סוציאליים נדרשים לקבל הוראה ברורה ליזום קשר עם לקוחותיהם בכדי לספק תמיכה וליווי לאורך כל תקופת המגפה בנושאים שונים המעוררים לחץ. עובדים סוציאליים הצליחו לעשות זאת במהלך הסגר הראשון אך הרבה פחות בין הסגרים ובמהלך הסגר השני.

3) אנשים בעוני אינם יכולים להיחשב כקבוצה הומוגנית אחת. הקבוצה שמעולם לא יכלה לשלם הוצאות משק בית הייתה בסיכון הגבוה ביותר לנושאי בריאות הנפש ולכן היא זקוקה להתייחסות מיוחדת במהלך משברים. אין להם עתודות כלכליות והם חווים קשיים מהותיים ארוכי טווח, הקשורים לתוצאות רגשיות שליליות.

4) עובדים סוציאליים זקוקים לתוכניות הכשרה בטכניקות התערבות טלפוניות או מקוונות במיוחד בטכניקות להפחתת חרדה ובטכניקות לחיזוק החוסן ויכולת פתרון בעיות. בנוסף, עובדים סוציאליים משפחתיים צריכים לפתח תוכניות מתאימות להדרכת הורים שיתמקדו בעזרה בהתמודדות עם ילדים בקונטקסט שנוצר בעקבות המגפה. יש חשיבות עליונה שילדי משפחות בעוני לא ייפגעו לטווח הארוך ויוכלו לסגור את הפער הלימודי שנוצר מהמשבר. זאת על מנת שיוכלו להשתלב בעתיד בהשכלה הגבוהה  שיכולה לפתוח הזדמנויות לצאת מעוני.