מחקר בהתהוות

ד"ר אדר בן-אליהו וליהי צרפתי, החוג לייעוץ והתפתחות האדם - אוניברסיטת חיפה

מחקר זה חקר את היחסים בין תהליכי- מטא ויכולת ויסות עצמי בלמידה של אימהות לבין ויסות עצמי בלמידה של ילדיהם בכיתות א-ג. המחקר מבוסס על התפיסה כי תהליכי-מטא וויסות עצמי הם בסיס לחוסן נפשי ולגמישות אשר מהווים גורמי חוסן הכרחיים במיוחד כאשר מתמודדים עם מצבי חיים שדורשים הסתגלות רבה, בדומה לאלה הפוקדים את העולם בעקבות מגפת נגיף הקורונה COVID19 . בנוסף, בחנו את הדינמיקה בין אם לילד בעת למידה מתוך הסתכלות על האופן שבו האם תומכת בלמידה, דרך עידוד חשיבה (ויסות הדדי) או על ידי מתן הוראות (ויסות אחר).

נתוני המחקר בוחנים שלוש תקופות זמן: מאי 2019 (טרום קורונה), אפריל 2020 (סגר ראשון - למידה מרחוק) ויוני 2020 (לאחר חזרה לבית הספר "שגרת קורונה"). מניתוחים ראשוניים עולה כי למידה מרחוק מייצרת דינמיקה שונה במקצת בין ההורים לילדיהם. יש דמיון בין תקופת טרום קורונה לשגרת קורונה יותר מאשר לתקופת הסגר בלמידה מרחוק.

ממצאים עיקריים מצביעים על כך שיש יותר מעורבות הורית במהלך שגרת הקורונה, לכן נמצאו יותר קשרים ביוני 2020 לעומת מאי 2019. לדוגמא, בעוד שבמהלך כל תקופות המחקר ויסות רגשי של ההורה מסוג של הדחקת רגשות היה בקשר חיובי עם הדחקת רגשות אצל הילד, ביוני 2020 גם ויסות קוגניטיבי של ההורה ניבא את השימוש בהדחקת רגשות אצל הילד. באופן דומה, בעוד שהערכה מחדש של האם כוויסות רגשי ניבא את השימוש בהערכה מחדש ואת התכנון (ויסות התנהגות) אצל הילד במהלך טרום קורונה ובשגרת קורונה, ביוני 2020 גם ויסות התנהגות (תכנון) של ההורה היה בקשר חיובי עם ויסות התנהגותי (תכנון) של הילד. הממצאים מצביעים על כך שמלבד הערכה מחדש (ויסות רגשי), יכולות הוויסות של ההורה לא נמצאו כמנבאים את יכולותיהם של ילדיהם במהלך הסגר הראשון (אפריל 2020).

לגבי הידע שיש לאמהות אודות תהליכים פנימיים כגון רגש, קוגניציה והתנהגות, נמצא שבעוד שבטרום הקורונה מטא-רגש ומטא-התנהגות היו בקשר חיובי עם ויסות רגשי של הילד מסוג של הערכה מחדש, בזמן הקורונה (אפריל 2020) מטא-התנהגות נמצא כמנבא הערכה מחדש וויסות התנהגות (תכנון). זאת לעומת שגרת הקורונה (יוני 2020), במהלכה רק מטא-רגש ניבא הערכה מחדש וויסות התנהגות. ממצא מעניין נוסף הוא שמטא-רגש של האם היה בקשר שלילי עם ויסות קוגניטיבי של הילד במהלך הלמידה מרחוק בלבד (אפריל 2020), אך במהלך הסגר ולאחריו מטא-רגש היה בקשר חיובי עם שימוש בהדחקה (ויסות רגשי) של הילד ומטא-קוגניציה בקשר שלילי עם שימוש בהדחקה.

בהסתכלות קרובה יותר על הדינמיקה בין אם-ילד, ויסות הדדי היה בקשר חיובי עם ויסות רגשי מסוג של הערכה מחדש ותכנון של הילד לאורך כל תקופות המחקר, אך ניבא הצלחה בחשבון רק במהלך הסגר ולאחריו. בעוד שוויסות אחר (מתן הוראות לילד) היה בקשר שלילי עם הישגים בחשבון ובקשר חיובי עם ויסות קשבי של הילד, כלומר, הילד נדרש ליותר הוראות לווסת את הקשב, אך פחות הוראות מהאם ניבאו את הישגיו בחשבון וגם את השימוש בתכנון (ויסות התנהגות), ויסות הדדי היה בקשר חיובי עם הישגים בחשבון אך בקשר שלילי עם ויסות קשבי של הילד. כאשר שאלנו אמהות לגבי הרגש שלהן במהלך הסגר ובתקופת שגרת הקורונה, מצאנו שבעוד שלא היו הבדלים בחוויית הרגש השלילי בין שתי התקופות, הרגש החיובי עלה כאשר הילדים חזרו לבית הספר לאחר הסגר (יוני 2020).