מחקר זה נועד לבחון את הקשר הדינמי בין הון חברתי לבין תהליך השיקום ביישובי עוטף עזה. כחלק מתהליך זה, המחקר יעריך את התקדמות השיקום מול מטרות שהוגדרו ויוגדרו על ידי הקהילה ויבחן - הן כיצד השיקום השפיע על ההון החברתי והן את תפקידו של ההון החברתי בקידום תהליך השיקום. בשלב זה, ישנו מאגר מבוסס היטב של ספרות אקדמית וספרות אפורה בנושא שיקום מאסונות. מכיוון ששיקום הוא תהליך רב-ממדי, הבסיס המחקרי העוסק בו הינו רחב ומקיף היבטים רבים. מחקר זה מתבסס על ספרות העוסקת בהגדרות לשיקום מוצלח מאסונות, שיקום כתהליך שיתופי, ותפקידו של הון חברתי בשיקום מאסונות. הספרות על שיקום מוצלח מאסונות מנחה את מסגרת המחקר בנוגע למטרות השיקום וההערכה שלו. הספרות על תהליכי שיקום שיתופיים מספקת בסיס לשיתוף הציבור ובעלי עניין בקביעת מטרות השיקום. לבסוף, הספרות על הון חברתי ושיקום מאסונות מעצבת את הנחותינו לגבי האופן שבו הון חברתי משפיע על תהליך השיקום. הפערים בידע הקיים לגבי הקשר הדינמי הדו-כיווני בין הון חברתי לשיקום מאסונות יוצרים את הבסיס לתרומתו של מחקר זה.

Funded by the National Steering Committee for Earthquake Preparedness and the Israel Ministry of Science & Technology

PIs:  Deborah Shmueli, Eli Salzberger, Amnon Reichman

Researchers: Danielle Zaychik, Michal Ben-Gal and Inbal  Blau
(in cooperation with the Minerva Center for the Rule of Law under Extreme Conditions)

 This project, co-funded by the Ministry of Innovation, Science and Technology and the Inter-ministerial Steering Committee for Earthquake Preparedness, began in 2022, and ended in 2024. The research examines long-term recovery after major earthquakes. It makes use of an extensive literature review and case study to identify important aspects for long-term recovery and creates a framework for pre-event long-term recovery planning. The first stage of the project included an international comparison of five countries' institutional and regulatory frameworks. The second stage of the project included the creation of typology for assessing long-term recovery, based on literature. This typology was then applied to the long-term recovery plans recently developed by the Israeli government. The third stage of the research consisted of an in-depth case study of the long-term recovery of Japan after the 2011 earthquake and tsunami. Policy recommendations and lessons for the Israeli context were extracted from the Japanese case. 

Literature review I: International comparison of regulatory frameworks for recovery

Analyzing in-depth semi-structured interviews with experts as well as primary and secondary documents concerning the regulatory frameworks for recovery in Japan, New Zealand, Chile, Turkey, and Italy, four parameters were compared: recovery planning, governance, recovery processes, and resources.

Ten salient factors which influenced recovery trajectories were identified. These encompassed whether or not there existed:  a designated body for emergency management; centralized power and responsibilities versus delegation of powers to local government; clear roles and designated areas of responsibility for bodies and institutions; legal tools and powers in the hands of authorized and responsible parties; a structured process for decision-making (including public/stakeholder involvement); a recovery/rehabilitation plan – developed either before or after the earthquake occurred – and the breadth of issues which it covered; data and knowledge driven decision-making, and a dedicated budget for rehabilitation.

Each of the five countries present a different model of operation: Japan is highly centralized, with a core legal structure which is dynamic and continuously updated; New Zealand is highly organized, providing blue-print plans for implementation by local authorities; Chile maintains that the governance structures in place during routine times should work for emergencies as well;   Turkey’s model leans on  international guidelines, and Italy is ad hoc – each event is treated differently.

Literature review II: Typology of earthquake recovery

Based on literature review of successful earthquake recovery, a typology of disaster recovery was developed. The typology includes three major axes: aspects of recovery related to process, aspects of recovery relating to outcomes, and aspects of recovery that relate to evaluation. The process of recovery includes policies that create efficiency and/or a participatory process. Efficiency includes policies that promote speed, establish a pre-existing organizational infrastructure, cultivate professional management, and utilize effective planning. Participatory processes are created through community integration, inclusive and collaborative processes, and empowerment and community orientation. Outcome-related aspects of disaster recovery can stress restoration, improvement, or stability. Recovery evaluation can either be objective or subjective (or include both aspects). Evaluation is relevant to both the process and outcome aspects of recovery.

The typology described above is summarized in the following figure:

Application of second literature review on government plans for long-term recovery

Based on analyzing the government plans through the lens of the typology, the researchers recommended three primary ways to strengthen the government report: 1. Integrate more participatory mechanisms and community empowerment throughout recovery plans. 2. Integrate plans for making improvements (“Build Back Better”) throughout the recovery plans. 3. Integrate mechanisms and plans frameworks for evaluation throughout the government plans.

Japanese case study and recommendations for Israel

Based on written materials and studies available on the topic and a few in-depth interviews with experts, textual analysis of primary documents, and a literature review of academic studies, the case study includes nine chapters which describe the regulatory and organizational frameworks, the recovery process itself, primary policy tools implemented, community involvement in recovery, themes of the Japanese recovery and lessons that can be applied to Israel. Some of the interesting findings are listed below:

• Japan has a complete regulatory system for recovery (as opposed to narrow set of laws), at the center of which stands the 1961 Disaster Countermeasure Basic Act.
• After a disaster, a recovery advisory is convened, at the head of which presides the Prime Minister. After some disasters (such as the GEJE), a Recovery Agency was established, which managed all aspects of the GEJE recovery.
• There were four primary policy tools used during the Japanese recovery: Protection by physical means (such as seawalls), collective relocation, public housing projects, and land adjustments.
• Although the vision for recovery set out by the Japanese government included an emphasis on community empowerment and participation in the recovery process, this vision was not actualized in a meaningful way.
• Machizukuri (bottom-up participatory planning mechanisms) were an example of an exception, as they were successful in creating effective community empowerment and participation.
• Overall the Japanese recovery can be characterized as taking a centralized, top-down approach, emphasizing speed and efficiency, taking an engineering-based approach to Build Back Better, and a lacking integration of long-term planning into recovery plans.

Recommendations based on the Japanese case include: (a) plan for managing “time compression”, (b) lessons for financing mechanisms and structures, (c) plan for bottom-up recovery mechanisms, (d) pre-established structures, frameworks and arrangements are more efficient than ad-hoc arrangements, (e) create varied options for housing, (f) take a holistic approach to relocation and Build Back Better, (g) plan for participation (h) be aware of the complications of working with the public (i) prepare plans for the expected human resource shortage, (j) outline guidelines for improvement when striving to integrate a Build Back Better approach, (k) and integrate long-term planning in recovery planning.

See Hebrew webpage with links to reports

צוות המחקר: דבורה שמואלי, דניאל זיייצ'יק, אפרת מישור, מיכל בן גל וסמדר אמיר

הוכן עבור אגף פנים, תכנון ופיתוח, משרד ראש הממשלה

במסגרת המחקר פותח מדד מתכלל לחוסן ופיתוח מרחבי בישראל, המיועד להערכת כלל הרשויות המקומיות בישראל. המדד נועד לשמש כלי אסטרטגי לטווח ארוך, אשר יסייע בגיבוש תמונת מצב מבוססת-נתונים, ובתוך כך לסייע בהכוונה, בגיבוש תכניות ובקביעת מדיניות מיטבית ומושכלת בתחומי חוסן ופיתוח מרחבי. המדד אשר פותח במחקר כורך שני מושגים שונים לצורך גיבוש מדד אחד – האחד הוא חוסן והשני פיתוח מרחבי. במסגרת בניית המדד המתכלל המושג חוסן הוגדר כיכולת החברה למזער את ההשפעה השלילית של הפרעה תוך שמירה על רציפות תפקודית במהלך ההפרעה ולאחריה. המושג פיתוח מרחבי הוגדר כפעולה יזומה השואפת למיצוי והרחבת הפוטנציאל הכלכלי, החברתי והסביבתי של אזור מסוים בהווה ובעתיד.

המדד המוצע מורכב מארבעה תחומים מרכזיים: כלכלה; חברה; שלטון מקומי; ותכנון, סביבה והמרחב הבנוי, אשר מורכבים ממספר אינדיקטורים. ניתוח הנתונים מפריד במלואו בין התחומים ומספק דירוג של חוסן ופיתוח מרחבי לכל 255 הרשויות המקומיות בישראל בכל תחום. במילים אחרות, ארבעה ציונים נפרדים ששקלולם יוצר מדד אחד. המדד מותאם לכלל מדינת ישראל ונמדד כאמור, ברזולוציית הרשות המקומית. כך , הוא מאפשר השוואה רוחבית של רשויות בנוסף להשוואות על פי ציר הזמן.

היתרון המרכזי ביצירת מדד מתכלל הוא האפשרות לקבל תמונה כוללת על נושא מורכב, אשר מכיל משתנים ופרמטרים רבים. בנוסף, כאשר מתבצעת אינטגרציה בין מדדים ותחומים שונים תוך התחשבות במשקלם היחסי, מתקבל מדד מדויק יותר שמשפר בסופו של דבר את יכולת הניתוח וקבלת ההחלטות. התוצר הסופי של המדד הינו דירוג הרשויות המקומיות בסקאלה שנעה בין 0-100 . ציון 100 ישקף חוסן ופיתוח מרחבי שאינם דורשים שיפור (אידאל) בעוד שציון 0 ישקף מצב שלרשות אין כלל חוסן והפיתוח המרחבי שלה הוא אפסי. בנוסף כאמור, המדד מאפשר שימוש בכל תחום מארבעת תחומי המדידה בנפרד על פני אותה סקאלה.

יצירתו של המדד בוצעה על ידי מרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום ההיערכות למצבי חירום באוניברסיטת חיפה בשיתוף פירמת ייעוץ Tefen, הקואליציה הישראלית לטראומה, וד"ר אפרת בליטשטיין-מישור, ובהנחייתם של גלבוע זינגר ו ד"ר ניר קפלן מהצוות לתכנון ופיתוח מרחבי באגף פנים, תכנון ופיתוח במשרד ראש הממשלה. הפרויקט בוצע כחלק ממחקר מלווה להחלטת ממשלה 566 מיום 20.11.2020 20.11.2020 לחיזוק החוסן האזרחי באזור עוטף עזה.

לתקציר מנהלים

לדו"ח המחקר: פיתוח המדד ופיילוט לבחינתו - אוקטובר-2023

לתיקופו ומדידתו של המדד המתכלל על פי נתוני כלל הרשויות המקומיות בשנת 2019

לתיקופו ומדידתו של המדד המתכלל על פי נתוני כלל הרשויות המקומיות בשנת 2021

Funded by Israel Prime Minister Office, Department of Home Affairs, Planning and Development, in cooperation with Tefen consulting firm

PI: Deborah Shmueli

Researchers: Danielle Zaychik, Efrat Mishor and Michal Ben-Gal

This project creates a comprehensive index that measures both resilience and spatial development for the State of Israel at the local level. The creation of the index included a wide review of indices for development and resilience both globally and in Israel. After consultation with experts in Israel, and availability of existing data, 62 indicators were selected, in four areas: economy, society, local government, and environmental planning and the built-up space. After a pilot with 16 varied local authorities and validation of the index, the Prime Minister’s Office (with scientific support of the Center) applied the index to all the local authorities in Israel. This measurement will serve as a baseline for national follow-up on the impacts of national and local programs on the localities in Israel, as well as be used by local authorities to assess their level of resilience and development.

For more details see in Hebrew: יצירתו ותיקופו של מדד מתכלל למדידת חוסן ופיתוח מרחבי בישראל

Funded by: National Knowledge and Research Center for Emergency Readiness

Researchers: Yonat Rein-Sapir, Danielle Zaychik, Eran Feitelson, Deborah Shmueli, Eli Salzberger, Pnina Plaut  Alex Altshuler and Michal Ben-Gal

This study examines the various implications of the events of October 7 and the war that followed on various aspects of the lives of residents in Israel and their resilience, while using the concept of "well-being" as a tool to examine the quality of life of the population - both in the personal and social aspects. The conceptualization of well-being in the study is based on previous research[1], that studied the implications of COVID-19 on well-being. It included several aspects, corresponding to the components of the OECD's well-being indicators, including: physical and mental health, civic engagement, economic status, social connections, personal security, work-life balance, and subjective well-being, assessed by questions based on the Satisfaction with Life Scale (SWLS).

[1] Feitelson, E.et al. (2022). The effects of COVID-19 on wellbeing: Evidence from Israel. Sustainability, 14(7), 3750.

צוות המחקר: יונת ריין-ספיר, דבורה שמואלי, ערן פייטלסון, עלי זלצברגר, פנינה פלאוט, דניאל זייצ'יק, אלכס אלטשולר ומיכל בן-גל

מחקר זה בוחן את מגוון השלכות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שאחריהם על היבטים שונים של חיי התושבים בישראל וחוסנם, תוך שהוא עושה שימוש במושג ה"שלומוּת" (well-being) ככלי לבחון את איכות החיים של האוכלוסיה – הן בהיבט האישי והן בהיבט החברתי. ההמשגה של שלומוּת במחקר מתבססת על מחקר קודם שבחן את השלכות מגיפת הקורונה על השלומות[1], וכוללת מספר תחומים, בהתאם למרכיבי מדדי השלומות של ארגון ה- OECD, וביניהם: בריאות פיזית ונפשית, מעורבות אזרחית(civic engagement) , מצב כלכלי, קשרים חברתיים, ביטחון אישי, איזון בית-עבודה וכן הערכת שלומות סובייקטיבית שנבחנה על ידי שאלות מסקאלת שביעות הרצון מהחיים  Satisfaction with Life Scale (SWLS) .

תוצאותיו הראשוניות של סקר שנערך ביולי 2024 מראות שעל אף שאירועי ה-7 באוקטובר פגעו באופן ישיר רק בחלק מצומצם מהאוכלוסייה, מרבית הציבור חש שנפגע מהאירועים. ממצא נוסף הוא שלצד דיווח עצמי על רמות גבוהות של חוסן אישי, המשיבים דיווחו גם על קושי משמעותי בהתמודדות עם האירועים המחרידים והמלחמה שבאה לאחריהם. בנוסף מעניין, שהמשיבים שדיווחו על הירידה המשמעותית ביותר במידת השלומות הסובייקטיבית שלהם אינם דווקא אלו שסבלו מפגיעה ישירה באירועי ה-7.10 והמלחמה, אלא כאלה שדיווחו על פגיעה במצב הכלכלי, החברתי והנפשי שלהם.

את התוצאות אנו משווים להשפעות של משבר אחר – מגפת הקורונה. ההשערה היא שבשונה ממגיפה כלל ארצית שבה כולם נפגעו מאמצעים בהם נקטה הממשלה, במלחמה יושפעו יותר מי שנפגעו פיזית באופן אישי. תוצאות ראשוניות מראות שההדים של המלחמה הביאו להשפעות נרחבות על כלל החברה. המחקר דן בסיבות אפשריות לכך ובמשמעויות שלו להיערכות לאסונות.

[1] Feitelson, E.et al. (2022). The effects of COVID-19 on wellbeing: Evidence from Israel. Sustainability, 14(7), 3750.

מחברים: רן קוטנר, מיכל בן-גל, ראסם ח'מאיסי ודבורה שמואלי

מרכז מינרבה לחקר שלטון החוק במצבי קיצון באוניברסיטת חיפה, המרכז היהודי ערבי בגבעת חביבה והמרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה

אפריל 2018

מטרתו של הפרויקט היא יצירת שיתוף פעולה ערבי-יהודי לצורך פיתוח פרוטוקולים ונהלים שיסייעו לתיאום פעולות בין רשויות יהודיות וערביות וגופים רלוונטיים בישראל - לפני, תוך כדי ואחרי מצבי קיצון. ישראל הינה חברה מפולגת בה חש הציבור הערבי מנוכר, ומצוי מאחור בתחומים שונים - ביניהם בתחום ההיערכות למצבי קיצון ולשעת חירום. מוכנות למצבי קיצון היא אינטרס משותף לשתי האוכלוסיות – היהודית והערבית, בין אם מדובר במוכנות לאסונות טבע, לאסונות הנובעים מסיכונים ביטחוניים (לדוגמא, מלחמות) או ממצבי משבר כלכלי/חברתי. מכאן, שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים לצורך היערכות למצבי קיצון יכול לסייע לא רק לשיפור המוכנות לאסונות, אלא גם לטיפוח הלכידות האזורית ולפיתוח יחסים חברתיים משופרים בין האוכלוסיות. נכון לעכשיו, לא קיימים פרוטוקולים או נהלים ברורים אשר יסייעו לרשויות ולבעלי תפקידים לנהל מצבי קיצון בעזרת שיתופי פעולה – בין אם בתוך קבוצות האוכלוסיה, ובין אם בין הקבוצות.

דו"ח זה מתמקד באזור ואדי עארה, אשר לעיתים סובל מהסלמה מהירה וחריפה ביחסים בין יהודים וערבים. הדו"ח בוחן גם את האפשרות לראות בהיערכות יהודית-ערבית משותפת למצבי קיצון כדרך להקטין את הסיכון לאוכלוסיה הנובע ממצבי קיצון המתפתחים הן מאסונות טבע והן מאירועים רגישים כאלה. הפרויקט שואף לספק בסיס לניהול בונה של קונפליקטים ולהתמודדות משותפת עם מתיחות הנוצרת סביב מצבי קיצון כאשר אלה צצים ועולים.

לחצו כאן לקריאת הדו"ח

פרטים בבליוגרפיים

יעל אילת ון אסן וגלית לרנר (2025). שילוב בינה מלאכותית במצבי חירום, מבט ביקורתי. הוצאת מכון ון ליר, ירושלים

תקציר

עם השימוש הגובר בטכנולוגיות בינה מלאכותית, פרקטיקות להעצמת החוסן – המיושמות בשלבי ההיערכות לקראת משבר, ההתמודדות עימו ותהליך השיקום – צפויות להיכנס לעידן חדש. מערכות חוסן מבוססות בינה מלאכותית ינהלו את מצבי החירום בשלושת מצבי הזמן הללו, ולשם כך הן יזדקקו לנתוני עתק לצורך אימון ולתשתיות מתקדמות לאיסוף מידע. במערכות אלו טמונה הבטחה לסייע בקבלת החלטות ואפילו לקבל החלטות באופן אוטומטי. לאור הלקחים ממשבר הקורונה וממלחמת חרבות ברזל, המחקר מציע בחינה ביקורתית של פרקטיקות החוסן המתפתחות כיום, של פוטנציאל ההתבססות על בינה מלאכותית, ושל השלכותיה של התבססות זו על המרקם הפוליטי והאזרחי. כמו כן המחקר מציג קווים מנחים לפיתוח אתי של מערכות מסוג זה.

קישור לפרסום באתר מכון ון ליר

קישור להורדת הפרסום

Bibliographic details:

Naheed, S. (2021). Understanding disaster risk reduction and resilience: A conceptual framework. In Handbook of disaster risk reduction for resilience: New frameworks for building resilience to disasters (pp. 1-25). Cham: Springer International Publishing.

Abstract:

Disaster risk reduction and resilience should be seen as a concept and practice of reducing disaster risks through systematic efforts to analyze and manage the causal factors of disasters, including through reduced exposure to hazards, lessened vulnerability of people and property, wise management of land and the environment, and improved preparedness for adverse events. The major threat emanates from an increasingly interconnected and interdependent social, technical, and biological systems and complex risk landscape. In developing countries, disasters represent a major source of risk for the poor and can potentially destroy development gains and accumulated wealth. It should be noted that while the term "disaster reduction" is sometimes used, the term "disaster risk reduction and resilience" provides a better recognition of the ongoing nature of disaster risks and the ongoing potential to reduce these risks. At a time when climate change is increasing the frequency and severity of extreme weather events, disasters will continue to be major impediments to sustainable development so long as the economic incentives are to develop in hazard-prone locations. Integrating disaster risk reduction into investment decisions is the most cost-effective way to reduce these risks; investing in disaster risk reduction is therefore a precondition for developing sustainably in a changing climate. In this chapter, an attempt has been made to simplify our understanding of the core idea and processes involved in disaster risk reduction and resilience with an intention to disseminate it into an ever-expanding community of students, researchers, and professionals. A historical approach has been attempted by way of illustrations and data tabulation. It seeks to increase the likelihood that this chapter is fully taken advantage of at the above-stated scales of interest.

Webpage:

https://www.academia.edu/download/81136518/978-3-030-61278-8_1.pdf